איזה ספר כתבה גל!! אמנם מוגדר כ"ספר נוער", אבל בכלל לא רק לנוער.

אני מכירה את גל אלגר כבר דיי הרבה זמן, אנחנו חברות באותה קבוצת סוקרי ספרים כבר שנים, נפגשנו מספר פעמים,כולנו ידענו על הספר "שבדרך" וחיכינו לו.

גל היא עובדת סוציאלית וגם עורכת. שני המקצועות ניכרים בכתיבה שלה, בספר הזה שהוציאה.

הספר כתוב היטב, קולח, ומותח על נושאים בוערים שיכולים להתרחש בעולמנו מבלי שנבחין בכך, נדרשת נפש טיפולית רגישה להבחין במה שמתחולל, מתחת לפני השטח.

אמנם היא התחילה לכתוב את הספר בגיל 16, אבל אנחנו לא בוחרים להיות "מטפלים", "זה" בוחר בנו. נולדים עם זה. חושבת על גל הנערה הצעירה שהחלה בכתיבת הספר ומדמיינת נערה רגישה מאוד, שמקשיבה פנימה, שרואה מתחת למסכות.

כיוון שגם אני עסקתי ולמדתי בעבר טיפול בבני נוער בסיכון, יכולתי לזהות תהליכים ולהבחין בהתרחשויות, הספר כתוב בצורה מקצועית מאוד, תואם מציאות. ככה זה. כמו שגל כתבה.

אפשר לראות את כל הסימנים בדרך.

"השתקפויות" מסופר מפי שתי דמויות מרכזיות. אפרת ותום.

אפרת יתומה מאב, אמה נשואה בשנית לחיים, יש להם שני ילדים משותפים והם מגדלים גם את אפרת-נערה צעירה בכיתה ט' ואת אחיה הבכור עומר.

עומר נער מרדן שכנראה גם סוחב הפרעות התנהגות ובעיות רגשיות, הוא מתנגד בכל הכוח למרות של חיים ושל אמו.

אפרת תלמידה טובה, ילדה טובה וצייתנית. אף פעם לא מתמרדת ותמיד נכונה לעזור, היא מה שמכונה "ילדה הורית", מטפלת בכולם. מקשיבה לכולם, מאכילה את כולם ומתייעצת עם חיים, לגבי כל דבר כמעט. אף אחד לא ממש "סופר" את האמא.

האמא מתוארת כדמות אנמית, שאין לה ממש כוח או מעמד בבית. מי שדומיננטי יותר הוא חיים. הוא "בעל המילה" ויכולת ההחלטה. הרבה פעמים חשתי שאפרת מחליפה את אמא שלה.

תום הוא מה שנוהגים לכנות "ילד בעייתי", או "המופרע" של הכיתה. הוא גדל בקרית שמונה ויום בהיר אחד אמא שלו החליטה בלי התראה לארוז חפצים ולעבור לחיפה, כשהיא מרחיקה אותו מחברים ומבני משפחה. תום שהיה ילד אהוב ומקובל, הפך לילד הזה שמסלקים מהמסיבה.

הם לא סובלים אחד את השניה. תום קורא לאפרת "צבועה" כי הוא מרגיש שהיא לא מספרת את האמת. שהיא מסתירה המון, אחר כך הוא מכנה אותה "כומר", כי כולם מספרים לה הכל והיא מקשיבה, אבל יש איזה מתח בין שניהם שמלמד שזה לא לגמרי הכל, שאולי מתחת לפני השטח יש ביניהם הרבה יותר משותף ממפריד. משהו קורה והם מתקרבים והופכים לחברים טובים שיכולים להיות זוג של ממש לולא ההתנגדות של בני משפחה. חיים ואמו של תום.  

ספר חשוב, כתוב היטב, מותח, מלמד דבר אחד או שניים על החיים ועל כל מה אנחנו לא יודעים.

ממליצה מאוד, לא רק לנוער.

תום ואפרת הם בני אותה כיתה, כיתה ט', ולומדים בחטיבה בחיפה. כשהם מתחילים את השנה שניהם לא סובלים אחד את השנייה. תום טוען שאפרת צבועה והחברות שלה עוד יותר צבועות.
תום הוא ילד מופרע, נחשב "ערס", שעבר מקריית שמונה לחיפה אחרי שאמא שלו החליטה לארוז את הכל ביום אחד בהיר ולעבור. היא לא הייתה מסוגלת להישאר בקריית שמונה יותר. נראה שתום פגוע מהעניין כי הוא אוהב את קריית שמונה והוא אוהב את האנשים שם כי כל החברים שלו שם וגם המשפחה שהוא כל כך אוהב, למה שמישהו ירצה לעזוב את זה? על כך הוא נוטר טינה לאמא שלו(שמעורערת בנפשה ובמהלך הזמן מצבה מידרדר בגלל שהיא מסרבת לקחת את הכדורים).
אפרת היא הילדה הטובה, הצייתנית, שבשבילה הכל הולך. בלימודים יש לה ציונים של 90+, יש לה חברות שאוהבות ומקיפות אותה, ואבא חורג שמעריץ אותה ומפנק אותה בלי סוף. אפשר לומר שהיא הילדה המושלמת.

