כעת גולשים באתר: 244
מספר הספרים באתר: 17,639
מספר הביקורות באתר: 40,249
טוויטר
פרסום אתר ימין קטן תחתון
אי קאסט
פייסבוק
טוויטר
נעיצת ספר באתר נוריתה
פרסום באתר נוריתה
מידע ופרטים על הספר ביקורות על הספר תגובות הגולשים
סטפה אהובתי
  כותרת משנה
או מפגש אחד ושלוש פרידות
  שם הסופר
  שפת מקור
עברית
  ז'אנר
  מספר עמודים
138
  הוצאה לאור הוצאה גלילית
  שנת הוצאה לאור של המקור
2015
  תאריך הכנסה לאתר
14/04/2015
  תגיות יאנוש קורצ’אק
     
 
סטפה אהובתי - עמלה עינת - אתר נוריתה
מס' גולשים שצפו בספר: 2959
 

ספר חדש השופך אור, שונה לחלוטין מהמקובל והידוע, על קורותיו של בית היתומים ע"ש קורצ'אק ועל דמותו של המחנך הפולני הנודע.

 

בימים אלה רואה אור ספרה החדש של עמלה עינת לבני הנעורים, סטפה אהובתי, הבא לתקן עוול היסטורי שנעשה לסטפה וילצ'נסקה, מי שהייתה, כביכול, עוזרתו של קורצ'אק בבית היתומים היהודי הידוע בוורשה. היא היתה שותפתו המלאה בניהול בית היתומים והלכה איתו ועם הילדים אל מותה בטרבלינקה. אבל לעומת איש החינוך והסופר, שהיה לסמל היסטורי, שמה של סטפה וילצ'נסקה כמעט שאינו מוכר. בכל האנדרטאות הקיימות לזכרו של יום הגרוש לטרבלינקה, נראית רק דמותו של קורצ'אק, זקופה, מחבקת ומובילה את הילדים אל מותם כשרוח הסיפור בדבר  סרובו להצעת הפולנים להצילו (סיפור הזוכה להרמת גבה צינית במוזיאון שעל שמו בפולין) אופפת את ההוד המפוסל. אין זכר באף יד זכרון לדמותה של סטפה באותו מעמד. עשרות (ואולי מאות) מוסדות חינוך, עמותות  ועוד אין ספור אגודות ומימסדים קרויים על שמו של יאנוש קורצ'אק, ואף לא בית ספר אחד קרוי על שמה של סטפה. 

                                          

ההסבר היחיד לכך ניתן על-ידי פרופ' אסתר הרצוג  שטוענת "איך נוצרה הדמות הענקית של קורצ'אק? בנו את זה. הצגת הגברים כגיבורים היא אמצעי חשוב מאד של הפטריארכיה, לא רק שמשמרים את ההנהגה בידי גברים אלא גם מספקים כל הזמן הוכחות מדוע זאת האמת המוחלטת"   (סימוכין נוספים לאישושה של גישה זו מצויים בשורת דמויות גבריות ידועות מטרומפלדור ועד קובנר ) . או בלשון אחרת, ישנה הבנייה חברתית, האופיינית לתקופה ההיא, שבה נשים כוונו לתפקידים מאחורי הקלעים.

 

ד"ר אבי צור טוען: "אם סטיפה לא היתה, גם קורצ'אק היה נשכח. הוא לא יכול היה להוציא אל הפועל שום דבר ממורשתו החינוכית."        

 

הספר "סטפה אהובתי", (ראו בהמשך פרטים על הספר ועל המחברת), מבוסס בחלקו הגדול על עובדות הסטוריות שנאספו בתחקיר נרחב: ממכתביה של סטפה לחברתה בקיבוץ עין חרוד,  מיומניה, משיחות עם שניים מהיתומים שהצליחו לברוח ליערות ועדיין חיים איתנו, ממפגשים עם מומחים לתקופה ומחומרים כתובים – מכתבי ילדים, מחקרים, רשימות עיוניות ופובליציסטיות בעברית ובפולנית המקובצים בארכיון עין חרוד, בארכיון המוזיאון ב"לוחמי הגטאות", ובמוזיאון ע"ש קורצ'אק בוורשה.

