|
|
|
בעלי לא בבית |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 6805 |
|
|
אין כאן פרפרים, שקיעות רומנטיות וציוצי ציפורים. זהו ספר מהיר ועצבני, מצחיק מאוד, שאי אפשר לעזוב באמצע אלא כדי לצחוק בקול. הגיבורה היא עורכת דין במשרד גדול, שעשתה כל חייה רק את הדבר הנכון – עד שיום אחד בעלה עזב אותה לטובת אישה מבוגרת ממנה, והעולם התמוטט על ראשה.
תחת עטה הזריז של מירב הלפרין נברא בכישרון רב עולמה של אישה שיש לה הכול ואין לה דבר. היא מגדלת שני מתבגרים ואם – דיווה מזדקנת – ומנסה לנהל קריירה מוצלחת, להתאושש מגירושים ולמצוא אהבה – כל אלה בלי שיראו עליה את המאמץ, ובלי שחולצת המעצבים שלה תתקמט. היא מתמודדת בכל החזיתות ונכשלת בכולן אבל אין לה אלוהים. היא מעיזה לדבר על הדברים שכולם מסתירים: למה ילדים לא גורמים לאושר, איך נראית שגרת הסקס עם הבעל, איך חיים עם בגידות, מה נשים מוכנות להקריב למען זוגיות ומה גברים מוכנים לעשות בשביל סקס.
ללא רחמים ובהומור כובש מגולל הספר את סיפורה של הגיבורה, שהוא בעצם סיפורו המתוסכל של דור הנשים הראשון שהבטיחו לו שאפשר הכול – גם זוגיות, גם ילדים, גל קריירה וגם להיראות כמו מאריסה מאייר, או לפחות להרוויח כמוה.
מירב הלפרין היא עורכת ספרים ילידת חיפה, המתגוררת מרבית שנותיה בתל אביב. זהו ספרה הראשון לאחר קריירה ארוכה כדוגמנית בינלאומית, מנתחת מוח, אצנית טריאתלון ואם לתריסר ילדים שאימצה מאפריקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעלי לא בבית - מירב הלפרין
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 30/03/2015
זוהי תקופת מבחנים עבורי אז אני חייבת (ודגש על החייבת) לקרוא ספרים שהם קלילים, כאלה שלא יעמיסו עליי נפשית ו/או קוגניטיבית. חיפשתי ספר שאני אוכל לקרוא שנייה לפני שהעיניים נעצמות. אחרי שלל הביקורות אצל 'נוריתה' הספר 'בעלי לא בבית' בהחלט נקרא לי ככזה. הופתעתי מאוד שבלילה וחצי נטול שינה הוא... המשך הביקורת
זוהי תקופת מבחנים עבורי אז אני חייבת (ודגש על החייבת) לקרוא ספרים שהם קלילים, כאלה שלא יעמיסו עליי נפשית ו/או קוגניטיבית. חיפשתי ספר שאני אוכל לקרוא שנייה לפני שהעיניים נעצמות. אחרי שלל הביקורות אצל 'נוריתה' הספר 'בעלי לא בבית' בהחלט נקרא לי ככזה. הופתעתי מאוד שבלילה וחצי נטול שינה הוא הסתיים. בתקופה שבה העיפות מראה אותותיה כבר בשעה 20:00 בערב הספר הצליח לסחוף אותי מאוד.
הגיבורה שלנו היא אישה מן השורה, בת 45 התגרשה לפני רגע מעמנואל שעזב אותה לטובת אישה מבוגרת (הייתם מאמינים?), להם שני ילדים בן ובת בגיל ההתבגרות (חתיכת גיל, אהה?). יש לה אימא משוגעת שגם בגיל 80 מסובבת גברים על האצבע הקטנה ועושה צרות איפה שרק ניתן. היא יפיפייה המשקיעה במה תלבש, עורכת דין במקצועה ונראה כי החיים שלה עלו על מסלול של שגרה, חוסר חשק, אפילו סקס טוב לא בא לה – זוהי הגיבורה שלנו.. היו רגעים שממש אהבתי אותה והיו רגעים שהצד המטורף שבי יצא החוצה ורצתי לתפוס אותה ולטלטל אותה כל כך חזק כדי שתתאפס על עצמה.
מירב הלפרין יצרה סיפור משעשע. לרגעים מצחיק ולרגעים עצוב ושילבה בתוכם את ההוויה הישראלית של מרוץ החיים. הלפרין מדלגת בזמנים בקלילות וללא מאמץ. הקורא לא מרגיש כהולך לאיבוד בים המחשבות והחוויות שהגיבורה שלנו עוברת.
אהבתי את הציונית וההומור שבה לצד הפתיחות שלה לגבי איך שהיא רואה היום את חייה.
הספר מכיל חיים שלמים החל מאהבה, זוגיות, ילדים, הצלחה, קנאה, קשר עם ההורים, ועד הניסיון להתחלה בדרך ולא בהכרח בסדר הזה.
הדמות הראשית נהדרת וכל אלו המקיפים אותה מעצימים אותה. הדמות חשופה וזה מה שכל כך יפה בה.
גב הכריכה ציין כי "אין כאן פרפרים, שקיעות רומנטיות וציוצי ציפורים. זהו ספר מהיר ועצבני" הציטוט הזה לקח לי את המילים מהפה. אין פה סיפור מלוקק המוגדר "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" וזה מה שמשך אותי לכל אורכו. מאמינה שכל אדם יכול למצוא את עצמו ולא במשפט אחד, רעיון – אולי להזדהות ובטוח שלגלות אמפתיה. אם כי אין ספק שהיא אשמה שחייה הגיעו לאן שהגיעו.