בגלל איך ששניהם מתנהגים ובגלל איך שהחיים של שניהם נראים, אף אחד לא מעלה על דעתו שהם יהיו ידידים טובים שכולם בטוחים שהם זוג. אף אחד לא מעלה על דעתו שהם ייפגשו על בסיס יומיומי, ושתום יהיה הבנאדם שהכי מבין את אפרת. בעצם, הבנאדם היחידי שמבין את אפרת.
במשך שנים אפרת מזייפת את האושר שלה, וכולם בטוחים שהכל בסדר איתה כי ככה היא מראה לסביבה. תום הוא היחיד שמבין את המצב והיחיד שמצליח לשבור את המעטפת שבנתה במשך השנים.

השתקפות זה לא מהספרים שצריך להרחיב במילים בתיאור שלו, אלא להרחיב במילים במה אתה חושב עליו.
אני לא קוראת הרבה ספרים שנכתבו במקור ע"י ישראלים, אבל השתקפות הוא אחד מהטובים שביניהם. ובכלל, הוא מתאר מצב שלא עולה על הדעת של הרבה מהנוער ובטח שלא אצל מבוגרים.
כשתום עבר מקריית שמונה לחיפה הוא היה אבוד, לא היה לו אף אחד חוץ מנועם(שגם הוא לא בדיוק חבר) והוא לא ידע מה לעשות עם עצמו- אז הוא הפריע. גם כשחזר מחיפה לקריית שמונה היה אבוד, כי חלק עצום ממנו נשאר בחיפה, חלק שאם לא היה מכיר כנראה לא היה נשאר. החלק הזה הוא אפרת, בין הדמויות היותר סגורות שקיימות. בין הדמויות היותר אבודות שקיימות ובין הדמויות הכי שוברות שקיימות.
אפרת הייתה החברה הראשונה של תום, ונראה כי לא יצליח להתאושש ממנה.
כקוראת של הספר, אני אומרת *לכולם* ללכת לקרוא אותו כי זה ספר מעולה.  

אז אתחיל עם גילוי נאות. והוא דיי ארוך.

כן, אני מכירה את גל.

כן, אני אוהבת את גל.

כן, גל ואני נמצאים הרבה מאד שנים באותה קבוצת ספרים.

כן, אני פגשתי את גל מספר פעמים.

כן, תמכתי בגל לאורך כל הדרך וגם עודדתי, בכל התהליך של הוצאת הספר, אפילו שלא ידעתי על מה הספר.

כן, גל כתבה לי תודה בסוף הספר.

וכן...גל, כמו האחרים שאני מכירה וכותבת על הספרים שלהם, יודעת שאני מחמירה במיוחד איתם.

זהו.

ועכשיו לסקירה. זה יהיה בשני חלקים.

החלק הראשון על הספר עצמו.

החלק השני המחשבות שלי על הספר.

הספר מספר על נער ונערה שלומדים באותה כיתה. תום ואפרת. על שתי משפחות.

שניהם בני 15. שניהם בכיתה ט. לכאורה זהו ספר התבגרות.

תום ואפרת כל כך שונים. וכל כך הרבה יש להם מהמשותף.

תום הוא בן לאם חד הורית. אין הוא יודעת מי האבא שלהם. לפני 5 שנים הוא עבר מקרית שמונה לחיפה. יום אחד בפרץ של רגשות, בהפתעה גמורה, אמא שלו ארזה אותו ואת הבגדים שלו ועזבה את קרית שמונה והגיעה לחיפה. תום היה צריך לעזוב מאחור את הכל. בלי להיפרד. את החברים שלו, את המשפחה שלו, החברים הכי טובים, הכל. תום לא מסתדר. הוא דחוי. הוא מה שנקרא "ערס". הוא שותה, מעשן, בורח משעורים. הוא מציק לבנות, אין לו חברים, הוא ציני, הבנות שונאות אותו. הוא מעליב. יש לו רק חבר אחד, וגם הוא לא חבר-חבר, פשוט עוד  ילד דחוי. הוא הולך מכות. כל הזמן מזמינים את אמא שלו לבית הספר. הוא שונא צביעות. זורק  הכל בפנים. הוא מנגן בגיטרה. משחק במחשב. יש לו תכונה  מיוחדת, הוא חש אנשים ומצבים. באיזה שהוא חוש, חודר אליהם.

אמא של תום היא מעורערת בנפשה. היא שמנה, לא יפה. היא לא תמיד לוקחת את התרופות שלה, וכאשר היא מדלגת על תרופות היא משתוללת. היא ניתקה את תום מהמשפחה שלו בקרית שמונה. אין לו אף אחד. רק אמא שלו. ואותה הוא אוהב, והרבה פעמים אף מטפל בה.

