|
|
|
טווס בחדר מדרגות |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 6947 |
|
|
"חווי אומרת: יש ארבעה סוגים של אנשים שאסור לסמוך עליהם בשום נסיבות: אנשים שיש להם זקן בלי שפם, אנשים שיש להם שפם בלי זקן, אנשים שפעם גרו בפתח תקווה והיום חיים באשרם בהודו ואנשים שמשנים את השם שלהם כך סתם באמצע החיים ללא שום סיבה מוצדקת."
איב, סאן ולורן עמיזדה גדלו בדירת שלושה חדרים ברמת גן. אביהם האלים והיפה כמו מלך פרעוני שלט בילדיו ובאשתו ביד רמה. היום הם אנשים בוגרים - איב היא עובדת סוציאלית רווקה שמנויה על כל אתרי ההיכרויות ורוקמת אהבות סודיות; לסאני יש דוקטורט בפילוסופיה אבל הוא משמש עוזרו האישי של פוצ'י, הצדיק המקומי העילג, אדיש לבתו התינוקת ולאשתו שאוהבת אותו אהבת נפש; ולורן המטושטשת מבלה את לילותיה בחיפוש אחר אהבה ומגדלת בקושי רב את בתה הקטנה, קשרל, המתעקשת שלא להסיר את הגרביונים שלה.
כשאבא של איב, סאן ולורן מתאבד לנגד עיניהם, דברים עמומים נעשים צלולים מאוד: מתבררת האימה הגדולה שקשרל מסתירה, ומתבהרת גם דמותה הנשכחת של אמם שהתנועעה בחייה בין הצללים, מסונוורת מתשוקה אל בעלה ואדישה למה שעולל לילדיה.
בכישרון יוצא דופן, בכתיבה סוערת, באומץ ובהומור מושחז, אבל גם באחריות, ברגישות ובביטחון, מובילה דיסטל את הקורא בין חדרי הבית הישן ההוא ברמת גן, ומשם אל ההווה של הדמויות הבלתי נשכחות שיצרה. הספר הזה, החשוב והגדול והמרשים, מתאר את החומרים הקשים ביותר בתוך התא המשפחתי, ועושה זאת בנאמנות כה רבה לגיבוריו ובהומור כה משובח ועמוק, עד שהוא שמאפשר לצלוח גם את החיים האלה, ההם.
רומן הביכורים של גלית דיסטל, "ואם היו אומרים לך", ראה אור בהוצאת זמורה ביתן ב 2009, היה לרב מכר, זכה בפרס מפעל הפיס לספר ביכורים, בשבחי הביקורת ובאהבת הקוראים.על "ואם היו אומרים לך":
"לשונה של המחברת עשירה, בוטחת. המילים כמו נדחקות מתוכה, משתלחות בצפיפות בהולה, טבולות בהומור ואירוניה עצמית. ספר חשוב... הסוחף את הקוראים למסע מרתק, תכופות עוצר נשימה, עד לסוף שיכול להיקרא כניצחון." אילנה וייזר-סנש, מוסף ספרים, הארץ
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טווס בחדר מדרגות - גלית דיסטל אטריבאן
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 06/07/2019
בית . תבנית מוכרת של בניין , המורכב מדירות דירות , שבכל דירה , חדרים המאוכלסים בדיירים , באנשים , נשמות. ואיך אנחנו לא יודעים אף פעם מה מסתתר מאחורי הקירות , אם קירות יכלו לדבר... אבל הם לא . הם יכולים רק לספוג לקרבם את כל הסבל והרגשות שחוו הנשמות האומללות שחיו בינות לקירות הללו.
בבית של... המשך הביקורת
בית . תבנית מוכרת של בניין , המורכב מדירות דירות , שבכל דירה , חדרים המאוכלסים בדיירים , באנשים , נשמות. ואיך אנחנו לא יודעים אף פעם מה מסתתר מאחורי הקירות , אם קירות יכלו לדבר... אבל הם לא . הם יכולים רק לספוג לקרבם את כל הסבל והרגשות שחוו הנשמות האומללות שחיו בינות לקירות הללו.
בבית של איב , סאן , ולורן הקירות ספגו לתוכם הרבה .
שלושת האחים שחוו ילדות כאובה , נשמות פגועות שגדלו , ועדיין סוחבים על גבם כמעין חטוטרת את כל משא העבר . כי העבר אומנם עבר, אבל הוא תמיד איתנו , והוא מה שאנחנו .
הסיפור מסופר בזמן הווה , כשהבלחות מהעבר שזורות בו לכל אורכו . כתיבה חדה , נוקבת , לא מתנחמדת , לא עוברת "ליד" , כי אם פוגעת בול.
זה ספר שלופת אותך בלב , הופך קרביים ,מתפתל לך בתוך הנשמה , ומתיישב שם , על מנת להישאר . האחים לבית עמיזדה ילוו אותי עוד הרבה זמן , אני יודעת . הדמויות שבנתה גלית דיסטל אטבריאן כל כך מוחשיות , כל כך אמיתיות , שממש יכולתי להרגיש אותן .
אחד הספרים הטובים שקראתי השנה .
תאריך הכנסה לאתר 29/08/2017
איזה ספר! מטלטל. חזק. עוצמתי.
ספר עוצר נשימה במובן שהיה לי קשה לעכל ולהכיל אותו. אפשר להגיד אפילו שהספר הזה זיעזע אותי ולכן לדעתי הוא לא מיועד לבעלי לב חלש.
הספר מספר את קורות חייהם של שלושה אחים ישראלים- איב-חווי, סאני ולורן שגדלו... המשך הביקורת
איזה ספר! מטלטל. חזק. עוצמתי.
ספר עוצר נשימה במובן שהיה לי קשה לעכל ולהכיל אותו. אפשר להגיד אפילו שהספר הזה זיעזע אותי ולכן לדעתי הוא לא מיועד לבעלי לב חלש.
הספר מספר את קורות חייהם של שלושה אחים ישראלים- איב-חווי, סאני ולורן שגדלו עם הורים מתעללים ומזניחים בצורה מזעזעת. בספר אנו רואים את ההשלכות הקשות של הילדות הכואבת שהם חוו, עליהם, על ההתנהגות שלהם ועל היכולת שלהם ליצור (או לא ליצור) מערכת יחסים זוגית ומשפחתית.
לאורך כל הספר הרגשות הכי חזקים שליוו אותי היו עצב עמוק וכאב חד שמפלח את הבטן.
הלב שלי נשבר על איב- חווי, על לורן, על סאני, על רחלי אשתו של סאני והכי מכולם כאב לי על טובה- קשרל הילדה בת ה-5. ליבי יצא אליה ואל כל הדמויות המיוסרות והעצובות ששקועות עמוק בתוך הרפש שלהן, בתוך הבדידות הכאב והצלקות ששורטות להן את הנפש.
היחידים שלא התחברתי אליהם ולא הרגשתי אף טיפה של חמלה כלפיהם היו לבנה ומיכאל עמיזדה ההורים שלהם. אפשר להגיד אפילו שהרגשתי כעס וסלידה קשה כלפיהם. התקשתי להכיל את ההורות הלקויה שלהם. את השתיקה הרועמת של האם והשותפות שלה לדבר עבירה. את ההתעללות הקשה והמזעזעת של האב.
אלו דברים שבהחלט לא נתפסים בשכל הישר והאנושי.
כן אציין ואומר, שלמרות כל הכאב והעצב האינסופי המתוארים בספר, יצאתי עם תחושה של תקווה מסוימת ואף אופטימיות, ש"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן" ו"שמעט מן האור דוחה הרבה מהחושך".
