כעת גולשים באתר: 175
מספר הספרים באתר: 16,297
מספר הביקורות באתר: 34,958
לחנות
לייק לנוריתה
אי קאסט
השתתפות בפרויקט
נעיצת ספר באתר נוריתה
פרסום באתר נוריתה
מידע ופרטים על הספר ביקורות על הספר תגובות הגולשים
בעלי החיים הופכים אותנו לאנושיים
  שם הספר בשפת המקור
Animals Make Us Human: Creating the Best Life for Animals
  שם הסופר
  שם הסופר בשפת המקור
Temple Grandin
  שפת מקור
אנגלית
  ז'אנר
  מתרגם מרים שפס
  מספר עמודים
303
  הוצאה לאור אריה ניר הוצאה לאור
  שנת הוצאה לאור בארץ
2010
  עורך חיה לנדא
  מעצב העטיפה אמרי זרטל
  תאריך הכנסה לאתר
27/02/2013
     
 
מס' גולשים שצפו בספר: 3008
 

מה הקשר בין תווי הפנים של כלב לבין התנהגותו? האם בעלי-חיים מסוגלים לתכנן פעולות מראש? האם אפשר לאלף חתולים?

איך משפיעים הדובים על שימור היערות? כיצד נוכל למנוע מחיות המחמד שלנו להיכנס לפאניקה בכל פעם שאנחנו לוקחים אותם לווטרינר?

כשהיא מתבססת על שלושים שנות מחקר וניסיון, גרנדין משיבה על שאלות אלה ועל רבות אחרות ומלמדת אותנו שיטות חדשות ומפתיעות לשיפור חייהם של בעלי-החיים תוך התמקדות בצרכים הרגשיים שלהם. בעזרת סיפורים ותובנות מעשיות שהפכו לסימן ההיכר שלה, היא מסבירה כיצד לספק את הצרכים הייחודיים של כלבים, חתולים, סוסים, חיות בר, חיות משק וחיות בשבי, ומאפשרת לנו לחוות שמחה דרך עיניהם.

חוקרת בעלי-החיים הנודעת טמפל גרנדין התברכה ביכולת מדהימה לחדור למוחם של בעלי-החיים. "האוטיזם הקשה עלי מאוד בחיי, אך הוא אפשר לי גישה בלתי אמצעית מדהימה לבעלי-החיים," אמרה. בספרה המצליח, השפה הסודית של בעלי-החיים, היא השתמשה בתובנה זו והצליחה לשנות את אופן ההסתכלות שלנו על בעלי-החיים. עתה, בבעלי-החיים הופכים אותנו לאנושיים, היא תשנה לעד את האופן שבו אנו מתייחסים לבעלי-החיים ותעזור לנו להבין טוב יותר את רצונותיהם וצורכיהם.

 

 

ד"ר טמפל גרנדין, אישה אוטיסטית שהתפרסמה בעולם בזכות הישגיה יוצאי הדופן. היא בעלת תואר שלישי במדעי בעלי-החיים ומשמשת מרצה מן המניין באוניברסיטת קולורדו. היא כתבה ופרסמה ארבעה ספרים ובכללם ספר על חוויותיה כאוטיסטית, Thinking in Pictures (לחשוב בתמונות). במהלך הקריירה שלה הובילה טמפל גרנדין רפורמות מרחיקות לכת בשיפור איכות חייהם של בעלי-חיים. היא מרבה להרצות ברחבי העולם על בעלי-חיים ועל אוטיזם. ספרה השפה הסודית של בעלי-החיים יצא לאור בהוצאת אריה ניר.

 

ד"ר קתרין ג'ונסון היא סופרת המתמחה בנוירופסיכיאטריה ובמדעי המוח. היא שיתפה פעולה עם טמפל גרנדין גם בכתיבת הספר השפה הסודית של בעלי-החיים, ומשמשת זה שבע שנים כנאמנה בקרן הלאומית למחקר האוטיזם. היא מתגוררת יחד עם בעלה ושלושת בניה – ששניים מהם אוטיסטים – בניו יורק.

 

 

האם כלב שנשאר לבדו בבית כל היום יכול להיות מאושר?

