פופי מילר חוגגת את יום הולדתה ה -12 היום, ממש היום. אין לה שום חשק לחגוג את יום ההולדת שלה במסיבה, אין לה חברות קרובות בבית הספר, לא מאז שעברה ללמוד בחטיבת הביניים והחברה הכי טובה שלה בבית הספר היסודי, קלודט, התחילה להתעסק באופנה כל הזמן. את מי מעניין לדבר כל היום על בגדים? אבל קלודט והחברות החדשות שלה הגיעו למסיבה ואמא שלה מכריחה אותה לגשת אליהן ולדבר איתן. הדבר הראשן שהיא שומעת מהן הוא "מה לעזאזל את לובשת, פופי?" שיורה בה קלודט המזועזעת מהבחירה שלה לנעול על רגליה נעלי בית בצורת ארנבונים למסיבת יום ההולדת ה 12 שלה. אבל הצרות של פופי לא מסתיימות בכל שחיי החברה שלה פשוט לא קיימים היא פשוט מרגישה שהיא בעצמה כמעט ולא קיימת, היא לא מצליחה למצוא דבר שייחד אותה. גם בבית אין לה נחמה, שם זה דווקא בגלל שהיא מרגישה בבירור שונה: שני הוריה ואחותה היחידה, הגדולה ממנה, אסטריד - בהירים ואתלטיים ואילו פופי, היא נומכה, רזה וכהה. מעבר לזה, פרט לפולי שאר בני המשפחה אוהבים פעילות גופנית והיא מעדיפה לקרוא, או סתם לשבת בבית ולחלום בהקיץ. והם כולם, כל בני המשפחה, מאוד מוצלחים יש להם אפילו גביעים שיעידו על כך, לפופי אין שום גביע.

כל זה משתנה עם רדת הלילה ביום ההולדת שלה, אחרי שהמסיבה נגמרה פופי חוזרת לחדר השינה שלה ומגלה על השידה ליד המיטה בקבוק משונה הזוהר בצבע ירוק ויש לו צואר ארוך וחלק. כשהיא חולצת את הפקק כדי לבחון את הבקבוק יותר טוב יוצא ממנו ריח קלוש אבל טוב שהיא לא מצליחה לפענח, היא מרימה אותו מול האור כדי לבחון אותו טוב יותר ומחליטה שלא יזיק לו ניקוי קל, אבל ברגע שהיא מתחילה לנקות אותו יוצא ממנו עשן סמיך והוא נופל מידה. הבקבוק לא נשבר והעשן ממשיך לעלות ממנו עד שהיא שומעת קול שיעול בחדר....

מי הופיע בחדרה של פופי? מאיפה הוא צץ? ואיך גלתה פופי שנחנה בגן ייחודי ההופך אותה לג'יני פוטנציאלית? כל זאת ועוד, על רקע עולמם המופלא של הג'ינים והדרך להפוך לכאלו, נפרשים בסדרת הספרים החדשה של הסופרת מרדית באדג'ר המיועדת לילדי בית הספר היסודי הנמצאים על קו התפר בין ראשית הקריאה לקריאה למיטיבי לכת.

הספר כתוב בלשון יפה ותרגומה של רונית רוקאס לעברית קולח ועדכני, בתוך הספר פזורים פה ושם איורים שחור לבן קטנים המאפשרים לקוראים מבט ויזואלי הממחיש חלק מן הדברים המתוארים בספר בליווי ביאורים עם קריצה בגוף האיור.