זהו ספר הביכורים של מירב הלפרין, ספר תוסס וקולח. נשאבתי עליו מהר מאוד. אני מאוד מחכה לראות מה תוציא עוד תחת ידה.
מומלץ, היה נהדר לקרוא.
קריאה מהנה,
יעל
תאריך הכנסה לאתר 28/01/2015
אם אתם בתקופה קצת פחות מחוייכת עכשיו- אז הספר בשבילכם.
הפרוזה הזו אינה מתיימרת להיות יצירה ספרותית. אני הייתי אומרת עליה שהיא אוסף של מילים שנערמו למשפטים ופרקים קצרים משעשעים, שנונים ונוקבים שכתובים בגוף ראשון.
אז... המשך הביקורת
אם אתם בתקופה קצת פחות מחוייכת עכשיו- אז הספר בשבילכם.
הפרוזה הזו אינה מתיימרת להיות יצירה ספרותית. אני הייתי אומרת עליה שהיא אוסף של מילים שנערמו למשפטים ופרקים קצרים משעשעים, שנונים ונוקבים שכתובים בגוף ראשון.
אז על מה מדובר?
עורכת דין קריירסיטית ו"בלי שם" בשנות הארבעים, פלוס שני ילדים (מיכאלה ועומר) שננטשה על ידי בעלה-עמנואל, לטובת דינה הטבעונית-אורגנית, מבוגרת בכמה שנים מעמנואל, ועטופה בשני בנים טייסים.
האימא של עורכת הדין בבית אבות, עושה לה חיים לא פשוטים... וכמו שאומרים בעגה היומיומית: "עושה לה סרטים". היא משגעת את אב בית האבות, לא מתביישת "לגנוב" להדסה צימרמן את בעלה יוסף שהיתה נשואה לו 60 שנה. חולה בשיטיון שממשיכה לחיות את תקופת היותה שחקנית תיאטרון מפורסמת על כל המשתמע מכך.
כשפרק א' הסתיים בחייה , עורכת הדין "הבלי שם" מתחילה להתפלש בשוק "הפנוי"...
יש פה ושם אכזבות, ציפיות מפגישות היכרות, עד כדי כך שהיא אפילו לא זוכרת איך הערבים הסתיימו ואם בכלל יהיה למפגש המשך.
ציטוט עמוד 49: "אני לא זוכרת איך נגמר הערב, אבל למחרת קיבלתי ממנו סמס. חשבתי הרבה על הפגישה שלנו, כתב לי אלוף הארץ בשעמום, והגעתי למסקנה שלא יתפתח בינינו קשר רציני. אני מאחל לך הצלחה בהמשך."
הסיפור נע על הציר של לפני ואחרי התקופה "העמנואלית".
הדמות הראשית בספר "חופרת", בורגנית, לא מהססת להשתמש במפרקים בין החיים השגרתיים, למה שהחיים מציעים אחרי פרק א'. תוך כדי החפירות הארכיאולוגיות היא מציפה ומספרת על עמנואל החרדתי, שהתאהב בדינה האדוקה, הדברנית, שאוכלת רק ירקות אורגניים ומשתמשת במי הרחצה כדי להשקות את הגינה.
הספר הזה הוא תזזיתי, קופצני, סוג של מרתון, או ריקוד רוקנרול מהיר.
השפה נשפכת כמים מדלי.
השנינות וההומור חביבים, ויכולים תמיד להתאים לתקופות שקצת "קשה" בחיים.
בעת קריאת הספר, היתה לי הרגשה כאילו אני יושבת בבית קפה, עם עורכת הדין "חסרת השם" ותוך כדי לגימות מהקפה, ונגיסה מהעוגה, היא מספרת לי על מה שעובר עליה.
הסגנון כאן הוא ליבראלי, "צברי", ישיר ונטול גינונים לחלוטין.
אפשר לקרוא את הספר ולהימצא מחוייכים, ומאידך אפשר גם להתעמק ולחשוב על מה עורכת הדין "חסרת השם" הזו חופרת... יש משהו בחפירות שלה... ההחמצות, הפיספוסים, הבחירות הנכונות בזמן ובמקום הנכון, הסודות הכמוסים, סיר הלחץ היומיומי שכולנו חיים בו, ההשגיות, החלומות, דור האימלים והרשתות החברתיות, וכן... כן גם על הנקמות הקטנות של נשים במיוחד.
מירב הלפרין נוגעת במחשבות שלעיתים מקבלים "זכות מעבר" במחשבות של חלק מאיתנו... ציטוט עמוד 77: "היו שנים שהיה לי הכול, אבל זה היה לפני הילדים, וגם אז לא הייתי מאושרת. די מדהים שדווקא אז לא הייתי מאושרת, למרות שבגיל עשרים ושש, נגיד, נראתי ממש טוב, אבל ממש טוב, ונחשבתי לכוכב עולה בשמי הקריירה, מישהי שתמיד עשתה את הדבר הנכון, בחרה את הבחירות הנכונות, הסתובבה בחוגים הנכונים, ישבה במקומות הנכונים, יצאה עם הבחורים הנכונים, לבשה את הבגדים הנכונים והיתה מוקפת מעגל חברים תוסס ומלא אדרנלין. אבל מאושרת? לא הייתי אפילו דקה. כל הזמן רציתי עוד ועוד, להתקדם, להצליח, להרוויח, להשיג-בעבודה, בלימודים, עם גברים. היו לי שאיפות עצומות וחלומות למכביר ואי-שקט נורא שהלך והתעצם מבפנים עד שבסופו של דבר התפוצץ בוקר אחד במריבה נוראית עם עמנואל ונגמר במשפט המחץ שלו: "אז בואי נתחתן". "
אגב, קצת מעצבנת אותי האופנה האחרונה שלדמויות הראשיות אין שם. למה?
