סוחרי האומות מאת אלכס נדרוס פאפאדיאמנטיס ("כתב"): כיין המשומר, יוסי ריבלין

יש משהו נעים למוח ולנפש, לקרא ספר בן 134 שנה. זה קצת כמו לשתות יין בן 134. הוא פחות מודרני, פחות עדכני, יש בו פחות בוקה ועקצוצים וארומה של דומדמניות אבל אתה חש בו את כובד השנים, את הקלאסה, את האווריריות הזו שהשנים נתנו בו. זהו ספר שעל מנת להבין באמת את דקויותיו ואיכויותיו ראוי לקרא אותו פעמיים (ועגנון אמר פעם שספר שלא ראוי לקרא אותו פעמיים גם לא ראוי לקרא פעם אחת). לצערי קראתי רק פעם אחת מפאת קוצר זמן ורצון להספיק ספרים נוספים אבל הוא שווה פעמיים.

ולא סתם אני אומר יין. ליין יש תפקיד חשוב בעלילת  סוחרי האומות והוא נוכח קבוע בו ומכניס את האווריריות לעלילה.

"קוקינו קרא סקיאחתיס הביאי לנו יין"

היא מיהרה לבא בשאלה מה רצה מכם השחור הזה?

אל תתערבי בעניינים שלי, אמר סקיאחתיס,  העסק שלך הוא למכור יין אז הביאי לנו עוד בקבוק. בואו חברים קרא אל היושבים "על חשבוננו"..(ע. 90)

הדיאלוגים השנונים, בעלי דוק קבוע של הומור ואכזריות מקפיאת דם לעיתים, המסתתרת מתחתם. כמו למשל הדיאלוג בין  הנזירה אגפי לכומרה שבו היא מתוודה כי למרות שנחטפה מבעלה התאהבה מהיום הראשון ברעיון שלהיות המאהבת של חוטפהּ "כי הייתה בו עוצמה זוהרת שכבשה אותי וריככה את מצפוני"..

והכומר מנסה לחלץ ממנה חרטה:

"אמנם לא התחרטת אז, אבל הנה את מתחרטת עכשיו וטוב שכך.."

-אבי אין בי כל חרטה גם עכשיו

"הישמרי בלשונך, אישה".

אין כל חרטה בעולם שאינה כרוכה במידה של צביעות"...

 "שמעתי את דבריהן של נשים רבות בחיי, חשב בלבו האב אמון, אך על מה התוודו? על דברי רכיל, על שקרים, על מריבות עם הבעל ולפעמים על קינאה. מעולם לא סיפרו למשל על גניבה. על פי רוב סיפרו בגאווה על תכונותיהן הטובות או דיברו רעות על השכנה או על חברה כלשהי. כך הבינו את משמעות הוידוי. מעולם לא חשפו מחשבות נסתרות על בגידה. סיפרו שחטאו בכל ששתו בטרם טעמו את לחם הקודש וכדומה. בכל אלה הודו. אך מי מהם העזה אי פעם להתוודות כפי שמתוודה האישה הזאת?" (ע. 128)

אלכסנדרוס פאפאדימאנטיס כתב את הספר בהיותו בן 31. אומרים עליו שהוא גדול הסופרים היוונים במאה ה- 19. נכון שלא מכיר עוד מאותה מאה אבל אהבתי את הרעיון שהוצאת כתב, הוצאה קטנה מתל-אביב שמה את ידה על כתב היד היווני ותרגמה אותו לעברית והוציאה אותו לאור על מנת לחשוף לקורא הישראלי את איכות הכתיבה שלי מי שאולי היה אביהם הרוחני של כמה מהסופרים האהובים עלי בהם סטראטיס מיריבליס (המורה זהובת העיניים ועוד)  או כמובן ניקוס קזאנצקיס (זורבה היווני, חירות או מוות, פאפא ינארוס ועוד)

העלילה של סוחרי האומות קצת מזכירה טרגדיה יוונית סיפור על אבגוסטה  היפה (היה עדיף לתרגם שמה לאוגוסטה כמו בשער האחורי של הסופר)  בת האי נקסוס נחטפת מביתה ומבעלה האוהב איוואניס מוחארס, על ידי אורח פוחז נוטה ללון. אוגוסטה אינה מצליחה להתגבר על  כוחה הכובש של תשוקתה לאיש שחטף אותה מביתה ומבעלה ומנסה לכפר על עוונה עד לסוף הטראגי-יווני המתבקש. מהו? לא אקלקל.

בספר מוזכרת וונציה היפה ומי שביקר בה בשנים האחרונות (כמוני, אשתקד) ייהנה לקרא תיאורים שלה במאה ה- 12 כפי שנכתבו במאה ה- 19, וכן מוזכרים  שורה של איים יוונים כנקסוס, סנטוריני, פאטמוס, פארוס, איים שמוכרים כאתרי נופש אהובים ואו מוזכרים בעת האחרונה כמקום מעבר  לפליטים הנסים על נפשם מסוריה. מכל מקום נעים לקרא על התרחשויות שאירעו במקומות הללו לפנים.

מומלץ:

(גילוי נאות: הספר התקבל לקריאה מהוצאת כתב. סיפורים קצרים מאת הכותב רואים מעת לעת אור בהוצאה זו).