|
|
|
דברי מתיקה |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 5330 |
|
|
"רציתי דמויות שאוכל להאמין בהן, ורציתי להסתקרן ממה שעומד לקרות להן; בדרך כלל העדפתי שאנשים יתאהבו ויתאכזבו, אבל לא היה לי אכפת אם הם ינסו לעשות גם דברים אחרים."
סרינה היא יפהפייה בלונדינית, בת טובים שאוהבת לקרוא אבל מצטיינת דווקא במתמטיקה. כך, היא מתחילה ללמוד באוניברסיטת קיימברידג', שם היא תפגוש את האיש שלזכותו - או לחובתו - תיזקף הקריירה הקצרה שלה בשירות החשאי הבריטי, בשולי המלחמה הקרה.
לאוהדיו הרבים של איאן מקיואן צפוי בין דפים אלה עונג מיוחד: ביד בטוחה ושובבה הוא טווה סיפור אהבה מתוחכם ומפתיע, שתחילתו כמעט שגרתית ואחריתו מי ישורנה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 26/02/2018
אציין תחילה שעבורי זהו מקיואן הראשון שאני מתוודעת אליו ואכן זהו גילוי אמיתי עבורי – גילוי של סופר המצליח לחדור מתחת לעור ,סופר היודע והמצליח להיכנס למוחה ולנפשה של בחורה צעירה ולדבר מתוך בטנה , דבר שלא מעט סופרים טובים (ממין זכר כמובן) כשלו באמינות דבריהם..
... המשך הביקורת
אציין תחילה שעבורי זהו מקיואן הראשון שאני מתוודעת אליו ואכן זהו גילוי אמיתי עבורי – גילוי של סופר המצליח לחדור מתחת לעור ,סופר היודע והמצליח להיכנס למוחה ולנפשה של בחורה צעירה ולדבר מתוך בטנה , דבר שלא מעט סופרים טובים (ממין זכר כמובן) כשלו באמינות דבריהם..
הסיפור מסופר מפי סרינה, עלמה אנגליה בשנות ה-20 לחייה, בתו המפונקת והסוררת של הגמון, אשר מחליטה לעזוב את ביתה החם לטובת חיים בעיר הבירה, ללמוד בקולג' היוקרתי ובמקביל לפצוח בקריירה עצמאית ומזהירה..
בדרך לא דרך או יותר נכון כתוצאה מסיבוך חיי האהבה הנכזבים היא מגוייסת לשורות mi5 וזה קורה בדיוק באחת תקופות השפל הקשות שעוברות על אנגליה – שנות ה-70 המוקדמות, כשמצד אחד הטרור האירי בעיצומו , מאבק בין –גושי ברקע ומצד השני מיתון כלכלי קשה ואוירה כללית של אוזלת יד..
סרינה מקבלת את משימתה הראשונה בשם הצופן "דברי המתיקה " ועליה מוטל לגייס לשורות האירגון את אחד מאנשי הרוח המבטיחים , במקרה זה סופר צעיר ומוכשר אשר עשוי להוות שופר האנטי- קומוניסטי במסגרת המאבק הבין- גושי המתמשך..
כמובן שהעלילה רוויית היצרים מסתאבת ומסתבכת, בתווך האהבות מתלקחות ודועכות לסרוגין והכי מרתק כאן זה הסיפור שבתוך הסיפור – אלה הסיפורים הנכתבים על ידי הסופר הצעיר , השזורים ביד של אומן בתוך העלילה הכללית ולעיתים אף מעפילים עליה..
כמובן ששום דבר אצל מקיואן לא כפי שזה נראה או כפי שזה נשמע- הרבה סימני שאלה וספינים לא צפויים בהחלט ,כך שמובן מאיליו שנמשכתי ונסחפתי עם הסיפור מתחילתו ועד סופו שהוא כשלעצמו גראנד פינאלה מזהיר..
אז כפי שאמרתי תחילה ,גם הסופר וגם הספר היוו עבורי תגלית אמיתית , כך שאמשיך הלאה להתעניין ולהתחקות אחר יצירותיו הבאות.
תאריך הכנסה לאתר 09/05/2016
הספר סובל מהפרעה דו-קוטבית, או ביפולארית, או מניה דיפרסיה במונחי העבר (לתשומת לבה של אוקי חביבתנו הממונה על תחום הנפש בסימניה). וכל כך למה? כי מצד אחד זהו ספר מבריק, מזרקת אינטלקט, נוצץ כיהלום או ככדור האווילי ההוא שתלוי בדיסקוטק (נוחו עדן), דואה על ענן של משפטים מפוארים, המסתבכים זה בזה, רודפים... המשך הביקורת
הספר סובל מהפרעה דו-קוטבית, או ביפולארית, או מניה דיפרסיה במונחי העבר (לתשומת לבה של אוקי חביבתנו הממונה על תחום הנפש בסימניה). וכל כך למה? כי מצד אחד זהו ספר מבריק, מזרקת אינטלקט, נוצץ כיהלום או ככדור האווילי ההוא שתלוי בדיסקוטק (נוחו עדן), דואה על ענן של משפטים מפוארים, המסתבכים זה בזה, רודפים זה את זה, משתפכים, קוצפים, זורמים, מושלמים, בקיצור, סופר (בחולם) סופר-(בשורוק) על. ומצד שני, כל ההדר הטקסטואלי הזה, הרהבתנות השכלתנית הזאת, שמותירה את הקורא ירוק מקנאה וקצר נשימה, הוא כך וכך עמודים כרוכים שמסתכמים במילה אחת: שומכלום. או בשתי מילים: קנקן נוצץ.