האם האריה שצועד כל היום בכלובו משפר את כושרו הגופני או מביע את אומללותו?

מדוע התרנגולות תוקפות זו את זו לפעמים עד מוות?

מדוע שימוש בעונשים ובחיזוקים שליליים מונע שיתוף פעולה?

מדוע גרבילים חופרים כל הזמן ברצפת הכלוב שלהם?

למה זקוקים בעלי החיים כדי לחיות חיים טובים?

אינני מתכוונת לחיים פיזיים טובים בלבד. אנחנו יודעים המון על סוגי המזון, המים, האימון הגופני והטיפול הווטרינרי שבעלי החיים צריכים כדי לחיות טוב, להתפתח ולהיות בריאים.

            אני מתכוונת לחיי נפש טובים.

למה זקוק בעל חיים כדי להיות מאושר?

מאז שנות ה-60 של המאה העשרים עוסקת התנועה למען הבטחת תנאי חיים טובים לבעלי חיים ברווחתם הנפשית. אז הזמינה ממשלת בריטניה את דו"ח בְּרַמבֶּל על תנאי חייהם של בעלי חיים במשקים מתועשים.* המונח "גידול מתועש של בעלי חיים" מתייחס לגידול בעלי חיים במשקים גדולים ומתועשים, לצורך שחיטה או לייצור ביצים. בעלי החיים במשקים הללו חיים בתנאי צפיפות ובמקומות קטנים מאוד בהשוואה לחוות ולמשקים המסורתיים לגידול בעלי חיים. ועדת ברמבל הציגה לראשונה את עקרון חמש החירויות הבסיסיות שבעלי חיים הגדלים במשקים מתועשים זכאים להן. שלוש החירויות הראשונות מתייחסות לרווחה גופנית והשתיים האחרונות מתייחסות לרווחתם הנפשית:

·                    החירות מרעב ומצמא

·                    החירות מאי-נוחות

·                    החירות מכאב, מפציעה וממחלה

·                    החירות לבטא התנהגות טבעית

·                    החירות מפחד ומתסכול

 

מושג החירות מבלבל את אלה המעוניינים להבטיח חיים טובים לבעלי החיים. אפילו המושג "חירות מפחד", שנשמע פשוט ומובן מאליו, אינו פשוט וודאי שאינו מובן מאליו. לדוגמה, מנהלי גני חיות ומגדלים מניחים שכל עוד בעלי חיים נטרפים חיים בסביבה נטולת טורפים, הם לא יפחדו. אך לא כך פועל הפחד במוחם של בעלי חיים. לו חשו פחד רק כשהם נמצאים פנים-אל-פנים עם בעל חיים שזומם לטרוף אותם, הרי שזה עלול להיות מאוחר מדי. בעלי חיים נטרפים פוחדים מרגע שהם נמצאים במקום פתוח שבו הם חשופים לטורפים פוטנציאליים. לדוגמה, תרנגולת חייבת להטיל את ביציה במקום מסתור, והעובדה שבמשק מתועש היא מטילה ביצים בלול ששום שועל אינו יכול להתקרב אליו, אינה חשובה מבחינתה. התרנגולת התפתחה כך שהיא חייבת להסתתר בשעה שהיא מטילה את ביציה. המסתור הוא שמעניק לה את החירות מפחד, ולא העובדה שהיא חיה בלול מוגן מפני פשיטות של שועלים. ארחיב בנושא זה בפרק על תרנגולות.

החירות לבטא התנהגות טבעית מורכבת אף יותר וקשה ליישום במציאות. במקרים רבים קשה להעניק לבעל חיים מבוית או לבעל חיים בשבי את החירות להפגין את התנהגותו הטבעית. ההתנהגות הטבעית של כלבים היא להסתובב חופשי במשך כל היום, התנהגות אסורה על פי חוק בערים ובמקומות יישוב. וגם אם לא חל איסור חוקי על כך, זוהי התנהגות שעלולה להיות מסוכנת. ולכן יש לחשוב על התנהגויות חלופיות, אשר יגרמו לכלב שלנו להיות שמח וליהנות מגירויים רבים.