אין מה לומר, הספר הזה נוגע. נוגע עמוק בתוך הנשמה, והוא בהחלט נגע בי, ולא רק מכיוון שאני במקצועי עובדת סוציאלית, אלא כי הספר הזה הוא פשוט חזק ועוצמתי ולא נראה לי שאפשר להשאר אדישים לאחר קריאתו. הוא מסוג הספרים שנשארים איתך ומהדהדים בתוכך הרבה מאוד זמן אחרי הקריאה.
עוד אציין שהספר הזה הוא לא מהנה בלשון המעטה, אפשר להגיד אפילו שהקריאה בו גרמה לי לסוג מסוים של סבל, לאי נוחות ולרגשות קשים כפי שתיארתי לעיל, לכן קחו זאת בחשבון וקחו אוויר לפני שאתם באים לקרוא אותו. אני בכל אופן לא מצטערת לרגע שקראתי אותו.
הדבר היחידי שהפריע לי בספר הוא הכתיבה, משהו בכתיבה לא זרם לי. הדמויות המספרות משתנות מפרק לפרק ואפילו מפסקה לפסקה ללא הודעה מראש, דבר שהקשה על שטף הקריאה והיו קפיצות של זמן-עבר, הווה שיצרו תחושה של בלבול ולכן הספר מקבל ממני רק 4 כוכבים    
תאריך הכנסה לאתר 11/11/2016
חייבת להודות שזה ספר שהוליך אותי שולל. גרם לי להרגיש שהוא הולך לשעמם אותי ושיגרום לי לזרוק אותו הצידה, ולקונן על העמודים שקראתי בו. ובמידה מסויימת זה מה שקרה, עד שהגעתי למשפט אחד, משפט אגבי שזרקה איב/חווי, שהותיר אותי פעורת פה ועיניים וגרם לי לדבוק בקריאה.
... המשך הביקורת
חייבת להודות שזה ספר שהוליך אותי שולל. גרם לי להרגיש שהוא הולך לשעמם אותי ושיגרום לי לזרוק אותו הצידה, ולקונן על העמודים שקראתי בו. ובמידה מסויימת זה מה שקרה, עד שהגעתי למשפט אחד, משפט אגבי שזרקה איב/חווי, שהותיר אותי פעורת פה ועיניים וגרם לי לדבוק בקריאה.
זה סיפורם הכאוב של שתי אחיות ואחיהן. סיפור על ילדות שלא חיו. על אהבות שחוו ושאיבדו. על מרירות, זעם, תסכול, טינה, כאב וחילול...חילול!!!
הסיפור כתוב בצורה שונה מעל מה שקראתי עד היום. הסגנון הזכיר לי את זרם התודעה שאפיין את ספרות המאה העשרים באנגלית, ואת חלוצתו ורג׳יניה וולף האגדית. סגנון השוזר מחשבות והזיות בינות לאירועים. אלמנטים רבים נמצאים בכתיבה היפה הזו.
מובטחת חוויה מטלטלת ועוצמתית ברמות בלתי שגרתיות. זה סיפור המותיר את חותמו בנפש קוראיו. קשה לצלוח אותו אבל כשמסיימים, מגלים שהיה שווה לדבוק בו ושזה אחד הספרים שיהיה קשה לשכוח.
תאריך הכנסה לאתר 01/02/2016
ספר שבין דפיו טומן הרבה כאב, טקסט מתובל בחריפות והומור, סיפור עם דרמה.
שלושה ילדים נולדו ללבנה ומיכה עמיזדה. איב סאן ולורן. שמות של בשמים שמתחתיהם שורר ריח צחנה. מיכה האב שולט ביד קשה בבני הבית והופך את חייהם לבלתי נסבלים, גורם לילדיו צלקות נפשיות... המשך הביקורת
ספר שבין דפיו טומן הרבה כאב, טקסט מתובל בחריפות והומור, סיפור עם דרמה.
שלושה ילדים נולדו ללבנה ומיכה עמיזדה. איב סאן ולורן. שמות של בשמים שמתחתיהם שורר ריח צחנה. מיכה האב שולט ביד קשה בבני הבית והופך את חייהם לבלתי נסבלים, גורם לילדיו צלקות נפשיות קשות. כבר בתחילת הסיפור אנו מתוודעים לאירוע קשה שעומד להתרחש, התאבדות האב במטבח בדירת ילדותם ברמת גן, בדירה שבה הם חיו חיי תופת וסבל.
איב הבכורה שבגיל 18 החליפה את שמה לחווי, עובדת סוציאלית שמטפלת במכורים לשעבר. סאן האח האמצעי המחונן נשוי לרחלי, יש להם בת קטנה בשם אושר ולורן בת הזקונים שהעלילה הקשה בסיפור סובבת סביבה. היא נשואה לאיציק השכן שגר דלת מולם ויש להם בת קטנה בשם קשרל {שוב שם של בושם...}
בשבעה על מות אביהם נפתחת תיבת הפנדורה של המשפחה. תמונת הגובלן של הטווס שתלויה בחדר המדרגות שאותה רקמה האם מוזכרת שוב ושוב כמטאפורה לחיי המשפחה, לבית המטונף, לילדים המוכים נפשית ופיזית, שעוברים גיהינום בכל יום מאחורי הדלת הסגורה, שאף אחד לא יודע מה קורה שם והאמא שותקת "לבנה עמיזדה היתה הטווס, ואנחנו, הילדים שלה, אנחנו היינו חדר המדרגות החשוך."
"יש טווסים ויש טווסים, לא לכל הטווסים חייבים לראות את הנוצות הצבעוניות בזנב, את הזנב של אמא שלך אף אחד לא ראה, אבל הוא היה שם, עד שהוא עיצב את הילדות שלכם..."
כמו טווסית נקבה שמציגה את נוצותיה המרהיבות כדי להדוף סכנות כך לבנה האמא משדרת כלפי חוץ שהכל בסדר כביכול בבית ואף אחד לא באמת יודע מה קורה בתוך הדירה פנימה.
עכשיו בזמן השבעה כל הסודות נחשפים, הקורא עובר במנהרת הזמן בידי הילדים ההם שגדלו, סיפור ילדותם סוחף את הקורא למסע מצמרר, חושפני ופגיע שבלתי אפשרי להישאר אדיש.
המחברת כותבת על החומרים הקשים בחיים, על אדישות, רוע וכאב שילדים נחשפים אליהם, וכתוצאה מכך הפכו למבוגרים שרוטים ומלאי צלקות.
ספר שמותיר את הקורא חסר נשימה, קשה להניח אותו מהידיים.
ספר שחובה לקרוא!!
תאריך הכנסה לאתר 18/07/2015
"כל השנים האלה שאני מסתובבת עם מחוך, לא נושמת מהריאות, נושמת מהאף, להסתיר, לדכא, לזייף, להיות על המשמר, להתחנף, לטפל, להיכשל, להתנצל, להחביא, להתחבא, והחיים ... ממטירים עלי אבא מתאבד, אבא מתעלל, אמא שותקת, אחות מתערערת, אח מסורס, גיסה מוכה... ואולי אם אני אסיר את... המשך הביקורת
"כל השנים האלה שאני מסתובבת עם מחוך, לא נושמת מהריאות, נושמת מהאף, להסתיר, לדכא, לזייף, להיות על המשמר, להתחנף, לטפל, להיכשל, להתנצל, להחביא, להתחבא, והחיים ... ממטירים עלי אבא מתאבד, אבא מתעלל, אמא שותקת, אחות מתערערת, אח מסורס, גיסה מוכה... ואולי אם אני אסיר את המחוך, אם פעם אחת אני אפרום לולאה אחרי לולאה ואנשום לראשונה איפה שתמיד אני בקושי מחרחרת, אולי אם אני אתייצב בלי פחד או בושה או מבוכה, הכי גרועה אצלי היא המבוכה, בלי לחשב מה ילך לאיבוד כי הכול אבוד, אולי אז ... השקט יבוא."