לסיכום:
ספר נחמד, קליל, מצחיק, חביב, מהיר, עצבני וזריזי.
קוראים... וממשיכים הלאה... יאללה נקסט...
מומלץ
תיהנו
לי יניני
תאריך הכנסה לאתר 09/01/2015
העלילה בשני משפטים- אישה שבעלה עזב אותה מספרת על חייה ועל האנשים המטורפים שסביבה.
לפני כחודשיים ידיעות ספרים הביאו לנו לקריאה את "גברת ורבורג" של עירית לינור, גם המלצתי עליו פה. אני חושב שבהוצאה התבלבלו. זה למעשה הספר של עירית לינור, זהו האח החורג והיותר טוב (למרות שגם גברת ורבורג היה טוב... המשך הביקורת
העלילה בשני משפטים- אישה שבעלה עזב אותה מספרת על חייה ועל האנשים המטורפים שסביבה.
לפני כחודשיים ידיעות ספרים הביאו לנו לקריאה את "גברת ורבורג" של עירית לינור, גם המלצתי עליו פה. אני חושב שבהוצאה התבלבלו. זה למעשה הספר של עירית לינור, זהו האח החורג והיותר טוב (למרות שגם גברת ורבורג היה טוב). ציני, מצחיק מאוד (לעתים, לפעמים יש בדיחות די יבשושיות), תזיזיתי, עוסק ביחסי גברים-נשים בצורה מושחזת, בדיוק כמו שהייתי מצפה מעירית לינור. ספר קליל, קצר וזורם שמספק כמה שעות של הנאה ולא יותר מזה, ומצד שני גם לא מנסה לעשות יותר מזה. כשפגשנו עם עירית לינור היא סיפרה שהיא כותבת ספרים "סתם", בלי כוונה נסתרת או משהו, פשוט כותבת סיפור וזהו, זו בדיוק ההרגשה בספר הזה, סיפור מהיר ובשפה בוטה ומתגרה על תל אביבים, על זוגיות, על גירושין, על טיפול בהורים מזדקנים, ובעיקר - על חיים סתם. אם תרצו, כמו בסיינפלד a book about nothing, אבל לפעמים צריכים גם כאלה.
שורה תחתונה- אוהבים ספרים כבדים? תתרחקו. רוצים ספר טיסה/כמה שעות של אסקפיזם ושטות? לכו על זה.
משהו אחד קטן לסיום, שרק לייקה קפדן כמוני מן הסתם תפריע- לפי הספר, בשנת 95 (או לפני כן..) היו אתרי חדשות באינטרנט. עבודת תחקיר קצרה היתה מגלה שלא היו. חבל שלא נעשתה כזו..
תאריך הכנסה לאתר 03/01/2015
אחרי שקראתי את הביקורת של נורית (נוריתה) על ספר זה, החלטתי שגם אני רוצה.
אהבתי את איך שהספר כתוב, פרקים קצרים מאוד שמתחברים לסיפור אחד.
בעת הקריאה ממש צחקתי וממש מצא חן בעיניי מה שאני קוראת.
בגיבורה הינה... המשך הביקורת
אחרי שקראתי את הביקורת של נורית (נוריתה) על ספר זה, החלטתי שגם אני רוצה.
אהבתי את איך שהספר כתוב, פרקים קצרים מאוד שמתחברים לסיפור אחד.
בעת הקריאה ממש צחקתי וממש מצא חן בעיניי מה שאני קוראת.
בגיבורה הינה עורכת דין, אמא לשתי ילדים מתבגרים, בת לשחקנית תיאטרון לשעבר שנמצאת בבית אבות וגרושה מבעל שהיה מאוהב בה ממש ועזב אותה לטובת אישה מבוגרת ממנה ואפילו מכוערת (אני לא חושבת שיכול להיות משהו יותר מעליב מדבר כזה).
המצחיק הוא שרק כשאני התחלתי לכתוב את הסקירה שמתי לב שאני לא יכולה לכתוב מה שמה של גיבורת הספר...לא כל כך הבנתי איך קורה לי דבר כזה, אני בדרך כלל זוכרת שמות מצוין, רק כשבדקתי את שאר הביקורות הבנתי שלא אני הבעיה, לגיבורה פשוט אין שם, למה? אין זה חשוב כל כך, האמת שזה לא כל כך הפריע לסיפור בעיניי.
לסיכום:
הספר חמוד, קליל, זורם, הצליח להצחיק אותי המון פעמים במהלך הקריאה ולכן אני ממליצה לקרוא (-;
תיהנו,
עליזה אלחרר
תאריך הכנסה לאתר 01/01/2015
ראשית אתחיל מזה שלגיבורה אין שם. הספר כתוב בגוף ראשון ואין שום אזכור לשמה. האם זה מפני שהיא מייצגת את דור הנשים הראשון שהבטיחו לו שאפשר הכל: קריירה, משפחה ולהראות מיליון דולר והיא מגלה שאין שחר להבטחה? למחברת פתרונים. אני לא אהבתי זאת.
