ספר שלוקח לי יותר מידי זמן לקרוא יכול להיכלל אצלי באחת משתי קטגוריות: ספר נפלא שרק רציתי להתעמק בו עוד ועוד ובשל החוסר צורך בלסיימו משכתי אותו זמן רב. או שזהו ספר מייגע, מלא בתיאורים משמימים שלא גרמו לי להרגיש את הרצון להרים את הספר מהשולחן ולקרוא. לצערי הרב הספר הזה משתייך לקטגוריה הפחות משמחת.

בספר זה אנו מתוודעים לאדם מזדקן, שחקן בעברו ששמו אלכס קליב אשר מציע לספר לנו את סיפורו ופותח זאת בשורה "בילי גריי היה חברי הטוב ואני התאהבתי באמו". לכאורה שורה שיכלה לפתוח את הקוראים בספר לעולם מופלא ולהוציא מכך ספר מדהים. אך לא כך הדבר. אלכס מספר לנו על התאהבותו שנכפתה עליו, אם לדייק, בהיותו בן 15 באמו של חברו הטוב ביותר שדאז הייתה בת כ35. הוא מספר לנו בגוף ראשון את קורותיו בזמן ניהול הרומן האסור לאישה נשואה ובשל הבדלי הגילאים ונוטה להכניס לסיפורו גם את קורותיו בעת האחרונה בה הוא נבחר לשחק בסרט עם בחורה שמתוסבכת עד מעל הראש בשגעונות שונים ותוך כדי גם להזכיר לנו וליידע אותנו בביתו יחידתו, קס, ששלחה יד בנפשה בעודה צעירה והריונית. לכאורה, רומן טרגי, מלא בזכרונות ואפוף מסתורין של אדם מתבגר ובודד.

הספר מצליח לעורר הרבה רגש בקורא אותו - סיפור ה"אהבה" בינו לבין גברת גריי שמעורר גועל ונטייה לזעם שכן הנ"ל כרוך בפדופיליה ואין מדובר רק בהתאהבות שהרי הם התנו אוהבים ונפתחו לעולמות מלאי זימה בעוד שהוא אזכיר שוב הינו רק בן 15! לכל אורך הספר אנו רואים כי אהבה כזו אינה אפשרית וכי אישה המפתה נער בגיל זה צריכה להיעמד לדין על אות קלון שכן אין בקשר כזה כל תועלת לנער אלא אפילו מעט נזיקין. הנער אינו מצליח לאהוב אישה באופן ברור ומובהק שכן הוא ממשיך לראות באהבה זו אהבת אם וזאת אפשר ללמוד מהציטוטים הבאים המובאים ישירות מהספר:

"לפעמים, כשנצמדתי לחזה או התחפרתי בחיקה והצצתי במקרה מלמטה, תפסתי אותה מחייכת לעומתי מלמעלה בנדיבות אוהבת שהייתה לא פחות, ולא יותר, מאימהית."

"ילדה החמוד. אני חושב באמת שהיא חשבה עליי, או שכנעה את עצמה איכשהו לחשוב עלי, כעל מעין בן שהלך לבלי שוב..."

ועוד ציטוט שעורר בי גועל רב כשקראתי אותו בספר:

" "מה אעשה איתך?" היא מילמה, בצחוק קטן, חסר ישע, כמו בפליאה עולזת מכל דבר, "אתה אפילו עוד לא מתגלח!" "

קראתי לא מעט ביקורות על הספר והרבה מהן התייחסו לתיאורי הסקס בספר, אני חייבת לציין שמלבד המשפטים הללו ותיאורים מעטים בנוגע להתגופפיות שלהם לא מצאתי תיאורים מזוויעים או כאלו שיכלו לגרום לאנשים להזדעדע עמוקות. מה שכן הייתי מוקיעה אלו התיאורים הרבים והחסרי משמעות שנכתבו בספר. שורות על גבי שורות, דפים רבים שאבדו אי שם במעמקים בשל תיאורים רבים אין ספור שנכתבו ללא כל צורך בהם, כך לדעתי. היה ניתן לקצר את הספר בחצי והעלילה הייתה נשארת כפי שהיא ואף יותר טובה! אין לי ספק שבאנוויל יודע לכתוב, תיאוריו אומנם כתובים יפה ובאופן מקורי מאוד אך אין פרופוציות כלל לעלילה עצמה ואינם מצדיקים את כל הכתוב.

הספר בעיקרו הינו ספר טוב שראוי לציון, אך ההבאה שלו אל הכתב והבירבורים המיותרים מורידים את כל החשק מלקרוא אותו ולציינו לטובה.

מדד הכוכבים של ראיה: * לא מומלץ.

אור קדומים ספר שמלכתחילה לא סחף אותי והמגמה הזו המשיכה עד הסוף. חיפתה על כך כתיבתו העשירה של הסופר שהייתה מלאה בתיאורי אנשים ונוף שהתאימו לזיכרונותיו המלנכוליים של אלכס גיבור הסיפור שמתאר במעין מונולוג ארוך את מערכות היחסים שלו עם אם חברו ועם אשתו.

בספר מקדיש המחבר המון על מהות הזיכרונות שלנו ואיך ניתן להבחין בינם ובין המצאת המוח שלנו שכידוע יכול לעולל לנו הרבה תעלולים. איך מבחינים בין חלום כוזב לבין מציאות אמיתית?

אלכס של אז נזכר באלכס שהיה בן החמש עשרה שמאוהב באמו של חברו הטוב בילי גריי.  מערכת היחסים האסורה מפורטת בהמשך בפרטי פרטים עד שנדמה שרק נרקמה במוחו של האדם המבוגר הנזכר בה. אלכס בהמשך נשוי לאישה בשם לידיה אותה אינו ממש אוהב, טרגדיה קשה פוקדת את שניהם כשבתם האהובה והסוערת מתאבדת. בין לבין נזכר השחקן הגיבור הראשי בתפקיד שהוצע לו בעבר לתפקיד ראשי וזוהר בהוליווד לצד שחקנית נודעת.

זיכרונות העבר משייטים ללא הרף בפרטיהם הקטנים ההזויים והארוטיים לעיתים, במוחו של אלכס ומהווים את הנושאים לספר שהוא לא קל לקריאה כלל. אין כאן עלילה רציפה, אין חיבורים בין הקטעים ויש המוני פרטים שהופכים להיות טרחניים ככל שמתקדמים והופכים דפים בספר.

למרות השפה העשירה והרומן האסור עם הפרטים הפיקנטיים שבו, לא נראה לי שזה ספר שיקרוץ לרבים.

לשיקולכם!