במקרים אחרים, איננו יודעים כיצד ליצור את תנאי המחיה האופטימליים, מכיוון שאיננו מכירים את ההתנהגות הנורמלית של בעל חיים מסוים. דוגמה טובה לכך היא הצ'יטה. גני חיות רבים ניסו במשך שנים להרבות את הצ'יטות, ללא הצלחה מרובה. זו בעיה נפוצה בגני חיות. הרבייה היא ההתנהגות הנורמלית והטבעית ביותר, ובלעדיה לא היו מתקיימים הן בעלי חיים והן בני אדם. אולם, בעלי חיים רבים אינם מצליחים להתרבות בשבי מכיוון שמשהו בתנאי חייהם מונע מהם להתנהג באופן טבעי. בעיית הרבייה של הצ'יטות נפתרה בסופו של דבר ב-1994, לאחר שתוצאות מחקר שנערך במישורי סרנגטי פורסמו וגרמו לכולם להבין שהנקבות והזכרים של הצ'יטות אינם חיים יחדיו בטבע כפי שהם חיים בגני החיות. משהופרדו הנקבות מהזכרים, הם התרבו בקלות גם בתנאי שבי.1

מצוקתם של בעלי החיים מסתורית עוד יותר. מהי מצוקה אצל בעלי החיים? האם זהו כעס? בדידות? שעמום? האם שעמום הוא רגש? וכיצד אפשר לדעת אם בעל חיים הוא בודד או משועמם?

עבודות רבות נעשו בנושא הרווחה הנפשית של בעלי החיים, אולם לבעלי חיות המחמד, לבעלי המשקים והחוות ולמנהלי גני החיות עדיין קשה להשתמש בממצאיהן, מכיוון שהן חסרות הנחיות וקווי פעולה מוגדרים. כיום, כשבגן חיות מסוים מעוניינים לשפר את רווחת בעלי החיים, מנסים לעשות את הדברים שעבורם יש לגן החיות התקציב וכוח האדם הדרושים, מתמקדים בעיקר בהתנהגות בעלי החיים ומנסים לגרום להם להתנהג באופן טבעי.

אני מאמינה שהדרך הטובה ביותר ליצירת תנאי חיים טובים לכל בעלי החיים – לחיות שבגני החיות, לבעל החיים במשק המתועש או לחיות המחמד, היא לבסס את תוכניות הרווחה על מערכות הרגש הבסיסיות במוח. התיאוריה שלי היא שהסביבה שבה חיים בעלי החיים צריכה להפעיל את הרגשות החיוביים שלהם, ולא את הרגשות השליליים. אם נפעיל את רגשותיהם החיוביים של בעלי החיים, יהיו לנו פחות בעיות התנהגות.

הצהרה זו יכולה להישמע קיצונית במקצת, אולם בכמה מחקרים במדעי המוח הוכח שהרגשות הם המניעים את ההתנהגות, ועל פי הניסיון שצברתי במהלך שלושים וחמש שנות עבודה עם בעלי חיים, נוכחתי לדעת שהדבר אכן נכון. הרגשות הם החשובים ביותר. כדי להבין את רווחת בעלי החיים יש לפנות אל המוח שלהם.

כמובן, על פי רוב – אם כי לא תמיד – רצוי להעניק לבעלי החיים יותר אפשרויות להתנהג בטבעיות, מכיוון שהתנהגויות טבעיות נוצרו כדי לספק את הרגשות הבסיסיים. כשתרנגולת מסתתרת כדי להטיל את ביציה, ההסתתרות מפסיקה את הפחד. אך אם אי-אפשר להעניק לבעל חיים את החירות להתנהג בטבעיות, יש לחשוב כיצד לספק את הרגש שמניע את ההתנהגות על ידי פעולות חלופיות. יש להתמקד תמיד ברגש ולא בהתנהגות.

