"התחבולה היא תמצית חוכמת המלחמה; היא הברקה, שנועדה להפר את שיווי משקלו של האויב. התחבולה הצבאית ימיה כימי המלחמות; רק השיטות ותדירות השימוש בה השתנו. במקרא מוזכר השימוש בתחבולות בשעת מלחמה בעיקר בכיבושן של ערים מבוצרות. סון טסו כתב בספרו : כל מלחמה עומדת על הטעיה. לפיכך, כשיש בכוחנו להתקיף, עלינו להיראות כאילו אין בכוחנו לעשות כך. כשאנו משתמשים בחילותינו, עלינו להיראות כיושבים בחיבוק ידיים. כשאנו קרובים, עלינו להביא את האויב לידי אמונה שאנו רחוקים. כשאנו רחוקים, עלינו להביאו לידי אמונה שאנו קרובים." (עמוד 93)

הספר "בכוח התחבולה" מאת תא"ל במיל' אלישיב שמשי, הינו מחקר ראשון מסוגו הבוחן את חשיבות המפקד התחבולן, המצביא המקורי בעל החשיבה החדשנית, המיישם הלכה למעשה את עיקרון התחבולה בקרב לניצחון במערכה: "לו נתבקשתי להציג למפקדים צעירים דמות מפקד הראויה לחיקוי, הייתי בוחר, בלי שום היסוס, באלוף יגאל אלון. אלון היה מפקד למופת, אנושי והגון. הוא ניחן בתבונה, בכושר אלתור ובכושר ניתוח מזהירים. הוא היה חדור אמונה וחזון, וסימל יותר מכול את מדינת ישראל הצעירה, הגאה והמשוחררת. בספרו מסך של חול, כתב: נראה כאילו מהמפקד הקרבי נדרש משהו בלתי אפשרי, להיות אדם על אנושי, מעין יצור עליון. ולא היא. אמנם המלחמה היא מאוד לא אנושית, ורק מאמץ אדם עליון עשוי להתמודד איתה בהצלחה. אך אין צורך שהמפקד יהיה על אנושי. די אם יהיה אנושי דווקא, אדם ללא דופי מבחינה מוסרית. אין לתאר, כמובן, שכל מפקד יהיה מושלם בכל המעלות. לכל אחד סגולותיו המיוחדות לו. כל אחד מחונן בנקודות כוח ולוקה בנקודות חולשה משלו. אולם, לא ייתכן מפקד ראוי לשמו שאינו מצטיין בסימני היכר חיוביים בולטים, כשם שלא יכול להיות מפקד בעל נקודות חולשה בולטות." (עמוד 127)

            המחבר מביא דוגמאות שהתרחשו במלחמות ברחבי העולם ומנתח מספר קרבות שהתרחשו במלחמות ישראל, בהם עיקרון ההפתעה והתחבולה גרמו להכרעת המערכה. ניכר כי תא"ל שמשי, אשר עוטר בעיטור המופת על לחימתו כמפקד גדוד שריון בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, בקיא בחומר ב"רגליו" ממש כפי שהוא "יודע את התורה" באשר לתיאוריות הצבאיות. בין ניתוחי הקרבות שבספר עומד המחבר על מוטיב התחבולה במבצע חורב במלחמת העצמאות: "כדי להמחיש את יישומה של הגישה העקיפה ברמות השונות מן הראוי לבחון כיצד חלחלה המודעות לגישה זו אצל כל המפקדים – ממפקד החזית ועד אחרון מפקדי הפלוגות. מפקד החזית, יגאל אלון, קבע את התוכנית הנועזת כולה, שכללה הטעיה ברצועת עזה ותמרון עמוק בתוך סיני. מח"ט 8, יצחק שדה, נע בראש חטיבתו בדרך קשה ועוקפת, מצפון לציר הכביש, וכבש את המערך המצרי העיקרי בעוג'ה. מג"ד 9, חיים בר-לב, נע בחולות המדבר מדרום, ותקף את המשרפה. המ"פ, אברהם אדן מגדוד 7, כבש את מוצב התמילה מכיוון מצוקי, שנחשב לבלתי עביר, ולאחר מכן המשיך עם הגדוד לעבר מוצבי עסלוג', מהעורף." (עמודים 145-146)

