אוטולין והחתולה הצהובה מתקיים במרחב רחוק מזה המוכר לקורא הישראלי הצעיר. בעיר אנגליה גדולה כלשהי, המתקראת בספר "העיר הגדולה," ברחוב עתיר רבי קומות, עד כדי כך שכל אחד מהם מתהדר באלמנט חיצוני ייחודי, כזה המקנה לו את שמו, גרה ילדה קטנה אחת עם שני הורים ויצור לא ברור בשם "מר מונרו". לילדה הקטנה הזו קוראים אוטולין, והיא מתגוררת בקומה העשרים וארבע בבנין פלפליה, שקיבל את שמו על שום הצורה הייחודית שלו.
לאוטולין יש כל מיני תחביבים:היא אוהבת לקפוץ בשלוליות, להבריש את שערו העבות של מר מונרו, לפתור בעיות מסובכות ולרקום מזימות מחוכמות. בבית של אוטולין כולם נוהגים לאסוף דברים, לאוטלין עצמה יש שני אוספים: אוסף נעלים בודדות ואוסף גלויות - שהיא מקבלת מהוריה בזמן שהם מטיילים בעולם. עד שתגדל ותצטרף אליהם, אוטולין נשארת בבית לשמור על האוספים כשמר מונרו מארח לה לחברה.
עלילת הספר נפתחת באחד מן הטיולים שעורכים אוטולין ומר מונרו. מר מונרו מבחין בכרזה על פנס הרחוב ומחליט לקחת אותה איתו חזרה הביתה. בבית הוא ואוטולין מתבוננים בה ומגלים שהיא מדווחת על העלמו של כלב המחמד של גברת בשם לורטה לויד. כשאוטולין תוהה אם למר מונרו מודעות נוספות הוא חוזר אליה ובידו שלוש כאלה. בזמן שאוטולין חושבת על מה שראתה, השנים יושבים לאכול ארוחת ערב סיפקה חברת "ארוחות ביתיות", שהיא לצד חברות רבות נוספות מבצעת את כל עבודות הבית (החלפת נורות, קיפול בגדים, התפחת כרים, סידור מיטות, שירותי ניקיון ועוד ועוד ועוד), ואז אוטולין יורדת לחדר הכביסה בבנין לעשות כביסה ולהתעדכן בקורות השכנים בבנין על ידי האזנה לצינורות בתקרת המרתף.
כשאוטולין שבה הביתה היא מוצאת את מר מונורו מעיין בעיתוון כשלצידו פזורים החלקים שלא מעניינים אותו. אוטולין גוזרת מהם אסופת כתבות הנוגעת להעלמותם של כלבי מחמד רבים בעיר הגדולה ולאוזלת ידה של המשטרה בעניין. אך בנוסף לכל אלו צדה את עינה מודעה קטנה של סוכנות כלבי מחמד, המציעה לחפצים בכך כלבי מחמד, מודעה שאוטולין מחליטה לרדת לעומקה.
כשהשנים עוטים תחפושות, הם יוצאים לטייל בעיר ולבקר בסוכנות כלבי המחמד. מה שהם יגלו במבנה בו שוכנת הסוכנות יוביל את אוטולין לעסוק בדברים החביבים עליה: לרקום מזימה מחוכמת, להתחפש ולפתור בעיות.
מה גילו השנים בסוכנות כלבי המחמד? איזו מזימה רקחה אוטולין? ואיך נפתרה בעית העלמותם של כלבי המחמד? כל אלה ועוד דברים רבים נפרשים בספר הילדים הקסום שיצר כריס רידל ומציג לצד עלילה סטנדרטית גם איורים רבים היוצרים את האווירה הקסומה של הסיפור הייחודי הזה.
אוטולין והחתולה הצהוהבה הוא הראשון במה שהיא סדרה בת שלושה ספרים (עד כה) המספרת את סיפור הרפתקאותיהם של אוטולין ומר מונרו. במרכז העלילה של הספר ניצבת דמותה של ילדה עצמאית להפליא המנהלת את חייה ביד רמה. כמו בילבי בת גרב שנאלצת לחיות לאחר מות אמה יחד עם קוף המחמד שלה, בהעדרו של אביה, בבית חווה גדול ממדים ומקיימת את עצמה בזכות תושייתה ויכולתיה וניהול ארגז מטבעות הזהב שירשה.
