לפנינו ספר ילדים מלא דמיון ומלא שטויות.. לא שטויות במובן השלילי אלא שטויות מצחיקות אך בשביל להבין את העלילה צריך להיות ילדים וילדים עם דרור מחשבתי, ולמה? כי בעיניי הספר לוקה בחסר וגם אם אני מנסה להיכנס לראש של ילדים (והאמינו לי שאני יכולה) ההגשה לקורא הצעיר קצת התפקששה. אחד הדברים שהכי הפריעו לי שהקיסר של ארץ 'שטותיה' צויר כילד זה כבר מבלבל במבט ראשון כי הוא לא נראה בכלל כמו קיסר רק בסוף הסיפור מבינים למה ואת פאנץ-ליין, שאותו מגלים בגב הכריכה - ילד קטן שנופל ממיטתו לתוך ארץ חלומות.

דברים לא מתרחשים בסדר ההגיוני. לפנינו קיסר אשר מפונק ונעזר במפלצת הארון כדי להתחיל בקלות את יומו. לאחר מכן מוגשות לו ארוחות יומיות: הארוחות שמוגשות קודם ארוחת בוקר, לאחר מכן ארוחת הערב ולבסוף ארוחת צהריים שבכלל בקעה. הקיסר הולך לצוד דרקונים אך אז הסיפור מקבל תפנית וציפור בעלת מקור מחודד מצילה אותו. כשזו עושה שגיאה מה קורה אז? לאורך כל הסיפור ישנה ערמה של מצבים שמצאתי את החיבור ביניהם מאולץ ולא כל כך קולח. הציורים לא מזכירים דבר מוכר. הדמויות מאוירות כמפלצות, ציפורים או דגים ולכן הרגיש לי שהקיסר חי בעולם לבדו. זהו עולם דמיוני לחלוטין והאיורים ממחישים זאת.

עבור אדם מבוגר ומקובע ייתכן ולא יהיה בעל מספיק דרור מחשבתי, אך עבור ילד בגיל הרך ייתכן וימצא את הסיפור מעניין. כדי לכתוב סקירה כנה לסיפור זה, הקראתי לאלעד בן 4 שהתלהב בצורה מתונה ואהב הרבה יותר את הציורים מאשר את העלילה שכלפיה היה קצת חסר סבלנות.

ובלי קשר, ואולי זה רק בגלל גילי המופלג אך רק לי מפלצת הארון המוזכרת בתחילת וסוף הסיפור מזכירה את ד"ר סוס?  (נכתב עם קריצה וחצי חיוך)

הסיפור הזה מתאים לטייפ מסוים (כנראה) של ילדים רק שאינני יודעת כל כך להגדירם. רעיון הסיפור אכן נחמד אך לדעתי בעקבות המלל הדל והשילוב של האיורים התוצאה לא הייתה שלמה ומלאה.

לשיקול דעתכם,

קריאה מהנה

יעל