כמו ללוקים בהפרעה דו-קוטבית, מתחשק לתת למקיואן מנת ליתיום, התרופה המאזנת את ההפרעה. היי, תרגיע איאן, חבל שכל הכישרון האגדי הזה עסוק בעצמו כל כך, עד שאינך נותן את דעתך לזיוף שבספר. בשלוש מילים: לא מאמינה לך.
בניגוד ל-Yaelhar שהתלהבה מיכולתו של מקיואן להיכנס לדמותה של סרינה פרום (בשורוק כמו כלום, כך בספר), אני לא הצלחתי להאמין לרגע שבחורה בת עשרים פלוס היא כל מה שמקיואן דחס לתוכה. לטעמי, היא מין בובת ראווה שבנה הסופר כדי לצקת בה את כל התכונות המושלמות שהוא מכיר. אינטלקט למכביר - העלמה היא כישרון ספרותי ומתמטי גם יחד, בחורה שכלתנית, מומחית בפוליטיקה, קוראת מיליון מאמרי מערכת ודעות על ארוחת הבוקר, יפהפייה, בקיצור, כשכתבתי בובת ראווה התכוונתי לאותה בובה מן הסיפור הקצר של טום היילי ועל כך בהמשך.
הסיפור עוסק בראשית שנות השבעים, המלחמה בין המעצמות עדיין בעיצומה והביון הבריטי, אם.איי.5, מגייס את טובי האנשים כדי לגייס בחשאי את טובי האנשים שייצקו קצת פרופוגנדה אל יצירות התרבות.
סרינה שלנו היא עלמת חמד, בתו של הגמון כפרי, מוכשרת עד כלות, שאוהבת ספרות ומתמטיקה, אבל אמה הודפת אותה אל המשעול המתמטי בהנחה כי משם תצא קצת יותר ישועה לבתה המושלמת. סרינה מתאהבת במרצה להיסטוריה המבוגר ממנה ביותר משלושים שנה, וכמו פיגמליון בשעתו, נוטל הפרופסור את העלמה הכה מוצלחת תחת חסותו, כדי לעשותה מוצלחת הרבה יותר. וכך, נוטשת סרינה את הקריאה האגבית של ז'קלין סוזן וג'יין אוסטן, שאין לה ערך מוסף, ועוברת לגמוע את כל הקלאסיקה הסיפרותית שאותה קראתם או עליה שמעתם. בתקופת הרומן הלא-כל-כך הגיוני הזה, היא לומדת בהדרכתו של טוני מאהבה כל מה שמקיואן יודע. וזה הרבה מאוד, אני אומרת לכם. נוכחתי לדעת כבר בסולאר שמקיואן נוהג לעשות איזה דוקטורט צנוע לפני כתיבת ספר, ומיד, כדי לא לבזבז את האוצר הבלום, הוא מכניס את הידע לאחד מגיבוריו. אני מצאתי שמקיואן ברא את דמותו של טוני קאנינג כאלתר אגו שלו, אינטלקטואל מקשיש, אך כדי ליהנות מנעוריו האבודים, יצק את דמותו גם בסרינה הצעירה והיפה. שתי בבואות של סופר אחד.
הזוג נפגש בבקתת נופש, ושם, בעודם לוגמים יין טוב ומבשלים פטריות בנוסח פלצני כלשהו, הפרופסור שוקד על עיצובה של אהובתו הצעירה, וכל פגישותיהם אפופות תחושה של חשיבות עצמית ושל למידה נטולת ליאות. הם פשוט לא מדברים דברי חולין אם אפשר לנצל את הזמן היקר כדי להאביס את סרינה בעוד נתח של פוליטיקה-דיפלומטיה-ספרות-היסטוריה וכו' וכו'. איך אמרה שונרא שלנו: אפילו אידי אמין יותר אמין מזה.
ואז, באיזה אקט משפיל, נוטש טוני את סרינה שלנו, לא לפני שהמליץ בפניה להצטרף לאם.איי.5 ולא לפני שהמליץ בפניהם לקחת את הצעירה הכה-חכמה ולהשתמש בשירותיה.
לאחר כמה חודשים של עבודה בשירות הביון, עבודה סיזיפית של תיוק, הדפסה, מיון טפסים ועוד שלל של פעולות משעממות שאין בין ריגול וביניהן ולא כלום, אלא רק תועפות של שוביניזם גברי משנות השבעים, נקראת סרינה אל הדגל. מבצע אמיתי (וטיפשי, יש לומר) מתרקם.
מכיוון שהרוסים נטו להשתמש בתרבותניקים כצינורות להעברת חינוך קומוניסטי ועיצוב דעת העם, החליט שירות הביון הבריטי כי ביכולתו להשתמש באנשי תרבות בעיצוב וכו'. אלא שבריטים מעודנים עושים זאת בעדינות, והיוצרים שנבחרו לא ידעו כי הם מונחים על ידי זרוע ממשלתית. סרינה נצטוותה לנכס לעצמה איזה סופר בתחילת דרכו שחוזים לו עתיד מרשים (בואו נגיד מקיואן של שנות השבעים, שיהיה מקיואן-מקיואן בעתיד הרחוק). שוב בבואה עצמית. סרינה נפגשת עם הסופר האמור ומתאהבת בו בשתי שניות. הסוכנת נהפכת למאהבת. בין לבין סרינה מתארת לנו כמה סיפורים קצרים שכתב טום היילי, הסופר ה"מונחה" שלה, סיפורים שנותנים קצת טעם לרומן הסוער שלה עם הסופר וגם לרומן שלנו. כי למען האמת, הרומן הזה משעמם למדי והעיסוק בכל פרטיו הקטנים מייגע למדי. יש בספר גם סוכן אם.איי.5 שסובל מאהבה נכזבת וחברה בוגדנית. ויש גם טוויסט סופי שאמור להמם אותנו, אבל הוא לא מהמם כלל וכלל, מפני שלמען האמת, בשלב מסוים די נמאס לי משניהם.
