|
|
|
טרנזיט |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 3177 |
|
|
טרנזיט – ספרה החשוב של הסופרת היהודייה המוערכת, אנה זגרס – רואה לראשונה אור בעברית, ובמובנים מסוימים הוא אקטואלי כפי שהיה עת יצא לאור בגרמניה בשנת 1944.
בשנת 1937, לאחר שברח מגרמניה, מגיע המספר הצעיר וחסר השם למרסיי. בדרכו הוא מתבקש להעביר מכתב לאדם בשם ויידל בפריז, אך מגלה שאותו ויידל התאבד והותיר אחריו מזוודה ובתוכה מכתבים וכתב-יד של רומן. בחיפושיו אחר אשתו של ויידל, המספר מאמץ לעצמו זהות של פליט בשם זיידלר, בעוד הרשויות מאמינות שהוא-הוא ויידל.
ב"חדר ההמתנה" הענקי של מרסיי, הוא משוחח עם הפליטים ומאזין לסיפוריהם בבתי קפה, וכל אותה העת מלקט אחת לאחת את פיסות סיפורו של ויידל, שכתב-היד שלו מטלטל את נפשו וחושף אותו לעולמם הארעי של הפליטים הממתינים בדבקות לנכס היקר מפז: ניירות הטרנזיט.
טרנזיט הוא רומן שחוקר את ייסורי הכמיהה לחופש, את עולמו של הפליט ואת הצרה ששמה גלות, והוא עושה זאת בחמלה רבה ועם תובנות יוצאות דופן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 2 |
תאריך הכנסה לאתר 05/01/2015
אנה זגרס, יהודיה וקומוניסטית, היתה סופרת מוערכת בגרמניה החל משנות ה-20. עם עלית הנאצים לשלטון ספריה נאסרו לקריאה והועלו באש. ב-1933, אחרי תקופת מעצר קצרה אצל הגסטפו, הצליחה להמלט לצרפת, והשתלבה בקהילת הגולים הגרמנים (במאמר מוסגר, לנושא הגולים הללו אני ממליצה מאוד על ספרו של ליון... המשך הביקורת
אנה זגרס, יהודיה וקומוניסטית, היתה סופרת מוערכת בגרמניה החל משנות ה-20. עם עלית הנאצים לשלטון ספריה נאסרו לקריאה והועלו באש. ב-1933, אחרי תקופת מעצר קצרה אצל הגסטפו, הצליחה להמלט לצרפת, והשתלבה בקהילת הגולים הגרמנים (במאמר מוסגר, לנושא הגולים הללו אני ממליצה מאוד על ספרו של ליון פויכטונגר, "גלות"). עם כיבוש פריז נמלטה אנה עם משפחתה למרסיי, ומשם עלה בידם להפליג למכסיקו. הספר "טרנזיט" מתרחש במרסיי, בקרב אלפי הבורחים הנואשים המבקשים לעזוב את אירופה. זה אינו ספר אוטוביוגרפי, אבל הוא מן הסתם מבוסס על החוויות שחוותה הסופרת.
גיבור הספר הוא גבר צעיר שנמלט ממחנה ריכוז בגרמניה והגיע לצרפת. בצרפת נכלא בשל היותו גרמני, ושימש ככוח עזר לצבא הצרפתי. עם פלישת הגרמנים לצרפת נאלץ לברוח שוב: אילו היה נתפס על ידי בני ארצו, היה מוצא להורג. הוא מצטרף להמונים הנוהרים דרומה. במרסיי הוא מאמץ את זהותו של סופר שהתאבד, מתאהב באשתו, ומעביר את ימיו בין קונסוליות ומשרדי נסיעות, כמו כל הבורחים הצובאים על הנמל בתקווה להשיג מקום על אחת הספינות.
