קראתי את החלק הראשון "חשופה לעיניך" בהנאה רבה.

חיכיתי להגיע לחלק השני אבל חיכיתי לטיימינג הנכון לקרוא!!

מה הטיימינג הנכון לקרוא על סקס/תנוחות/אורגזמות וכל מה שביניהם?

על מערכת יחסים כל כך מסובכת שכל דבר נגמר בסוף בעוד נשיקה ארוטית?

והאם בכלל יש טיימינג לקריאה על שני גופים לוהטים שהמשיכה ביניהם אינה יודעת גבולות?

אז ככה: אחרי רצף רב של ספרי-מתח היה לי רצון לשבור את התבנית שנוצרה לי בראש וזה התאים כמו כפפה ליד – רק מה, הספר הזה עולה שלב, מדרגה מקודמו.

אווה וגידאון זוג תוסס, מלא תשוקה, קנאה, ואהבה שאינה יודעת כבר להבדיל בין טוב ובין רע, בין נכון ל-לא נכון. אהבה שלהם עצומה שהיא על גבול האובססיה וזה מה שיצר סיפור עם בשר.

מה קורה ששני אנשים בתוך מערכת יחסים לא יכולים בלי השני, ולכל אחד יש שלדים בארון?

כל המכלול הזה יצר סיפור טוב עם פיתולים בדרך לאושר.

עמוד 128: "לא היה אפשר להתחמק מהעובדה הפשוטה שגידאון ואני היינו הדבר הכי טוב והכי רע שקרה לשנינו."

נכון, יש המון סקס (פחות מהספר הראשון).

אך הסקס הוא משהו שמתלווה לסיפור הראשון והוא אינו העיקר – אהבתי שיש התעסקות האם מערכת היחסים שלהם זה משהו טוב או לא (הכוונה מערכת יחסים בריאה או הרסנית). כיצד מתמודדים עם סודות העבר כאדם פרטני וכאדם שיש לו בן/בת זוג (כי לשני הצדדים יש המון שדים).

אחלה של ספר עם סימני שאלה כיצד דברים עוד יתפתחו.

אני כבר מחכה לספר השלישי (קדימה לתרגם!)

מומלץ, במיוחד לאלו כמוני, המחפשים לשבור שגרה

קריאה מהנה.

יעל 

כן, אני מודה. לא אכפת לי שתגחכו בקול או מאחורי גבי. לכל אדם מגיעה מנה של קריאה קלילה, רחוקה מהוויתו, מנקה את הראש, גורמת לצחקוקים ואפילו הסמקה קלה. אני מודה, לקחתי את הספר השני ליד בשמחה ולא מתוך אילוץ, בידיעה ברורה ומוקדמת למה שאני עומדת לקבל בתמורה. ולא התאכזבתי...

תיראו, אין ספק שכדי להפיק את המקסימום מהמצב יש לתכנן היטב את זירת ההתרחשות, להתאים את התוכן לתפאורה- קלילה, זורמת, נטולת שיפוטיות. אז מצאתי את עצמי בחוף הים, חמושה בכובע (לבשה בגד-ים או לא? ביקיני? הא, תפסתי אתכם!)וקרם הגנה(כי צריך להסיר מכשולים פסיכולוגיים בדרך לפנטזיה משוחררת), אוחזת ביד אחת כוס גבוהה וקפואה של לימונענע גרוס(טוב, נו, היה מוקדם מדי למרגריטה קפואה..) וביד השנייה- הספר...(מודה, השתדלתי להסתיר את הכריכה, זה היה רפלקס חסר שליטה.) את קריאות הילדים "אמא, תיראי מה בניתי!", "אמא, תיראי מה מצאתי!" פיזרתי בהינף יד בין השורות, כאילו היו שייכות לסיפור אחר ולא לדמות הזוהרת הזאת השרועה על כסא נוח, בעוד אנגוס, הנהג הנאמן, מחכה בהיכון ליד הלימוזינה.

אווה וגידאון מנסים לפתח מערכת יחסים, כזאת שכוללת פעילות נוספת על יחסי מין סוערים בכל רגע נתון, בכל מצב. הרצון בזוגיות הוא התנסות ראשונה לשניהם, לשניהם עבר של התעללות מינית בילדות, אווה על-ידי אחיה החורג וגידאון עדיין מתקשה לשתף ולחשוף את המתעלל. ההיסטוריה שלהם רודפת אותם בצורות שונות, הם הולכים לטיפול זוגי כדי לעבוד על סוגיות האמון ביניהם וכן, גם שם נידונים יחסי המין האינסופיים שלהם. אם זאת, נידמה שהצורך של סילביה דיי להסעיר או אולי לזעזע בתיאורים גרפיים נירגע מעט, כיאה לזוג שמנסה למצוא דרך נוספת לתקשר, ליצור אינטימיות, לתחזק מערכת יחסים לטווח ארוך. אל תדאגו, עדיין יש תיאורים בשפע, אורגזמות בגלי צונאמי המאיימות להטביע את הפולניה הספקנית שבקוראת הנאמנה.

דמויות מהעבר מסתערות עליהם, מנסות לפגוע, לסכסך, המשפחות והחברים הקרובים מקבלים מעט יותר חשיפה. דרמה וכאב לב, מתח. טוב, בקטנה, אבל עדיין.

גידאון מוכיח לאווה שהוא כאן כדי להשאר, אווה מוכיחה לו שהיא כאן לנצח.

כל שנותר לי זה לחכות לספר השלישי. מודה. 

מנסיון- מתנה נהדרת לימי הולדת(מבטיח שפע של נושאים לשיחה), לחברה טובה שתעריך מחווה של שובבות. עושה טוב למצב הרוח ונפלא לעור הפנים.