"הסוד של אלה ומייקה" הוא רומן נעורים נחמד, המעגן בתוכו אהבת נעורים, נקייה, טהורה עם המון תשוקה.
זהו סיפור בין שני חברי ילדות, שגדלו יחדיו באזור מוכה אבטלה בארה"ב, כשסמים ואלכוהול מצויים בכל פינת רחוב.
העלילה מסופרת לקורא לסירוגין על ידי אלה ומייקה, משני צידי המטבע, בפרקים קצרים לצד עבר והווה, ולכן ישנה תחושה של קריאה עם טמפו.
ביום בהיר אחד אלה דניאלס מחליטה אחרי "המקרה" להיעלם. מלבד אביה, אף אחד לא ידע לאן פנו פניה.
מייקה, שכן וחבר קרוב שאלה היא אהבת חיו, לא מצליח לאתרה. העלמותה הפתאומית מוציאה את מייקה משלוותו. ופתאום ... אלה חוזרת משנת לימודים ראשונה באוניברסיטת לאס וגאס יחד עם ליילה (שותפתה לחדר). הסיבה לשיבה הביתה לאחר שמונה חודשים – אלה מבקשת "לטפל" בכמה דברים לא פתורים.
אלה, אכן חוזרת במפתיע לעיירה, היא קולפת את קליפותיה, מנסה לשנות את עצמה, פורצת גדרות ומקבלת החלטה, לא לעשות את מה שעשתה לפני בריחתה, כשלכל הפרמטרים הללו מלווה פחד. היא פוחדת מכל מה שקבור בתוכה: "הסודות" ומסרבת לדבר על כך. כך אלה מתנסחת... ציטוט עמוד 46:"... אני לא רוצה לדבר על הלילה ששינה את חיי. זרקתי לפח את הזהות הפרועה שלי, ואני לא מוכנה לחזור אליה בשום אופן."
אלה גדלה עם אב שמכור לטיפה המרה, ולאחר שאשתו התאבדה, הוא שקע יותר ויותר בתוך באר הוויסקי.
האם התאבדה לאחר שחלתה במאניה דפרסיה, ונמצאה ללא רוח חיים בחדר האמבטיה. כשאביה נכנס לחדר האמבטיה ובוכה מול המראה, בעודו עטוף באדי האלכוהול, אלה ממשיכה להאשים את עצמה בהתאבדות האם... עצוב סצנה קשה.
שתי הדמויות המרכזיות: אלה ומייקה נושאים עימם "פצעים" מהעבר, ברם הם לא מצליחים למנף את אהבתם ותשוקתם.
מייקה מצטייר כדמות שטחית שגדל אצל האם. מתעסק במוסיקה ומצטרף מעת לעת לכל מיני קבוצות נגינה. לעיתים גם עוזר לאיתן חברו המוסכניק. בגדול נער עם מצוקת נטישה וחסך אהבת אב, מסתובב אחר הזנב של עצמו, עם אהבה והערצה בלתי נלאית לשכנתו - אלה. ציטוט עמוד 128: "אבא שלי עזב כשהייתי בן שש, ומאז לא שמענו ממנו. אמא שלי יצאה לחפש אותו מיד אחרי שהוא נעלם, אבל חזרה ואמרה לי שהיא לא הצליחה למצוא אותו. תמיד תהיתי אם היא מצאה אותו אבל לא רצתה לגלות לי את האמת."...
בדו-שיח בין אלה לדין – אחיה שבא לביקור פתע דין אומר... ציטוט עמוד 101: "אני ברחתי מאותה סיבה שאת, כי כדי להישאר כאן צריך להתמודד עם העבר, ועבר כמו שלנו הוא משהו שעדיף לקבור עמוק ולשכוח ממנו". למה שניהם רוצים לקבור את העבר? מה קרה? האם זה הסוד? האם גם לדין יש סוד?
לאורך העלילה, אלה ומייקה הלכו יחדיו אל "הלא נודע". לשניהם היה דבר אחד משותף בעבר "נטישה וחסך" עמוד 124: "ואז יורד עלינו החושך כשאנחנו עולים על הכביש הראשי, והפנסים הקדמיים מאירים את שמי הלילה כמו מנהרה שמובילה אל הלא-נודע".
כשאלה מוצאת את האימא באמבטיה, כך ג'סיקה סורנסון מתארת את הסצנה ... עמוד 190: "הצעקה שנפלטת ממני יכולה לנפץ את האושר של העולם כולו לאלפי רסיסים קטנים. אבל השתיקה שאחריה יכולה לפוגג אותו לגמרי." זו "השתיקה העוצמתית" המוכרת לנו מסרטים, כאשר הבימאי מכניס מוסיקת פסנתר בחיתוכים מבשרי בשורה.
ליילה- החברה של אלה ושותפתה לחדר באונברסיטה, בת לעו"ד מפורסם בקליפורינה, היא הדמות ה"הפוכה" לאלה. בניגוד לאלה ליילה לא הייתה צריכה לעבוד אפילו יום אחד, וגדלה עם כפית של זהב בפה. גם לה יש סוד...אך על פי בקשת משפחתה שנהגה על פי הקלישאה: "כביסה מלוכלכת לא מכבסים איפה שלא צריך". כשאלה שומעת על "הסוד" מילילה היא טוענת בפניה: למה לא ספרת לי? האם אלה סיפרה לליילה על הסוד שלה? ...
אלה רוצה מאוד לשנות את התדמית של נערה פרועה, עד לפני הלילה, שבגללו נטשה את מקום מגוריה, והלכה ללמוד באוניברסיטה. היא מצליחה??? ימים יגידו ...
אין בסיפור הנוכחי דרמה סוחפת שמותירה שבילי דמעות על הלחי, הסוד לא בדיוק סוד, והדמויות המתווספות לאלה ומייקה מעט שטוחות. למרות זאת צורת הכתיבה של ג'סיקה סורנסון מיוחדת, שואבת ורציפה.
לטעמי האישי בלבד, יש לא מעט סדקים בעלילה כמו: היחסים של דין (אחיה של אלה) ואלה, מערכת היחסים בין שני האחים להוריהם, למה מייקה מוטרד שדין חוזר לביקור בבית, מה קרה שם? היחסים של אלה עם האם, היחסים של מייקה משפחתו, דמות האב והאם שניהם יחדיו וכל אחד לחוד ועוד.
דבר נוסף שמעט התאכזבתי - התפתחות הדמויות. הייתי רוצה למצוא בספר המיועד לנוער, מעט יותר עומק ופחות דשדוש במקום אחד.
לדעתי הספר מתחיל בתנופה ובהמשכו דואה באותו מקום עד כדי הזדחלות. כיוון שהספר הנוכחי הינו אחד מתוך סדרה של ספרים, אני תקווה שהספר הבא יטיב לטוס קצת יותר גבוה. אין לי ספק שיש כאן פוטנציאל, ואני תקווה שאם מדובר בסדרה, בספרים העתידיים הסופרת תעמיק ו"תעבה את הדמויות".
יש סוד? כמעט לכולנו יש סוד, אך האם הסוד של אלה הוא כל כך ייחודי?
אגב, אהבתי את הכריכה שנבחרה לספר. לדעתי, כריכה נהדרת לרבות הצבעים שמעבירים תחושה של רעננות.
אין ציון אבל יש כוכבים: שלושה כוכבים מתוך חמישה כוכבים.
לי יניני