עד כה, חקר התנהגות בעלי החיים עולה בקנה אחד עם המחקר של מדעי המוח בנושא הרגשות. מחקר טוב מאוד, שבדק אם לבעלי חיים יש צרכים התנהגותיים טהורים, נעשה על גֶרבּילים. הגרבילים אוהבים לחפור מנהרות, וכשהם בני 30 יום רבים מהם מפתחים "סטריאוטיפיה" של חפירה בפינת התא. סטריאוטיפיה היא התנהגות חריגה שחוזרת על עצמה (Abnormal Repetitive Behavior – ARB), כמו התנהגותם של אריה או נמר שמתהלכים בתאיהם במעגלים במשך שעות. גם חיות מחמד וחיות משק יכולות לפתח התנהגות סטריאוטיפית, לא משתנה וחסרת כל תכלית. (האריה פוסע בכלובו, בדיוק באותו מסלול, אין-ספור פעמים.)

גרביל מבוגר חופר בפינת הכלוב שלו במשך 30 אחוזים מזמן הפעילות שלו. התנהגות כזו לא תתרחש לעולם בטבע, וחוקרים רבים משערים שהסיבה לכך שגרבילים בשבי עוסקים בחפירה סטריאוטיפית היא שיש להם צורך ביולוגי לחפור והם אינם יכולים לבטא את הצורך הזה כשהם כלואים בכלוב.

            יחד עם זאת, בטבע, הגרבילים אינם חופרים רק כדי לחפור. הם חופרים כדי ליצור מנהרות ושוחות קטנות שבהן הם מקננים. ברגע שהם מרוקנים מעפר את הבור שבו החליטו לקבוע את ביתם, הם מפסיקים לחפור. ייתכן אם כן שהגרביל זקוק לתוצאת החפירה, ולא להתנהגות עצמה. פסיכולוג שווייצרי בשם כריסטוף וידנמאייר החליט לבדוק עניין זה בעזרת ניסוי. הוא הניח זוג אחד של גורי גרביל בכלוב עם חול יבש שבו יכלו הגרבילים לחפור כאוות נפשם, וזוג גורי גרביל בכלוב שבו הייתה כבר מערכת של בורות קטנים חפורים, אך בכלוב עצמו לא הייתה אדמה רכה שבה יכלו הגרבילים לחפור. הגרבילים שהונחו בכלוב שבו היה חול, פיתחו מיד סטריאוטיפיה של חפירה, ואילו הגרבילים בכלוב שבו הייתה כבר מערכת מוכנה של חפירות לא פיתחו את אותו התסמין.2

הניסוי הוכיח שמה שגרם לחפירה הסטריאוטיפית של הגרבילים היה הצורך שלהם להסתתר במרחב מוגן, ולא הצורך לחפור. הגרביל חייב להרגיש בטוח, ואינו זקוק לעצם פעולת החפירה. לבעלי חיים אין צרכים התנהגותיים טהורים, ואם בעל חיים מפגין התנהגות נורמלית בסביבה לא נורמלית, קרוב לוודאי שאין הוא נהנה מתנאי חיים טובים. גרביל המבלה 30 אחוזים מזמנו בחפירות שאינן מאפשרות לו לבנות לעצמו מנהרה או מקלט בטוח, אינו נהנה מחיים טובים.

 


* כל הדברים הנאמרים בספר זה בעניין משחטות, מפטמות, מדגרות ומשקים לגידול בקר, חזירים ועופות מתייחסים למשקים המתועשים האמריקניים, ולא למשקים המתועשים, למשחטות, למפטמות ולמדגרות בישראל. (המתרגמת)

 

 

המלץ לחבר

(Your name) המליץ על דף מ- nuritha.co.il
(Your name) חשב שיהיה לך מעניין לקרוא דף מ- nuritha.co.il
שלח ביקורת לעורכי האתר מידע על הספר תגובות על הספר
   
   

איגרת מידע נוריתה

קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!

צור קשר

צור קשר

לכתיבת ביקורות ויצירת קשר עם נוריתה שלחו טופס או מייל:[email protected]

נוריתה – אתר על ספרים, ספרות ובעיקר ביקורות על ספרים. אוהבי הספרות והקריאה ימצאו המלצות על ספרים, מידע על ספרים חדשים, שפע של ספרים לנוער, ספרים לילדים, ספרי מתח, ספרי בישול, כתבי עת ועוד...
נורית וייסמן ת"ד 733 ערד 8910602 | [email protected] | עיצוב ובניית האתר בדרופל סטודיו VITI