הסיפור הוא על עורכת דין נשואה ואם... המשך הביקורת
ראשית אתחיל מזה שלגיבורה אין שם. הספר כתוב בגוף ראשון ואין שום אזכור לשמה. האם זה מפני שהיא מייצגת את דור הנשים הראשון שהבטיחו לו שאפשר הכל: קריירה, משפחה ולהראות מיליון דולר והיא מגלה שאין שחר להבטחה? למחברת פתרונים. אני לא אהבתי זאת.
הסיפור הוא על עורכת דין נשואה ואם לשניים אשר באמצע החיים בעלה עוזב אותה לטובת אישה מבוגרת ומכוערת ממנה. ילדיה שהם בגיל ההתבגרות הם מעצבנים כמו כל מתבגר ולא עושים לה חיים קלים. מצד שני נמצאת אימה, שחקנית תאטרון לשעבר החיה בבית אבות ועורכת שם שערוריות חדשות לבקרים. כל הקשר בינה ובין אימה הזוי וגם התנהגותה של האם הזויה ביותר.
לקוחותיה של עורכת הדין שלנו מעצבנים אותה בתורם גם הם. היא מתאהבת בחתיך אביב צימרמן שאתו יש לה קשרים עסקיים ואביו נמצא בבית האבות בו נמצאת אימה, וגם כאן התיאורים הם על גבול ההזוי והמעצבן.
בלית ברירה היא חולקת את חייה עם ה"צוורק" (ננס גינה) המכונה כך משום היותו נמוך וכרסתני. ביחסיהם שולטת הציניות.
עורכת הדין לבושה תמיד במיטב המותגים וגם נעליה הן מן הסוג היקר אך אלה אינם גורמים לה אושר.
ה"גיל השלישי", מילה מכובסת לזקנה, מוצג כאן במלוא עליבותו ולא נעים לקרוא זאת. בכלל בספר שולטת הציניות ושפת הכתיבה מדרדרת מדי פעם לשפת רחוב.
מכל האמור לעיל אתם וודאי מבינים שלא אהבתי את הספר (בלשון המעטה...) ולא הבנתי מדוע אחרים כן אהבו. אולי בזכות יחסי הציבור האינטנסיביים שנעשו לו.
הספר הזכיר לי במקצת את ספרה החדש של עירית לינור "גברת ורבורג" אשר גם הוא לא היה לטעמי
תאריך הכנסה לאתר 24/11/2014
עורכת דין בת 45 ללא שם, גרושה טרייה אשר נעזבה על ידי בעלה לטובת מישהי מבוגרת ממנה, אשת טבע שכזו וההיפך הגמור מהמספרת שלנו – העובדה הזו כביכול ממוטטת את עולמה ומנחיתה עליה חוסר ודאות אחד גדול לגבי עתידה. גיבורתנו היא אישה נאה, מצליחה, בעלת שני ילדים מופרעים במיוחד ואמא שחקנית תאטרון... המשך הביקורת
עורכת דין בת 45 ללא שם, גרושה טרייה אשר נעזבה על ידי בעלה לטובת מישהי מבוגרת ממנה, אשת טבע שכזו וההיפך הגמור מהמספרת שלנו – העובדה הזו כביכול ממוטטת את עולמה ומנחיתה עליה חוסר ודאות אחד גדול לגבי עתידה. גיבורתנו היא אישה נאה, מצליחה, בעלת שני ילדים מופרעים במיוחד ואמא שחקנית תאטרון מוכרת – עם כל אלה היא אחת הנשים היותר נוירוטיות ומופרעות שניתן להכיר.
במקטעים קצרים וקולחים היא מספרת לנו אודותיה ואת הקורות אותה בחודשים האחרונים ובהווה ומכניסה אותנו לתוך עולמה המשוגע כשהיא מערבלת בין כל הקלישאות המוכרות: ילדים שלא נותנים מנוח, לקוחות אשר זקוקים לשירותיה כעורכת דין ומשגעים אותה ללא הרף, הגרוש הטרי וחברתו החדשה, הגבר החדש שהיא יוצאת עימו ומכנה 'צוורק' (גמד גינה, שכן הוא נמוך וכרסתני) וכמובן ההתאהבות חסרת הפשרות שלה בלקוח הכי גדול שלה – אביב צימרמן. את כל אלה היא זורקת לקערה אחת כמרכיבים של סיפור ומערבבת ומערבבת עד שיוצאת לנו עלילה מהירה כטיל אשר מסופרת בגוף ראשון וסוחפת אותנו איתה.
מירב הלפרין מנסה להוכיח נקודה. לא ניתן לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. ילדים, בעל, סקס, קריירה וכל המסביב לא יכולים להתקיים כמקשה אחת, צריך לחלק ומישהו תמיד יפגע. היא מנסה להראות לנו שעולם שכזה הוא לא שפוי ובלתי אפשרי לחיותו באופן שפוי.
אומר את האמת – לא הבנתי ממה ההתלהבות. הביקורות הראשוניות היללו את הספר, היו כאלה שאמרו שהספר גרם להם לפרצי צחוק מטורפים והפצירו שאי אפשר להניח את הספר מהיד. להגיד לכם מה עוד? אם לא הייתי מקבלת את הספר כחלק מהיותי אחת מהמשפיעות של 'ידיעות ספרים' כנראה שכן הייתי נכנעת ללחצים של כולם וקוראת אותו באופן פרטי ואז הייתי מצטערת על הזמן המבוזבז שלי. למה? כי אמנם הספר קולח וזורם אבל הוא לא שינה לי במאום. וישנם גם ספרים שלא צריכים לשנות אבל לפחות לתת איזה ערך מוסף או לגרום לחיוך או ההיפך לדמעה – הספר הזה פשוט נכנס לי מאוזן אחת ויצא מהשנייה (או נקרא מעין אחת ויצא מהשנייה?).