נצחיה שלנו קצת התלהבה מאיזו חידה מתמטית "בעיית מונטי הול", שמה, שמתבלת את אחד הסיפורים של טום היילי, אבל גם היא החליטה שמקיואן אחד עונה-לא עונה על כל הציפיות.
ועולם נפלא-נורא, אני פונה אליך מעל דפי ביקורת זו: הייתי מאוד רוצה לקרוא מה תהיה חוות דעתך על ספר זה של הסופר הנערץ עליך. (אני אפילו מוכנה להעניק לך את הספר במתנה, מפני שאין כל סיכוי שאקרא אותו פעם שנייה...)
כן, גם אני יודעת שרוח של התלהבות מסויימת שרתה על כמה מן הקוראים, כמו חני דולמוש ומלכי, והיו שחבטו בו ללא רחם כמו אורי רעננה.
ואני? נראה לי שאני זו הלוקה בהפרעה ביפולארית בכל הנוגע לספר הזה: מצד אחד, הקנאה חונקת את גרוני. העושר הלשוני והכישרון המופלג של מקיואן כמו גם האופן שבו הקים לתחייה את שנות השבעים, ראויים להערצה. ומצד שני, פשוט לא אהבתי את כל מה שהוא מסמל ואת תוכנו ובעיני הוא זיוף אחד גדול. לא הצלחתי להרגיש שום דבר במהלך הקריאה. לא אהבה, לא כאב, לא הזדהות, לא תחושת בגידה, לא תחושת נטישה, בקיצור כל סערת הרגשות שבה מסתבכת סרינה היא בבחינת שפע של מילים עקרות.
מקיואן דומה בעיני בספר הזה לנובוריש ספרותי, מין פאריס הילטון, שמתהדרת בקול רעש וצילצולים בתיק של לואי ויטון בשווי של 52,000$. ואם יהין מישהו לדקור את הבלון הזה בסיכה, מוטב שתתרחקו משם, כי הרעש שישמיעו כל היוהרה והרהבתנות הנפלטים ממנו עלולים להעפיל לדציבלים ברמה מסוכנת.
תאריך הכנסה לאתר 05/01/2015
"דברי מתיקה" הוא ספר כיפי. במהלך הקריאה היתה לי תחושה שהסופר פשוט נהנה לכתוב אותו, ותחושת ההנאה הזו חלחלה אלי כקוראת. הוא לא ספר עמוק, אולי תוך כמה שבועות יישכח ממני, אבל הוא מעניק חווית קריאה מספקת, ולפעמים די בכך. חובבי ספרים ייהנו גם מהאזכורים הספרותיים הרבים: הגיבורה היא מעין תולעת... המשך הביקורת
"דברי מתיקה" הוא ספר כיפי. במהלך הקריאה היתה לי תחושה שהסופר פשוט נהנה לכתוב אותו, ותחושת ההנאה הזו חלחלה אלי כקוראת. הוא לא ספר עמוק, אולי תוך כמה שבועות יישכח ממני, אבל הוא מעניק חווית קריאה מספקת, ולפעמים די בכך. חובבי ספרים ייהנו גם מהאזכורים הספרותיים הרבים: הגיבורה היא מעין תולעת ספרים, קוראת הרבה ומהר, ומעודכנת בכל חידושי הספרות בתקופתה - שנות השבעים של המאה העשרים.
"דברי מתיקה" הוא מעין ספר מתח/ביון. סרינה, חובבת ספרות כאמור, השלימה תואר ראשון במתמטיקה. במהלך לימודיה ניהלה רומן עם מרצה, ובהשפעתו ובתמיכתו קיבלה תפקיד באמ.איי.5. לאחר תקופת הכשרה מתסכלת, קיבלה משימה הקשורה לתחום הספרות, ומשם העלילה מסתבכת כשהיא מפתחת קשר אהבה עם הסוכן שהיא אמורה להפעיל. לא ארבה בפרטים נוספים על מהלך הארועים, כדי להמנע מספוילרים.
איאן מקיואן משכנע מאוד כאשה מספרת. אין שום תחושה של אילוץ בכניסה שלו לעורה של אשה. הוא בונה דמות אמינה של צעירה, שהיא לעתים מפוכחת, לעתים אבודה, מתאהבת בקלות, נתונה להשפעות, מעט מאוד נוטלת יוזמה, והרבה מאוד מניחה לעצמה להסחף עם הארועים. בנוסף להיותו ספר מתח, זהו גם סיפור אהבה, וגם קומדיה, והשילוב של השלושה עובד יפה.
הספר לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אבל אין זאת אומרת שהוא לא מושקע בפרטים. כפי שהוא מיטיב להתבטא כאשה, הוא גם משקף יפה את רוח התקופה, וניכר שהשקיע בתחקיר.
בשורה התחתונה: הנאה מובטחת
תאריך הכנסה לאתר 02/07/2014
קראתי מספריו של הסופר, הערכתי מאד את כתיבתו. קראתי על ספר זה כמה המלצות חיוביות, וגם בספריה בה אני מנוייה חיכיתי לקבלו זמן רב. היו לי ציפיות רבות לקריאה מהנה ומעניינת. לצערי הרב, בכנות עלי לומר, שלא אהבתי את הספר, לא התחברתי אליו. היו אף רגעים שחשבתי לנטוש(כשם שעשו כמה מחברותיי) אך התעקשתי... המשך הביקורת
קראתי מספריו של הסופר, הערכתי מאד את כתיבתו. קראתי על ספר זה כמה המלצות חיוביות, וגם בספריה בה אני מנוייה חיכיתי לקבלו זמן רב. היו לי ציפיות רבות לקריאה מהנה ומעניינת. לצערי הרב, בכנות עלי לומר, שלא אהבתי את הספר, לא התחברתי אליו. היו אף רגעים שחשבתי לנטוש(כשם שעשו כמה מחברותיי) אך התעקשתי להמשיך ולקרוא. רק לקראת סיומו הייתה לי עדנה מסויימת ואפרט אחר כך.
