הספר נקרא ליותם בן ה5 שאני לא יודעת אם הוא אהב את הסיפור עקב התוכן או עקב שמו של הילד. נראה כי יותם הקשיב בריכוז לסיפור מצד אחד אך מצד שני מיהר לסיימו ולבחור ספר אחר.
יותם (בסיפור) מתעורר בוקר אחד ועקב אירוע שקרה יום קודם הוא אינו מעוניין ללכת לגן
אז הוריו מחליטים לעודד ולשפר את רוחו על ידי כך שייקחו אותו לגן החיות.
בגן החיות יותם מנסה לענות לעצמו על שאלה במה הכי הכי טוב.. איזו תכונה הכי מאפיינת אותו וכל תכונה שאותה הוא בודק אם הוא הכי טוב בו, הוא מגלה כי ישנה חיה בגן החיות הטובה יותר ממנו.
למשל: אולי הוא הכי חזק? אך אז גילה כי הפיל חזק ממנו.
אולי הוא הכי מהיר בעולם? אך אז גילה כי הטיגריס מהיר ממנו.
אולי הוא הכי אמיץ בעולם? אך אז גילה שהציפור אמיצה אף יותר ממנו וכך הלאה.
לבסוף הוא שואל את אביו הכיצד אביו קבע שיותם הוא "הכי בעולם" בעוד שהוא לא ״הכי" בשום תכונה שהוא בדק.
בספק ישנה השוואה בין תכונות שיש לבני האדם ומאפיינות חיות ספציפיות. האיורים המלווים את הטקסט מדגשים את הרעיון וכך זוכרים יותר את הסיטואציה. כשקוראים על אומץ אז רואים את יותם מקבל זריקה וכנגד רואים ציפור המגנה על ביציה מפני החתול האכזר. רעיון הקבלה נהדר, מסקרן וזו דרך טובה למשל לזכור (למשל) שהקוף זו חיה שעושה פרצופים מצחיקים או שהזיקית זריזה בעת לכידת זבוב לארוחה.
הסיפור כתוב בחרוזים כך שהקריאה הייתה קולחת וזורמת. הייתה תחושה של קצב ועניין לאורך כל הסיפור.
האיורים חלקם הצטיירו כסקיצה צבעונית ולא מדויקת (שבעיניי זה נחמד ויפה) וחלק מהציורים הצטיירו בעיניי כלא פרופורציונאלי ומעוותים.
בסיום הסיפור יותם מתעסק בשאלה מה מייחד אותו, במה הוא נחשב ״הכי״. בעניין זה הרגשתי מתחלקת לשתיים: חשתי שהתשובה היא מעט בנאלית מצד אחד ואין בה ייחודיות ומעוף. מצד שני התשובה שניתנה על ידי האם מחזקת את הקשר של ילד-הורה כך שדרך הסיפור הילד יכול להבין את תפקיד ההורה בחייו ולשאוב ממנו ביטחון.
בסך-הכול מדובר בספר חמוד לקריאה.
קריאה מהנה
יעל
