ספר זה ראה אור בתמיכתו של רוברט דה רוטשילד. ואני אומרת לו "תודה רבה מר דה רוטשילד".
קודם כל זה ספר יפהפה. מבחינת התוכן ומבחינה חיצונית. אחד הטובים שקראתי בזמן האחרון. ואם את המילים האלא אמרתי בזמנו על "גנבת הספרים" , אני חוזרת עליהם כאן. הספר הזכיר לי מאד את הספר "גנבת הספרים". שני הספרים נכתבו מבעד עיניים של ילדה בת 11. בשני הספרים הגיבור המרכזי היה "התום". רקע של שני הספרים הוא מלחמת עולם השניה. שני הספרים הם ספרי נוער(?). שתי הבנות חיו בכפר בעת המלחמה. ומבחינה חיצונית, שני הספרים הם ספרים מיוחדים. הייתי אומרת שספר זה הוא קצת יותר מרוכך ומעודן מ"גנבת הספרים". כמו כן, ארץ התרחשות של הספר הוא הולנד. ובהרבה יותר קל לי לאהוד את הולנדים מאשר את הגרמנים.
הספר מספר על ז`קלין ון דר הודן שהיא לינקה שהיא נילי גורן. הסיפור הוא סיפור אמיתי. זהו סיפור של "אנה פרנק", אבל סיפור עם סוף טוב.
לינקה נולדה בהולנד בשנת 1933, בת זקונים לז`ק ולין. (מכאן שמה) .אחות לברט, הני ושרה.
האב, פרופ` יעקב ואן דר הודן, וטרינר בצבא ההולנדי וביולוג בעל שם בינלאומי, הצליח בזמן המלחמה לפעול עם המחתרת ההולנדית, למצוא מקלטים לארבעת ילדיו ולאשתו, לעבוד בחווה חקלאית ואפילו לכתוב ולצייר לבתו מכתבים. עם קום המדינה הוא נקרא על ידי דוד בן גוריון להקים את המכון הווטרינרי, ובשנת 1961 זכה בפרס ישראל.
כאשר כבשו הנאצים את הולנד, היהודים כמובן פוטרו מהעבודות שלהם, היו חייבים ללכת עם טלאי צהוב וכו`.
האב, הכין מראש מקומות מסתור לילדים שלו. כשלב ראשון כולם החליפו את השמות שלהם. וכך ז`קלין הפכה להיות לינקה. הילדים ואף האב, הופרדו, ועברו מספר מקומות. פעם הסתתרו בעלית גג, ושהתחיל להיות מסוכן, עברו לכפרים.
לינקה בת ה 11 עברה לגור עם ד"ר קולי ואשתו בכפר. הם הציגו אותה כאחיינית מהעיר. ביחד הם סבלו קור ורעב. לינקה מסתירה את זהותה האמיתית מילדי בית הספר, מהשכנים, מהאיכרים, אפילו ממסתתרים אחרים ובעיקר - מהחיילים הגרמנים. בכל אותם ימים היא מחכה למכתבים המצוירים של אביה. הם נוטעים בה תקווה שעוד יצאו היא וכל בני משפחתה, כל אחד ממקום מחבואו, וישובו הביתה
"רופא הכפר מסר ללִינֶקֶה את המכתב הראשון אחרי שלימד אותה להכין סירופּ נגד שיעול. הם עמדו בחדר הפנימי בבית-המרקחת, מול שולחן העבודה הגדול, ולִינֶקֶה לא העלתה בדעתה שבכיס המקטורן השחור של דוקטור קוֹלי מונח מכתב מאבא שלה." (עמוד 9)
כך מתחילה ההתכתבות הסודית בין הילדה לינקה לבין אביה, בין מקום מסתור אחד לאחר, בהולנד הכבושה בידי הנאצים.
האב, פרט להיותו מדען, היה גם צייר בחסד. האב הפך להיות "דוד יאפ". והוא כתב מכתבים ללינקה. אלו היו מכתבים מאד מיוחדים. הם הגיעו בתור ספרון. אלו היו מכתבים מצויירים. אלו היו מכתבים מצחיקים ואופטימיים. אלו היו מכתבים מלאי אהבה וצחוק, חיות ופרחים ורמזים לימים אחרים צורפה להם הוראה ברורה: להשמיד מייד לאחר הקריאה. אך לבו של ד"ר קולי לא נתן לו לעשות זאת. הוא קבר אותם בגינה, ובסיום המלחמה נתן אותם במתנה ללינקה. כעת הם משולבים בספר המיוחד הזה.
היום המכתבים האורגינליים נמצאים במוזיאון "יד לילד" בבית לוחמי הגטאות.
ליניקה Lieneke עלתה ארצה בגיל 16. היום קוראים לה נילי גורן. היא סבתא לנכדים, בפנסיה מעבודתה כאחות ומתגוררת בקריות.
הספר מלא באהבה, אופטימיות ותמימות. טוב לב ואנשים נדיבים.
הספר מביא תמונות של הגיבורים ומסתיים במילים "ולבסוף אני חושבת שהנאצים נכשלו! ובגדול! תראו אותנו - משפחה יהודית גדולה ויפה, הארץ שלנו, אנשים חופשיים" (עמוד 253)
בדרך כלל אני מסמנת לי קטעים יפים, וכאן, קראתי את הספר בשקיקה כזאת שפשוט ...שכחתי.
.ובכל זאת 2 דברים.
"להוציא את הלב לטיול" אמרה לינקה" זה כמו שיר". (עמוד 174)
"יצאתי להליכה" השיבה לינקה והוסיפה "הוצאתי את הלב לטיול" (עמוד 175)
אחרי המלחמה, זוג יהודים שיצאו מעלית הגג "אתה כל כך מתרגל להיות סגור ולפחד מקולות ורעשים וממילים ומאנשים, עד כשאתה יוצא החוצה אל החופש, הכול נראה לך זר ומשונה, כאילו אתה בכלל לא שייך, לא לעולם הזה ולא למין האנושי" (עמוד 240)
וכמובן הדבר היפה ביותר, הם המכתבים.
ספר שאני ממליצה מכל הלב.
