אני אוהבת קבצים כאלה שמאגדים בתוכם מגוון רב ורחב של יוצרים ושל יצירות. כל אחד יכול למצוא בקובץ את עצמו. גם אני מצאתי.

הליקון מוציאה גיליונות שירה איכותיים ומעניינים, המאפשרים לקרוא חובב השירה טעימה מיוצרים שונים, בעלי סגנונות שונים. 

הפעם, הגיליון הזה מאגד בתוכו שירת מקור, ביניהם פרסום ראשון לשירים מעיזבונה של תרצה אתר, כמו גם תרגומי שירה גרמנית, אנגלית ויפנית לצד שירת הייקו ישראלית. בנוסף, טקסט מהרצאה של אמיר אור, "מההייקו ועד הבוטו ובחזרה", הערות בסדנת כתיבה של זבאלד ועוד.

כתב העת הזה חשוב מאוד בעיני כי הוא משמש במה ופה ליוצרים רבים וחושף בפני קהל הקוראים סגנונות שונים של שירה וזה כמובן מסייע לקידום השירה בארץ, שכן השירה יותר מכל הסוגות הספרותיות סובלת מהתדלדלות קוראים. רבים נמנעים מקריאת שירה, כיוון שהיא "בלתי מובנת בעיניהם" ואני אומרת, שירה לא מוכרחים להבין, צריך להרגיש. שירה טובה יכולה לקחת כל קורא למקום אחר, למקום שהוא בוחר. בעיני שירה היא הסוגה המתוחכמת  והרגישה ביותר, יותר מכל טקסט אחר.

*

בחלקו הראשון הקובץ מכיל בתוכו שירת מקור של משוררים רבים, ביניהם תרצה אתר, חדוה הרכבי, מאיה קופרמן, אילנה יפה, אילה בן לולו, רוני מז"ל, מאיה בז'רנו. בנוסף, שירים המתורגמים מגרמנית ואנגלית.

 

טעימות מן השירה:

 

"צמחו הימים"/ תרצה אתר (פרסום ראשון מעיזבונה)

 

צמחו הימים הרכים

והיו לימים:

שעות ארוכות שחולפות על פי קצב מדוד,

מלאות בלא-כלום כחול,

כמו האדים בשמשות

וסביבם עיגולי מים.

 

ושם: אתה, הגשום, הכהה, עומד,

כארץ ביצה עם בוא הערב,

אתה רוחש חיות וסוף ובבואות שמים,

 

וצומחת לאט גם אני,

בצרוף משונה של פליאה

ושל משהו סב וכבד,

כאבחת השרב, כשהרוח הקר בו נוחת,

אני פתע נשברת ושבה ללכת ברתת

מוסיפה ללכת

בכוח אותה האמת

ופניך נגדי:

נוף חרוש ואדיות ושקט.

 

 

"יש קיפודה אצלה בחצר"/ אילה בן לולו

 

יש קיפודה אצלה בחצר.

לא רואים אותה,

היא חיה במחילות ובשיחים,

לפעמים הולכת לאט מאוד, קרוב לאדמה.

רוח נכנסת בין קוציה ומרעידה אותם

ברעידות קטנות של עונג.

היא יודעת שהרווחים בין הנגיעות

כמו השקט או המוות

חשובים יותר מהנגיעות.

בשעת סכנה או בשעה של תשוקה גדולה מדי

במקום להתקפד היא מתעטשת

והעולם כמו ספינה מתרחק

אלפי מילין.

 

קלבונד/נוף אירוני (מגרמנית: שמעון זנדבנק)

 

כטור של נוודים לובשי בלואים

במדדים כארונות קבורה,

הולכות עבי הערב בשורה

עם מדקרות אור-שמש בין קרעים.

 

ואז כרס שחורה צצה פתאום-

שוטר הכפר: שיהיה פה סדר!

והוא דוחף ביד קשה את עדר

עבי הערב הקרועות לתהום.

*

 

אחר כך, זבאלד נותן טיפים רבים ומשמעותיים לכתיבה וכן לקריאת טקסט. מצאתי את מאמרו "הערות בסדנת כתיבה" מרתק במיוחד ומפתיע מאוד בפתיחות שלו ובשיתוף עם הקוראים, אפילו בסודות הכמוסים ביותר של כותב.

כמו כן, נמרוד בר -עם הביא שיחה עם יונתן ברג, על ספרו "נבל השמר" (קשב לשירה 2012) ועל שירה בכלל.

בנוסף, מובאים באסופה תרגומים של שישה גאזאלים של מירזה אסדולה בג חאן "גאליב" (1797-1869) מתוך תרגומים הלקוחים מ"דיואן-א-גאלב":

 

טעימה מן הגאזאלים:

"גם בהלולה זכרתי שאון-הזעקה לאל

חיוך בהחבא היה לי מחרוזת של תפילות

 

משכון מילים את צרות אפקי פתח

חדר הלימוד נעשה לי נס צפנים של אותיות

 

אוי אלוהים, מי יחפוץ בגזר אי-שקט כזה?

התחלתי מתקנא במנוחתם של אסירים

 

מה אעשה מטבעי להתאוות לעינוגי ערגות

תקוותי היא אבדון התקווה

 

גם אתה לבך נתת, גאליב, ונעשית בדיוק כמוני

תמיד עלי אסרת, מר נכבד, את בוא האהבה

( גאזאל 203, 1816)

 

*

אמיר אור בדבריו "מההיקו עד הבוטו ובחזרה", הפגיש אותי פעם ראשונה עם שירה יפנית. אני מודה, שלא קראתי קודם שירה כזו. הוא מספר על ההייקו ומסביר מה בעצם יש בו, על יפן שאחרי מלחמת העולם השנייה וצמיחת מחול הבוטו. בנוסף הקובץ מביא אל הקורא מבחר שירה יפנית כמו גם שירת הייקו ישראלית

 

ארבעה תרגומי וואקה/אישיקאווה טוקבוקו

מיפנית: איתן בולקן

 

1.

כך בדממה

לעת ערב

בא ועולה על מטתי

עצב עמום

 

2.

כשאני עוצם את עיני

דבר אינו עולה ברוחי

מרוב בדידות

אני שב ופוקח אותן

 

3.

כשאני נושם

עולה מתוך חזי נהמה

הצליל בודד אף יותר

מרוח חורף קפואה

 

4.

בגרון יבש

עדין ער

יוצא לחפש  ירקניה

עמוק בליל סתיו.

 

*

גיליון מגוון מאוד, של כתב עת מעניין, מרתק וחשוב עד מאוד.

מומלץ!!