בפרק ה"תודות" מעידה הסופרת כי הוריה היו "הטובים באדם" ומודה להם "על השקט הגדול שמספקת לי אהבתם הנדיבה והשופעת, שקט שממנו אפשר להעז ולכתוב על ילדים שלא זכו לשפע הזה" ומתוך השקט הגדול והאהבה הנדיבה שזכתה לה הצליחה לכתוב במשך 5 שנים ועל פני כמעט 500 עמודים על משפחה שונה בתכלית מזו שהיא גדלה בה, עם אבא מתעלל, אמא משתפת פעולה ושלושה ילדים - איב, סאן ולורן- אומללים ודפוקים מהיסוד.
קשה להזדהות עם הדמויות. לא רק בגלל השריטות העמוקות והעבר הקשה שהפך אותם לשונים כל כך מרובנו. למעט מספר קטעים בהם נעתקת הנפש ונעצרת הנשימה, רובו של הסיפור מסופר בעמדת ריחוק וניתוק מסוימת. אולי כי שלושת הילדים היו זקוקים להתנתק מהקיום של עצמם ושל הסובבים אותם ולו רק כדי לשרוד. התחושה העיקרית שליוותה אותי תוך כדי קריאת הספר היא של מועקה. מועקה גדולה ועמוקה שמתפרשת על פני 500 עמודים. לפעמים ממש ייחלתי שיסתיים כבר הספר הזה. מאידך, הוא כתוב מצוין, עם הרבה הומור (ריחוק אמרנו?) ואהבה גדולה לשפה, ולא באמת נותן לוותר עליו. צריך קצת הפוגות מידי פעם, כדי לנשום, אבל חייבים להמשיך עד הסוף. והסוף הוא לא מר. אפילו מעט אופטימי, עם תקווה לעתיד טוב יותר לנפשות הפצועות הללו. אולי בקצה יבוא השקט.
"הזִקנה והילדוּת, נהוג לחשוב עליהן כמו על שני קצוות של קו החיים. אבל אני חושבת בדיוק את ההפך, אני חושבת שקו החיים הוא שק של חרא ובשני הקצוות שלו עומדים איים דומים במהותם, מופלאים, איים של רפיון, רפיון מהישגיות, ממטרות, מתשוקה".
תאריך הכנסה לאתר 22/04/2015
שלושת האחים לבית עמיזאדה: איב, סאן ולורן הם גיבורי הספר הזה.
איב, עובדת סוציאלית המטפלת במשפחות של נרקומנים, רווקה בת ארבעים ושלוש. סאן, או סאני, הוכר בילדותו כילד מחונן, עשה תואר ראשון בפילוסופיה אך הוא מובטל ומבלה את עיתותיו אצל רב השכונה. נשוי... המשך הביקורת
שלושת האחים לבית עמיזאדה: איב, סאן ולורן הם גיבורי הספר הזה.
איב, עובדת סוציאלית המטפלת במשפחות של נרקומנים, רווקה בת ארבעים ושלוש. סאן, או סאני, הוכר בילדותו כילד מחונן, עשה תואר ראשון בפילוסופיה אך הוא מובטל ומבלה את עיתותיו אצל רב השכונה. נשוי לרחלי שאותה אינו אוהב. יש להם תינוקת בשם אושר אך האושר הוא מהם והלאה...לורן, הבת הצעירה והיפה, עובדת כפקידה במוסך, נשואה לאיציק אולם הם פרודים ויש להם ילדה מוזרה ומכמירת לב בשם טובה הלומדת בגן הילדים.
כבר משמותיהם ההזויים של השלושה אפשר לשער שמשהו במשפחת המוצא שלהם לא בסדר. מאוד לא בסדר. אביהם, מיכאל עמיזאדה, בעל נגריה, היה אב מתעלל נפשית בכולם ומינית בבת הצעירה לורן. אמם, לבנה עמיזאדה, אישה כנועה ואבודה, אדישה לסבלם של ילדיה.
הילדות הקשה בשכונה הרמת-גנית הדלה חרצה שריטות וצלקות עמוקות בנפשם של שלושת האחים וחסלה את סיכוייהם למצוא אושר בחייהם הבוגרים.
על הרקע הקשה הזה מתרחשים אירועים אשר מקצינים ומטלטלים את חייהם של השלושה וגם של דמויות המשנה הקשורות בהם.
במהלך הקריאה בספר הרגשתי לא אחת את האימה המזדחלת מבין השורות וקשה היה לי להניח אותו מן היד. התרשמתי מאוד מכושר הכתיבה של המחברת, מההליכה על סף השיגעון אצל איב ומן הדמויות הכל כך עגולות ומשכנעות שיצרה.
תאריך הכנסה לאתר 21/01/2015
טווס בחדר המדרגות - רומן רגיש ומטלטל על משפחה המנסה לשמור על חזות נורמטיבית, אך משמשת זירה לחוסר תפקוד ולהתעללות גופנית ונפשית המשתרעת על פני שני דורות. הכתיבה מעולה, והדמויות מתוארות לעומק, כשכולן מצטרפות לפסיפס מרהיב ומזעזע בו זמנית. השלווה בה מתקבלים גילויי האלימות מחריפה אותם מאוד... המשך הביקורת
טווס בחדר המדרגות - רומן רגיש ומטלטל על משפחה המנסה לשמור על חזות נורמטיבית, אך משמשת זירה לחוסר תפקוד ולהתעללות גופנית ונפשית המשתרעת על פני שני דורות. הכתיבה מעולה, והדמויות מתוארות לעומק, כשכולן מצטרפות לפסיפס מרהיב ומזעזע בו זמנית. השלווה בה מתקבלים גילויי האלימות מחריפה אותם מאוד ותורמת להדהודם החוזר כמעט בכל עמוד. מעבר לכך, היא מעמידה שאלה מרכזית לגבי איכותו של הספר. האם הצליחה המחברת לכתוב יצירה שאינה נכנעת לפורנוגרפיה רגשית או נכנעה לה?
לא אחת הייתה לי תחושה של פסיחה בין שתי הסעיפים, ועם זאת - החסד המתגלה לקראת הסיום אולי מצליח לרכך ולהקהות במידת מה את הכאב עמו עשוי הקורא להזדהות. אין ספק שהספר כתוב בצורה אמינה ומשכנעת, מטפל בסוגיות ובסודות קשים ביותר, אך אינו מאפשר קתרזיס -מרפא לנפש המתייסרת, שקרוב לוודאי, לעולם לא תיוושע.
תאריך הכנסה לאתר 22/12/2014
במידה ותשאלו אותי מה אני לוקחת מהספר?, אענה שללא ספק זה את התחושות הפסיכולוגיות שעולות מהדמויות. אני אוהבת ספרים שהדמויות בהם לא בנאליות. שיש בהן מחשבה, עניין וחיים לא פשוטים. דמויות שאוכל לעבור איתן דרך גם היא לא ארוכה של הזדהות, תמיכה ומה שביניהם.
... המשך הביקורת
במידה ותשאלו אותי מה אני לוקחת מהספר?, אענה שללא ספק זה את התחושות הפסיכולוגיות שעולות מהדמויות. אני אוהבת ספרים שהדמויות בהם לא בנאליות. שיש בהן מחשבה, עניין וחיים לא פשוטים. דמויות שאוכל לעבור איתן דרך גם היא לא ארוכה של הזדהות, תמיכה ומה שביניהם.
מכיוון שגב הכריכה נותן את לב ליבו של הסיפור לא ארחיב מעבר לכך ולהצגת דמויות. הספר מגולל את חייהם של שלושה אחים אשר נולדה למיכה ולבנה עמיזדה ושמם: איב, סאן ולורן אשר גדלו ברמת גן. אביהם היה גבר אלים אשר שלט בילדיו ובאשתו ביד רמה וקשיחות יתרה.
