אמ;לק: כן או לא? כן במיל-יון א-חוז

תקציר מגב הספר:

איווי אוניל בת השבע–עשרה נזרקת מעיירת הולדתה המשעממת באוהיו אל רחובותיה ההומים של העיר ניו–יורק - והיא מתרגשת במיל–יון א–חוז!

( =^.^= מבית היוצרים שהביאו לכם את "קלולס" (לא באמת), קבלו את שר של 1926 – איווי אוניל! גם היא, כמו שר, נערה בלונדינית, שטחית ומפונקת אך בעלת כוונות טובות. גם לה יש סגנון דיבור ייחודי משלה (במקום as if דברים כמו סופר-דופר, ברורסקי ובמיל-יון א-חוז! מעניין איזה מילים אלה היו באנגלית). גם היא אוהבת לבלות במסיבות ובקניות עם שתי חברותיה הטובות דיון (כלומר טיתה) וטיי (כלומר מייבל) הזקוקה נואשות למהפך אופנתי ולעזרה בתחום הרומנטי, ולנהוג כמו קוראלה דה-ויל. אפילו אבא של שר נמצא שם בדמותו של דודיל (דוד ויל. "את חייבת לקרוא לי ככה?" איווי חשבה לרגע. "כן, אני חושבת שאני חייבת") הרציני והקפדן, וכך גם כריסטיאן (כלומר הנרי) הידיד הגיי האלגנטי. עדיין לא הצלחתי להחליט מי בדיוק הוא ג'וש.

ועכשיו תדמיינו את שר עם כח על, פותרת תעלומת רצח מזוויעה =^.^= )

השנה היא 1926, וניו–יורק מלאה בברים אפלוליים, במופעי ג'אז זוהרים ובכייסים חצופים ונאים שמסחררים את ראשה. הבעיה היחידה היא שעליה להתגורר עם דוֹד ויל, שמתעניין בתורת הנסתר ובשאר דברים מפחידים. איווי חוששת שהוא יגלה את הסוד האפל שלה: כוח על–טבעי שעד כה רק סיבך אותה בצרות צרורות. אבל כאשר מתחילות להתגלות גופות ועליהן סימנים מסתוריים, איווי מבינה שבעזרת הכישרון שלה הם עשויים לתפוס רוצח סדרתי שטני. ( =^.^= בבקשהשזהלאיהיהג'קהמרטש-בבקשהשזהלאיהיהג'קהמרטש יש! זה לא הוא=^.^= ) איווי עוד לא יודעת שהיא אינה היחידה. בעיר יש עוד אנשים כמוה, עם יכולות מפליאות וסודות נוראים - ממפיס המשורר, שיודע לרפא במגע ( =^.^= מי ידע שלקרוא מבטא אפרו-אמריקאי בעברית יהיה כיף כל-כך? למרות שבכללותו התרגום מחריד. באיזה עולם מרשים למשפטים כמו "הוא יפרסם כל דבר כל עוד אחרוז נערה עם פנינה" להתקיים?! girl ו-pearl הם חרוזים, נערה ופנינה לא! כשאחותי הקטנה חשבה שמילים כמו נערה ופנינה הן חרוז, הגננת זימנה את אמא שלי לגן לשיחה! =^.^= ); הנרי המוזיקאי המחונן, שמהלך בחלומות; ותיטה נערת המקהלה היפהפייה ( =^.^= נערת המקהלה? הם מתכוונים רקדנית סלבית-על בלהקה, כמו בשיר lucky של בריטני ספירס, כולל הקטע שהיא מתעוררת בצהריים עם חלוק-פיג'מה יקר ומהמם ומקבלת ורדים ממעריצים=^.^= ), שבורחת מעברה ( =^.^= but she cry-cry-cries in her lonely heart=^.^= ) ומעוצמה שאסור אפילו לבטא במילים ( =^.^= אז איך תבטאו אותה, בקוד מורס? זה ספר למען השם =^.^= ). הספרים הישנים של דוד ויל מספרים על כוח מבעית שעומד להתעורר ועל המנבאים שיקומו כדי להביסו. כעת עליהם להשתמש בכוחות העל־טבעיים שלהם על מנת להציל את העולם ואת החיים שהם כה אוהבים. זהו הספר הראשון בסדרת המנבאים, המספקת הצצה אל התעלומות האפלות השוכנות מתחת לפני השטח הנוצצים של ניו–יורק.

ומה אני חשבתי:

המנבאים! הספר ששם הכוכב היה יכול להיות אם הוא לא היה מעפן כל-כך. גם פה יש נערה שעוזבת את עיירת הולדתה המשעממת ומגיעה למקום קולי – רק שהפעם זו לא לונדון אלא ניו-יורק של 1926. בניגוד לשם הכוכב, הספר הזה רוויי בתיאורים ציוריים ומפורטים להפליא של ניו-יורק של פעם, כך שקל מאוד לדמיין אותה.

גם פה, רק הגיבורה בעזרת כוחותיה המיוחדים יכולה לפתור תעלומת רצח קריפית, רק שכאן, למרבה המזל ותודה לאל, הרוצח לא מחקה את ג'ק המרטש, ואף על-פי שכבר בפרולוג מגלים לנו שהוא רוח רפאים, שאר הפרטים לוטים בערפל (הא! לוטים. איזו מילה) והופכים את הספר למותח.

כמו כן, במקום רורי המשעממת, יש לנו כאן את איווי, המדהימה את כולנו במגניבות שאסור אפילו לבטא במילים (אלא רק בקוד מורס). דרכיה מצטלבות עם מספר דמויות משנה, שלכל אחת מהן כוחות וסיפור רקע מיוחד ומפורט להפליא משל עצמה, עד כדי פרקי POV בגוף שלישי לחלקן.

הספר הזה יצא לפני איזה שנתיים לפחות וכבר נואשתי מלקוות לתרגום של המשכו, אבל הנה הוא כאן! (וביקורת בקרוב) מה אני אגיד, כן ירבו המשכים לספר המקסים הזה במהרה בימינו אמן.