איזה ספר! מטלטל. חזק. עוצמתי.

ספר עוצר נשימה במובן שהיה לי קשה לעכל ולהכיל אותו. אפשר להגיד אפילו שהספר הזה זיעזע אותי ולכן לדעתי הוא לא מיועד לבעלי לב חלש.

הספר מספר את קורות חייהם של שלושה אחים ישראלים- איב-חווי, סאני ולורן שגדלו עם הורים מתעללים ומזניחים בצורה מזעזעת. בספר אנו רואים את ההשלכות הקשות של הילדות הכואבת שהם חוו, עליהם, על ההתנהגות שלהם ועל היכולת שלהם ליצור (או לא ליצור) מערכת יחסים זוגית ומשפחתית.

לאורך כל הספר הרגשות הכי חזקים שליוו אותי היו עצב עמוק וכאב חד שמפלח את הבטן.

הלב שלי נשבר על איב- חווי, על לורן, על סאני, על רחלי אשתו של סאני והכי מכולם כאב לי על טובה- קשרל הילדה בת ה-5. ליבי יצא אליה ואל כל הדמויות המיוסרות והעצובות ששקועות עמוק בתוך הרפש שלהן, בתוך הבדידות הכאב והצלקות ששורטות להן את הנפש.

היחידים שלא התחברתי אליהם ולא הרגשתי אף טיפה של חמלה כלפיהם היו לבנה ומיכאל עמיזדה ההורים שלהם. אפשר להגיד אפילו שהרגשתי כעס וסלידה קשה כלפיהם. התקשתי להכיל את ההורות הלקויה שלהם. את השתיקה הרועמת של האם והשותפות שלה לדבר עבירה. את ההתעללות הקשה והמזעזעת של האב.

אלו דברים שבהחלט לא נתפסים בשכל הישר והאנושי.

כן אציין ואומר, שלמרות כל הכאב והעצב האינסופי המתוארים בספר, יצאתי עם תחושה של תקווה מסוימת ואף אופטימיות, ש"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן" ו"שמעט מן האור דוחה הרבה מהחושך".

אין מה לומר, הספר הזה נוגע. נוגע עמוק בתוך הנשמה, והוא בהחלט נגע בי, ולא רק מכיוון שאני במקצועי עובדת סוציאלית, אלא כי הספר הזה הוא פשוט חזק ועוצמתי ולא נראה לי שאפשר להשאר אדישים לאחר קריאתו. הוא מסוג הספרים שנשארים איתך ומהדהדים בתוכך הרבה מאוד זמן אחרי הקריאה.

עוד אציין שהספר הזה הוא לא מהנה בלשון המעטה, אפשר להגיד אפילו שהקריאה בו גרמה לי לסוג מסוים של סבל, לאי נוחות ולרגשות קשים כפי שתיארתי לעיל, לכן קחו זאת בחשבון וקחו אוויר לפני שאתם באים לקרוא אותו. אני בכל אופן לא מצטערת לרגע שקראתי אותו.

הדבר היחידי שהפריע לי בספר הוא הכתיבה, משהו בכתיבה לא זרם לי. הדמויות המספרות משתנות מפרק לפרק ואפילו מפסקה לפסקה ללא הודעה מראש, דבר שהקשה על שטף הקריאה והיו קפיצות של זמן-עבר, הווה שיצרו תחושה של בלבול ולכן הספר מקבל ממני רק 4 כוכבים 

ספר שבין דפיו טומן הרבה כאב, טקסט מתובל בחריפות והומור, סיפור עם דרמה.

שלושה ילדים נולדו ללבנה ומיכה עמיזדה. איב סאן ולורן. שמות של בשמים שמתחתיהם שורר ריח צחנה. מיכה האב שולט ביד קשה בבני הבית והופך את חייהם לבלתי נסבלים, גורם לילדיו צלקות נפשיות קשות. כבר בתחילת הסיפור אנו מתוודעים לאירוע קשה שעומד להתרחש, התאבדות האב במטבח בדירת ילדותם ברמת גן, בדירה שבה הם חיו חיי תופת וסבל.