הסיפור מסופר נקודת מבט של ההווה כששלושת האחים כבר אנשים בוגרים, כבר מתחילת הסיפור אנו תוודים לכך שהאב ירה בעצמו. הפעולה של האב מעלה צללים ושדים מהעבר ויוצרת מציאות שמצד אחד בהירה מצד שני מסובכת ולא פשוטה.
איב מועסקת כעובדת סוציאלית שמנויה על כל אתרי ההיכרויות ורוקמת אהבות סודיות.
סאני בעל דוקטורט בפילוסופיה אך משמש כעוזרו האישי של פוצ'י (הצדיק המקומי העילג), אדיש לבתו התינוקת ולאשתו שאוהבת אותו ללא תנאים
ואחרונה, לורן אשר מבלה את לילותיה בחיפוש אחר אהבה ומגדלת בקושי רב את בתה הקטנה בשם קשרל.
לאחר כל כך הרבה מחמאות הייתי חייבת לקרוא בעצמי. באתי מוכנה לספר שיחתוך את ליבי.
ההתחלה הייתה מעייפת, במאה עמודים הראשונים נאבקתי עם עצמי ועם הדפים להבין את הקשרים החברים ולהתמזג בזמנים של קדימה ואחורה בזמן. הכתיבה הייתה כבדה, קצת יבשה כי שום דבר מעניין לא קרה. האמת, הייתי מזמן נוטשת אלמלא שלל הביקורות המפרגנות באתר "נוריתה". ואז כבמטה קסם לאחר כמאה וקצת עמודים גיליתי את הסיבה שכולם כה המליצו על הספר. בין השורות, בין המילים התחבאו רגשות ועוצמות. הרגשות היו בעיקר שלילים וזה מצא חן בעיניי ולא כי אני אוהבת להתעלל בעצמי כי הסופרת לא פחדה לטלטל את עולמם של הדמויות והקורא כאחד. הדמויות צעדו קדימה, נפתחו ונחשפו. התגלו הצלקות הנפשיות, החשיבה המורכבת והעובדה שאירועי העבר, בילדות בפרט, משאירים על האדם משקעים נוראים. מבחינה פסיכולוגית היה מאוד מעניין לנתח כל דמות ולגלות כיצד שלושה אחים אשר גדלו באותו הבית לאותם זוג הורים מתמודדים עם החיים, מה השוני ומה המשותף? האם אחרי התעללות ניתן לזקוף ראש ולצאת לחיים מלאי ביטחון והצלחה?
הספר "טווס בחדר המדרגות" זיכה את הסופרת, גלית דיסטל אטבריאן להיכלל ברשימת מועמדים לפרס ספיר 2014.. בהחלט ניתן להבין את הבחירה ואני מאחלת לה המון בהצלחה!
קריאה מהנה,
יעל
תאריך הכנסה לאתר 11/12/2014
ספר מתעתע, "טווס בחדר המדרגות" של גלית דיסטל אטבריאן. מצד אחד – ספר קשה על דרמה משפחתית דחוסה שלא מפסיקה לבעבע ולדרוס את גיבוריה, מצד שני – ספר שכתוב כמו ספר מתח. כלומר, למרות שאני מבין שהיו פרסומים שחשפו לא מעט מעלילת הספר – אני מרגיש שלו היה מישהו מספר לי אותה לפני הקריאה הוא היה... המשך הביקורת
ספר מתעתע, "טווס בחדר המדרגות" של גלית דיסטל אטבריאן. מצד אחד – ספר קשה על דרמה משפחתית דחוסה שלא מפסיקה לבעבע ולדרוס את גיבוריה, מצד שני – ספר שכתוב כמו ספר מתח. כלומר, למרות שאני מבין שהיו פרסומים שחשפו לא מעט מעלילת הספר – אני מרגיש שלו היה מישהו מספר לי אותה לפני הקריאה הוא היה פוגע לי בחוויה. זאת אומרת – תהליך גילוי היסטורית המשפחה הוא ארוך כמו בספר מתח טוב (זוכרים מתי מגלים מי החפרפרת ב"החפרפרת" של ג'ון לה קארה?) ומגיע לכדי מיצוי רק בשני שליש הספר – ואולי אף מאוחר יותר.
בגדול, ובלי לפגוע יותר מדי בדרמה – מסופר על 3 אחים בעלי שמות מאד סמליים (גלית מאוהבת במשחקי שפה) – איב, סאן ולורן, שאביהם בשלב מאד מוקדם של הספר יורה לעצמו בראש לעיניהם והם יושבים עליו שבעה. במהלך שבוע השבעה האינטנסיבי הזה מתגלית ערימת סודות מזעזעים שעברה המשפחה הזאת. זהו, לדעתי אם אפרט יותר – אקלקל.
ולגבי השילוב הזה – יש לי ביקורת. סיפור דרמה כזה לא אמור להיות ספר מתח. לו הייתי מספר, למשל, את עלילתו של ספר מעולה על דרמת ביעותים משפחתית כמו "טירת הזכוכית" של ג'אנט וולס לא היה קורה כלום לקורא. הרי העיקר בו הוא רוח המחילה וההבנה המטורפת של הילדה המספרת להוריה המתעללים בה. כלומר – בספר טוב ה"איך" חשוב יותר מה"מה".
ביקורת נוספת שיש לי, אם כי אני לא בטוח בה, היא לגבי אמינות דמויות הגיבורים. זאת אומרת – אני לא מכיר אנשים שעברו דברים מזעזעים דומים לאלה שעברו גיבורי "טווס בחדר המדרגות" (מצטער – לא יכול לספר מה עברו), אבל התנהגותם נראית לי לעתים סטריאוטיפית עד לא אמינה. אבל מה אני יודע? אולי זה מה שבאמת קורה למי שהתעללו בו ככה בילדותו. לעובדים סוציאליים ופסיכולוגים הפתרונים. רק נאמר שכל שלושת הילדים דפוקים ברמות על סף לא הגיוניות בבגרותם.
בגדול הספר מזכיר לי שילוב של משפחות מתעללות בילדיהם כמו "משפחת פאנג" של קווין וילסון ו"טירת הזכוכית". משהו בסגנון של המשפט המפורסם הפותח את אנה קרנינה – "כל המשפחות המאושרות מאושרות דומות זו לזו. כל המשפחות האומללות אומללות כל אחת בדרכה שלה." מצד שני האכזריות בספר מזכירה לי שילוב של שני הספרים האכזריים שקראתי בשנים האחרונות - "שתיים דובים" של מאיר שליו ו"איזון עדין" של מיסטרי רהינטון. בשלב מסויים של הספר הייתי צריך ממש להפסיק לקרוא מרוב כעס על מה שגלית מעוללת לדמויות שלה. לו הייתי יכול לא לקלקל הייתי מספר מה הסוף, כי גם עליו יש לי ביקורת, אבל שוב – אקלקל.
אבל, וכאן בא אבל גדול – לבעלי קיבה חזקה הספר ממש ממש מומלץ. הוא מרתק, סוחף, לא נותן מנוח. הידע של גלית רחב ולעתים תמהתי איך היא מכירה כל מיני דברים עתיקים (למשל – חוזליטו. מאיפה גלית יודעת מי היה חוזליטו? חשבתי שצריך להיות לפחות בן 55 כדי לדעת מי הוא היה). הספר כתוב בצורה מעולה. שפה, למרות שהיא לא פעם נמוכה (בכוונה, אני יודע), משובחת וקוהרנטית. העיסוק של גלית בשפה – פירוק משפטים ומילים (גם לי יש קובץ של מילים שאני אוהב באנגלית ובעברית. רק שתי דוגמאות - Voluptuous באנגלית וחושני בעברית, Whim באנגלית וגחמה בעברית) – הוא עמוק וכיפי ביותר. תענוג לקרוא. גם דקויות האבחנה וההומור/ציניות מרשימים ומהנים ביותר. השפה של גלית עשירה ומרתקת והספר, עם כל הביקורת שלי, על הכיפק.