ומה למדתי מדברים הכתובים על גבי העטיפה על טיבו של הספר?" סרינה היא יפהפייה בלונדינית, בת טובים, שאוהבת לקרוא אך מצטיינת במתמטיקה. כך היא מתחילה ללמוד באוניברסיטת קיימברידג', שם היא תפגוש את האיש שלזכותו או לחובתו- תיזקף הקריירה הקצרה שלה בשירות החשאי הבריטי, בשולי המלחמה הקרה". הספר מורכב ממאות עמודים של דברים שנכתבו על מצב העולם בכלל ועל מצבה של בריטניה בפרט, יחסי הכוחות בין המדינות, על שירותי הביון השונים ודרכי פעולתם, אבל הדברים נאמרים כאילו מפי אנשי השרות החשאי במין שיחות אגביות, אין מיקוד על נושא מסויים, ואני מודה ,שלא תמיד הצלחתי לרדת לעמקם של הדברים ולהבינם.האירועים המתוארים מתרחשים בבריטניה בשנות השבעים של המאה הקודמת. בריטניה מוצגת בחולשתה רחוקה מימי תפארתה בעבר. דמויות רבות מאכלסות את הספר, קשה לעמוד על טיבן, על תפקידם במערך של הארגון, שלא לומר על אישיותם , חולשותיהם, דמויות שלא פותחו.
יש המקטלגים את הספר הזה, כשייך לסוגת ספרי מתח, יש בו מתח מסויים אבל לא בעצמה ותפניות מפתיעות עליהם נשענים ספרי מתח. מה שיש ובשפע הם קטעי מין רבים שהכניסו קצת לחלוחית של חיים, שמדובר באנשים בשר ודם. פרט לסיום המפתיע והמעניין , לא מצאתי , לדאבוני,עניין רב בספר.
הקריאה איטית, כי יש פיזור בין חלקי עלילות ,אין הידוק בעלילה. קראתי ברשת , שמציינים שהספר קליל ומלא הומור(אולי הומור אנגלי.....), בעיניי הוא לא כזה כלל. בעיניי הוא ספר שטוח, אין בו לטעמי עומק, מה שמשאיר את הקורא אדיש כלפי העלילה וכלפי הדמויות.שלושה פגמים עיקריים ישנם בספר, כך אני ראיתי את הדברים.
האחד, חוסר עומק בתיאורים ובעלילה, השני,דמויות שטוחות ולא מפותחות, וכן חוסר בתפניות והתפתחויות משמעותיות בעלילה, למעט הסיום, שהופכים את הספר בעיניי לדי משעמם.....
עשרות העמודים האחרונים, כפי שצינתי, גרמו לי נחת, היות והם התרכזו בעניין אחד, השולח שלוחות לכל עבר, היה בהם עומק, רגישות, ואנושיות.
את החסרים בספר ממלא הסופר, ובכך גם מגדיל את נפחו ברעיון , שהוא שם במוחם של אנשי שרותי הביטחון, להעסיק סופרים אנטי קומוניסטים, סופרים צעירים בראשית דרכם בכתיבה ספרותית, אך הכל מתוך התחזות ושקר. המטרה גם היא לא ברורה לי לגמרי. מה שהבנתי שהמטרה לתת צביון תרבותי ספרותי לשרותי הביטחון, אך הכל ללא ידיעתם של הסופרים הצעירים, הששים אלי כתיבה ואלי משכורות טובות כביכול מקרן עלומה הבאה לעודד סופרים.
הסיפורים מובאים בספר, וניתן לבחון אותם בצורה סיפרותית. סיפור אחד אף מזכיר את הרומן" הדרך" סיפור אפוקליפטי על חורבן העולם, אך כאן עקב ניהול לא תקין של המדינה.
נדמה כאילו נלקחו חומרים שונים שהיו במוחו הקודח של הסופר והוא רקח אותם תוך חיבור רופף לסיפור.
הדבר הטוב ביותר בספר הוא סיומו שבו האהבה מנצחת,(ציטטתי את הסיום בציטוטדף האחרון)
בספר הרווי בניכור, מצאתי סוף סוף את הגורם האנושי, את הסליחה , את ההבנה , את התקשורת בין בני אנוש, את החמלה ומעל לכל את האהבה.
אולי יהיו קוראים שיראו את הדברים אחרת,והם מוזמנים לקריאה ולשיח על הספר.
תודה, רבקה.
תאריך הכנסה לאתר 24/05/2014
לשמחתי סיימתי ספר שלא נהניתי מקריאתו.
24 העמודים האחרונים, היו כתובים אחרת ואותם צלחתי בתחושה טובה.
אני לא מתכוונת לעשות ספוילר, לכן לא אכנס כאן לפרטים, אך אני שואלת את עצמי למה צריך היה את כל ה'הפוך על הפוך' כדי לספר סיפור. ... המשך הביקורת
לשמחתי סיימתי ספר שלא נהניתי מקריאתו.
24 העמודים האחרונים, היו כתובים אחרת ואותם צלחתי בתחושה טובה.
אני לא מתכוונת לעשות ספוילר, לכן לא אכנס כאן לפרטים, אך אני שואלת את עצמי למה צריך היה את כל ה'הפוך על הפוך' כדי לספר סיפור.
ביחוד שבספר (בהמשך) יש אמירה של המספרת על 'תחבולות'.
בגוף הספר העוסק באופן כללי בהונאה רגשית ובריגול וריגול נגדי, יש קטעים המתייחסים לספרות. מיד אביא קטע כזה אך קודם אספר שאחת הדמויות העיקריות הוא סופר.