איב הבכורה שבגיל 18 החליפה את שמה לחווי, עובדת סוציאלית שמטפלת במכורים לשעבר. סאן האח האמצעי המחונן נשוי לרחלי, יש להם בת קטנה בשם אושר ולורן בת הזקונים שהעלילה הקשה בסיפור סובבת סביבה. היא נשואה לאיציק השכן שגר דלת מולם ויש להם בת קטנה בשם קשרל {שוב שם של בושם...}

בשבעה על מות אביהם נפתחת תיבת הפנדורה של המשפחה. תמונת הגובלן של הטווס שתלויה בחדר המדרגות שאותה רקמה האם מוזכרת שוב ושוב כמטאפורה לחיי המשפחה, לבית המטונף, לילדים המוכים נפשית ופיזית, שעוברים גיהינום בכל יום מאחורי הדלת הסגורה, שאף אחד לא יודע מה קורה שם והאמא שותקת "לבנה עמיזדה היתה הטווס, ואנחנו, הילדים שלה, אנחנו היינו חדר המדרגות החשוך."

"יש טווסים ויש טווסים, לא לכל הטווסים חייבים לראות את הנוצות הצבעוניות בזנב, את הזנב של אמא שלך אף אחד לא ראה, אבל הוא היה שם, עד שהוא עיצב את הילדות שלכם..."

כמו טווסית נקבה שמציגה את נוצותיה המרהיבות כדי להדוף סכנות כך לבנה האמא משדרת כלפי חוץ שהכל בסדר כביכול בבית ואף אחד לא באמת יודע מה קורה בתוך הדירה פנימה.

עכשיו בזמן השבעה כל הסודות נחשפים, הקורא עובר במנהרת הזמן בידי הילדים ההם שגדלו, סיפור ילדותם סוחף את הקורא למסע מצמרר, חושפני ופגיע שבלתי אפשרי להישאר אדיש.

המחברת כותבת על החומרים הקשים בחיים, על אדישות, רוע וכאב שילדים נחשפים אליהם, וכתוצאה מכך הפכו למבוגרים שרוטים ומלאי צלקות.

ספר שמותיר את הקורא חסר נשימה, קשה להניח אותו מהידיים.

ספר שחובה לקרוא!!

שלושת האחים לבית עמיזאדה: איב, סאן ולורן הם גיבורי הספר הזה.

איב, עובדת סוציאלית המטפלת במשפחות של נרקומנים, רווקה בת ארבעים ושלוש. סאן, או סאני, הוכר בילדותו כילד מחונן, עשה תואר ראשון בפילוסופיה אך הוא מובטל ומבלה את עיתותיו אצל רב השכונה. נשוי לרחלי שאותה אינו אוהב. יש להם תינוקת בשם אושר אך האושר הוא מהם והלאה...לורן, הבת הצעירה והיפה, עובדת כפקידה במוסך, נשואה לאיציק אולם הם פרודים ויש להם ילדה מוזרה ומכמירת לב בשם טובה הלומדת בגן הילדים.

כבר משמותיהם ההזויים של השלושה אפשר לשער שמשהו במשפחת המוצא שלהם לא בסדר. מאוד לא בסדר. אביהם, מיכאל עמיזאדה, בעל נגריה, היה אב מתעלל נפשית בכולם ומינית בבת הצעירה לורן. אמם, לבנה עמיזאדה, אישה כנועה ואבודה, אדישה לסבלם של ילדיה.

הילדות הקשה בשכונה הרמת-גנית הדלה חרצה שריטות וצלקות עמוקות בנפשם של שלושת האחים וחסלה את סיכוייהם למצוא אושר בחייהם הבוגרים.

על הרקע הקשה הזה מתרחשים אירועים אשר מקצינים ומטלטלים את חייהם של השלושה וגם של דמויות המשנה הקשורות בהם.

במהלך הקריאה בספר הרגשתי לא אחת את האימה המזדחלת מבין השורות וקשה היה לי להניח אותו מן היד. התרשמתי מאוד מכושר הכתיבה של המחברת, מההליכה על סף השיגעון אצל איב ומן הדמויות הכל כך עגולות ומשכנעות שיצרה.