 

הספר "סטפה אהובתי" יצא השנה לאור בפולין. הוא מופץ בחנויות הספרים, בכל המוזאונים הקשורים לנושא השואה ובמערכת החינוך הפולנית, במטרה שישמש אמצעי למפגש בין התלמידים הפולנים לבין תלמידי התיכון בארץ, היוצאים למסע השנתי בפולין.

 

 

סטפה וילצ'נסקה היתה, כמסתבר, זו שהקימה – על בסיס בית יתומים שפעל כבר- וניהלה את המקום, קבעה את עיצובו הפיזי והמנטאלי, ורק אחרי שעמד על מכונו הגיע אליו, בעקבות הזמנתה, ד"ר הנריק גולדשמיט, הלא הוא יאנוש קורצ'אק על מנת לשמש בו רופא ילדים.

 

 סטפה הכירה את גולדשמיט באופן מקרי בזמן לימודי הביולוגיה שלה באוניברסיטת ליאז' בבלגיה  ותקופה קצרה לאחר היכרותה אותו, החליטה על פרישה מהלימודים ופנייה לטיפול בילדי היהודים העניים בעירה – וורשה. היא התנדבה לעבודה בבית היתומים היהודי הקיים, ולאחר זמן קצר הפכה למנהלת המקום ושינתה את פניו הן מבחינה חומרית והן מבחינת דרכי העבודה עם הילדים אותם התאימה לתורתה של מריה מונטסורי. רק אז, כאמור, פנתה במודעה של הצעת עבודה לרופא ילדים שעפ"י הנתונים שהציגה עבורו התאימה לד"ר גולדשמיט בלבד.

עם חלוף הזמן, לא ברור איך ולמה, הפך הוא למנהל והיא למבצעת הנחיותיו. זאת, למרות שבמשך ארבע שנות מלחמת העולם הראשונה ניהלה את המקום לבדה, כאשר קורצ'אק שרת כקצין רפואה בצבא הפולני, וגם אחר כך, עם שובו היה נעדר מהבית לעתים קרובות בשל עיסוקיו האחרים – כתיבה ספרותית ועתונאית, שידורי רדיו, ועוד. מאוחר יותר אף שכר דירה מחוץ לבית היתומים לצורך התרכזות בעיסוקיו הנזכרים.  ואילו סטפה שהתה עם הילדים יומם וליל לאורך עשרות שנים. (27 שנים).

אולי דווקא משום-כך – הכריזמה שאפפה את דמותו של קורצ'אק, מצד אחד, והימצאותה הפרקטית והיומיומית של סטפה במקום, מצד שני - קיבל הוא  מימדים מיתיים עוד בחייו, וכמובן אחרי מותו, ואילו היא נעלמה לחלוטין מהזיכרון הקולקטיבי, ואם נצנצה בו קצרות ולעתים  רחוקות, היה זה רק בתואר העוזרת המסורה.

 

גישה זו בולטת באופן טראגי בתאור הסוף ההרואי, כביכול, של ילדי בית היתומים ומחנכם, כאשר ההרואיקה האמתית שייכת בעצם לסטפה וילצ'נסקה, שחייתה משנת 38 במשך למעלה משנה בקיבוץ עין חרוד מתוך כוונה להישאר שם ולעסוק בחינוך. אולם כאשר החדשות הקשות מאירופה הלכו והתגברו, החליטה לשוב לוורשה ולהביא את קורצ'אק  איתה ארצה. וזאת, למרות העצות הרבות שנתנו לה שלא לחזור  לשם בעת ההיא כאשר כולם בורחים מהמקום. אבל היא החליטה וחזרה בתחושה של מסירות נפש אל האיש הנערץ על ידה שהיה באותו זמן מדוכא וחסר אונים (אגב, נטיות דכאוניות ואי-יציבות במצבי רוחו ובהחלטותיו, אפיינו אותו לאורך כל השנים עפ"י עדויותיה של סטפה במכתביה), ועשתה מאמצים רבים להוציאו מארץ הגזירה. אולם תקופת זמן קצרה לאחר הגעתה לפולין, פרצה המלחמה ולא ניתן היה לצאת עוד את גבולות הארץ. סטפה נשארה בבית היתומים וחזרה לתפקיד הניהול שהיה קשה עד בלתי אפשרי כמעט באותם ימים זאת, בנוסף לתמיכתה האישית בקורצ'אק ששקע  אז לעתים קרובות  בקדרות מיואשת.