וכך נאמר בספר על כתיבה ספרותית:
".... מורידים מהמדף ספר ומיד יש עולם מומצא, מאוכלס, מתבקש כמו העולם שאני חיים בו....
... כאן פועל כוח ההמצאה הטהורה, הניצוץ, הגורם הסמוי." ע' 268
הדברים על הספרות נאמרים ע"י הגיבורה המספרת סרינה, שיש לה ראש טוב למתמטיקה.
אך בזיקה ישירה למהותו של הספר היא לא עוסקת במתמטיקה, אלא היא מצאה את דרכה לעבודה ב-אמ. I חמש הידוע ושם דווקא היא קשורה לספרות וסופרים.
הזיקה הישירה למהותו של הספר, מתכוונת למה שנהוג להגיד על סרטים (טובים): שום דבר הוא לא כפי שהוא נראה.
כלומר גם בספר הזה אין התוכן הגלוי שמגבשים תוך כדי קריאה, מתאים למשמעות העולה ממנו. צריך להגיע לסופו כדי לדעת זאת.
למה לא אהבתי את הספר?
לא אהבתי כלל את המספרת ולא את סיפורה.
לדעתי הוא מתוחכם מדי. אני מעריכה תפניות בעלילה של ספרים אך כאשר הספר מונע מכוח הנחה שגויה של הקורא, לדעתי זה לא 'כשר'.
אמנם בעמ' 233 כתוב מפי המספרת: " אני לא אוהבת תחבולות. אני מעדיפה למצוא על הדף את החיים כפי שאני מכירה אותם. הוא אמר שאי אפשר לשחזר חיים על הדף בלי תחבולות." ודווקא הספר הזה הוא סוג של תחבולה.
אגב, 'תחבולה' היא אחת מאבני היסוד של הסיפורת.
הסיום שניתן מפי דמות גברית היה לרוחי, כפי שציינתי בתחילת הסקירה.
תאריך הכנסה לאתר 20/04/2014
אודה על האמת, בקריאה ראשונה לא התלהבתי מהספר (אל תתיחסו לדברי כתורה מסיני, הרבה אהבו כבר בקריאה הראשונה), נראה לי כמו רומן רומנטי, לא משהו מעמיק כפי שהייתי מצפה מאיאן מקיואן. רק לאחר שהגעתי אל הטוויסט בפרק האחרון התחלתי לחשוב שאולי החמצתי משהו חשוב, וחזרתי לקרוא את הספר מתחילתו. ... המשך הביקורת
אודה על האמת, בקריאה ראשונה לא התלהבתי מהספר (אל תתיחסו לדברי כתורה מסיני, הרבה אהבו כבר בקריאה הראשונה), נראה לי כמו רומן רומנטי, לא משהו מעמיק כפי שהייתי מצפה מאיאן מקיואן. רק לאחר שהגעתי אל הטוויסט בפרק האחרון התחלתי לחשוב שאולי החמצתי משהו חשוב, וחזרתי לקרוא את הספר מתחילתו.
איאן מקיואן אמר באחד הראיונות, שהוא התכוון מלכתחילה לכתוב ספר בעל "קליפות" אחדות, אך לא שיער שבסופו של דבר יהיו בספר כל כך הרבה קליפות.
ואכן הספר כולל רבדים רבים, וכמו בבובת "בבושקה", בכל פעם שמסירים שכבה, מגלים מתחתיה רובד נוסף.
מי שירצה לקרוא ספר עם עלילה משעשעת, רווית הומור בריטי, עם טוויסט מפתיע בסופה, יהנה מאד לקרוא את הספר מבלי להתעמק בכל הרבדים.
העלילה ממוקמת בשנות השבעים של המאה העשרים, תקופה של משבר האנרגיה וקשיים כלכליים ופוליטיים בבריטניה מחד, ופריחת תרבות ההיפים והחופש האישי מאידך. שרות הבטחון הבריטי שקוע עד צואר בהגנת המערב מפני סכנת-ברית-המועצות, איתור ומניעת הקמה של תאים קומוניסטיים בבריטניה, בין היתר ע"י פרסום כל אינפורמציה שלילית אפשרית על הנעשה מעבר למסך הברזל.
הרובד העליון בספר הוא סיפורה של סרינה, צעירה אנגליה רגילה לחלוטין, בוגרת קולג' וחובבת קריאה, שמאהבה הזקן "מסדר" לה משרה באם.איי.5 – השב"כ של בריטניה. כעבור חדשים אחדים של שממון ותיסכול מוטלת על סרינה משימה: להפגש עם סופר, לוודא שהוא שמאלני אך אנטי-קומוניסט, ולהציע לו מלגה לשנתיים כדי שיתרכז בכתיבה בלבד. סרינה נפגשת עם הסופר, כמובן שהם מתאהבים, עד ש....
הספר כולל את אחד הסיומים המפתיעים ביותר שאתם יכולים לדמיין.
כמיטב המסורת הבריטית, הסופר אינו נלאה מלשלוח חיצים של סאטירה לעבר שרות הבטחון הבריטי. כשקראתי את הספר לראשונה, והתרכזתי בעלילה בלבד, סיווגתי אותו כהומאז' ל"איש שלנו בהוואנה" של גראהם גרין. אותם תיאורים סאטיריים מצחיקים של שרות הבטחון הבריטי, של התנהלותו, ושל הטיפוסים הנפוחים העומדים בראשו.
עוד כמה חיצי בקורת סאטירית משולחים לכיוון התרבות ההיפית ונושאיה, ולעבר צעירים "אנטי בורגניים" לכאורה, המבלים את חייהם בבטלה ובשימוש בסמים "קלים".
