כמו נוצה הוא ספר שירה לירית, מפעימה בעומק הרגש והגעגוע. מחסירה פעימה מעומק הכאב.
בתחילה יש געגוע טהור, עמוק, מזוקק לדמות אחת. איש, אהוב.
אחר כך באים גם שירי התרוקנות, התפקחות והתפכחות מאותה אהבה ממש.
דווקא ההתרוקנות משכה את תשומת לבי במיוחד, משום העובדה שקשה לי לתפוס אותה.
אני מודה שקשה לי להבין התרוקנות של רגש, אני מעדיפה לחשוב על השתנות. טלי וייס כתבה בשיריה על "התרוקנות ללא ריק", לא הצלחתי להזדהות, אולי משום שמעולם לא אהבתי אהבה כה טוטלית כמו טלי, לכן מעולם לא חשתי בהתרוקנות. האהבה שטלי מתארת היא טוטלית, מקיפה וממלאת נפח רב בהוויה כולה.
אחרי "האהבה שפשטה את הרגל", מגיע "מסר לאישה פראית" והוא כולו שירי העצמה ונשיות חזקה ואיתנה של אישה המתחילה פרק חדש בחייה ונפרדת מהעבר. חלקו האחרון של הספר הוא "רגעים של כתיבת שיר", על חווית היצירה והיכולת לכתוב רגשות ולהביא מילים מעומק הלב ובגובה העיניים אל הקורא.
בשפה יפה ורגישה, טלי וייס מביאה לנו את עצמה, את אהבתה, את עצמתה ולקורא לא נותר אלא להכיל את מלוא
הטנא הזה.
ממליצה בחום!!
מבטך
כשאתה מביט בי אני שקיעה
וחופים גואים בי ברעד,
מתקלפת מצרכים ורצונות
עטופה ברמזים שקטים ושושנים.
עד שאתה מגיע לקצה המבט
אני קטנה וכדורית
מבוישת מעט
ואז כשהעזתי להישיר מבט
בחזרה אל מקור האור הניבט
צנחה ללבי הרגשת תוגה,
נדמה לי שזו אהבה ישנה
שפרצה מתוך תאי גופי
ומצאה מקומה בחיקך.
ופתאום, אינך
וחסרה התחושה הרכה
של מבטך המלטף
היודע אותי, בפשטות
בחדוות החיים שבי.
ופתאום כשאינך
מבטים כבויים מערפלים את הזריחה
וגופי שובר
קרני אור בחשכה.
*
כמו נוצה
חייכת אלי לפתע
וענן שהעיב עלי מיד הסתלק
קרבת אותי לגופך ברכות
חופן את נשיותי לתוכך.
אתה חי בין שברי נשים
ומחפש את השלם שבך
אבל זה לא מפריע לי
שלבך געגועים לאחת שעזבה.
כמו נוצה שנפלה מכנף ציפור
ומתמסרת לרוח
אני נעה לצלילך.
הערב אנו שניים בודדים ביחד
מלטפים את הפגמים שהותירו
בנו אהבות נושנות
מעוררים את גופנו בתשוקה לחיים.
*
התרוקנות
2
להתרוקן מבלי להישאר ריק
רק בכדי לנשום מחדש ולהרגיש
להחליט שעכשיו זה הזמן המאושר
וכאן הוא המקום הטבעי.
בינינו שום דבר לא קורה סתם
העניינים מעוררים אותנו להתעניין
בעולם המטורף שמחוץ לבית החם.
אנחנו גומאים מרחקים עצומים
כשאנו מתקרבים זה לזו
משלימים פערים שנחלצו באנחת רווחה.
כמו גוף אחד אנו נעים, אולי
כבר לא כמו פעם בזריזות
אלא לאט ובסבלנות, במידתיות.
שום דבר לא מתרחש באין
לכן אנו אוהבים יש מאין.
הבנו שאין לנו לאן למהר
ולכן אנו כאן בכדי להשאר.
ופתאום, שוב התרוקנות.
*
אני שיר
אני שיר בהשראת האני השלם
המשורר של כל השירים בעצמם
הצליל האחד.