אנה זגרס מיטיבה להמחיש את אוירת הפחד והיאוש והמחנק. גיבור הספר לא באמת רוצה לעזוב. משהו בו מתקומם נגד הצורך לברוח, והאמביוולנטיות הזו מאפיינת לא רק אותו. אנשים, בעיצומו של מירוץ מטורף אחרי ויזות ואישורים אחרים, מתקשים עם הקריעה מעברם ומאהוביהם. בתוך הכאב הזה הם נקלעים אל תוך ביורוקרטיה, שבאבסורד שלה מזכירה את שווייק ואת מלכוד 22: הם נדרשים להשיג ויזה למדינת היעד, אישורי מעבר בכל הארצות שבהן יעברו בדרך לשם וכרטיס נסיעה. וכאילו באלה לא די, הם חייבים להשיג גם אשרת יציאה ממרסיי, שבעצם להוטה להפטר מהם. בהעדר הוכחות שהם באמת מנסים להשיג את כל האישורים הללו, אסור להם לשהות בעיר, והם נופלים קורבן לרדיפות המשטרה המקומית. ואם במקרה התהליך הזה – או שילוב התהליכים הללו – נראה לכם לא מספיק מסובך, קחו בחשבון שלכל אישור יש תוקף מוגבל, ובעוד אדם מתרוצץ להשיג אשרה אחת, פג תוקפה של האחרת, ומירוץ העכברים במבוך האכזרי נמשך.
"טרנזיט" הוא ספר דחוס, מעיק. בערך במחציתו בחרתי לקחת ממנו הפוגה למספר שעות, לנשום לרווחה ולהתאושש מן המועקה. זו אינה אמירה לגנותו, להפך. הוא עד כדי כך אמין ומוחשי.
זהו הספר השלישי של אנה זגרס שמתורגם לעברית. קדמו לו "הצלב השביעי" (ראה אור במקור ב-1942) ו"טיול הנערות המתות" (1943) – שניהם עוסקים במוראות אותם ימים, ושניהם מומלצים בחום. "טרנזיט" פורסם לראשונה ב-1944.
תאריך הכנסה לאתר 09/01/2014
"בימים ההם כולם רצו רק דבר אחד: להפליג משם. כולם פחדו רק מדבר אחד: להישאר מאחור"
זהו המוטו של הספר המיוחד הזה.
זה אינו ספר אוטוביוגרפי, אבל אין ספק שהוא מבוסס על החוויות שחותה הסופרת. לשם "טרנזיט" יש כפל משמעות, האחד , משמעותו מעבר, הפליטים היו כל הזמן במעבר מבחינת מציאות חייהם... המשך הביקורת
"בימים ההם כולם רצו רק דבר אחד: להפליג משם. כולם פחדו רק מדבר אחד: להישאר מאחור"
זהו המוטו של הספר המיוחד הזה.
זה אינו ספר אוטוביוגרפי, אבל אין ספק שהוא מבוסס על החוויות שחותה הסופרת. לשם "טרנזיט" יש כפל משמעות, האחד , משמעותו מעבר, הפליטים היו כל הזמן במעבר מבחינת מציאות חייהם ומבחינה נפשית, והוא גם מכוון לתעודת מעבר דרך ארץ, ספרד או פורטוגל , שממנה יהיה אפשר להפליג למקום מבטחים בדרום אמריקה..
זהו ספר לא קל לקריאה, שהרי, אין בו עלילה אחת מרכזית.
הסופרת מתארת בדומה לקפקא את חיי הפליטים, מתוך ריחוק מסויים, מה שמעצים, לדעתי את הטירוף שבחייהם. הם חיים את חיי הרגע, מתנהלים בו כמו נמלים רוחשות , שמשנות כיוון בזמן סכנה.,זהו תיאור של עולם בזעיר אנפין, עולם מוטרף. הכל מתרחש בעיר מרסיי, שנמצאת תחת שלטון וישי. מלחמת העולם השנייה בעיצומה.
" בחדר ההמתנה הענקי של מרסיי הוא משוחח עם הפליטים ומאזין לסיפוריהם בבתי קפה, וכל אותה העת מלקט אחת לאחת את פיסות סיפורו של ויידל, שכתב היד שלו מטלטל את נפשו וחושף אותו לעולמם הארעי של הפליטים הממתינים בדבקות לנכס היקר מפז- ניירות הטרנזיט"- מן העטיפה.