בצד ההומור החביב, הסופר מעלה גם שאלות מוסריות של ממש, כמו: כמה רחוק מותר לשרות הבטחון לחדור לתחום הפרט של אזרח תמים, ולהשתמש באנשים ללא ידיעתם והסכמתם, בשם ההגנה המקודשת על שלום המדינה? שאלה שהרלבנטיות שלה, כנראה, התקיימה מאז ומתמיד ותתקיים לעולם ועד.
שאלה אחרת היא, עד כמה מותר ליחיד להרחיק לכת כדי להגשים מטרה הנראית לו מקודשת? האם כדי להגשים מטרה כזו, צודקת ככל שתהיה, מותר אפילו לפעול כנגד האינטרסים הרשמיים של המדינה?
מעבר לסיפור העלילה, משחק איתנו הסופר משחקי ריגול קטנים, כאילו אמר: "נו, נראה אתכם אוספים מודיעין ומגלים את הממתקים הקטנים שטמנתי לכם לאורך הספר". כל הרבדים העטופים זה בתוך זה לאורך הספר הם דיונים הנוגעים לעולם הספרות, בעיקר כאלה הדנים בהגדרה של ספרות "איכותית", מקומו ותפקידו של הסופר, מקומו וחשיבותו של הקורא, מקומה ותפקידה של הספרות כמעצבת טעם טוב, עקרונות מוסריים ובידור.
הרמז הראשון מופיע בעמ' 15: "לא היו לי הרבה דרישות, לא התעמקתי בתמות או במשפטים מתוחכמים, ועל תיאורים אנינים של נופים, מזג אויר וחדרים פסחתי. רציתי דמויות שאוכל להאמין בהן, ורציתי להסתקרן ממה שעומד לקרות להן; בדרך כלל העדפתי שאנשים יתאהבו ויתאכזבו, אבל לא היה לי אכפת כל כך אם ניסו לעשות גם דברים אחרים. ואף שהיתה זו כמיהה וולגרית מצידי, רציתי שמישהו יציע נישואים לפני סוף הספר. רומנים בלי דמויות נשיות היו מדבר צחיח."
בקיצור, ידידי, גיבורת ספרנו – סרינה - אוהבת לקרוא רומנים רומנטיים!
כותב הספר נותן לסרינה בדיוק את מה שהיא אוהבת: הספר כתוב בסגנון רומן רומנטי שהדמות הנשית המרכזית בו היא אשה, הגיבורה מתאהבת, או לפחות מאמינה שהיא מאוהבת, על ימין ועל שמאל, חווה מספר אכזבות, ליבה נשבר, ויש גם הצעת נישואים. אין בסיפור שום תיאורים אנינים של נופים. תיאורים של חדרים דוקא יש, וגם קצת מזג אויר, אבל הכל בקיצור ולענין, בלי השתפכויות. וכן, לאורך כל הקריאה הסתקרנתי ממה שעומד לקרות לסרינה. המשפט הראשון בספר מבטיח משהו רע. הסופר עושה לסרינה מחווה נוספת, כשהוא מלהק אותה לא רק כגיבורה הראשית, אלא גם בדמות הדובר, מפיה מסופר הסיפור. אם נחזור לטוויסט בפרק האחרון, וניזכר מי בעצם הוא כותב הספר, יהיה לנו ברור למה בחר לכתוב לסרינה ספר בסגנון שהיא אוהבת.
אבל מוקדם לשמוח על גילוי הממתק החבוי הזה. גם כאן הספר הוא לא רק מה שנראה ממבט ראשון. אמנם דמותה של סרינה מתאימה לסטריאוטיפ הגיבורות ברומן רומנטי, אבל לא כן דמויות הגברים. הם אינם יפים, חזקים עשירים ומצליחנים כפי שעליהם להיות. אף אחד מהם איננו נאה, לכל אחד מהם פגם פיזי מגוחך, והיחיד הנחשב למצליחן הוא גבר מזדקן, עיף ומקומט. (ועוד כמה פגמים שאינני מפרטת מחשש ספוילרים).
לאורך כל הספר מספרת סרינה על העדפות הקריאה שלה, ומביעה את דעתה על סוגי ספרות שונים, על טכניקות כתיבה שונות, על סופרים שונים, על המחויבות של הסופר כלפי הקורא, על יחסו של הקורא כלפי הספר וכלפי הסופר.
עמ' 135: "היילי רמז לקורא שהעונש או המפלה בוא יבואו. ואני לא רציתי שיבואו. טוני נענש כבר, וזה הספיק לי. סופרים חייבים לקוראיהם חוב של חסד, של רחמים."
עמ' 140: "התחלתי לגלות שחווית הקריאה משתנה כשמכירים, או עומדים להכיר, את הסופר. בקרתי בתוך מוחו של זר."
והנה קטע העוסק בבנית דמות על ידי הסופר: "הייתי צריך לצאת מעורי ולהכנס לעורך, הייתי צריך להמיר את לשוני, את כסותי, להדחק אל תוך חצאיותיך ונעלי העקב שלך, לתוך תחתונייך, ואת הארנק הלבן המבהיק שלך לתלות על כתפי. ואחר כך להתחיל לדבר, מפיך."
כמובן שלא ניתן לפרט בסקירה את כל ממתקי הספרות המשובצים בספר, אבל הקורא המודע לקיומם, ורוצה לגלות אותם, יהנה מאד ממשימת הריגול הזאת.
פרט מענין נוסף: הספר כולל בתוכו תמציות מספרים של איאן מקיואן שלא פורסמו. דמותה של הגיבורה, סרינה, מבוססת באופן רופף על פולי בייד, חברה של מקיואן מהימים שלו באוניברסיטה.