תאריך הכנסה לאתר 08/12/2014
שמעתי רבות על הספר והתיישבתי לקרוא אותו מלאת ציפייה.
איב סאן ולורן הם שמות הגיבורים שלנו, שתי אחיות ואח, החווים ילדות מלאת אכזריות ואומללות גדולה בשנות השמונים.
הם קורבנות של אב אלים שמתעלל בהם פיזית ונפשית.
אימן מתוארת כמי שאהבה מאוד את בעלה, הרבה יותר משאהבה את ילדיה, והיא... המשך הביקורת
שמעתי רבות על הספר והתיישבתי לקרוא אותו מלאת ציפייה.
איב סאן ולורן הם שמות הגיבורים שלנו, שתי אחיות ואח, החווים ילדות מלאת אכזריות ואומללות גדולה בשנות השמונים.
הם קורבנות של אב אלים שמתעלל בהם פיזית ונפשית.
אימן מתוארת כמי שאהבה מאוד את בעלה, הרבה יותר משאהבה את ילדיה, והיא עשתה הכל כדי להחזיק בו.
בחדר המדרגות היא תלתה גובלן של טווס צבעוני, מעשה ידיה, כדי להעיד עד כמה הזוג שמתגורר בבית הזה מאושר ואוהב.
ישיבת השבעה על אביהם חושפת את הסודות והשקרים שלהם, את עברם ואת חוסר תפקודם ואומללותם בהווה.
הסיפור מדגיש את התא המשפחתי שאנו נולדים לתוכו ומידת השפעתו עלינו.
כל אחד מהגיבורים מחטט ונובר בפצעי העבר ובנזקי ההווה, וגם לאחר שהשבעה תמה לא ניראה כי מצאו את המנוחה והנחלה.
מדובר באנשים כואבים ושרוטים הצריכים למצוא את המפתח להמשך חיים טוב יותר.
הסיפור מסופר באופן מרשים ורהוט.
הסיפור מטלטל, משתק, עצוב, קשה לעיכול ומעורר מחשבה.
פשוט לא הצלחתי להניחו מהיד. הוא שבה את ליבי.
ממליצה בחום!
קראתי כי הספר מועמד לפרס ספיר 2014 ואני ממליצה לבחור בו.
אי אפשר להישאר אדיש לסיפור ולנושא.
תאריך הכנסה לאתר 27/09/2014
זה ספר מטלטל ומטריד. לאורך קריאת הספר חשבתי לעצמי שיש הורים אשר אסור להם להביא ילידם לעולם.
שמות הדמויות בספר הם איב סאן ולורן, האסוציאציה הראשונה שעולה בראש היא שמות של יוקרה, אופנה עם שיק צרפתי, ניחוח בושם יקר, אך לא. אלו שמות של אחים הקשורים זה בזו בגורל קשה שמאחד אותם כמו הסמל של... המשך הביקורת
זה ספר מטלטל ומטריד. לאורך קריאת הספר חשבתי לעצמי שיש הורים אשר אסור להם להביא ילידם לעולם.
שמות הדמויות בספר הם איב סאן ולורן, האסוציאציה הראשונה שעולה בראש היא שמות של יוקרה, אופנה עם שיק צרפתי, ניחוח בושם יקר, אך לא. אלו שמות של אחים הקשורים זה בזו בגורל קשה שמאחד אותם כמו הסמל של אופנאי הצמרת הצרפתי איב סאן לורן. מי נותן לילדיו שמות כאלו ומה היתה המטרה בנתינה זו?
החיים הקשים בבית מלכדים אותם יחד, הם חווים התעללות והזנחה פיסית ונפשית, אב יפה תואר המתעלל ופוצע את נפשם, ואם השקועה בניסיונות נואשים בחיזור אחר בעלה המתעלם ממנה וכתוצאה מכך מזניחה את ילדיה. אם המשתפת פעולה עם בעלה מול ההתעללות שלו בילדיה שלה. היו תיאורי התעללות מאוד קשים לקריאה. תיאורים שגרמו לי להזדעזע.
הספר מתמקד בימי השבעה על אביהם, ימים שבהם הם נעים אחורה לימי העבר הקשים. שלושת האחים היושבים שבעה נזהרים לחזור לעברם מחשש הזכרונות הקשים וחוסר היכולת להתמודד.
שלושת האחים אשר למדו לחיות בסיטואציות קשות חוששים מאהבה ואינם מסוגלים להתמודד עם החיים. "לא צריך רצון, לא צריך בחירה חופשית, לא צריך אהבה, שטויות כל בני האדם זה חיות, יותר טוב שיהיו מוגבלים, שיהיה מישהו שיגביל אותם, ישים אותם במכלאות, אוי ואבוי שנותנים לחיה לבחור מה טוב בשבילה" כך חושבת לורן הבת היפה במשפחה, והיא יודעת למה היא חושבת כך. במקרה שלה אני מסכימה עמה.
רקמת הגובלן של הטווס תלויה בחדר המרדות היא מטונימיה למה שמתרחש בבית, לאחר שכשלה כעקרת בית רוקמת האם את גובלן הטווס, את הרקמה היא תולה בחדר המדרגות, טווס ,העוף היפה והמהודר נשאר מחוץ לבית, כדי שלא ידעו על הזוועה ,הרעב וההזנחה שבתוך הבית. רקמת הטווס עוברת גלגולים רבים לאורך השנים ומעידה על חייהם של הגיבורים. מרקמה זוהרת היא נעשית לרקמת טווס מפויח ומאפרה עבור עוברי חדר המדרגות.
כל הדמויות בספר פגומות, גם אלו שחשבנו כי הן רגילות ובריאות בנפשן מתגלות כאומללות .
הספר מתואר על ידי מספר יודע כל דרך עיניהם של האחים, רק האחות הגדולה איב המשנה שמה לחווי מדברת כמספר בגוף ראשון.
בתיאורים רגישים, בציורי נפש עדינים , במילים קשות וחדות כסכין מצליחה הסופרת לפרוש בפנינו את עולמם הקרוע של שלושת האחים, גלית דיסטל לא עושה הנחות לקורא, היא מזעזעת אותו ומטלטלת אותו, מגלה לו עולם חבוי מאחורי הטווס שנשאר בחדר המדרגות.
הספר לא עזב אותי במשך ימים רבים. הגיבורים חיו ונשמו בתוכי במהלך הקריאה. אחד הספרים המעולים שקראתי בתקופה האחרונה.
תאריך הכנסה לאתר 30/08/2014
ההתרשמות הכללית שלי מן הספר, שהוא ספר קשה, מטלטל, מכעיס, ולא קל היה לקראו.
להלן כמה שורות מן העטיפה "איב סאן ולורן גדלו בדירת שלושה חדרים ברמת גן. אביהם האלים והיפה כמו מלך פרעוני שולט בילדיו ובאשתו ביד רמה. היום הם אנשים בוגרים- איב היא עובדת סוציאלית רווקה, שמנוייה על כל אתרי ההיכרויות... המשך הביקורת
ההתרשמות הכללית שלי מן הספר, שהוא ספר קשה, מטלטל, מכעיס, ולא קל היה לקראו.
