"הזכות להוביל חיילים נקנית רק במתן דוגמה אישית ובמילוי חובת הכנתם, אימונם והובלתם מלפנים." ~ (רא"ל במיל' גבי אשכנזי על פיקוד, מתוך ההקדמה "על מנהיגות ומפשטות" שכתב לספר "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 15).

בספר "המפקד: מנהיגות צבאית בדרכי נועם" מאת אל"מ (מיל') ד"ר מאיר פעיל פורש המחבר את משנתו אודות הדרך הנכונה להוביל חיילים. פעיל תובע בספרו כי המפקד בצה"ל יוביל את אנשיו מתוך גישה אנושית וחברית לפקודיו. פעיל, אשר התגייס בשנת 1943 לפלמ"ח, עבר כמה קורסי פיקוד בשנים 1948-1943 ושימש בין היתר כמפקד כיתה, מפקד מחלקה ומפקד מחלקת סיירים, מדריך בקורס מפקדי מחלקה של ההגנה (1946) וסגן מפקד קורס מפקדי כיתה של הפלמ"ח (1947). הוא השתתף בהברחת עולים מלבנון וסוריה, בהתקפה על משטרת הר כנען, ב"סזון" נגד האצ"ל בירושלים, בליל הגשרים בפיצוץ גשר בנות יעקב ועוד. במלחמת העצמאות לחם (כסגן מפקד גדוד בחטיבת הנגב וכקצין האג"ם של החטיבה) בקרב על משטרת עיראק סואידן, בכיבוש באר שבע, במבצע חורב לסילוק המצרים מהנגב, מבצע לוט לפריצת הסגר על סדום מידי ירדן ובמבצע עובדה. לאחר פירוק הפלמ"ח, המשיך לשירות קבע בצה"ל. תחילה הדריך בקורס מפקדים ושימש כקצין באגף המבצעים. במבצע קדש היה מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני ולחם בקרב על צומת רפיח וצומת ביר לחפן. בהמשך שימש כמפקד בית הספר לקצינים. בשנת 1971 פרש מצה"ל.

תכניו של הספר מעוגנים במורשת הקרב של צה"ל ומבוססים גם על ניסיונו האישי של פעיל. הספר עוסק בסוגיות דוגמת המשמעת הצבאית, הטיפול בפרט וכמובן הצורך להניע אנשים לביצוע משימות. אני זוכר שרכשתי את הספר בעת שהייתי מפקד כיתה בצנחנים ולמדתי ממנו לא מעט. האלוף במיל' אורי שגיא, איש חטיבת גולני, כתב פעם לאסף בנו של יעקב מרדכי ז"ל כי: "ראוי שתתקיים בנו הדוגמה האישית. היא התמצית של היכולת להניע את כל האנשים אל מול מה שלעתים הינו בלתי אנושי. לקום ולהסתער, כמו אביך, עם תעצומות נפש, אל מול מה שנחשב בלתי אנושי – האויב שיורה – הוא דבר שאני מגדירו כבלתי אנושי. אם תגידו לי אחרת אומר שעולם המושגים שלכם בלתי אנושי. ובכל זאת אנשים מונעים, קמים ומסתערים, כי בעיניהם אין אלטרנטיבה להסתערות. זה מתקיים בכפר יובל, זה מתקיים במשפחה, זה קיים בגולני ובסיירת גולני תוך שמירה קפדנית על והצנע לכת." (מתוך ספרו "אורות בערפל", הוצאת ידיעות ספרים, 1998, עמודים 87-88). בספר מביא פעיל את דוגמה למוסר ומנהיגות בעת לחימה באמצעות דמותו של האלוף דורון אלמוג (שהואשם באנגליה באחריות לפשעי מלחמה שביצע צה"ל בעזה בעת אלוף פיקוד דרום), ומדגים כי אפשר להיות מפקד ולוחם בעל הישגים מבצעיים ולהקפיד על מוסר לחימה גבוה:

"באותו נושא, סיפורו של מג"ד צנחנים בשם דורון אברוצקי (לימים אלמוג) שהופיע ב"סופשבוע" של "מעריב" מעשירי בספטמבר 1993. אירוע א'- מספר אברוצקי: "באוגוסט 1980, כמפקד גדוד הנח"ל המוצנח, עמדתי בראש כוח פשיטה ללבנון, שהלך לפוצץ בית של מחבלים. התקרבנו לבית, הצמדנו את המטענים לדלת והתכוננו לפוצץ. ליד הבית היו תעלות ובונקר. היה ברור לנו שזה בית מחבלים. ואז, פתאום אני שומע מתוך הבית בכי של ילדים. יכולתי לעשות כאילו שאני לא שומע. אני סובל מבעיות שמיעה, יש לי פרופיל שישים וארבע ושני מכשירי שמיעה באוזניים. אבל שמעתי, והחלטתי לעצור הכל. קראנו להם לצאת החוצה. יצאו משם אבא, אמא ושמונה ילדים. שחררתי את האמא ואת הילדים לתוך החושך, ואת האבא לקחנו בשבי. אם הייתי מפוצץ את הבית לא הייתי יכול לחיות עם זה. זה היה רודף אותי כל החיים. אני מאמין שאלה הערכים שגדלתי עליהם בבית, ואחר כך בצנחנים: להיות אנושי והוגן גם כלפי האויב שלך, וגם כאשר הכוח האבסולוטי בידיך. אני אולי עם סכין בין השיניים, כאשר צריך, אבל אני בן אדם ואני גם לוקח שבויים. לוקח אותם חיים וגם משאיר אותם בחיים. כמעט מכל פעולה שעשיתי בחיי חזרתי עם שבויים." אירוע ב'- במלחמת לבנון, ביוני 1982, הוביל דורון כוח מיוחד שהורכב משלוש יחידות מובחרות של צנחנים, שהלכו ברגל אחרי שנחתו מהים מצפון לצידון, דרך הרי השוף ודרך מערכי הקומנדו הסורי, עד ביירות. במלחמה ההיא, שהיתה רצופה כישלונות מדיניים וצבאיים, היתה פעולת האיגוף של כוח אברוצקי לאור כמעט בודד באפלה גדולה. הם הלכו בראש המחנה, הרגו עשרות מחבלים בקרבות "מטווח אפס", תפסו רבים אחרים בשבי, וגמרו את המסע הזה, שבעה ימים ושבעים קילומטרים, עם מחיר כבד לצנחנים, אך מינימלי, בתוקף הנסיבות- שני הרוגים. (דווח מפי עיתונאי שליווה את המסע). סיפורו של אברוצקי מלמד, כי אין סתירה בין הקפדה על מוסר לחימה ובין שמירה על יכולת קרבית מעולה." (מתוך הספר "המפקד: מנהיגות צבאית בדרכי נועם" מאת אל"מ ד"ר מאיר פעיל, הוצאת מערכות, 2003, עמוד 173)

ספר שראוי שיקראו קציני ומפקדי צה"ל, בוודאי ובוודאי בחילות השדה, שם, כפי שתיאר זאת בספרו האלוף במיל' אורי שגיא: "אני גם סבור שהמבחן והאתגר שלמולו עומדים המפקדים ביחידות חי"ר הינו נוקב ותובעני מאין כמוהו, וקשה מאוד למפקד להוליך שולל את פקודיו ואפילו את מפקדיו." (מתוך ספרו "אורות בערפל", הוצאת ידיעות ספרים, 1998, עמוד 41), וכן חובבי מורשת הקרב וההיסטוריה הצבאית וכמובן כל מי שצה"ל והשירות את המדינה יקרים לליבו. מומלץ בחום!!!