ספריו של לואיס קרול "אליס בארץ הפלאות" והמשכו "אליס בארץ המראה" הם מספרי הילדים הידועים והמוערכים ביותר. חיים שפירא, בספרו "בעקבות אליס – מסעות לעולמו של לואיס קרול" (אוניברסיטה משודרת, 2006) מנסה לפענח את סוד קסמו. בתחילת הספר הוא סוקר את ספרות-הפירושים הענפה שספר זה זכה לה, חלקה מוזרה ביותר, אך הוא בוחר במה שנראית כדרך המלך ומאיר את היצירה כבעלת רבדים עמוקים בלוגיקה ואף במתמטיקה. קרול עצמו היה מתמטיקאי ולוגיקן. גם שפירא הוא מתמטיקאי. כך, לאורך כל פרקי הספר, חושף שפירא את התובנות החבויות בסיטואציות ובדיאלוגים המבריקים והמטרידים לפעמים (בין היתר הוא מוצא בהם דרבון להתאבדות. כן, לא הכול לוגיקה בספר, יש עוד כמה רבדים) של ספרי אליס.

אסתפק בדוגמא אחת: המלך עומד להתעלף ומבקש כריך, אך נשאר רעב. מכיוון שאין עוד כריך, רק חציר, אז הוא אוכל את החציר ואומר – "אין כמו חציר כשאתה מעולף". אליס מעירה לו שמים קרים על הראש יעילים יותר כשמתעלפים, ואז הוא אומר: "לא אמרתי שאין משהו יותר טוב מלאכול חציר, אמרתי רק שאין כמו זה" (עמ' 80-81). כאן אומר שפירא, כי באמת, לוגית, הביטוי "אין כמו" הוא חסר מובן, כי בעולמנו כל דבר ייחודי, וכן הוא לא מעיד על טיב. אך כך משתמשים בביטוי בשפת הדיבור וקרול רק חושף זאת.

פילוסוף אחד מרכזי שחוזר ומצוטט בספרו של שפירא הוא ויטגנשטיין, פילוסוף הלשון והלוגיקה הנודע. ויטגנשטיין עצמו קשה מאוד לקריאה, אך שפירא מנהיר אותו בצורה ידידותית ופשוטה מאוד. כמו כל ספריו של שפירא – וקראתי את כולם עד כה (כשמונה במספר, כמדומני), הספר הנידון כאן הוא סתימת החור האחרון... – ספרו מובא בצורה פשוטה, ועם זאת מועשר בידע כללי רב.

קשה ממש לסכם ספר כזה, שבכל עמוד בו יש דוגמא נהדרת אחרת ועל כן אפילו לא אנסה לעשות זאת ואסתפק בסקירה הקצרה, אך להמליץ עליו – שזו מטרת הסקירה - אוכל בפה מלא; מדובר בספר משובב-נפש ומאיר-עיניים וחבל לפספס אותו. ראו הומלצתם!