במידה ותשאלו אותי מה אני לוקחת מהספר?, אענה שללא ספק זה את התחושות הפסיכולוגיות שעולות מהדמויות. אני אוהבת ספרים שהדמויות בהם לא בנאליות. שיש בהן מחשבה, עניין וחיים לא פשוטים. דמויות שאוכל לעבור איתן דרך גם היא לא ארוכה של הזדהות, תמיכה ומה שביניהם.

מכיוון שגב הכריכה נותן את לב ליבו של הסיפור לא ארחיב מעבר לכך ולהצגת דמויות. הספר מגולל את חייהם של שלושה אחים אשר נולדה למיכה ולבנה עמיזדה ושמם: איב, סאן ולורן אשר גדלו ברמת גן. אביהם היה גבר אלים אשר שלט בילדיו ובאשתו ביד רמה וקשיחות יתרה.

הסיפור מסופר נקודת מבט של ההווה כששלושת האחים כבר אנשים בוגרים, כבר מתחילת הסיפור אנו תוודים לכך שהאב ירה בעצמו. הפעולה של האב מעלה צללים ושדים מהעבר ויוצרת מציאות שמצד אחד בהירה מצד שני מסובכת ולא פשוטה.

איב מועסקת כעובדת סוציאלית שמנויה על כל אתרי ההיכרויות ורוקמת אהבות סודיות.

סאני בעל דוקטורט בפילוסופיה אך משמש כעוזרו האישי של פוצ'י (הצדיק המקומי העילג), אדיש לבתו התינוקת ולאשתו שאוהבת אותו ללא תנאים

ואחרונה, לורן אשר מבלה את לילותיה בחיפוש אחר אהבה ומגדלת בקושי רב את בתה הקטנה בשם קשרל.

לאחר כל כך הרבה מחמאות הייתי חייבת לקרוא בעצמי. באתי מוכנה לספר שיחתוך את ליבי.

ההתחלה הייתה מעייפת, במאה עמודים הראשונים נאבקתי עם עצמי ועם הדפים להבין את הקשרים החברים ולהתמזג בזמנים של קדימה ואחורה בזמן. הכתיבה הייתה כבדה, קצת יבשה כי שום דבר מעניין לא קרה. האמת, הייתי מזמן נוטשת אלמלא שלל הביקורות המפרגנות באתר "נוריתה". ואז כבמטה קסם לאחר כמאה וקצת עמודים גיליתי את הסיבה שכולם כה המליצו על הספר. בין השורות, בין המילים התחבאו רגשות ועוצמות. הרגשות היו בעיקר שלילים וזה מצא חן בעיניי ולא כי אני אוהבת להתעלל בעצמי כי הסופרת לא פחדה לטלטל את עולמם של הדמויות והקורא כאחד. הדמויות צעדו קדימה, נפתחו ונחשפו. התגלו הצלקות הנפשיות, החשיבה המורכבת והעובדה שאירועי העבר, בילדות בפרט, משאירים על האדם משקעים נוראים. מבחינה פסיכולוגית היה מאוד מעניין לנתח כל דמות ולגלות כיצד שלושה אחים אשר גדלו באותו הבית לאותם זוג הורים מתמודדים עם החיים, מה השוני ומה המשותף? האם אחרי התעללות ניתן לזקוף ראש ולצאת לחיים מלאי ביטחון והצלחה?

הספר "טווס בחדר המדרגות" זיכה את הסופרת, גלית דיסטל אטבריאן להיכלל ברשימת מועמדים לפרס ספיר 2014.. בהחלט ניתן להבין את הבחירה ואני מאחלת לה המון בהצלחה!

קריאה מהנה,

יעל

שמעתי רבות על הספר והתיישבתי לקרוא אותו מלאת ציפייה.

איב סאן ולורן הם שמות הגיבורים שלנו, שתי אחיות ואח, החווים ילדות מלאת אכזריות ואומללות גדולה בשנות השמונים.
הם קורבנות של אב אלים שמתעלל בהם פיזית ונפשית.
אימן מתוארת כמי שאהבה מאוד את בעלה, הרבה יותר משאהבה את ילדיה, והיא עשתה הכל כדי להחזיק בו.
בחדר המדרגות היא תלתה גובלן של טווס צבעוני, מעשה ידיה, כדי להעיד עד כמה הזוג שמתגורר בבית הזה מאושר ואוהב.
ישיבת השבעה על אביהם חושפת את הסודות והשקרים שלהם, את עברם ואת חוסר תפקודם ואומללותם בהווה.