הכוונה לפליט גרמני, שלחם נגד הנאצים ישב במחנות עונשין, ברח והגיע למרסיי.
במרסיי נמצאים המוני פליטים, בני לאומים שונים. כולם הגיעו אליה בדרכים שונות. נעקרו משלוות חייהם אל עולם, שאת חוקיו החדשים הם אינם מכירים. הם חיים על מזוודות- תרתי משמע וממתינים , וממתינים...
הסופרת לא מקילה עלינו את הקריאה, היא לא מתארת בפירוט את הרקע של הפליטים, סיפור שזור בסיפור ויוצרים יחדיו יריעת חיים נוגעת ללב. הם נעים בעיר המוטרפת הזאת כעלים , שנתלשו מעץ. אנו נעים אתם מקונסוליה לקונסוליה , מבית קפה אחד למשנהו. גלריה של דמויות- נשים גברים ילדים, צעירים , זקנים פשוטי עם ומשכילים.
אני זוכרת מהספר " המשפט "של קפקא , שגם בו מתואר עולם ללא פשר, את המסדרונות הארוכים בהם מהלך מר ק', גיבור הספר.
כאן הייתי מאמצת את הדימוי של סחרחרה- מעגלים , מעגלים. הפליט עולה בה עם משאלה , עם תקווה ולרוב יורד אל קרקע המציאות, לנקודת ההתחלה, וחוזר חלילה.
התורים הארוכים של המוני הפליטים הצובאים על פתחי הקונסוליות, יוצרים מצבים של " קומבינות", שקרים , רמאויות, צביעות. מתגלים " המאכרים", אך מתגלות גם תופעות של אחווה, של עזרה הדדית, של ערכים אנושיים..
להלן קטע המשקף נאמנה את מצבם של הפליטים "לעזוב, רק לעזוב את הארץ החרבה הזו, את החיים החרבים הללו, את הכוכב הזה. אנשים מקשיבים לך פה בסקרנות בלי סוף כשאתה מדבר על הפלגות, על אניות שהוחרמו ומעולם לא שבו, על ויזות קנויות ומזוייפות, ועל ארצות טרנזיט חדשות. כל סוג של קשקוש טוב לקיצור זמן ההמתנה, האנשים פשוט אכולים מרוב המתנה...." עמ'147.
עלובי חיים אלה נפגשים בתורים לקונסוליות , בבתי הקפה הרבים והדלים הפזורים באזור הנמל, שם הם דנים על גורלם, כי הרי בית אין להם....
הפקידים מתעמרים בפליטים, שולחים אותם הלוך ושוב, מזמנים אותם לבירור נוסף, לחתימה נוספת, ובין זימון לזימון – המתנה מורטת עצבים. "ובעצם זה מה שהגיהינום היה:המתנה חסרת תוחלת לשום דבר, מה יכול להיות גיהינום יותר מזה?......" עמ'215 .
גיבור סיפורנו, למרות , שגם הוא חלק מנחיל הנמלים הזה הרוחש בסימטאות מרסיי, בסופו של דבר בוחר בבחירה עצמאית. הוא מחליט לא ליטול יותר חלק " במשחק" הנורא הזה, יהיה אשר יהיה.
על הספר כתב הסופר היינריך בל " אני בספק אם הספרות , שנכתבה אחרי 1933 מכילה רומנים רבים שכתובים ללא רבב כמו הרומן הזה"
אני ממליצה על הספר כי, זה ספר ראוי, שקריאתו נותנת לנו מימד נוסף מזווית מיוחדת על השיגעון הגדול בפינה קטנה אי שם באירופה...שהיא מיקרוקוסמוס של העולם דאז.
היא מתארת את השעמום בהמתנה, והפחד מפני פשיטות המשטרה. זה ספר על ביורוקרטיה מקוממת ומעצבנת, על חיים בצל חרדה מתמדת.
אין בספר רגע דל, או רגע של מנוח.
מי שמתחבר לכל זה , ימצא עניין רב בספר.
תודה, רבקה.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|