להלן כמה שורות מן העטיפה "איב סאן ולורן גדלו בדירת שלושה חדרים ברמת גן. אביהם האלים והיפה כמו מלך פרעוני שולט בילדיו ובאשתו ביד רמה. היום הם אנשים בוגרים- איב היא עובדת סוציאלית רווקה, שמנוייה על כל אתרי ההיכרויות ורוקמת אהבות סודיות. לסאני יש דוקטורט בפילוסופיה. אבל הוא משמש עוזרו האיש של פוצ'י, הצדיק המקומי העילג, אדיש לבתו התינוקת ולאשתו שאוהבת אותו אהבת נפש, ולורן המטושטשת מבלה את לילותיה בחיפוש אחר אהבה ומגדלת בקושי רב את בתה הקטנה, קשרל......."
משפחה אומללה. לורן הנשואה לאיציק , אהוב נעוריה ולהם בת בשם קשרל, איב או חווי הרווקה המשכילה, האח סאני הגאון הנשוי לרחל ולהם בת בשם אושר ,גם כן חיים בזוגיות אומללה.
מאחורי הדלת של ביתם בילדותם מתרחשים דברים קשים מאד.
לורן חווה התעללות קשה על ידי אביה בידיעתה הברורה של אמה.
העובדה המזיעה הזאת באה לידי ביטוי מוחשי ברור בעמ' 308." אבל בלילה ההוא, כשהסתכלתי על הידיים שלו הורסות ללורן את הנשמה, סחרחורת הכתה בי מול תחושת הסופיות, שום תקווה אין לו, את זה ידעתי מיד ובאופן סופי, ששום תקווה אין לו......."
הנורא מכל הוא שגם בתה קשרל חווה בגיל הגן התעללות מינית קשה
האב רודה בכל בני משפחתו, וכולם משלמים מחיר כבד בבגרותם.
סאני הוא כעין מת מהלך, אדיש, נעול בתוך עצמו. גאוניותו המיוחדת לא תורמת דבר להתנהלותו בחיים.
גיבורת הסיפור היא איב- חווי, שבעיני אחיה היא " השפוייה" הרציונלית, אך גם היא כבולה בכבלי ילדותה, היא רואה בכל אדם את " התוך" שלו, כוונתי לתוך הביולוגי, המגעיל אותה, לא יכולה להימנע ,שלא לראות את המערכת הזאת אפילו באדם הנפלא יוני הדורש את קרבתה. ".....בתוך האיש הנפלא הזה יש עולם שלם שהוא כולו גועל מהתחלה עד הסוף, איך מתעלמים מזה, איך כולם מצליחים לשכוח מזה ורק אני, רק אני, רק אני שרמזים של ניצני תשוקה מתחילים להבהב לי נזכרת במחילות האוזן, רק אני....".
זו הסיבה שאינה יכולה ליצור יחסי קרבה אמיתיים.
יש נטייה אצל כל הדמויות להיצמד אל דמות " הקורבן" היצמדות זו אינה גורמת להם להשתנות, לחפש מוצא, ולעצב את חייהם מתוך בחירה חופשית, לנסות להחלים מן " הקורבנות" " לא צריך רצון, לא צריך בחירה חופשית, לא צריך אהבה, שטויות כל הדברים האלה, בני אדם זה חיות, יותר טוב להם שיהיו מוגבלים, יותר טוב להם שיהיה מישהו שיגביל אותם, ישים אותם במכלאות של אי רצון ואי אהבה, אוי ואבוי כשנותנים לחיה לבחור מה טוב בשבילה." עמ'281, מה נוראה המחשבה הזאת, מחשבה של אין מוצא , אין רוח והצלה.
ומה עניין הטווס והשמות המיוחדים בספר? האם מכינה גובלן של טווס ותולה אותו בחדר המדרגות. הטווס יפה, מרשים, כאילו קורא תיגר על הרע ועל הכיעור, זו שאיפתה הכמוסה של האם, וזו דרכה להביע את תשוקתה. גם השמות שנותנת לילדיה, הם שמות בשמים, שיריחו טוב. אך גורלו של הטווס הוא לדהות להישחת, והשמות של בני המשפחה הם אך לעג ציני למה שבאמת הפכו.
"לבנה אמיזדה הייתה הטווס, ואנחנו הילדים שלה, אנחנו היינו חדר המדרגות החשוך" עמ'364 .
כשהאב מתאבד לעיני ילדיו ובזמן השבעה, משהו קורה לכולם. הם עוברים מסע נפשי. כל אחד בפני עצמו וגם בינו לבין אחיו והוריו.
הספר קשה , לא קל לקריאה כאמור, כי הוא מכניס את הקוראים ללא רחם לתוך נבכי הנפש של המתעלל וקורבנותיו..יש נחמה פורתא בשינויים שעוברים על הנפשות הפועלות, בעיקר על חיי איב , שאהבת גבר מצילה אותה.
הספר מעורר אותנו גם להרהורים נוגים ולשאלות נוקבות.
מה קורה מאחורי הדלתות במקומות מגורינו?
כמה רווחת התופעה של אלימות והתעללות כלפי חסרי ישע?
לגבי צורת הכתיבה, לא אהבתי את ערבוב הזמנים, הסיפור החל מן הסוף. לא די שהספר קשה בתוכנו, היה קשה להתוודע אל התופעות הקשות ולא לדעת את פשרן ומקורן.
אני ראיתי בצורה זו של כתיבה מין פקעת סבוכה, שעל הקורא המתייסר להתיר אותה תוך כדי קריאה, כדי שיגיע אל ליבת הסיפור ופשרו.
לסיום- מכל הרגשות שהספר הזה הציף אותי , הרגש הדומיננטי ביותר לגבי דידי הייתה הרגשת עצבות רבה שאלה הם החיים.
תודה,
רבקה.
תאריך הכנסה לאתר 21/07/2014
'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'. ספר ירמיהו פרק ל"א' פסוק כ"ח ובספר יחזקאל פרק י"ח, פסוק יב',
שלושה ילדים ילדה לבנה עמיזדה, ... המשך הביקורת
'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'. ספר ירמיהו פרק ל"א' פסוק כ"ח ובספר יחזקאל פרק י"ח, פסוק יב',
שלושה ילדים ילדה לבנה עמיזדה, איב סאן ולורן. לבעלה מיכאל עמיזדה ובקיצור מיכה, שהיה השליט והעריץ הבלעדי בבית עד שהפך את כולו לעיי חורבות ואת ילדיו למצבות חיות. הסיפור נע במעגלים של עבר הווה עתיד. האם כבר הלכה לעולמה באמצע הרחוב מהתקף לב פתאומי שקפץ עליה. הילדים שעכשיו הם כבר גדולים נותרו ללקט את השברים. כבר בתחילת הספר מתוודע הקורא לאירוע קשה שעומד להתרחש, התאבדות האב במטבח הקטן בדירת שלושת החדרים ברמת גן, שם חיה המשפחה בתופת שאין לה הסבר ובינתיים הבמה ניתנת לאיב הבכורה עובדת סוציאלית בכירה המטפלת במכורים לשעבר ובמשפחות שיש בהן מכורים וגם בקבוצה שנמצאת בסיכון גבוה. איב החליפה את שמה לחווי בגיל שמונה עשרה לברוח מעברה. סאן האח האמצעי המחונן הנקרא סאני נשוי לרחלי, נישואים מעוותים שנגזרים מילדות קשה בצל אב אלים, יש להם בת קטנה בשם אושר ולבסוף הבת הקטנה לורן הציר המרכזי לכאורה, עליו נסובה העלילה הקשה והבלתי נתפסת שגורמת למחנק ככל שהופכים דפים. לורן נשואה לאיציק השכן שממול ולהם בת קטנה בשם קשרל. איציק ולורן כבר לא ביחד הם פרודים. את קשרל לוקח לגן כל יום הבעל של הגננת סמי. ערפל מסתורי מתרחש סביב המניע שלו לקחת במסירות בכל יום ילדה שאינה שלו לגן. כמו שבזמנו רבץ סוד אפל על המשפחה כשבכל ערב הוליכה האם לבנה את בתה לורן היפה מכולם לחדר השלישי בבית.