פינת הפולניה: איך לא ראיתי את כל הממתקים האלה כבר בקריאה ראשונה? עבד עלי, האיאן מקיואן הזה
תאריך הכנסה לאתר 18/04/2014
בשתי מלים - שווה קריאה. ביותר משתיים- העלילה שאבה אותי להמשיך ולקרוא עד הסוף המפתיע שמחייב לשוב ולקרוא את הרומן מתחילתו ולשים לב לפרטים שקודם הוסטו הצידה כדי להתקדם לעבר פתרון החידה שנדמה שמצוי אי שם בהמשכו. דווקא ה"קונצפנטנט" הזה עשה לי כקוראת רק טוב. כי אז שבתי לבחון ולברר ביני לביני מי הם... המשך הביקורת
בשתי מלים - שווה קריאה. ביותר משתיים- העלילה שאבה אותי להמשיך ולקרוא עד הסוף המפתיע שמחייב לשוב ולקרוא את הרומן מתחילתו ולשים לב לפרטים שקודם הוסטו הצידה כדי להתקדם לעבר פתרון החידה שנדמה שמצוי אי שם בהמשכו. דווקא ה"קונצפנטנט" הזה עשה לי כקוראת רק טוב. כי אז שבתי לבחון ולברר ביני לביני מי הם אותם שמות של סופרים ומשוררים שמוזכרים ללא הרף בספר. כי הרי אין הם אלא הכוונה לאיזו שהיא נטייה בתחום הטעם הספרותי. יותר מכך תיאור הסיפורים הקצרים שכתב היוצר הצעיר, על ידי המספרת מכוונים לשרטט עבורי את השבירות והפריכות של ערכי האמת שהם הם ליבו של הספר. מהו אותו חוזה שבין היוצר ובין הקורא - ומתי תקפותו של חוזה זה פגה, ומותר ליוצר להפוך את הקערה על פיה ולהגיד - מתחילים מהתחלה. בעיני אלה הם הממתקים האמיתיים שנמצאים בין שורות הספר. כל מה שחשבתי שהוא אמיתי ונכון מתגלה כאפשרות אחת מתוך רבות, וכל מה ששללתי והנחתי שהוא בדיה - מתגלה כדבר האמיתי. חברה אמרה לי, באו אלי אורחים וכל מה שרצית זה שהם ילכו כבר ואני אוכל להמשיך לקרוא את הספר. עצה קטנה, לקרוא לאט או להחליט שיש לשוב אל הספר הזה פעם נוספת ואז לפתור את החידה בסבלנות.
תאריך הכנסה לאתר 10/02/2014
יש לי חולשה לאיאן מקיואן. קראתי מספר ספרים (לא את כולם) ואהבתי את כולם (למעט אחד). שני ספרים נצרבו חזק מאוד- 'על חוף צ'יזל' שהיה מעולה ו'כפרה' שהיה מדהים בעיני. לא פלא שקניתי גם את זה, בלי לדעת אפילו על מה הוא. לא ידעתי למה לצפות, רק ידעתי של'דברי מתיקה' אין לי מה לחכות. זה לא מקיואן שאני אוהבת... המשך הביקורת
יש לי חולשה לאיאן מקיואן. קראתי מספר ספרים (לא את כולם) ואהבתי את כולם (למעט אחד). שני ספרים נצרבו חזק מאוד- 'על חוף צ'יזל' שהיה מעולה ו'כפרה' שהיה מדהים בעיני. לא פלא שקניתי גם את זה, בלי לדעת אפילו על מה הוא. לא ידעתי למה לצפות, רק ידעתי של'דברי מתיקה' אין לי מה לחכות. זה לא מקיואן שאני אוהבת.
הספר מספר את סיפורה של סרינה, בחורה אנגליה באנגליה של שנות ה-60 וה-70. בהתחלה אנחנו פוגשים אותה כסטודנטית שמנהלת רומן עם מרצה באוניברסיטה ומאוחר יותר אנו פוגשים אותה כעובדת במשרה ציבורית בשירות החשאי. היא נשלחת למשימה זוטרה שקשורה לתחום אהבתה הגדולה- הספרות. (השאר כבר יהיה ספויילר)
אין בספר בשורה גדולה מבחינת סיפור. סיפור על צעירים באנגליה שמנסה לצאת מהמשבר שאליו נקלעה על רקע ההיפיזם השולט באותה התקופה. א-ב-ל יש שני דברים:
א. היכולת של מקיואן להכנס לדמותה של סרינה, תשומת הלב שלו לדקויות האנושיות, הדמות העגולה והלא מושלמת שהוא יצר גרמה לי להרגיש חשופה, מוכרת. ליצור הזדהות עם אישה שכל אורח חייה שונה משלי- מנהגים, עבודה, תקופתה- ובכל זאת התובנות שהיא מגיעה אליהן דיברו אליי ועליי.
ב. הנטייה של מקיואן (כמו ב"כפרה") להביא את הסיום כפצצה לקורא, ולהשאיר אותו הלום, מוצאת חן בעיני- הוא משאיר את העבודה הקשה לנו: השלמת הפרטים, החשיבה על העתיד. הקורא בספר הזה חייב להיות אקטיבי – כל אחד יחבר סוף משלו אחרי שקרא את הפתרון של מקיואן. אוהבת ספרים כאלה. הסוף פתוח, אך לא פרוץ.
אין לי נטייה ומשיכה לכתיבה. הלוואי והיה לי כשרון והייתי יכולה לכתוב משהו טוב באמת. בעיני, לא כל מי שאוהב לקרוא בהכרח יודע לכתוב, ואני משערת שאכן אין לי, גם אין לי את הצורך הזה- אך היו מספר דברים שקראתי בספר הנוכחי שממש גרמו לי לקנא- איך לא חשבתי על סיפור כזה? למה אני לא כתבתי את זה???
