הספר של יהונתן גפן "אשה יקרה" יצא כבר לפני כ-15 שנה אבל רק עכשיו הגעתי אליו (או הוא אלי).
מצאתי בספר שני דברים מעניינים:
האחד - המסע של יהונתן אל אימו אביבה שמתחיל ברגשות מאוד, מאוד שליליים ומסתיים בהערכה רבה הגובלת באהבה.
השני - הגילוי של הצד הנסתר של (הירח) אישים ידועים כמו משה דיין, (אחי אביבה) הוריו, אחיו שנפל בקרב רמת יוחנן ואחרים שהיו חלק מהאפוס הלאומי שלנו בזמנו.
יחסים עכורים בין הורים לילדיהם או בין ילדים להוריהם הם חזיון נפרץ וקרקע פוריה להרבה סדנאות ומפרנס בשפע הרבה פסיכולוגים. החשבונות הללו מלווים את ההורים ואת הילדים לעיתים עד רגע לפני כיסוי הקבר ולרוב גם הרבה לאחר מכן.
אני סבור שהדיבר "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכו ימיך" אינו מתכוון לתת כבוד להורים, אלא למשהו פשוט וביולוגי ביותר:
בכל אחד מאיתנו יש חלק מהאב והאם שלנו. שני ההורים יצרו אותנו, לטוב ולרע. משניהם קיבלנו את התכונות הטובות והפחות טובות. אם לא נדע לקבל בתוכנו את ה"ירושה" של ההורים הנמצאת בנו - אנו בבעיה רצינית. לכן "הכבוד" לאב ולאם זה ראשית להבין ושנית לקבל את אותה "ירושה".
יהונתן גפן עושה מסע עמוק ורציני להבין את אימו (שהתאבדה בגיל 36) וגם להבין ולקבל את אותן התכונות שהורישה לו. במסע הזה הוא נותן לנו (ולעולם) שיעור איך ניתן לשנות לגמרי את ההתייחסות שלנו להורה ולהתפייס איתו גם הרבה אחרי שהוא כבר לא נמצא איתנו. זהו מסע חד צדדי אבל הוא כולל את שני הצדדים.
על השעור הזה אני מצדיע לו.
על משה , רות, אסי ויעל דיין כמו גם על שמואל, דבורה וזוריק דיין, על אביבה דיין ועוד אישים ונשים, מיהדות נהלל והעמק, שהיו דמויות בולטות במציאות שלנו לפני 50 ו-60 שנה, יש דעות די ברורות שהתגבשו בדעת קהל במהלך שנים רבות.
שמחתי למצוא בספר את ה"צד הנסתר" של אותם אנשים, בשר ודם, כפי שחווה אותם, מנקודת ראותו, יהונתן גפן. ה"תקשורת" תמיד מצליחה ליצור דמוי די חד מימדי של האישים הנמצאים במרכז החדשות. מאוד מסקרן ומעניין לראות אותם מזווית אחרת - אישית. הספר של יהונתן נתן לדמויות הללו תלת מימדיות ואפשר להן להיות "בשר ודם". לי היה נעים וטוב להכיר אותן גם כך.
הספר גם ערוך בצורה מאוד חכמה: הוא מתחיל ברגשות הכי זועמים של יהונתן לאימו ולאט לאט, גילוי אחר גילוי, מתבהרת לו התמונה והיחס משתנה.
לדעתי ספר גדול והייתי רוצה להודות ליהונתן גפן אישית על המתנה שהוא נתן לי.
תודה.