העלילה בשני משפטים- סיפורו של קיץ אחד אותו מבלות סבתא ונכדה באי פיני מבודד.
לרובנו טובה ינסון מוכרת מיצירתה הנפלאה של המומינים. מסתבר שהיא כתבה גם ספרים למבוגרים, נפלאים לא פחות.
יש פרסומת לחברת רהיטים ישראלית בה מראים חבורה של ילדים סקדינבים, שמשחקים ברהיטי איקאה, ולמעשה יושבים ולא זזים. אחר כך עוברים לילדים ישראלים שמקפצים להם וזה אמור להראות שהילדים הישראלים לא ממש מתנהגים כמו ילדים אירופאים, ולכן איקאה לא מתאימה לילדים ישראלים.
הפרסומת הזו צצה לי בראש הרבה במהלך הקריאה, בגב הספר מסופר שהנכדה היא בת שש, זה גם מוזכר באחד הסיפורים אבל הילדה הזו כל כך בוגרת ומדהימה, שלא ייאמן שהיא בת כזה גיל. למעשה הגבול בין הסבתא לנכדתה ממש לא ברור, לעיתים הסבתא מתנהגת כילדה (למשל כשהן רבות ביניהן, והסבתא לא "מוותרת" לילדה), והילדה בוגרת כמו סבתא. הדיאלוגים שהן מנהלות ביניהם מקסימים, מרגשים ובעיקר מעוררים הרבה מחשבה. לאורך כל הקריאה עולה מחשבה שלא ייאמן שהילדה הזו כל כך צעירה, דיאלוגים בוגרים וחכמים על החיים, על פחדים, על המוות, על טוב ורע וכמעט על הכל. זה ספר מינימליסטי, קצר, אבל מסוג הספרים שלא קוראים מהר, שלא זורמים אלא שאפשר לשקוע בהם עמוק עמוק ולצוף במחשבות. הגבול מטשטש גם שהילדה אומרת משהו ילדותי לכאורה, והסבתא לא מזלזלת, לא מחנכת, אלא לוקחת הכל ברצינות ובעומק מחשבה. מקסים ומדהים. סבתא תותחית.
לאורך כל הספר יש תיאורי נוף וטבע של פינלנד בקיץ, תיאורים מפורטים וחיים כל כך, שתרגישו כאילו אתם אלה שמטיילים איתם שם, בין האיים, חווים סערות קיץ, מגדלים גידולים, נושמים את הריחות ורואים את המראות.
בספר משובצים איורים של יונסון, עדינים וקטנים, כמו הספר שמוסיפים לקסם שלו ומזכירים מאוד את האוירה המומינית (על הכריכה שמצורפת כאן אפשר לראות שלסבתא יש כובע של סנופקין).
הספר הוא לא סיפור אחד ארוך, אלא רצף של סיפורים קטנים, חויות שונות שהן עוברות יחד, ומעצבות אותן, ובעיקר בקשר הכל כך מיוחד, שכבר כתבתי עליו כאן הרבה (אבל מזווית של ספרי ילדים) שבין סבתא לנכדה. ברקע יש גם את אביה של הילדה, אבל הוא נוכח נעלם, כל הזמן עסוק ועובד ויושב ליד השולחן ולמעשה פסיבי לחלוטין, ולא לוקח חלק בעלילה (ואולי הפסיביות שלו היא החלק שלו?). מטבע הדברים חלק מהסיפורים חלשים יותר, לא תמיד ברורים, אבל החבילה בגדול היא נפלאה.
מילה קטנה וטובה חייבים להגיד גם על תרגומה הנפלא של דנה כספי, שמתרגמת גם את ספרי הארי הולה לעברית, תרגום מצויין ומעולה לספר המיוחד הזה.
כמו דמויות המומינים, גם הדמויות בספר זה מבוססות על מכריה הקרובים של ינסון: הסבתא בספר היא אמה סיגנה, האב הוא אחיה לארס והנכדה היא סופיה, בתו של לארס. וכפי שסיפרה המחברת בראיון משנת 2010, הספר הזה הוא מעין הומאז' לסיגנה, והוא מתרחש בקיץ שבו היא עצמה היתה בת שש וסבתה בת שמונים ושמונה.
זה ספר שירגש אתכם, יחבק אתכם, ולא יעזוב אתכם מהר כל כך.
שורה תחתונה: נפלא.