הסיפור מדגיש את התא המשפחתי שאנו נולדים לתוכו ומידת השפעתו עלינו.
כל אחד מהגיבורים מחטט ונובר בפצעי העבר ובנזקי ההווה, וגם לאחר שהשבעה תמה לא ניראה כי מצאו את המנוחה והנחלה.
מדובר באנשים כואבים ושרוטים הצריכים למצוא את המפתח להמשך חיים טוב יותר.

הסיפור מסופר באופן מרשים ורהוט.
הסיפור מטלטל, משתק, עצוב, קשה לעיכול ומעורר מחשבה.
פשוט לא הצלחתי להניחו מהיד. הוא שבה את ליבי.
ממליצה בחום!

קראתי כי הספר מועמד לפרס ספיר 2014 ואני ממליצה לבחור בו.

אי אפשר להישאר אדיש לסיפור ולנושא.

ההתרשמות הכללית שלי מן הספר, שהוא ספר קשה, מטלטל, מכעיס, ולא קל היה לקראו.
להלן כמה שורות מן העטיפה "איב סאן ולורן גדלו בדירת שלושה חדרים ברמת גן. אביהם האלים והיפה כמו מלך פרעוני שולט בילדיו ובאשתו ביד רמה.  היום הם אנשים בוגרים- איב היא עובדת סוציאלית רווקה, שמנוייה על כל אתרי ההיכרויות ורוקמת אהבות סודיות.  לסאני יש דוקטורט בפילוסופיה. אבל הוא משמש עוזרו האיש של פוצ'י, הצדיק המקומי העילג, אדיש לבתו התינוקת ולאשתו שאוהבת אותו אהבת נפש, ולורן המטושטשת מבלה את לילותיה בחיפוש אחר אהבה ומגדלת בקושי רב את בתה הקטנה, קשרל......."
משפחה אומללה.  לורן  הנשואה לאיציק , אהוב נעוריה ולהם בת בשם קשרל, איב או חווי  הרווקה המשכילה,  האח סאני הגאון הנשוי לרחל ולהם בת בשם אושר ,גם כן חיים בזוגיות אומללה.
מאחורי הדלת של ביתם בילדותם מתרחשים דברים קשים מאד.
לורן חווה התעללות קשה על ידי אביה בידיעתה הברורה של אמה.
העובדה המזיעה הזאת באה לידי ביטוי מוחשי  ברור בעמ' 308." אבל בלילה ההוא, כשהסתכלתי על הידיים שלו הורסות ללורן את הנשמה, סחרחורת הכתה בי מול תחושת הסופיות,  שום תקווה אין לו, את זה ידעתי מיד ובאופן סופי, ששום תקווה אין לו......."
הנורא מכל הוא שגם בתה קשרל חווה  בגיל הגן  התעללות מינית קשה
האב רודה בכל בני משפחתו, וכולם משלמים מחיר כבד בבגרותם.
סאני  הוא כעין מת מהלך, אדיש, נעול בתוך עצמו.  גאוניותו המיוחדת לא תורמת דבר להתנהלותו בחיים.
גיבורת הסיפור היא איב- חווי, שבעיני אחיה היא " השפוייה" הרציונלית, אך גם היא כבולה בכבלי ילדותה,  היא רואה בכל אדם את " התוך" שלו, כוונתי לתוך הביולוגי, המגעיל אותה, לא יכולה להימנע ,שלא לראות את המערכת הזאת אפילו באדם הנפלא יוני הדורש את קרבתה. ".....בתוך האיש הנפלא הזה יש עולם שלם שהוא כולו גועל מהתחלה עד הסוף, איך מתעלמים מזה, איך כולם מצליחים לשכוח מזה ורק אני, רק אני, רק אני שרמזים של ניצני תשוקה מתחילים להבהב לי  נזכרת במחילות האוזן, רק אני....".
זו הסיבה שאינה יכולה ליצור יחסי קרבה אמיתיים.
יש נטייה אצל כל הדמויות להיצמד אל דמות " הקורבן"  היצמדות זו אינה גורמת להם להשתנות, לחפש מוצא, ולעצב את חייהם מתוך בחירה חופשית, לנסות להחלים מן " הקורבנות"   " לא צריך רצון, לא צריך בחירה חופשית, לא צריך אהבה, שטויות כל הדברים האלה, בני אדם זה חיות, יותר טוב להם שיהיו מוגבלים, יותר טוב להם שיהיה מישהו שיגביל אותם, ישים אותם במכלאות של אי רצון ואי אהבה, אוי ואבוי כשנותנים לחיה לבחור מה טוב בשבילה."  עמ'281,  מה נוראה המחשבה הזאת, מחשבה של אין מוצא , אין רוח והצלה.
ומה עניין הטווס והשמות המיוחדים בספר?  האם מכינה גובלן של טווס ותולה אותו בחדר המדרגות. הטווס יפה, מרשים, כאילו קורא תיגר על הרע ועל הכיעור, זו שאיפתה הכמוסה של האם, וזו דרכה להביע את תשוקתה. גם השמות שנותנת לילדיה, הם שמות בשמים, שיריחו טוב.  אך גורלו של הטווס הוא לדהות להישחת, והשמות של בני המשפחה הם אך לעג ציני למה שבאמת הפכו.
"לבנה אמיזדה הייתה הטווס, ואנחנו הילדים שלה, אנחנו היינו חדר המדרגות החשוך"  עמ'364 .

