בשנת 2001 גילה ההיסטוריון הגרמני סונקה נייצל שקיימים באנגליה פרוטוקולים שמקורם בהאזנות של בעלות הברית לחיילים הנאציים השבויים.

מאוחר יותר הוא גילה שגם בוושינגטון קיימים פרוטוקולים כאלה.

צירף אליו נייצל את הפסיכולוג החברתי הגרמני הראלד ולצר ויצאו השניים למסע משותף: מחקר היסטורי-פסיכולוגי-חברתי בעקבות הפרוטוקולים.

מה שמיוחד בפרוטוקולים הוא שלמרות שרבים מן החיילים הנאציים ידעו שמאזינים להם בעקבות אזהרות גרמניות שמקורן בשבויים שנמלטו וחשפו זאת, הם התעלמו מכך. יצרם גבר עליהם והם שוחחו בחופשיות. אלה הן עדויות שניתנו בזמן אמת טרם נפילתה הסופית של גרמניה.

בהאזנות נחשפים עובדות, תיאורים מצמררים משדות הקטל. חלק ניכר מן החיילים מרשיעים עצמם במו פיהם. גם אמונות ושמועות מוצאים להם מקום ניכר. כך למשל מתוארת השמדת יהודים על ידי חישמולם והמסתם בחומצה. לשמועה זו לא היה בסיס קובעים החוקרים, אך היא מעידה היטב שהחיילים ידעו שמתנהלת מלחמת השמדה כנגד היהודים.

מן הפרוטוקולים עולה באופן חד משמעי תמונה של הוורמאכט כצבא שביצע לא רק פשעי מלחמה, אלא גם פשעים נגד האנושות.

אף אחת מפעולות הירי הגדולות נגד היהודים לא בוצעה ללא מעורבותו של הוורמאכט. הידע על השמדת היהודים ברוסיה מאז יוני 1941 וכן בפולין היה נפוץ הרבה מעבר למעגל הישיר של הרוצחים והצופים.

אמנם, קובעים החוקרים, בפרוטוקולים עולות רק לעתים רחוקות שיחות על הרציחות ההמוניות של היהודים. רק 0.2% מסך השיחות, אך הדבר נובע מכך "שבמסגרת ההתייחסות של החיילים לא היתה לפשעים משמעות גדולה" (!).

עם זאת מהשיחות עולה שכל החיילים ידעו שמשמידים יהודים, או לפחות חשדו בכך.

הנה ציטוט מעלה קבס מן הספר של סגן מהלופטוואפה (חיל האוויר הנאצי – ג"פ) שהוקלט ב-16 באפריל 1945:

"פעם השתתפתי בזה...זה היה כשהשתתפתי במערכה על פולין. עשיתי שם טיסות תובלה. הייתי פעם בראדום ואכלתי שם ארוחת צהריים בגדוד וואפן ס"ס שהיה שם. ואז סרן אחד מהס"ס אמר לי: 'בא לך לבוא לחצי שעה? תקבל תת מקלע וקדימה ניסע'. אז אני כבר הולך איתם. היתה לי עוד שעה אחת פנויה, אבל הלכתי למקום שנראה כמו בסיס צבאי וחיסלנו אלף וחמש מאות יהודים...חשבתי על זה – דווקא לא היה נחמד".

לרוב רובם של המוקלטים אן כל בעיה עם השמדת היהודים. אם יש להם טענות זה רק על האופן שבו הדבר מבוצע.  במקרה אחד קצין גרמני בכיר מוחה על כך שההוצאה להורג של הקרבנות היתה במקום פומבי ושגופותיהם עלולות לזהם את מערכת המים.

רק במקרה אחד בפרוטוקולים הרבים שהובאו בספר נתקלתי בציטוט של חייל גרמני שסירב לבצע פקודה ולא נטל חלק בהשמדת יהודים במשאיות שגז הוזרם לתוכן.