יש אנשים שהספר התאים להם לתקופה קשה כמו כפפה ליד, כי לעיתים אנו זקוקים לספר שרק יעביר לנו את הזמן ולא יגרום לנו לחשוב יותר מידי ואני אפילו אוסיף ואומר שהספר הזה בעל פוטנציאל כי העלילה שלו טובה אבל הפעם לי היה חסר משהו...
לסיכום, ספר נחמד ומהיר. לזמן פנוי מאד בלבד.
תאריך הכנסה לאתר 23/11/2014
אין כמו הספר הנכון, בזמן הנכון.
והספר הזה היה ממש הספר הנכון בזמן הנכון.
ועל כך אני חייבת להגיד תודה למירב הלפרין.
אפילו תודה ענקית.
הספר נקרא לפני מספר שבועות. בזמן שישבתי בבית חולים עם אמי.
אני יכולה... המשך הביקורת
אין כמו הספר הנכון, בזמן הנכון.
והספר הזה היה ממש הספר הנכון בזמן הנכון.
ועל כך אני חייבת להגיד תודה למירב הלפרין.
אפילו תודה ענקית.
הספר נקרא לפני מספר שבועות. בזמן שישבתי בבית חולים עם אמי.
אני יכולה להגיד בשקט שהספר "שמר עלי".
הספר התאים לי ממש לתקופה הקשה הזו, מה גם שאמי הייתה באותה התקופה בבית אבות, ובספר יש חלקים על בית אבות, בצורה סאטירית, גלריה של דמויות, סדר יום, פעילויות – שממש באו לי בזמן.
הסקירה הראשונה שקראתי על הספר, הייתה קטלנית במיוחד. אבל מאז הגיעו הרבה ביקורות טובות ומחמיאות. ובדרך כלל כאשר יש ניגוד כזה, אני מעדיפה לבדוק לבד.
היו כאלה שהשוו את הספר לספרה של עירית לינור "גברת ורבורג" קראתי את הספר הזה, ואהבתי, אך אוכל להכריז בלב שקט ובמצפון נקי – הספר של מירב הלפרין בהרבה יותר טוב.
גם צורת כתיבת הספר היא מיוחדת. קטעים קצרים.
ואחרי הקדמה כזאת – על מה הספר?
גיבורת הספר (שאת שמה אין אנו יודעים – ואני לא מבינה למה), היא עורכת דין.
אז מה יש לגיבורה שלנו?
בעלה שהיה "שרוף" עליה, עזב אותה בשביל אישה יותר מבוגרת ממנה.
יש לה אמא מאד מאד מפורסמת, פרימדונה. האם שגידלה אותה שחשוף יופי ולא אופי. צריך חיצוניות ולא שכל. האם עכשיו נמצאת בבית אבות, ועושה שם "בלאגן".
יש לה 2 ילדים. בני עשרה. הבן אנטי הכל. הבת קופי של אמא שלה באופי.
היא מתאהבת בלקוח שלה.
והיחסים היחידים הנורמליים שלה, זה עם לקוח דתי שלה.
הגיבורה מספרת על סקס, או יותר נכון על האין-חשק לעשות סקס עם הבעל.
הדבר היחידי (או כמעט היחידי) שמעניין אותה אלו בגדים, או יותר נכון מותגים. הכל ממותג אצלה.
הגיבורה מנסה לזגזג בין אהבה, סקס, (או אין סקס), מאהב, אימהות, עבודה, לקוחות, הורים.
והיא עושה את זה באופן מאד מצחיק.
היא אוהבת לדמיין. מרחפת בדמיון.
מכירים את השיר ששה חווה אלברשטיין "כל יום, כל יום אני מאבדת בחור יפה ברחוב" ?
"עיני פחם איזה חיוך
כזה רציתי בדיוק
כמוהו רם ומחוטב
יהיה ילדנו המשותף
כל כך גבוה קצת תמים
הוא לצידי לעולמים
אבל גם הוא כמו כולם
פשוט עבר ונעלם"
כך גם הגיבורה שלנו, מכלום בונה בדמיונה הרים וגבעות.
ובין הצחוקים, ישנם גם מספר כמה אמרות חכמות מאד.
בקיצור ספר שאהבתי, מצחיק, הומוריסטי, קל לקריאה, זורם וגם כמה חוכמות חיים.
ושוב תודה למירב הלפרין על הספר, שעזר לי מאד בתקופה קשה.
ממליצה מאד
תאריך הכנסה לאתר 06/11/2014
עורכת דין קרייריסטית שיש לה הכל – קריירה, זוגיות וילדים, עד שיום אחד בעלה מודיע לה שהוא עוזב אותה לטובת מישהי מבוגרת יותר וכל עולמה משתבש. היא מנסה להמשיך לתפקד בלי שיראו עליה דבר ובינתיים לשקם את ההערכה העצמית ולמצוא אהבה.