תמונת הגובלן המרהיבה של הטווס בחדר המדרגות אותה רקמה האם מתגלה כתמונה מעוותת, שהכינה האם לחיים שאולי רצתה בהם. הבית המטונף הילדים המוכים נפשית ופיזית והילדה הקטנה שלה לורן שהפכה למתחרה שלה ושעוברת גהינום כל יום, את כל אלו לא הצליחה לשנות לבנה, שהייתה שבויה באהבתה למיכה בעלה שקרא לה 'יהלום' אך התכוון שהיא בדיוק ההיפך עבורו לא יותר מסמרטוט.
ברצף של משמעויות וסודות, לצד מילים הנחבטות אחורה וקדימה במנהרת הזמן בידי הילדים שכבר אינם כאלה, מתעוות הסיפור וסוחף את הקורא למסע מצמרר חושפני ופגיע שלא ניתן להישאר אדישים אליו. ספר שמותיר את הקורא חסר נשימה ועם דמעות לא נשלטות. ספר שהיה לי קשה להניח מהידיים.
מהחומרים הקשים של החיים רוקחת המחברת בלשון ציורית ובוטחת סיפור על אדישות ורוע, תשוקה וכאב וילדים שנקלעו לתופת שהמבוגרים לא השכילו להסתיר וגם לא לגונן עליהם מפניה וכתוצאה מכך הפכו להיות מבוגרים שרוטים ומלאי צלקות שאי אפשר להסתיר.
ספר שלא קוראים בכל יום.
תקראו!
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה". טולסטוי מספרו "אנה קארנינה".
תאריך הכנסה לאתר 06/07/2014
ספר שאי אפשר להניח מהיד, מטלטל, עצוב, מכעיס וקשה לעיכול. כמו ספרה הקודם, גם הספר הזה מצויין אם כי קצת אכזרי מדיי.
סיפור על חיים קשים של שלושה אחים ואם תחת התעללות פיזית ונפשית מצד אבי המשפחה. חיי ילדות בלתי נסבלים שגרמו לחיים הרוסים בהווה.
מסופר על... המשך הביקורת
ספר שאי אפשר להניח מהיד, מטלטל, עצוב, מכעיס וקשה לעיכול. כמו ספרה הקודם, גם הספר הזה מצויין אם כי קצת אכזרי מדיי.
סיפור על חיים קשים של שלושה אחים ואם תחת התעללות פיזית ונפשית מצד אבי המשפחה. חיי ילדות בלתי נסבלים שגרמו לחיים הרוסים בהווה.
מסופר על משפחה מרמת גן. אב, אם ושלושה אחים – איב, סאן ולורן.
איב, ששינתה את שמה לחווי, היא רווקה בודדה בת 43, בעלת תואר שני בקרימינולוגיה, מדריכה במועדון של קבוצות סיכון, עדיין גרה עם שותפים בדירה שכורה.
לורן, נשואה לאיציק (השכן שגר דלת מולה בילדותה) ולהם בת , קשרל שמה. היא כועסת על בעלה והוציאה נגדו צו הרחקה.
סאן, שנקרא סאני, נשוי לרחלי שמאוהבת בו עד עמקי נשמתה. יש להם ילדה בשם אושר. מאז שאמם נפטרה מדום לב, הוא איננו עובד ומשמש כעוזרו האישי של צדיק מקומי עילג.
האחים גדלו במשפחה שבה האב ניצל מינית את ביתו לורן. הוא התעלל מילולית באשתו ובשני ילדיו, איב וסאני. רק את לורן הוא אהב ורק לה דאג. הוא היה משפיל את ילדיו, לועג להם, מקניט אותם ונותן להם עונשים קשים כמו הרעבה. אשתו לא עשתה דבר, היתה שותקת ומשתפת איתו פעולה. היא אפילו סידרה חדר מיוחד עם ספה כדי שבעלה יוכל להסתגר בו עם בתו ואף הוליכה את לורן כל ערב לאותו חדר שבעצם היה הקבר של לורן.
חווי, אישה בודדה מאד, כמהה לאהבה אך נותרה נטולת תקווה לחלוטין לאחר שחוותה פעמיים אהבה נכזבת. (היא "כמעט" בתולה) גם כאשר כבר יש מישהו שמעניין בה (הבוס החדש שלה) היא לא נותנת לו צ'אנס להתקרב אלייה. היא מחליטה שאינה זקוקה לבן זוג ונועדה לחיות לבד.
חווי, המצטיירת כחזקה מבין הילדים, התקבלה בילדותה לבי"ס ריקודים והחליטה לוותר מכיוון שלא רצתה להשאיר את אחותה הקטנה לבד עם אביהן. היא לקחה על כתפייה את החיים של לורן ושל סאני, היא ניסתה להצילם.
כל חייה חווי מסתירה את משפחתה וסוחבת בשקט את בעיותיה.
לורן, אישה שבורה מכל מה שעברה, היא היחידה מבין האחים שלא למדה מכיוון שאביה רצח את העתיד שלה. היא כועסת על בעלה ולכן יוצאת כל ערב לבלות עם גברים ומזניחה את בתה. כשהיא יוצאת לבלות, היא משאירה את בתה לבד בלילות. הילדה מלאה בכינים, מתעקשת ללבוש בגד גוף וגרביונים כל יום מתחת לבגדים והאם לא שמה לב למצוקות של בתה, למרות כל מה שעברה בעצמה בילדותה, עד לגילוי הסוד הנורא שמערער שוב את חייה.
סאני, שהיה ילד מחונן וגמר תואר ראשון בגיל 16, הוא בעל דוקטורט לפילוסופיה. הוא כועס על לורן אחותו שגנבה את כל תשומת הלב של אביו, הוא מעין מת מהלך. הוא אדיש, ננעל בתוך עצמו, לא עוזר לאישתו ולא מתייחס לילדתו. הוא חושב שהוא לא שווה כלום ולא ראוי לה. אישתו מנסה לעורר אותו עד כדי כך שבוגדת בו עם אדם שמכה אותה כדי שאולי כך סאני ישים לב אלייה.
יום אחד השכנה של אביהם מזעיקה את שלושת האחים מכיוון שאביהם מסתגר בביתו ולא עונה.
הם באים והאב מכנס אותם במטבח, לוקח אקדח ומתאבד מול עיניהם, לא לפני ששואל את חווי מדוע היא מכוערת.
במהלך השבעה האחים עוברים מסע נפשי, כל אחד בינו לבין עצמו וגם בינו לבין אחיו והוריו.
השבעה מאלצת אותם לשבת ביחד, לדבר, לשחרר ולהתמודד עם העבר (הכעסים, ההאשמות, הפחדים), עם ההווה (החיים שלהם עם בני/ות זוגם/ן) ולהתחיל לחשוב על העתיד, לנסות לשנות את חייהם בכל התחומים (קריירה, משפחה, זוגיות ואהבה).
ספר קשה ועצוב, מסע את תוך הנפש של האחים. רגשות של כעס ורחמים התעוררו אצלי לחלופין.
כעס על האם שידעה ושתקה, רחמים על לורן המסכנה, כעס על לורן האדישה לבתה, רחמים על חווי הבודדה ועל סאני האדיש.
למרות החיים הנוראים שעברו האחים, עדיין נותרה אצלם תקווה לשינוי ולחיים טובים יותר. ממליצה בחום!
תאריך הכנסה לאתר 06/07/2014
אזהרת קריאה- ספר קורע לב, חודר רקמות, מכווץ גרון, אנושי.
מזמן לא קראתי ספר מקור שלא איפשר לי להניח אותו מהיד, שדרש התמסרות מוחלטת, שהרים אותי והטיח אותי אל הרצפה תוך כדי נגיעה במעמקי הנשמה של כל אחת מהדמויות. סיפור כואב על אלימות, התעללות, סבל ורוע,... המשך הביקורת
אזהרת קריאה- ספר קורע לב, חודר רקמות, מכווץ גרון, אנושי.