ככלל מן השיחות עולה קונפורמיות רבה של החיילים, נכונות עזה להילחם ואמונה יוקדת בהיטלר עד לשלבים המאוחרים ביותר של המלחמה.

יש לי טענות רבות על חלק מניתוחיהם של החוקרים ובראש וראשונה על קביעתם שמרבית החיילים היו א-פוליטיים. לעניות דעתי חייל שמאמין במנהיג עליון ומציית לפקודות הצבאיות שכוללות השמדת אזרחים ללא סייג, כפי שהיו רוב החיילים, אינו יכול להיות מוגדר כא-פוליטי, גם אם הוא חולק על רבים מעיקריה של האידיאולוגיה הנאצית.

החוקרים מנסים להסביר את האלימות הנוראה של הצבא הגרמני במסגרת התייחסות לצבאות בעלות הברית ותיאוריות פסיכולוגיות על אלימות והתנהגות קבוצתית. להערכתי הם כושלים בכך. גם החזרה החוזרת ונשנית בספר למלחמת וייטנאם שבה האמריקנים ביצעו פשעי מלחמה כנגד האוכלוסייה האזרחית אינה תורמת לספר ורק יוצרת את הרושם שהחוקרים הנכבדים מנסים להקהות את העוקץ המר.

הוורמכאט יצא למלחמה טוטאלית נגד האנושות כולה וביצע זוועות חסרות תקדים. אם כבר נדרשת השוואה לפשעים אחרים הרי מן הראוי להשוותם לג'ינגיס חאן או להונים.

לצד התמודדות אמיצה לפרקים עם עברה האפל של ארצם ניכר חוסר נוחות של צמד החוקרים מהסקת מסקנות גורפות על חלקה של ארצם בתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה.

חשוב לציין שבספר מופיעים גם פשעים שבוצעו כנגד בני עמים אחרים. במקום השני אחרי היהודים ניצבים הרוסים שלפי האידיאולוגיה הנאצית היו גזע ירוד שארצו צריכה לשמש מרחב מחיה לגזע הארי הנעלה. הפשעים שביצעו הגרמנים נגד החיילים הרוסיים והאוכלוסייה האזרחית הרוסית גם הם מצמררים. רבים מהחיילים הרוסים נורו לאחר לקיחתם בשבי. חמישים אחוזים מהם לא שרדו את מחנות השבויים. לעומת זאת ניכר יחס טוב הרבה יותר של הוורמאכט כלפי החיילים האמריקנים והאנגלים שרוב רובם שרדו את תקופת השבי. סיבות רבות נותנים החוקרים ליחס הגרוע לרוסים אך הסיבה העיקרית שהם נתלים בה היא הברוטליות והערמומיות של המלחמה שניהלו הרוסים. אחת הדוגמאות שהם נותנים לאופן הלא הוגן שניהלו הרוסים את הקרבות היא שהחיילים הרוסים היו מעמידים פנים שהם פצועים או מתים וכשהחיילים הגרמנים היו ניגשים אליהם, הרוסים היו יורים בהם.

כשקראתי את התיאור הזה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. כבר נאמר כי "בתחבולות תעשה לך מלחמה". תהא אשר תהא הערמומיות הרוסית ואף הברוטליות הרוסית, הן לא יכולות להצדיק ואף לא להסביר את הזוועות שביצע הוורמאכט.

אם ניתן לפרוטוקולים לדבר הם פורשים את המציאות כהווייתה: טייסים גרמנים מתפארים כיצד צלפו באמהות אנגליות שהובילו עגלות תינוקות, כיצד ירו על  טירה שנערך בה נשף, כיצד הפציצו כיכר שוק בזמן אסיפה. אכן, איזו גבורה עילאית!!!

אני ממליצה בחום על הספר בעיקר בגלל הפרוטוקולים וגם בגלל חלק מן הניתוחים של החוקרים שיש בהם ערך. הקורא הזהיר שיקרא את הספר בקריאה ביקורתית יפיק ממנו הרבה.