ההשוואה לגב' ורבורג ולעירית לינור היא בלתי נמנעת. בשני הספרים... המשך הביקורת
עורכת דין קרייריסטית שיש לה הכל – קריירה, זוגיות וילדים, עד שיום אחד בעלה מודיע לה שהוא עוזב אותה לטובת מישהי מבוגרת יותר וכל עולמה משתבש. היא מנסה להמשיך לתפקד בלי שיראו עליה דבר ובינתיים לשקם את ההערכה העצמית ולמצוא אהבה.
ההשוואה לגב' ורבורג ולעירית לינור היא בלתי נמנעת. בשני הספרים מדובר בעורכת דין ששמה לא ידוע, הכתיבה צינית ושנונה . אבל פה ניגמר הדמיון.
אם גב' ורבורג ספגה הרבה ביקורת, במקרה של הלפרין להפתעתי, זה לא מפריע. זה מהיר עד תזזיתי, זה עטוף בבגדי מעצבים באלפי שקלים ובמשפטים שנראה כאילו נכתבו כסלוגן לפרסומות – אמירות קצרות, קליטות ועם הרבה נקודות בסופן גם אם נראה שפסיק היה מספיק.
"אני שונאת מערכות יחסים. במיוחד אני שונאת את המילה זוגיות. היא עושה לי בחילה. גם בחילות אני שונאת...."
"גם לא הייתי משתמשת במילה סקס. עדיף יחסי מין. בעצם גם לא. לשכב. זו מילה מספיק סטרילית ויבשה..או אולי הבטוי הכי דוחה: לעשות אהבה."
צורת כתיבה זו הופכת את הקריאה למרוץ עצבני קמעה.
קצת עיקמתי את הפרצוף בהתחלה אבל משום מה לא הצלחתי להתנתק מאוסף המונולוגים שלה ששידרה פרחיות מצד אחד ומעין עורכת דין אליטיסטית מצד שני. אין פה אמירה מפוצצת, אבל יש פה תובנות של מישהי על החיים, על ילדים, על סקס, על משפחה, על גברים ועל זוגיות ועל כל מה שביניהם.
למה מישהי ? כי אנחנו לא יודעים מי הסופרת. על הכריכה כתוב – דוגמנית בינלאומית, מנתחת מוח, אצנית טריאתלון, אם לתריסר ילדים שאימצה באפריקה....
בסה"כ נהניתי.
תאריך הכנסה לאתר 03/11/2014
אי לא מאמינה עלי שסיימתי את הספר ואפילו נהניתי, מודה, כמעט והעפתי אותו נמאס לי מהציניות שחוזרת על עצמה ומנסה להרשים, אבל אחרי כמה פרקים התחלתי ליהנות , ספר קל, זורם, אין לו יומרה ורצון להיות ספר מעמיק, סוג הספרים שמתארחים לרגע אצלך ואחרי כן מתעופפים ומשאירים חיוך, זיכרון ? אני בספק.
הספר... המשך הביקורת
אי לא מאמינה עלי שסיימתי את הספר ואפילו נהניתי, מודה, כמעט והעפתי אותו נמאס לי מהציניות שחוזרת על עצמה ומנסה להרשים, אבל אחרי כמה פרקים התחלתי ליהנות , ספר קל, זורם, אין לו יומרה ורצון להיות ספר מעמיק, סוג הספרים שמתארחים לרגע אצלך ואחרי כן מתעופפים ומשאירים חיוך, זיכרון ? אני בספק.
הספר הזכיר לי את יומנה של ברידג'ט ג'ונס
זה מונולוג ארוך של גיבורה נכה רגשית, שאינה יכולה לסבול דיבורים רגשיים, כל זה תוצאה של הבית שבו גדלה, לטענתה. גיבורה שמתמודדת עם סוד אישי נורא ואינה מוכנה להיפתח בפני אף אחד, זו הסיבה לציניות העוקצנית שלה, כאילו מקיפה עצמה גדר תיל ולא רוצה שיגעו בה, כמעט כמו שושנה.
ביטחונה העצמי מעורער וכל כולה עסוקה בקנית מותגים, כמעט את כולם איני מכירה, למחשבות הדרמטיות שעוברות לה בראש אין אחיזה במציאות, מה שמעיד עליה שגם היא מנותקת במעט מהסביבה.
לא אהבתי אותה, אפילו לא ריחמתי עליה, בגילה, כמו שהיא נראית, הכסף שהיא מרוויחה וביחוד בתקופת החיים שלנו היא יכולה לעשות משהו עם עצמה ולא להאשים את הסביבה.
גיבורה שמנסה לייצג את בנות הדור הנוכחי? אני בספק.
היו בספר אי אילו תובנות פילוסופיות, כמו הדור של היום מול דור ההורים, היא אף צולבת בבני הנוער,
זה ספר צהוב, צהוב של עיתון, הרגשתי מציצנות וסקרנות מציצנות אל תוך נפשה של הגיבורה וסקרנות לגבי אמיתות האירועים, בתחילת הספר נמסר כי הספר נכתב בהשראת אנשים אמיתים וארועים מציאותיים, לא זיהיתי אירוע? או דמות? ממש הסתקרנתי, כמו החתול.
כמה תהיות עלו לי בראש במהלך הקריאה. לרגע היה נדמה לי שאני קוראת את גב' ורבורג של עירית לינור, אחרי כן חשבתי על הסופרת, דוגמנית מנתחת מוח אם מאמצת וכלום לא כתוב עליה בגוגל, לא סביר, נראה לי שזה נכתב בנוסח הספר כולו, אשה שהיא ואנדרוואמן בלתי מציאותית.
ספר קליל ונעים, די רענן, מליצה עליו.