מזמן לא קראתי ספר מקור שלא איפשר לי להניח אותו מהיד, שדרש התמסרות מוחלטת, שהרים אותי והטיח אותי אל הרצפה תוך כדי נגיעה במעמקי הנשמה של כל אחת מהדמויות. סיפור כואב על אלימות, התעללות, סבל ורוע, אטימות, אדישות, התעלמות, שיגרה. סיפור על מאגרים של תעצומות נפש, של הישרדות, של נסיון להדביק בדבק סלוטפ תעודת זהות רגשית, אישיות מתפקדת, נסיון יומיומי לעמוד במיפגן של שפיות יחסית במאמץ לתפקד, להתנהל ואם זאת דוק של חוש הומור, של תקווה, של חיות, של אפשרויות מבצבץ מתחת לכל שכבות הלכלוך של רצפת המטבח שמעולם לא נשטפה בבית משפחת עמיזדה.
3 ילדים נולדו למיכה ולבנה עמיזדה, נגר ועקרת בית, איב, סאן ולורן. כולם נילכדו ברשת קורי העכביש שטווה סביבם מיכה, רשת סבוכה, דביקה, מוצצת חיים, מנצלת ודורסת ומתעללת, אך לורן, הבת האמצעית, היפה מכולם, זכתה לטיפול מיוחד, אישי, יומיומי. ואף אחד לא ידע ולא שמע. או מוטב לשאול- איך אף אחד לא ידע, אף אחד לא דיבר או התלונן, התריע, התעניין. שאל. שנים של הזנחה, של הרעבה, של פגיעה מינית, של ריטוש.
איב הבכורה, בעלת תואר שני בקרימינולוגיה, רווקה, בגיל 43 עדיין גרה עם שותף. חזקה, יציבה. האמנם? מהר מאד מתגלה לנו המחיר האמיתי של החוזק הזה, של העמידה האיתנה למען אחיה והיא כולה 1.58מ'. מצד אחד מתקיים בה הצורך להושיע, להציל ולכן היא מטפלת בקבוצות סיכון שונות אך מצד שני היא מקפידה להסתיר את סודות המשפחה שלה, שנשארים בלתי פתורים ובלתי מטופלים עד שאי אפשר יותר.
לורן נישאת לאיציק בן השכנה מהדלת ממול, שאוהב אותה מאז הילדות המוקדמת, נישואין שלא עומדים בעומס, בכובד השברים שלורן נושאת בשק שלה. אפילו טובה-קשרל, בתם הקטנה, נידונה לשלם מחיר, כי עד שהדברים לא יצאו לאור בגלוי, תחת פנס מאיר, שום דבר לא יסתדר בעצמו.
סאן, ילד מחונן שלמד באוניברסיטה במקביל ללימודיו בבית הספר, קורס אל תוך עצמו, וכמו מגדל קלפים מאיים להפיל אחריו גם את אורלי אשתו ובתם התינוקת, אושר.
ואז, המציאות מאלצת את כולם לשבת יחד, בבית ילדותם הרמת גני, בשבעה על אביהם שבוחר להתאבד אל מול עיניהם. והמציאות לא מוותרת- סודות, שקרים, נקודות מבט, רוחות הוריהם מרחפות מעליהם. הכל חייב לצאת, לצוף, אחרת יטבעו, לעד.
כתיבה חכמה, מרגשת, לא מוותר, שומרת על אחידות ורצף, על מתח ועומק. מתלכלכת, אמינה. מומלץ בחום!
תאריך הכנסה לאתר 01/07/2014
"חווי אומרת: יש ארבעה סוגים של אנשים שאסור לסמוך עליהם בשום נסיבות: אנשים שיש להם זקן בלי שפם, אנשים שיש להם שפם בלי זקן, אנשים שפעם גרו בפתח תקווה והיום חיים באשרם בהודו, ואנשים שמשנים את השם שלהם כך סתם באמצע החיים ללא שום סיבה מוצדקת".(כריכה פנימית)
אני מוסיפה: יש עוד סוג, אמהות... המשך הביקורת
"חווי אומרת: יש ארבעה סוגים של אנשים שאסור לסמוך עליהם בשום נסיבות: אנשים שיש להם זקן בלי שפם, אנשים שיש להם שפם בלי זקן, אנשים שפעם גרו בפתח תקווה והיום חיים באשרם בהודו, ואנשים שמשנים את השם שלהם כך סתם באמצע החיים ללא שום סיבה מוצדקת".(כריכה פנימית)
אני מוסיפה: יש עוד סוג, אמהות ששותקות אנשים שיודעים מה קורה מעבר לדלתות סגורות וממשיכים לשתוק.
מעשה בשלושה אחים: איב (ששינתה את שמה לחווי), סאן (שמכונה סאני) ולורן שיושבים אחר צהריים אחד מול אביהם הזקן. כשהוא יורה בעצמו מול עיניהם, לא לפני שהוא אומר לבתו הבכורה"למה את מכוערת?" (עמ' 152), עולמם מתמוטט.
אתם מבינים, משפחת עמיזדה הייתה משפחה רגילה ברמת גן. הם גרו בבניין רגיל, בדירת ארבעה חדרים רגילה. היה חדר שינה להורים. חדר שינה לילדים. וחדר נוסף, לאבא ולורן. לאף אחד אסור היה להיכנס לחדר הזה.
יש משהו איום ונורא במשפחות. משפחות הן כמו דבק. לפעמים זה מאחה. לפעמים הדבק הזה יותר דומה למלכודת עכברים. רע והורג, אבל אי אפשר באמת להשתחרר ממנו.
משפחות שהתעללות מינית, פיזית או מילולית מתרחשת בהן הן משפחות מסובכות. יש שם המון אשמה, המון כעס ואפילו קנאה. ואף אחד מהרגשות הללו לא מופנה לאדם שאליו הם צריכים לפנות. בדרך כלל רגשות אלו מופנים בעיקר לקורבן. והקורבן ממשיך להיות קורבן.
אמא של לורן שנאה את לורן. לורן גנבה את בעלה. סאני שונא את לורן. הוא לא באמת שונא אותה, אבל הוא כועס עליה. איב מרגישה אשמה. לורן הייתה אחותה הקטנה… ולורן, לורן שקועה בעולמה שלה כל כך עד שהיא לא שמה לב למה שקורה לבתה, קשרל.
א' אמרה לי שאני חייבת לקרוא את הספר הזה.
התלבטתי, כי אני פחות קוראת ישראלי. אבל טוב שקראתי.
היה לי עצוב לקרוא את הספר הזה. הכעיס אותי הספר הזה.
עצוב, כי אני מכירה יותר מדי סיפורים כאלה. עצוב, כי לאנשים רבים זה נראה בדיוני לגמרי, ולאנשים אחרים אלו החיים עצמם.
הכעיס אותי, כי אוזלת היד של האנשים היא נוראית. דמיינו לכם בניין שלם שיודע שמשהו רע קורה לילדה קטנה מאחורי דלת סגורה. דמיינו אמא שיודעת שלילדה קטנה קורה משהו נורא. וכולם שותקים. כולם. איך אפשר?
וגם זה לא בדיוני. גם זו מציאות חיינו.
זהו ספרה השני של גלית סידטל אטבריאן. את ספרה הראשון, "ואם היו אומרים לך", לא העזתי לקרוא (הייתי בהריון, ובטראומה גדולה מ"פלפלים צהובים"), אבל הוא בתכנון. מתישהו.
לסיכום, ספר שישבור את לבכם, וגם יכעיס אתכם אבל גם יזכיר שבחיים יש גם תקווה.
    
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|