 

באשר לשיאה של הדרמה - יום הגרוש לטרבלינקה, גם הוא היה שונה, כמסתבר,  מהמסופר באגדת הגבורה וההקרבה היחידאית של המחנך המפורסם. האוירה בגיטו היתה – כמתואר במסמכים המצויים במוזיאון קורצ'אק בוורשה -  כאוטית לחלוטין, שכן באותו יום עצמו גורשו כל ילדי הגיטו שנותרו בחיים ולא רק ילדי בית היתומים המדובר. הצפיפות, אי הסדר, הבכי והצעקות שלטו בכל. סטפה ניסתה לקבץ את מאות הילדים סביבה ולהוביל אותם יחד לרכבת המוות תוך שתמכה גם בקורצ'אק שלצידה (כך לפי העדויות הנמצאות במוזיאון), ובאשר לסוף הטראגדיה, המוות ברכבת עצמה ובמחנה ההשמדה היה ודאי, אף שלא נשאר אף עד מהקורבנות להעיד עליו.

[מארכיון עין חרוד] קטעים מתוך יומנה של סטיפה וקטעי מכתבים שכתבה לחברתה, פניה ביבר, שעבדה כמדריכה תחתיה בבית היתומים בוורשה ועלתה לארץ לפני פרוץ המלחמה

 

"הדוקטור מדוכא – אולי אסחוב אותו [לארץ ישראל], כי קשה לי להשאיר אותו במצב זה".

 

"הדוקטור מנסה להשפיע עלי כל הזמן שלא אסע, שאינני רוצה, שלא אוכל להסתגל. הוא גם אומר שלא יישאר לבד בבית היתומים, אבל אני חושבת שיחזור בו, כי חבל להשאיר מקום כזה בלי מחליף".

 

"יום אחד אומר הדוקטור שהוא נוסע לפלסטינה, ולמחרת שאינו נוסע – כך לסירוגין"

 

"הדוקטור נמצא בדיכאון כזה שלא אכפת לו דבר... בכלל, הוא מענה את עצמו"

 

"כשד"ר גולדשמידט נסע למלחמה, היה נורא קשה להישאר לבד. נכון, התנאים טובים יותר פי מאה מאשר אצלכם, אבל האחריות גדולה פי מאה, כדי לא לקלקל את מה שבנה מורה חכם"

 

"הדוקטור כאילו נח, אבל בעצם הוא כותב ספר חדש. קשה לי בלי האדון דוקטור. עבודה רבה לא נוספה, אבל האחריות היא רבה. חוץ מזה אני מחליפה את האדון דוקטור גם ב"מאלי פשגלונד" [עתון פולני]"

 

"הדוקטור עייף מאד, אולי בגלל זה הוא משתומם שבחרתי בפלסטינה. הוא מתאר לעצמו ששם התנאים בלתי נסבלים לחיים. את יודעת עד כמה הוא ספקן ולא מאמין לפעמים באמת לאמיתה. אולי אשפיע עליו [לשנות את יחסו לארץ] כשאחזור."

 

 

על הספר

 

הספר "סטפה אהובתי", ספר לבני הנעורים מאת עמלה עינת, בא לתקן עוול היסטורי שנעשה לסטפה וילצ'נסקה, מי שהייתה, כביכול, עוזרתו של קורצ'אק בבית היתומים הידוע בוורשה.

