"סוזן" היא שיר של ליאונרד כהן, שגיבור הסיפור המדבר גוף ראשון, אוהב מאוד ומנגן אותו בכלי הנגינה שלו ובראשו, בלי סוף. בכניסה לביתו יש ליורי פוסטר של "הרולד ומוד".
שכניו, זוג צעירים: תמי ואמנון. הם מתעניינים בו והוא מתעניין בהם. הוא מוזיקאי בינוני ואוהב מאוד ג'ז ומוסיקה כמו של החמישיה של צארלי פארקר. הוא כמעט בן 46 והוא מוזמן למילוי מקום עם הקונטרבס שלו בהופעות. הוא גם מרצה אך מרגיש את עצמו בינוני בהישגיו. מהר מאוד מסתבר ליורי שהוא מאוהב בשכנתו התמירה והיפה ועוד מעט אחרי זה, גם בבן זוגה אמנון, שגם הוא תמיר ויפה (שניהם צעירים ממנו כבחמש עשרה שנה).
השלושה מתידדים ומגיעים ליחסים מיניים לא רגילים.(לפחות בעיני). יורי קורא להם "ילדי השיטה" המתמחים ורגילים בטכנולוגיה של זמננו, שלא פוחדים מהעולם החדש הדיגיטלי והאינסופי.
איך זה ייתכן שיורי המרובע יתחבר עד כדי כך לזוג השכנים שלו? החדר בו מבלים השלושה את רוב זמנם ברומן, והמיטה עליה שוכב יורי, משמשים לשלושה כמקום וידוי על הנסתר ביותר בחייהם.
לא ארחיב- רק אומר, שהקריאה זורמת והקורא (לפחות אני) די המום מן המתרחש. בעיני זה סוג של פורנוגרפיה שנחשפתי אליה בלי הכנה מוקדמת. קורא אחר יחשוב שאני שמרנית מידי. זה היה מעניין לקרוא אך אני די הזדעזעתי.
בספר יש גימיק מסויים המתחיל בעמ' 207 ועד סופו, והוא נקרא: "בונוס מיוחד" או "הספר שמאחורי כתיבת הספר". בעמודים אלה מגיבים אנשים שהמחבר נתן להם לקרוא את ספרו על המתרחש. המחבר עצמו אומר, שכל מה שהם אומרים ומגיבים יחד אתו על הספר "הופך סיפור מרתק העומד ברשות עצמו", (שם, כנ"ל), ואני שואלת: האומנם? מה דעת אלה מכם שקראו את הספר?
לי נראה שעמודים אלה נוברים במתרחש בספר והם מתאימים לשיחה עם הכותב במסגרת הרצאה או מפגש על הספר.
האם אני ממליצה? מי שהדברים שתיארתי לעיל מעניינים אותו, מוזמן לקרוא.
