בשנה השלישית ללימודי האקדמיים נרשמתי לקורס חובה בשם "פסיכולוגיה תעשייתית". כחלק מחומר הקורס, חיב המרצה לקרוא ספר עיון, שהיה רק עותק אחד ממנו בספריית הפקולטה. סטודנטים רבים העדיפו לדלג על קריאתו והעבירו ביניהם תקצירים של הספר, שהמרצה הבטיח שיהיו שאלות עליו במבחן. אני רכשתי את הספר, וקראתי אותו. די מהר היה ברור שלספר אין שום קשר לקורס בפסיכולוגיה תעשייתית (אבל זה בסדר, לקורס עצמו אין שום קשר לתואר, ובכל זאת חיבו אותנו לקחת אותו), והמרצה חיב את הסטודנטים לקרוא אותו מתוך חיבה אישית לספר, תוך שימוש בחופש האקדמי שלו.
כשסיימתי את הספר, הבנתי את מניעיו של המרצה. הספר היה פריקונומיקס, ספר עצום שנולד מהמפגש בין כלכלן מבריק בשם סטיבן לוויט ועיתונאי סקרן שבא לראיין אותו, בשם סטיפן דבנר, הוא אחד הספרים היחידים שקראתי שאפשר לומר עליהם שאם קולטים את המסרים שלו הקורא יוצא ממנו חכם יותר. ספרים רבים יעשירו את ידיעותיכם, יגרמו לך להכיר דברים חדשים, אבל פריקונומיקס היה ועודנו מקרה נדיר של ספר שעצם קריאתו גורמת לקורא להסתכל על העולם בדרך חכמה יותר, להתבונן על העולם דרך עיניים מפוכחות. זאת, כמובן, אם הקורא משכיל להפנים את המסרים הטבועים בו, ולא מצטט אנקדוטות מתוכו בלי להתייחס להקשר שלהן.
גם אני, ממש כמו אותו מרצה, הפכתי לחסיד אדוק של הספר וניסיתי לשכנע את כל מי שנקרה בדרכי לקרוא אותו, קראתי את הספר הראשון פעמים רבות, והוא השפיע על אספקטים רבים בחיים שלי, ואני לא לבד, יש מאות אלפי, אם לא מיליוני, אנשים, שחוו את אותה הארה ומשיכה לחשיבה ביקורתית שפריקונומיקס הביא איתו.
למרבה הצער, ובאופן לא מפתיע, מסרי פריקונוומיקס פסחו מעל חלק לא מבוטל מקוראיו. חלק לא קטן מהם מתפעל ממקוריות המחשבה של חוקרים כמו לוויט, שמאתרים פתרונות לא שגרתיים לבעיות סבוכות, על ידי כך שהם ניגשים אליהן כמו שאף אחד לא עשה לפניהם.
כשיצא ספר ההמשך, סופר פריקונומיקס, שהכיל עוד כמה מחקרים דומים שנובעים מאותה גישה, שמעתי מנחת רדיו, שבתכניתה מנתחת את המציאות יום יום בצורה מעוותת, אנטי-פריקונומית, ממליצה על הספר, ונספרת כמה אהבה את הספר הראשון על הסיפורים והמקרים המעניינים שבו. אבל, חשוב להדגיש, המקרים הם רק תצוגה של גישה, ומי שלא מפנים את הגישה מפספס את הספר.
לוויט ודבנר מבינים את הבעיה. בפתח הספר השלישי, לחשוב כמו פריק, הם מספרים כיצד כל העולם ואחותו פונה אליהם בשאלות שונות ומשונות שהם לא יודעים למצוא את התשובה להם. לפיכך, הם כתבו את הספר שבו הם מנסחים את ה"כללים" לחשיבה שהביאה אותם לתובנות שהם פרסו בספרים הקודמים ובאתר האינטרנט שלהם. בניגוד לספרים הקודמים, שבהם הם תיארו בהרחבה מחקרים של לוויט ועמיתיו, שמתוך המחקרים ניתן היה לבנות את דרך החשיבה, הפעם הם נוקטים בגישה הפוכה. הם מציגים את ה"טכניקה", וכדי להדגים אותה הם מביאים מחקרים של אחרים בקצרה, או אנקדוטות שונות ומשונות, מהמסקנות שאפשר להסיק מהאופן שבו שיאן העולם באכילת נקניקיות לשעבר שינה את העולם התחרותי המשונה הזה עד האופן שבו ילדים מצטיינים בחשיפת קוסמים והפטנטים שלהם, ןמראים את המחלות המחשבתיות העיקריות של האדם המבוגר בפתרון בעיות, החל בעדריות וכלה בקבעונות שנובעים משנים של נסיון לקוי.
אם פריקונומיקס והמשכו הם התורה, ספר זה הוא הפרשנות לתורה. הראשון הוא ספר חובה, השני הוא עוד קצת מהתענוג הזה, וספר זה, מענג כמעט כמו שני קודמיו, הוא פריטה של מה שלא הובן משני הספרים הראשונים, בשאיפה שהמסר יובן בצורה חדה יותר.
עונג צרוף