כשהאב מתאבד לעיני ילדיו ובזמן השבעה, משהו קורה לכולם.  הם עוברים מסע נפשי. כל אחד בפני עצמו וגם בינו לבין אחיו והוריו.
הספר קשה , לא קל לקריאה כאמור, כי הוא מכניס את הקוראים ללא רחם לתוך נבכי הנפש של המתעלל וקורבנותיו..יש נחמה פורתא בשינויים שעוברים על הנפשות הפועלות, בעיקר על חיי איב , שאהבת גבר מצילה אותה.
הספר מעורר אותנו גם להרהורים נוגים ולשאלות נוקבות.
מה קורה מאחורי הדלתות במקומות מגורינו?
כמה רווחת התופעה של אלימות והתעללות כלפי חסרי ישע?

לגבי צורת הכתיבה, לא אהבתי את  ערבוב הזמנים, הסיפור החל מן הסוף. לא די שהספר קשה בתוכנו, היה קשה להתוודע אל התופעות הקשות ולא לדעת את פשרן ומקורן.
אני ראיתי בצורה זו של כתיבה מין פקעת סבוכה, שעל הקורא  המתייסר להתיר אותה תוך כדי קריאה, כדי שיגיע אל ליבת הסיפור ופשרו.
לסיום- מכל הרגשות שהספר הזה הציף אותי , הרגש הדומיננטי ביותר לגבי דידי הייתה הרגשת עצבות רבה שאלה הם החיים.
תודה,
רבקה.

ספר שאי אפשר להניח מהיד, מטלטל, עצוב, מכעיס וקשה לעיכול. כמו ספרה הקודם, גם הספר הזה מצויין אם כי קצת אכזרי מדיי.

סיפור על חיים קשים של שלושה אחים ואם תחת התעללות פיזית ונפשית מצד אבי המשפחה. חיי ילדות בלתי נסבלים שגרמו לחיים הרוסים בהווה.

מסופר על משפחה מרמת גן. אב, אם ושלושה אחים – איב, סאן ולורן.

איב, ששינתה את שמה לחווי, היא רווקה בודדה בת 43, בעלת תואר שני בקרימינולוגיה, מדריכה במועדון של קבוצות סיכון, עדיין גרה עם שותפים בדירה שכורה.

לורן, נשואה לאיציק (השכן שגר דלת מולה בילדותה) ולהם בת , קשרל שמה. היא כועסת על בעלה והוציאה נגדו צו הרחקה.

סאן, שנקרא סאני, נשוי לרחלי שמאוהבת בו עד עמקי נשמתה. יש להם ילדה בשם אושר. מאז שאמם נפטרה מדום לב, הוא איננו עובד ומשמש כעוזרו האישי של צדיק מקומי עילג.