אוטולין, החיה בעידן המודרני - בו רוב הילדים (והמבוגרים) אינם יודעים לספק את צריכהם בעצמם, מבטאת את עצמאותה בעזרת ניהול אמצעי המחיה שמספקים לה הוריה. הוריה של אוטולין שוהים מרחוק במה שנדמה כפרקי זמן ממושכים מאוד, עובדה המכריחה אותה ליטל לידיה סמכויות שרוב הילדים מזהים כשייכות למבוגרים. אף כי אינה נאלצת לטפל בעצמה במובן הפיסי וכל צרכיה מסופקים על ידי מבוגרים העומדים לשירותה בפרקי זמן קבועים מראש שהגדירו הוריה, אוטולין מרגישה צורך לפקח על עבודת של הלה בצורה מדוקדקת ולנהל מעקב קפדני אחר מעשיהם. עובדה שמובלטת ביתר שאת על ידי הצגת מעשיו של מר מונרו בזמן שאוטלין עסוקה בפיקוח אחרי העובדים השונים ששכרו אביה לטפל בבית בהעדרם.
הספר מתרחש בעיר גדולה, אך הדמויות המרכזית בעלילה, פרט לאוטולין עצמה, הן בעלי חיים, ומר מונרו, שזהותו עדין לא הובהרה לקוראים. הוריה של אוטולין נוכחים בסיפור דרך הגלויות השונות שהם שולחים לה. המסרים השונים המועברים בהם, מתחברים לאירועים שמתחוללים בסיפור וכך בעצם הם לוקחים חלק בקורותיה של אוטולין מרחוק. המבוגרים הבאים במגע עם אוטולין, הם כלי שרת (במקרה של אחזקת הבית וסיפוק צרכיה) או מי ששרויים במצוקות כאלו או אחרות (בעיות שהיא מסייעת לפתור בעזרת מה שהיא שומעת במרתף הבניין או בעזרת החקירות שהיא מבצעת) אליהן היא מתוודעת בצורה בלתי ישירה.
הרקע הזה מאפשר לעולמה הפנימי של אוטולין להתממש בעלילה דמיונית ומרתקת. בעלי החיים בסיפור דוברים בשפת בני האדם, ומנהלים חיים עצמאיים לגמרי בתוך עולם בני האדם. גם נקודת המבט הלא סדורה של ילדים על העולם הסובב אותם באה לידי ביטוי בעולם בו חיה אוטולין. ביתה של אוטולין המוצג כמו ערבוביה של נקודות סדר (כל אנשי המקצוע המטפלים במטלות השונות בבית ודואגים לאחזקתו) ואי סדר (עשרות אוספים חסרי הגיון ופשר, הפוזרים בבית בלי הגיון כלשהו או סיבה לקיומם), הגעגועים של אוטולין להוריה מובעים בעזרת הבחירה של מר מונרו הסולד מגשם להיוותר על גג הבניין שעות ארוכות במהלכו כשהוא מהרהר בהם, והעיסוק האובססיבי שלה באיסוף הגלויות שהיא מקבלת מהם ובסידורם, לצד הבחירה לאסוף נעלים בודדות בלבד.
הספר שנע בין ספר ילדים מאויר לסיפור גרפי מצליח בעזרת הפירוט הנפלא של רידל, להעניק משמעות נוספת לפרטים הרבים הטמונים בין המילים ובתוך האיורים. לצד סיפור העלילה, מפנה רידל את תשומת לב הקוראים הצעירים והמבוגרים במקרה זה, למעשיהם של אוטולין ומר מונרו בפועל, האיורים השונים המלווים ריבועי טקסט המשתלבים בתוכם, מצביעים על נקודת שונות שלדעת מחבר הספר חשוב שנתוודע אליהן על מנת שנוכל לעקוב אחר העלילה המורכבת שטווה לנו.עולמם הפנימי של אוטולין ומר מונורו נפרש לעיני הקוראים דרך האיורים וההבהרות הקצרות שרידל פורש בהדרגה בספר.
הספר דורש שתעצרו ותתבוננו בעשרות הפרטים השונים המופיעים באיורים שבתוכו ותעקבו אחר המסרים הנוספים המופיעים בו ומעניקים חווית קריאה מעט שונה מזו המוכרת לכולנו. לעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה ומגלים סקרנות רבה בבואם לבחון את העולם הסובב אותם.