קראתי את הספר ביומיים (מאוד מהר ולא אופייני לי) ואני בכלל לא בטוחה שכולם ימצאו את הספר טוב, אך אני נהנית מאוד מדמותה של סרינה ושוב אני מתפאלת מיכולתו של מקיואן להכנס לנשמתי.
תאריך הכנסה לאתר 04/01/2014
כמה נחמד לפתוח כך את שנת 2014. ספרו החדש של איאן מקיואן, "דברי מתיקה", מהווה תצוגת תכלית מרשימה של כישוריו המוכרים של הסופר, ומכיל גורם נוסף שהופך אותו למקסים במיוחד: מבוך מראות ייחודי של שתי תודעות פנימיות, אשר מהדהד את שני הנושאים העיקריים של הספר - אומנות הסיפור ואומנות הריגול - ויוצר מעין... המשך הביקורת
כמה נחמד לפתוח כך את שנת 2014. ספרו החדש של איאן מקיואן, "דברי מתיקה", מהווה תצוגת תכלית מרשימה של כישוריו המוכרים של הסופר, ומכיל גורם נוסף שהופך אותו למקסים במיוחד: מבוך מראות ייחודי של שתי תודעות פנימיות, אשר מהדהד את שני הנושאים העיקריים של הספר - אומנות הסיפור ואומנות הריגול - ויוצר מעין הרמוניה חד פעמית.
או בקיצור, מאוד אהבתי את ספרו החדש של מקיואן.
הסיפור מתרחש בבריטניה, בשנות השבעים. סרינה פרום, צעירה יפה, קרת מזג וסקרנית, העושה את צעדיה הראשונים כבוגרת בעולם ביחסים הרומנטיים, מתגלגלת בדרך לא דרך אל ה-MI5, שירות הביון הבריטי. הימים הם ימי המלחמה הקרה ותחילת החיכוכים המדממים של הבריטים עם המחתרת האירית.
סרינה מתחילה בתחתית, כעובדת מזכירותית, ובהמשך מקבלת תפקיד של מפעילת סוכנים, במבצע במסגרתו הסוכן שלה אינו אמור לדעת כי הוא עובד בשירות השירות. סרינה מתאהבת בו, מגלה כי היא נתונה למעקב ובהמשך העלילה מסתבכת באופן יצירתי עד לסופה המתוחכם.
קצת על הכתיבה של מקיואן ב"דברי" ובכלל. סיימון ברון-כהן (בן דוד של סשה/בוראט), חוקר הפרעות התקשורת הבריטי, יצר המשגה של הקושי התקשורתי אוטיזם כשטען שאנשים הלוקים בהפרעות מתחום זה סובלים מ"עיוורון תודעתי": חוסר יכולת להתייחס ולחשוב על מוחו ועל מחשבותיו של האחר. ב"דברי מתיקה" נדמה שמקיואן מצליח להשיג את ההיפך. הוא מצליח לתאר בחדות מוגזמת ובדיוק רב את תודעתם של סרינה, חבריה לעבודה והסוכן המופעל על ידה בלא ידיעתו. הוא מצליח גם לתאר את בריטניה של אותם ימים בצורה משכנעת מאוד, וכפי שכבר קרה לי בעבר כשקראתי את מקיואן, גם הפעם הרגשתי לעיתים בשעת הקריאה, שאני הוא הבדיה הלא אמינה בעוד סיפורו של מקיואן מתרחש בעולם אמיתי ובו אנשים אמיתיים. היכולת שלו לערב בדיון וריאליזם באופן כה מופלא הופך את כתיבתו למיוחדת מאוד בעיני.
הדמויות, כאמור, אמינות מאוד. סרינה קרת הרוח, שירלי שילינג הצעקנית, טום היילי הנרקסיסט המבריק וקבוצת הסוכנים המנוסים מהקומה החמישית של בניין ה-MI5, כולם הופכים בידיו האמונות של מקיואן לדמויות ממשיות, עגולות המשתכנות בתוך מוחו של הקורא במהירות.
הקצב, כמו תמיד אצל מקיואן, שהוא יותר סופר מסופר מתח (אני מניח שהוא לא היה מת על התואר הזה), אינו מהיר במיוחד. לעיתים הוא מתאר חודשים אחדים בהינף משפטים ספורים, ולעיתים הוא עסוק בתיאור החלטה או מחשבה והנסיבות שהובילו אליה באריכות רבה - עיינו ערך הסוף המקורי של הסיפור. לכן, מי שזקוק למנת האדרנלין המסורתית של ספרי המתח בדמו המילולי של הספר עשוי להתייאש במהלך הקריאה.
קצת קשה לדון בתעלומה מבלי להסגיר פרטים חשובים. אומנם קיימות שאלות בסגנון ספרי הריגול א-לה ג'ון לה-קארה, כמו מי עוקב אחרי סרינה? מה תפקידו של טוני קאנינג בסיפור? ועוד, אבל כמו תמיד אצל מקיואן, ההתרחשויות האמיתיות נוצרות בנפשם של הגיבורים והן אלו שמניעות את העולם, ובמקרה של "דברי" גם את התעלומה. את תיאור האינטראקציה שבין העולם הפנימי - עולם המחשבות והרגשות - והעולם החיצוני, מקיואן עושה כמו תמיד באופן מעולה.
ציונים:
כתיבה: 9.5
דמויות: 10
תעלומה: 9
קצב: 8
ממוצע: 9.125
בונוס/עונש: שלושת רבעי נקודה על יצירה ששוזרת ריגול וספרות בדרך נעימה ומתוחכמת.
סופי: 9.2
אחד מספרי הריגול המקוריים שקראתי, ואחד הטובים של מקיואן. מומלץ בחום ליהנות מן הקור הבריטי שאופף את הסיפור הנהדר הזה.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|