העלילה בשני משפטים- הגיבור חווה כאב גב, בנסיון לטפל בו הוא יוצא למסע עצמי.
לפני כשנה קראתי את העדינות של פואנקינוס. עפתי עליו לגמרי. ספר שכשמו כן הוא- עדין. עדין ומקסים. מרגש ונפלא. סיפור אהבה נפלא. לכן שמחתי מאוד לראות שיש לפואנקינוס ספר חדש, וכמו קודמו, גם ספר זה נהדר.
פואנקינוס הוא כותב נהדר, בכתיבה זורמת ועדינה הוא מוביל את הגיבור חסר השם של הספר למסע אחרי עצמו. הכל משתבש לו בחיים, הבריאות, העבודה, הזוגיות, היחסים עם ילדיו, הכל מתפרק וכל מה שהוא הכיר- משתנה. השלווה שבה הוא היה נטוע, ההליכה בשגרה בלי לשים לב למה שמשתנה, הכל מתנפץ ומביא יחד איתו את כאב הגב. הוא נאלץ לצאת בעל כורחו למסע, אך המסע הזה יביא אותו למקום חדש וטוב בחייו. גם ב"העדינות" גיבורי הסיפור נקלעו למקום שבו לא רצו להיות, ומשם, לאט לאט, הגיעו להשלמה, לאהבה ולמקום חדש, וכך גם הרציונאל החוזר פה.
לא כל סופר יודע להעביר טוב מחשבות, תחושות ורגשות, לגרום לקורא להזדהות, להכנס לראשו של הגיבור ולהבין אותו, להבין את ההגיון שעומד מאחורי מחשבותיו, מאחורי מה שמניע אותו, להסביר אותו כמו שצריך, גם אם אנחנו מרגישים אחרת לגמרי. הגיבור בספר עובר למעשה סוג של משבר אמצע החיים משלו, ופואנקינוס מכניס אותנו לעיניו ולגופו ועושה זאת בצורה מרגשת, מרתקת, ושעניק לכם חויה נהדרת.
שורה תחתונה- נפלא.