תאריך הכנסה לאתר 02/11/2014
"אין כאן פרפרים, שקיעות רומנטיות וציוצי ציפורים. זהו ספר מהיר ועצבני, מצחיק מאוד, שאי-אפשר לעזוב באמצע אלא כדי לצחוק בקול. הגיבורה היא עורכת דין במשרד גדול, שעשתה כל חייה רק את הדבר הנכון - עד שיום אחד בעלה עזב אותה לטובת אישה מבוגרת ממנה ומכוערת ממנה, והעולם התמוטט על ראשה... המשך הביקורת
"אין כאן פרפרים, שקיעות רומנטיות וציוצי ציפורים. זהו ספר מהיר ועצבני, מצחיק מאוד, שאי-אפשר לעזוב באמצע אלא כדי לצחוק בקול. הגיבורה היא עורכת דין במשרד גדול, שעשתה כל חייה רק את הדבר הנכון - עד שיום אחד בעלה עזב אותה לטובת אישה מבוגרת ממנה ומכוערת ממנה, והעולם התמוטט על ראשה..."
פרפרים, שקיעות רומנטיות וציוצי ציפורים אולי לא תמצאו כאן, אך הומור מושחז, ציניות מלוא החופן וטלנבולה פרובוקטיבית(במובן החיובי של המילה) דווקא כן. התחלתי לקרוא את הספר ללא ציפיות מיוחדות והופתעתי לטובה. תוך עמודים ספורים מצאתי עצמי שקועה בחייה של הגיבורה ובחיפושיה הנואשים משהו אחר הגבר המושלם לצורך פתיחת פרק ב' בחייה. הספר נגמע במהירות ובחיוך ומדי פעם לאורך הקריאה ציחקקתי למקרא מעלליה של הסייד קיק של הגיבורה, קרי אמה השחקנית המטורללת והקולית. אומרים שילדים וכלבים גונבים את ההצגה. במקרה זה, האמא של הגיבורה בהחלט גנבה את ההצגה.
בשפה סוחפת המתובלת בסלנג עממי מציגה לפנינו הסופרת את חוויות ההורות, הזוגיות והעבודה של גיבורה חסרת שם. זהו סיפורה של עורכת דין גרושה בת 45 ואם לשני ילדים בוגרים שבעלה עזב אותה לטובת אישה אחרת, מבוגרת ממנה, מכוערת ממנה וענייה ממנה. הסדקים בנישואים צצו כבר לאחר הולדת הבת הבכורה ובמשך הזמן הלכו והעמיקו. הגיבורה לא השכילה לאטום את הסדקים בזמן ובוקר אחד הכל קרס סביבה. עזיבתו של הבעל מכריחה את הגיבורה להתמודד עם חייה ולבחון את עצמה ואת בחירותיה. הגיבורה מתרוצצת בין הבית והעבודה ומגיעה למסקנות מעציבות על חוסר יכולתה של האישה המודרנית להיות אישה ביונית ולתפוס את החבל מכל קצוותיו (זוגיות, קריירה, ילדים). תוסיפו לכך תובנות ציניות על יחסים, סקס, גברים, אהבה לילדים (שעם חלקם לא הסכמתי), דיווה מזקנת (אם הגיבורה), שני ילדים בגיל ההתבגרות הסוער, אנקדוטות שונות מחיי היומיום ואף אהבה והרי לכם ספר מבדר למדי.
הספר כאמור נקרא במהירות הבזק והתענגתי מכל רגע. הסופרת מטיבה לפרוש את הגיאוגרפיה הפנימית של הגיבורה וייצרה קליידוסקופ ססגוני של דמויות משנה. הספר הזכיר לי ספרי צ'יק ליט מודרניים כ"יומנה של בריג'ט ג'ונס"/הלן פילידינג, "אין לי מושג איך היא עושה את זה"/אליסון פירסון ורבים אחרים והוא מבדר לא פחות מהם. גם פה הגיבורה בספר זה הינה אישה המתגברת על כל המכשולים ועוברת בדרך מסע מעצים. הדרך אל האושר (והעושר) עוברת, מסתבר, דרך ורסצ'ה ושאר מותגי יוקרה... בניגוד לגיבורות הספרים שציינתי, גיבורתינו לא מסוגלת להביע רגשות או אהבה, מסיבות המתבהרות במהלך הקריאה, ולא בדיוק מתמודדת בהצלחה עם שלל הכובעים של אמא, בת זוג ואשת קריירה. כמו כן מכיוון שמדובר בספר כחול לבן, הקורא הישראלי יכול להזדהות עם חלק מהסצנות והמצבים המתוארים בו.
זהו ספר ביכורים (כך לפחות כתוב על הכריכה) מוצלח ביותר ואשמח לקרוא ספרים נוספים פרי עטה של הסופרת. חיפשתי ברשת לשווא פרטים נוספים על הכותבת שמלבד השורה המסקרנת הכתובה על גב הספר: "זהו ספרה הראשון לאחר קריירה ארוכה כדוגמנית בינלאומית, מנתחת מוח, אצנית טריאתלון ואם לתריסר ילדים שאימצה מאפריקה", לא מצויין עליה דבר נוסף. לא נראה לי שהפרטים הללו נכונים בלשון המעטה והייתי שמחה למידע קצת יותר מדוייק ואמין על הסופרת. בכל אופן נהניתי מהקריאה ומה שהכי חשוב: לא השתעממתי לרגע. אומנם מדובר בספר קליל, ממתק בין ארוחות אם תרצו, אך מה רע?? לעיתים צריכים גם ספרים כאלה. נראה לי שהספר ימצא חן בעיקר בעיני נשים, אך אולי אני טועה. בכל אופן המלצתי לבעלי לקרוא את הספר ונראה מה תהיה תגובתו כשיקרא... הספר מומלץ לכל מי שמחפש אתנחתא קלה וקומית מהחיים.