האחים גדלו במשפחה שבה האב ניצל מינית את ביתו לורן. הוא התעלל מילולית באשתו ובשני ילדיו, איב וסאני. רק את לורן הוא אהב ורק לה דאג. הוא היה משפיל את ילדיו, לועג להם, מקניט אותם ונותן להם עונשים קשים כמו הרעבה. אשתו לא עשתה דבר, היתה שותקת ומשתפת איתו פעולה. היא אפילו סידרה חדר מיוחד עם ספה כדי שבעלה יוכל להסתגר בו עם בתו ואף הוליכה את לורן כל ערב לאותו חדר שבעצם היה הקבר של לורן.

חווי, אישה בודדה מאד, כמהה לאהבה אך נותרה נטולת תקווה לחלוטין לאחר שחוותה פעמיים אהבה נכזבת. (היא "כמעט" בתולה) גם כאשר כבר יש מישהו שמעניין בה (הבוס החדש שלה) היא לא נותנת לו צ'אנס להתקרב אלייה. היא מחליטה שאינה זקוקה לבן זוג ונועדה לחיות לבד.

חווי, המצטיירת כחזקה מבין הילדים, התקבלה בילדותה לבי"ס ריקודים והחליטה לוותר מכיוון שלא רצתה להשאיר את אחותה הקטנה לבד עם אביהן. היא לקחה על כתפייה את החיים של לורן ושל סאני, היא ניסתה להצילם.

כל חייה חווי מסתירה את משפחתה וסוחבת בשקט את בעיותיה.

לורן, אישה שבורה מכל מה שעברה, היא היחידה מבין האחים שלא למדה מכיוון שאביה רצח את העתיד שלה. היא כועסת על בעלה ולכן יוצאת כל ערב לבלות עם גברים ומזניחה את בתה. כשהיא יוצאת לבלות, היא משאירה את בתה לבד בלילות. הילדה מלאה בכינים, מתעקשת ללבוש בגד גוף וגרביונים כל יום מתחת לבגדים והאם לא שמה לב למצוקות של בתה, למרות כל מה שעברה בעצמה בילדותה, עד לגילוי הסוד הנורא שמערער שוב את חייה.

סאני, שהיה ילד מחונן וגמר תואר ראשון בגיל 16, הוא בעל דוקטורט לפילוסופיה. הוא כועס על לורן אחותו שגנבה את כל תשומת הלב של אביו, הוא מעין מת מהלך. הוא אדיש, ננעל בתוך עצמו, לא עוזר לאישתו ולא מתייחס לילדתו. הוא חושב שהוא לא שווה כלום ולא ראוי לה. אישתו מנסה לעורר אותו עד כדי כך שבוגדת בו עם אדם שמכה אותה כדי שאולי כך סאני ישים לב אלייה.

יום אחד השכנה של אביהם מזעיקה את שלושת האחים מכיוון שאביהם מסתגר בביתו ולא עונה.

הם באים והאב מכנס אותם במטבח, לוקח אקדח ומתאבד מול עיניהם, לא לפני ששואל את חווי מדוע היא מכוערת.

במהלך השבעה האחים עוברים מסע נפשי, כל אחד בינו לבין עצמו וגם בינו לבין אחיו והוריו.

השבעה מאלצת אותם לשבת ביחד, לדבר, לשחרר ולהתמודד עם העבר (הכעסים, ההאשמות, הפחדים), עם ההווה (החיים שלהם עם בני/ות זוגם/ן) ולהתחיל לחשוב על העתיד, לנסות לשנות את חייהם בכל התחומים (קריירה, משפחה, זוגיות ואהבה).

ספר קשה ועצוב, מסע את תוך הנפש של האחים. רגשות של כעס ורחמים התעוררו אצלי לחלופין.

כעס על האם שידעה ושתקה, רחמים על לורן המסכנה, כעס על לורן האדישה לבתה, רחמים על חווי הבודדה ועל סאני האדיש.

למרות החיים הנוראים שעברו האחים, עדיין נותרה אצלם תקווה לשינוי ולחיים טובים יותר. ממליצה בחום!