"בקו האש, הרי המגע האנושי הוא המאמץ ידיים רפות ומביא את הרובאים לכלל שימוש נאות בנשקם. לוחם, הטופח לחברו על גבו, עשוי להפוך שפן לאריה. מנת שוקולד בלתי צפויה, שהובאה ברגע מכריע, עלולה להפיח רוח חדשה בגדוד מוכה. באותו אופן, הרי אבדן במגע הזה הוא המשתק אנשים ומחבל בכל פעולה. טול ניצוץ חי ומחיה זה ואיש לא ינוע קדימה נגד אויב" (עמוד 36).

במלחמת העולם השנייה שימש ס.ל.א מרשל כההיסטוריון הקרבי הראשי של הצבא בדרגת בריגדיר גנרל. הוא סייר בזירות קרב רבות וראיין מאות חיילים וקצינים מהם גבה עדות על הקרבות בהם השתתפו. ביו הקצינים שרואיינו על ידו ניתן למנות את ריצ'רד וינטרס ורוברט קול. מחקרו החשוב ביותר פורסם בספרו "אנשים מול אש". בספרו קבע מרשל ש- 75% מכלל לוחמי הרגלים בצבא האמריקני כלל לא ירו בנשקם במהלך הקרב, וכי יש לשפר את הכשרת הלוחמים הן בתחום השימוש בנשק החדיש והן בתחום ההתמודדות המנטלית וההסתגלות של הלוחמים לעוצמת האש שמפעיל האויב בקרב. מרשל מציע במחקרו כי החיילים יחונכו להרבות בירי בעת לחימה וכי על המפקד להקפיד ולהורות על אנשיו לפתוח באש ולהוסיף ולירות. הספר ניתן בצה"ל כשי לבוגרי קורסי פיקוד בחיל הרגלים, ובהם קורס קצינים וקורס מפקדי כיתות, וללוחמי ומפקדי יחידות מובחרות. לספר נתוודעתי בעת שירותי בצנחנים ועד היום אני משוכנע כי אבחנתו העיקרית נכונה

ספר מומלץ בחום לחובבי ההיסטוריה הצבאית, לקציני צה"ל, ולמתעניינים בחיילות ובהיסטוריה הקרבית של מלחמת העולם השנייה