מצאתי ספר שהסרט עולה עליו.. לא בגלל שהספר לא טוב. פשוט, הסרט מארגן את כל העובדות בצורה ברורה יותר ופחות נמרחת. אוהבי/מעריצי ג'ון לה-קארה בוודאי יודעים שבכתיבתו ישנה שבלונה מסוימת עם זאת היא אכן מצליחה לעורר עניין. הסרט, לדעתי, שובר מעט את השבלונה הזו.
בספר, ההתחלה פחות מושכת אך אח"כ הכול זורם וקולח.
ב-"בית רוסיה" מגלים כתבי יד שהתגלגלו לניקי לנדאו שהתבקש למסור את אותם (שלושה במספר) למוציא לאור בשם בארלי אך הוא לא מצליח למצוא אותו ובעיון בפנקסים הוא מבין כי הערך הפוטנציאלי של כתבי היד מרחיקי-לכת שכן הם מכילים סודות של יכולות גרעיניות וסודות אטומים. כשניקי אינו מוצא את המו"ל הוא מחליט להעביר את הפנקסים אל הרשויות וכשאלו נכנסים לתמונה הקלפים נטרפים.
אני אוהבת ספרי ריגול ולה-קארה בהחלט יודע ליצור כאלה טובים. הדבר היחיד שהפריע לי זה שההתחלה פשוט נמרחה והכרויות של הדמויות עד כמה שהן הכרחיות נכתבו בהרחבת יתר (חשתי זאת בספרים נוספים שלו). בנוסף, נראה שבספריו, הסופר, מנסה להביע איזושהי עמדה ואני פחות מתחברת לכל העניין הפוליטי. עם זאת, לה-קארה יודע לכתוב (!!) לערבב ציניות עם הומור ולטבלה ליצירה טובה של מתח וריגול.
אהבתי את שלל הדמויות והדיאלוגים שנוצרו ביניהם. ישנו דגש על מתח בין הדמויות ובין הרשויות וכתוצאה מכך יש קצב טוב בעלילה. לא היו טוויסטים בעלילה למי שמחפש את זה בספר, אך היו בו כמה רגעי שיא מעניינים וחשיבה מחוץ לקופסא (הספר הזה אתגר אותי)
נקודה שחשוב לי לעלות לאחר שיחה עם חברה על הספר: ספר זה ראה אור בשנות ה80 של המאה הקודמת הדבר מורגש שכן גם בפונט הקטן שבו נכתב וגם בתוכן. הוא כתוב בצורה קצת יותר כבדה מאשר הספרים שרואים אור כעת. לקחת זאת בחשבון ולבוא עם אנרגיות.
תראו גם את הסרט, המשחק של מישל פייפר ושל שון קונרי מעולה ומצליח להעביר את תחושת הספר!
מומלץ – קריאה מהנה,
יעל