 

בעזרת סיפור עלילה בדיוני, במרכזו עומדים שני תלמידי תיכון, נטע וגילי, שופכת עמלה עינת אור שונה לחלוטין מהמקובל והידוע על קורותיו של בית היתומים ע"ש קורצ'אק.

 

"סטפה אהובתי", מתבסס על עובדות היסטוריות ועל מכתבים ויומנים אמיתיים. חלקו הבדיוני של הספר עוסק בעולמה הרגשי של סטפה וילצ'נסקה ובקשר האישי העמוק שלה לקורצ'אק. הספר עוקב אחר הסוד הגדול בחייה של מי שהייתה, לכאורה, עוזרתו של יאנוש קורצ'אק, ובעצם ייסדה וניהלה את בית היתומים הקרוי על שמו. בשל הסוד הזה הקדישה סטפה את כל שנותיה לילדי בית היתומים, וויתרה על חיי משפחה משלה ועל חלומה להיות אם. סוד זה הוביל אותה, בסופו של דבר, להקריב את חייה בניסיון להציל את קורצ'אק מרכבת המוות הנאצית.

במעקב בלשי, בעזרת מכתבים ויומנים ישנים ומסעות מרתקים בארץ ובחו"ל, חושפים נטע וחברה המסור גילי, תלמידי תיכון בעמק, את שורשי התעלומה מלאת המתח והמסתורין.

 

הספר "סטפה אהובתי", המכוון במיוחד לבני נוער שאינם מכירים כלל את שמה  של סטפה וילצ'נסקה, מבוסס בחלקו הגדול על עובדות הסטוריות שנאספו בתחקיר נרחב: ממכתביה של סטפה לחברתה בקיבוץ עין חרוד,  מיומניה, משיחות עם שניים מהיתומים שעזבו את המוסד לפני תחילת  המלחמה ועדיין חיים איתנו, ממפגשים עם מומחים לתקופה ומחומרים כתובים – מכתבי ילדים, מחקרים, רשימות עיוניות ופובליציסטיות בעברית ובפולנית המקובצים בארכיון עין חרוד, בארכיון המוזיאון ב"לוחמי הגטאות", ובמוזיאון ע"ש קורצ'אק בוורשה.

 

המלץ לחבר

סטפה אהובתי
(Your name) המליץ על דף מ- nuritha.co.il
(Your name) חשב שיהיה לך מעניין לקרוא דף מ- nuritha.co.il
שלח ביקורת לעורכי האתר מידע על הספר תגובות על הספר
   
לאפשר להם לחלום - עמלה עינת ואלי נחמה - אתר נוריתה
רן הקטן מטייל בעולם - עמלה עינת - אתר נוריתה
הבריחה לשומקום - עמלה עינת - אתר נוריתה
על חבל דק - שלי הרשקו , עמלה עינת - אתר נוריתה
קריאת הדולפינים - עמלה עינת - אתר נוריתה
נחיתה קשה - עמלה עינת  - האתר של נוריתה
וכשאני לעצמי – מה אני? - עמלה עינת - האתר של נוריתה
המשימה אבודה - עמלה עינת - אתר נוריתה
משני עברי החומה - עמלה עינת - אתר נוריתה
   

איגרת מידע נוריתה

קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!

לייק לנוריתה

צור קשר

צור קשר

לכתיבת ביקורות ויצירת קשר עם נוריתה שלחו טופס או מייל:[email protected]

אתר מתג
נוריתה – אתר על ספרים, ספרות ובעיקר ביקורות על ספרים. אוהבי הספרות והקריאה ימצאו המלצות על ספרים, מידע על ספרים חדשים, שפע של ספרים לנוער, ספרים לילדים, ספרי מתח, ספרי בישול, כתבי עת ועוד...
נורית וייסמן ת"ד 733 ערד 8910602 | [email protected] | עיצוב ובניית האתר בדרופל סטודיו VITI