בשורה התחתונה: מה זו האופנה האחרונה לא לתת שם לגיבורות??
תאריך הכנסה לאתר 02/11/2014
קיבלתי את הספר במסגרת קהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות אחרונות.
הכריכה לא גרמה לי לרצות לקרוא אותו, השילוב של הצבעים החזקים לדעתי לא מוצלח.
זהו ספר מהיר ועצבני כפי שמובטח בגב הספר.
... המשך הביקורת
קיבלתי את הספר במסגרת קהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות אחרונות.
הכריכה לא גרמה לי לרצות לקרוא אותו, השילוב של הצבעים החזקים לדעתי לא מוצלח.
זהו ספר מהיר ועצבני כפי שמובטח בגב הספר.
מסופר על עורכת דין קרייריסטית (שמה לא ידוע) שלכאורה יש לה הכל, קריירה, זוגיות וילדים,
עד שיום אחד בעלה מודיעה לה שהוא עוזב אותה לטובת מישהי מבוגרת ממנה ומכוערת ממנה ואז היא על סף התמוטטות.
היא מנסה לשלב בין קריירה, גידול ילדים, התמודדות עם גירושים ומציאת אהבה חדשה. היא היפר-אקטיבית, תזזיתית, מנסה לטעום מהכל. מדברת על הכל בגילוי לב (הצורך בילדים, בגידות, סקס). היא עטופה במותגים יקרים (בגדים, נעליים) אבל בעצם היא בחורה מתוסכלת.
סגנון הכתיבה הזכיר לי את הספר "גברת ורבורג" של עירית לינור.
הספר קיצבי מאד, משולב בהומור, נחמד. הסוף היה הומוריסטי ומאד מצא חן בעיניי.
זהו ספר מהיר ועצבני כפי שמובטח בגב הספר. אני לא אהבתי את סגנון הכתיבה. לדעתי ספר בסדר ובהחלט לא חובה
תאריך הכנסה לאתר 02/11/2014
"אני שונאת מערכת יחסים. במיוחד אני שונאת את המילה זוגיות. היא עושה לי בחילה. גם בחילות אני שונאת. וגם אינטימיות, חולשה ונשיקת צרפתיות."
עורכת דין גרושה באמצע שנות הארבעים שלה, שבעלה נטש אותה לטובת אישה טבעונית המבוגרת ממנה בשבע שנים... המשך הביקורת
"אני שונאת מערכת יחסים. במיוחד אני שונאת את המילה זוגיות. היא עושה לי בחילה. גם בחילות אני שונאת. וגם אינטימיות, חולשה ונשיקת צרפתיות."
עורכת דין גרושה באמצע שנות הארבעים שלה, שבעלה נטש אותה לטובת אישה טבעונית המבוגרת ממנה בשבע שנים, אם לשני מתבגרים זועפים במיוחד ובת לאם שהייתה בעברה שחקנית תיאטרון מפורסמת והיום נותרה דיווה מזדקנת השבויה בכבלי הזקנה ולאב חולה באלצהיימר.
הגיבורה חסרת השם מתארת בגוף ראשון את בעלה עמנואל ואת האמת על חייהם הזוגיים שקמלו אי שם עם הולדת הילדים והשגרה הזוחלת. לכאורה, הם היו זוג מוצלח לה יש את הבגדים של טובי המעצבים, ועבודה כעורכת דין במשרד נחשב, אך בחייהם המשותפים המשיכה נעלמת לה עם השנים.
המחברת בונה דמות אמינה שיש לה סיפור חיים מובנה ולכאורה מסעיר. אך אנקדוטות רבות ממנו הן סיפור חייה של כל אישה מצויה המתמודדת עם גברים, ילדים ומה שביניהם.
בסגנון קולח ומסעיר מתרחשת לה הרפתקה מסעירה בין דפי הספר הכוללת התאהבות חסרת פשרות הגורמת לפרפרים בבטן. תיאור דור הביניים שנחשב בגלות עם כל פלאי הטכנולוגיה ואיך גילאי ה40-50 נזקקים לעזרת ילדיהם כשהם נתקלים בבעיות במחשביהם. על הזיקנה במערומיה ואיך שהיא מהתלת בנו ועל גידול ילדים והכאב שמתלווה לכך לא פעם.
בפשטות ובאומץ נפרש לעינינו סיפור חיים מרתק הנשאב מהפנים העמוק והמיוסר של גיבורה שנדמה שהיא חזקה ומוצלחת אך הסדקים מעמיקים ונפערים ככל שמתקדם הסיפור.
הרצון להיות מושלמת גורם לעורכת הדין, לאם, לבת ולאישה שהיא, ללכת אחורה תוך כדי שהיא משלימה עם המציאות, ונחשפת להפתעות רבות במהלך חייה. לסיפור הזה יש הפי אנד והוא מלא באופטימיות מחויכת שכיף לקרוא. גם ההומור שבו הוא כתוב והתזזיתיות שבו גורמים לכיף.
ספר שנהניתי מאוד לקרוא ולכן ממליצה עליו בחום לכל אישה ובעצם גם לגברים!
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|