בקיצור, הוא בודד, לא מוכנים להזמין אותו למסיבות (אחרי שפעם הגיע והתחיל לעשן ולשתות אלכוהול) הוא שם זין על כולם ועל כל העולם, מרוכז בעצמו. שונא את כולם.

אפרת היא ילדה יפה (אף על פי שהיא חושבת שהיא שמנה מידי), יש לה שערות עד אחורי הברכיים. היא המאמי של כולם. המאמי הלאומית. היא החנונית של הכיתה. תלמידה מצטיינת. היא בעצם הכומר של כולם. כולם מספרים לה הכל. היא חייבת, שהכל יהיה בסדר. כולם יהיו חברים של כולם, כולם יהיו מרוצים, והיא מסדרת הכל. כל העולם על הכתפיים שלה.

היא מאד אהובה על כולם.

אבל בבית....

אביה נפטר כאשר היא הייתה בת 5. הוא השאיר אשה , אותה ואת אחיה הבכור , עומר. בהתחלה הם חיו אצל הורים של אביה בבאר שבע. ואז לפי האם, הם גרשו אותם. מאד (גיל 6), היא לא ראתה את סבא וסבתא שלה. היא ואחיה רק מקבלים פעמיים בשנה מעטפת כסף.

אמא שלה, היא אישה יפה אך מאד תלותית. חסרת חוט שדרה. היא התחתנה עם חיים, ויש להם עוד שני בנים. אפרת שונאת את אמא שלה.

עומר הוא ילד קשה. הוא עף כבר מכל בתי הספר. הוא זקוק לתרופות. רב עם חיים. לא מדבר עם אפרת ואמא שלו. מרביץ.  כך קורה שאפרת גם נושאת את עול המשפחה. כאשר צריך לסדר משהו, קוראים לה.

חיים בעצם שולט במשפחה. הוא מאד מניפולטיבי.

וחיים...חיים הוא אב חורג למופת. בין אפרת וחיים יש יחסים מאד קרובים. היא משיגה ממנו הכל. הוא מאד מפנק אותה. היא מרגישה שהוא היחידי שדואג לה. היחידי שהיא יכולה לסמוך עליו. והוא דיי מתמרן אותה.

אפרת תמיד מחייכת. אך לאפרת יש סוד. סוד אפל.

מכל מיני סיבות ונסיבות תום ואפרת מתחברים. לא חברים, רק ידידים. אפרת לא אוהבת שנוגעים בה. ודווקא תום, הוא זה שחש, שמשהו באפרת לא בסדר. שהחיוכים שלה מזוייפים. לא אמא של תום, ולא חיים מרוצים מהחברות הזו.

יש כאן מפגש, של שתי נפשות שבעצם המשותף רב יותר מהמפריד. הוא תוהים, מגששים, מתאהבים, פוחדים. כאשר אחד מתקרב השני משום מה נעצר והפוך. הם צריכים לבטוח אחד בשני, אך קשה להם.

הם לא תמיד מספרים הכל אחד לשני. מסתירים. רצונית או לא רצונית.

הספר כתוב בצורה מיוחדת. מונולוגים של אפרת ותום. בגוף ראשון. פרק אפרת, פרק תום. כל דבר וכל מאורע מתואר דרך עיני שניהם. הרבה מחשבות שלהם. אי בטחון בעצמם ובסביבה.

ועכשיו החלק השני.

יש הרבה מצבים שאחד מהם זועק לעזרה. במיוחד אפרת. אך זאת צעקה אילמת.

למשל, אפרת מגלה משהו לתום, ואף על פי שהיא אומרת לתום לשכוח את זה או לא לעשות כלום, היא בעצם רוצה שהוא כן יעשה מעשה. וזה משאיר את תום במצב נוראי. לפעול או לא לפעול. האם "לבגוד" באימון של אפרת?

הספר מוגדר כספר נוער.

אך אני חושבת שגם המבוגרים צריכים לקרוא אותו.

אני חושבת שקריאה של אדם מבוגר שונה מזה של הנוער.

אני בעצם גיליתי את כל הסימנים, וידעתי (כנראה) לאן זה יתגלגל.

אני חושבת שחשוב מאד שהנוער יקרא ויפנים את הסימנים. שידע לגלות אותם, שידע לפעול. שיהיה קשוב לצעקה אילמת של החברים, גם אם הם מחייכים כל הזמן ואומרים שהכל בסדר.

אבל אל תטעו. הספר זורם מאד. אומנם בהתחלה קצת חשבתי שהוא נמרח, אבל פתאום הספר תופס תאוצה, לא יכולתי להוריד אותו מהידיים. פשוט הייתי חייבת לקרוא ולקרוא ולהמשיך לקרוא. לא יכולתי להפסיק.

כל כך רציתי לחבק ולטלטל את תום ואת אפרת. כל כל רציתי לצעוק בעצמי.

ספר מאד חשוב. למבוגרים ולנוער.