מרתק לא פחות הוא תיאור  הקרב לכיבוש מתחמי אום כתף – אבו עגילה במלחמת ששת הימים. בתכנון המקורי לכיבוש היעדים קבע מפקד האוגדה, האלוף אריאל "אריק" שרון, כי: "על החטיבה המוצנחת 80, בפיקוד אל"ם דני מט, הוטל להצניח גדוד לכיבוש היעד הגדודי – בתור, ושני גדודים נועדו להישלח במסוקים אל ג'בל דלפה מדרום, לכיבוש אום שיחן וריכוז ארטילריה באזור זה." (עמוד 181) אולם במהלך הקרב, האלוף גילה גמישות מחשבתית: "משהתברר כי גדוד 63 כבר כבש את בתור, שונתה התוכנית של חטיבה 80. שני גדודי החטיבה, שנועדו להישלח לכיבוש אום שיחן מדרום, נחתו בדיונות שמצפון לאום שיחן, ויצאו לתקוף ריכוזי ארטילריה ממזרח וממערב לאום שיחן. הגדוד שנועד לתקוף ממערב התקשה בצבירת הכוח ובהתארגנות, וכאשר היה מוכן לתקיפה התברר כי גדוד 63 כבר השמיד את כוחות האויב. הגדוד האחר, שנע לתקיפת היעדים ממזרח, פגע בריכוזי ארטילריה ונ"ט, וחזר אזור הדיונות." (עמוד 184) שמשי מוסיף וכותב כי: "ההתקפה היתה אמורה לפרוץ בכמה מקומות, בשילוב בין-חילי ובין-זרועי. ואמנם, התמרון של גדוד 63 דרך הדיונות ותקיפת אום שיחן ממערב, וההסתערות חטיבה 99 וחטיבה 80 מצפון, דרך דיונות קשות למעבר, ערערו פיסית ונפשית את הלוחמים המצרים." (עמוד 185) הקרב הוגדר כקרב משולב מופתי הנלמד כיום באקדמיות צבאיות ברחבי העולם.

לאור מחקריו הגיע המחבר למסקנה כי עקרון התחבולה חיוני להשגת הניצחון בכל מפגש עם האויב ויהא זה התקלות בחוליית מחבלים בה יבחר המפקד להותיר רתק ולאגף מן הממד הצר, או אופנסיבה רחבת היקף, דוגמת מבצע עופרת יצוקה, אשר החל לאחר ביצוע הונאה טקטית כי נדחה, בתקיפה אווירית הולמת, קטלנית בתוצאותיה ומפתיעה. שורות הסיכום בספר ראוי שיהדהדו: "המפקד הטוב הוא המפתח להצלחה בשדה הקרב. מוטל עליו להיות מופת לחייליו, להפיח בהם רוח לחימה ולנסוך בהם אמונה. בידיו היכולת לנקוט תחבולות אשר יקצרו את הלחימה ויקטינו את מחירה. אל לנו להסתפק במפקדים שרק "יהיו בסדר", מפקדים ממושמעים המסתפקים בביצוע משימותיהם. מאחר שמציאות שדה הקרב צופנת אי-ודאות, הפתעות ומצבים משתנים, יש לטפח את כושר האלתור, היוזמה והיצירתיות הטבועים באופיו של המפקד הישראלי, כמובן – בלא להתפשר על רמתו המקצועית. העוצמה הצבאית גלומה בעיקר במפקד, ובו יש להשקיע יותר מכול." (עמוד 244)

הספר עשיר במפות, כתוב באופן תמציתי, בהיר ונהיר ומבאר לקורא את אשר התרחש בשדה הקרב מזווית המפקד הבכיר של המסגרת הלוחמת אולם, על מנת להקנות לקורא תמונה ברורה ורחבה, גם מנקודת המבט של המפקדים והלוחמים הזוטרים. את הספר קראתי כמפקד כיתה צעיר בצנחנים ונהניתי ולמדתי ממנו רבות. הקריאה בספר נעימה ומהנה. ספר מרתק וראוי שיקראו בו קציני ומפקדי צה"ל, בוודאי ובוודאי בחילות השדה בכלל והרגלים בפרט, וכן חובבי מורשת הקרב וההיסטוריה הצבאית. מומלץ ביותר!!!