"המקרה היה עקום לגמרי, וממילא לא היה המקרה שלי. בדרך כלל, לבלש פרטי יש לקוחות שרוצים יותר מדי מידע תמורת מעט מדי כסף. אתה מקבל את זה או לא, בהתאם לנסיבות. וכך גם עם התשלום. אבל פעם בכמה זמן אתה מקבל את המידע ויותר מדי מכל היתר, כולל סיפור על גופה במרפסת שלא היתה שם כשיצאת להסתכל. השכל הישר אומר ללכת הביתה ולשכוח מכל העניין. שום כסף לא ייצא מזה. השכל הישר תמיד מדבר באיחור. השכל הישר הוא הבחור שאומר לך שהיית צריך לטפל בבלמים בשבוע שעבר. לפני שדפקת את הפרונט השבוע. השכל הישר הוא הקוורטרבק שמסביר בבוקר יום שני שהוא דווקא היה יכול להביא את הניצחון אם רק היה על המגרש. והוא אף פעם לא שם. הוא למעלה, ביציע, עם בקבוק שטוח בכיס. השכל הישר הוא הגבר הקטן בחליפה האפורה שאף פעם לא טועה כשהוא שוקד על ספרי החשבונות. אבל הכסף שהוא עמל עליו הוא תמיד של מישהו אחר." (עמודים 98-99)

כשנודע לי ש"פלייבק" מאת ריימונד צ'נדלר יצא לאור אזי, "האוויר נמלא מוזיקה." (עמוד 202). ממש כך ומי שיקרא את הספר הקצר והמצוין הזה עד תומו יבין את כוונתי. הספר הוא עוד אחד מהספרים אודות הבלש הפרטי פיליפ מרלו (גיבורו הקבוע של צ'נדלר). מרלו מתואר בספר כגבר ציני ושנון, המתנגש לעתים קרובות עם אנשי המשטרה המרובעים, פועל בסביבה העירונית המאוכלסת ונע בין בתי פאר של לקוחות עשירים לבין הסמטאות האפלות בשולי הכרך. מרלו הינו רווק כבן שלושים ושלוש ובעברו שימש כחייל, כבלש משטרה וכחוקר במשרד התובע המחוזי של לוס אנג'לס, "היא שלפה אוטומטי קטן מצד גופה. הסתכלתי עליו. "אוי, אקדחים," אמרתי. "אל תפחידי אותי עם אקדחים. אני חי אתם כל החיים שלי. במקום מוצץ היה לי דרינג'ר ישן, קליע יחיד, מהסוג שמהמרים בספינות קיטור השתמשו בו. כשהתבגרתי עברתי לרובה ציד קל, אחר כך לרובה צלפים בקליבר 303. וכן הלאה. פעם קלעתי בול מתשע מאות מטר, עם כוונות פתוחות. רק שתדעי, ממרחק תשע מאות מטר כל מטרה היא בגודל של בול." (עמוד 36)

באף אחד מן הספרים שכתב צ'נדלר לא מצוין אירוע או מקרה בעברו של מרלו אשר הפכוהו למריר ולפסימי מחד, וללוחם נחוש למען הצודק החלש והנדכא. גובהו כמטר ושמונים והוא שוקל כשמונים וחמישה קילוגרם. הוא לא בררן לגבי טיב המשקה שלו פרט לכך שיוגש בכוס, אם כי גם את העקרון הזה הוא מוכן לנטוש לעתים עבור משקה הגון ובלבד שיהא ויסקי (בעיקר בורבון) או ברנדי. אף כי הוא שותה כמויות גדולות של אלכוהול הוא כמעט אף פעם אינו משתכר עד אבדן שליטה מלא או חלקי. למעשה, האלכוהול לא מאט אותו כלל, רק מכהה את הכאב על מנת לאפשר לו להמשיך ללא לאות במרדף אחר הפתרון התעלומה שלפניו, "הנחתי את המשקה על שולחן צד בלי לגעת בו. אלכוהול לא ירפא את זה. שום דבר לא ירפא את זה, רק הלב העמוק והקשה שלא ביקש דבר מאיש." (עמוד 199)

את שאר הפרטים אודות פיליפ מרלו משאיר צ'נדלר לפרשנותו של הקורא אולם ברור כי הוא הוא מן הקשוחים, אלו שיודעים לקלוע באקדח אל חוט השערה ולהם זוג אגרופי פלדה, "פגעתי במיטשל בצד הצוואר. אנקה התמלטה מפיו. הוא הכה אותי איפשהו אבל זה לא שינה כלום. האגרוף שלי היה מוצלח משלו." (עמוד 42) נוסף על כך הוא מצויד בניסיון רב, רגישות והבנה לנפש האדם, "אם לא הייתי קשה לא הייתי חי. אם לא הייתי מסוגל להיות עדין, לא הייתי ראוי לחיים." (עמוד 186)

בספר זה קלייד אומני, עורך דין מכובד שוכר את מרלו בכדי לעקוב אחרי בטי מייפילד, יפהפייה מסתורית הנמלטת ממשהו לתחנת רכבת. אומני מייצג לקוח המתעקש להישאר אנונימי ומסרב לחשוף את הסיבה לחקירה, מה שמעורר מיד את חשדו של הבלש. שני גברים נוספים עוקבים אחר אותה אישה, וגם הם לא מוצאים חן בעיניו. מרלו נגרר אחר היפייפיה המסתורית לעיירת הנופש "אזמרלדה", ולמשחק של שקרים וזהויות מתחלפות.

מרלו נדרש לתמרן בין שתי חקירות (מצב תדיר בספריו של צ'אנדלר ובז'אנר הבלש -Hard boiled) ולהתמודד עם נבלים מסוגים שונים ובכלל זה שוטרים מושחתים, שיכורים, סחטנים ואנשי החברה הגבוהה של העיירה "אזמרלדה", המנסים למנוע את גילוי סודותיהם הכמוסים, אולם מרלו מתגלה ככלב פיטבול הנועץ את שיניו בחקירה ולא מרפה, כפי שהוא מבהיר למפקד תחנת המשטרה בעיירה, "כשאדע למה, אם אצליח לגלות, או שאספר לך או שלא. ואם לא אספר, תצטרך לעשות לי עניינים. זאת לא תהיה הפעם שדבר כזה קורה לי. אני לא מחליף צדדים – גם לא בשביל שוטרים טובים." (עמוד 165)

אסף שור שהיה אמון על תרגום הספר לעברית עשה הפעם עבודה מצוינת. זהו ספר מומלץ מאוד, ואם זהו הצ'נדלר הראשון שנזדמן לכם לקרוא עד מהרה תקראו גם את האחרים ותגמעו אותם בנשימה עצורה. לציניות שלו, למרירות, לחכמה ולכך שלמרות כל אלו לא התייאש מן האמון בבני האדם אין מתחרים. וכמובן גם להומור השנון והמיוחד של צ'נדלר.