|
|
|
כל הנשמות |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 4382 |
|
|
המספר של כל הנשמות, הוא מרצה אורח ספרדי באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית. את הערבים הוא מבלה באירועים נפוחים של הקהילה האקדמית, את הלילות בחרדה קיומית, ואת הימים בשיטוט ברחובות העיר המוצפים בקבצנים פרועים, בנבירה בחנויות ספרים ישנים וברומן חסר סיכוי עם אישה נשואה.
יעבור זמן רב עד שיגלה שבעברה טמון סוד אפל - סוד שהמפתח לפענוחו הוא דמותו הטרגית של סופר נשכח.
כל הנשמות בכתיבתו המהפנטת של חוויאר מריאס הוא רומן על אהבת אישה, אהבת גברים ואהבת ספרים - ובה בעת גם סאטירה משעשעת ונוקבת על הווי האקדמיה.
כמו בספריו הקודמים, מריאס בונה חידה על גבי חידה, אבחנה על גבי אבחנה, ומוסיף פרט לפרט – עד שהקצוות נקשרים באבחה של זיכרון, הבנה ומודעות למצב האנושי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2013
הצהרת כוונות בפתיחה לרשימה
1.אין לי כל כוונה ברשימה זו להתייחס לתוכנו של הספר מעבר לרמזים שאולי יעלו תוך כדי העיסוק שלי בעילה לרשימה זו: השימוש הרב בסוגריים בספר.
2. מובן מאליו שלא אטפל בכל הדוגמאות לסוגריים שיש בספר.
3. מתקבל על הדעת שהדיון שלי בנושא לא יהיה... המשך הביקורת
הצהרת כוונות בפתיחה לרשימה
1.אין לי כל כוונה ברשימה זו להתייחס לתוכנו של הספר מעבר לרמזים שאולי יעלו תוך כדי העיסוק שלי בעילה לרשימה זו: השימוש הרב בסוגריים בספר.
2. מובן מאליו שלא אטפל בכל הדוגמאות לסוגריים שיש בספר.
3. מתקבל על הדעת שהדיון שלי בנושא לא יהיה דיון ממצה.
4. אם נמלטו מעיני העששות (שהעבירו למוח) מספר היבטים של משמעות הסוגרים, אשמח אם תתייחסו
ותעירו לי.
עכשיו להתרשמות עצמה:
רבות התלבטתי מדוע בחר חוויאר מריאס בטכניקת כתיבה זו. כשניסיתי לגייס אחרים לעזרתי צוטט רוביק רוזנטל כמי שאומר (כותב) : מוטב יעשה המשתמש בסוגריים, שיחשוב לפני פתיחתם אם אכן הכרחי להוסיף את הנאמר בהם. במקרה שהמסקנה תהיה שאין הנאמר חשוב, למה להוסיף אותם לכתוב.
אם הנאמר חשוב – אפשר לפתוח משפט חדש.
כלומר אליבא דה רוביק רוזנטל (אם הבנתי נכון) השימוש בסוגריים מכביד ומיותר.
אני לכשעצמי אוהבת להשתמש בסוגריים. לדעתי מה שנכתב בהן מוסיף אפשרויות ומרחיב את העיקר והנאמר בצורה ישירה.
מי שמציע לוותר על השימוש בסוגריים, לדעתי עלול לגרום שאיכויות מסוימות לא תמצאנה את ביטוין באותו אופן מגוון. (שמאפשרת התוספת הקורצת בסוגריים)
כאשר חוויאר מריאס (להלן ח.מ.) מציין בעמ' 8 בדברו על וייל השוער – דמות שולית " ויל לא ידע באיזה יום הוא חי (פשוטו כמשמעו).
לדעתי יש כאן הדגשה במין הפוך על הפוך, גם למה שיבוא אחר כך: (הוא היה נשמה טהורה מכדי שתקנן בו דאגה, שכן דאגה היא רגש המחייב התבוננות לעתיד, והוא היה חף ממנה לחלוטין).
אם אני מנסה להבין את ח.מ. בשרטוט דמותו של ויל, הרי דווקא דמות זאת לא יאה לה פשוטו כמשמעו, הוא אולי היה נשמה טהורה , אך גם מאד מבולבלת. לא רק שהוא היה מבלבל בין הזהות של הדיירים בבניין שהוא עמד בפתחו, אלא גם היה מבלבל בין הזמנים. כנאמר עליו:
".... הוא לא רק האמין שהשנה היא 1947, מבחינתו זאת ממש היתה 1947 או 1914 או 1935 או 1960 או 1926 או לכל שנה אחרת משנות חייו הארוכות כל כך. "
למרות כל המידע הזה נמצא ויל, שהתאלמן לאחרונה, להיות ראוי לתיאור הבא: "מעולם לא ראיתי מבט כה צלול (בוודאי לא בעירי, מדריד, שבה מבטים צלולים אינם בנמצא) כמבטו של הגבר בן התשעים כמעט...." (ע' 8)
התאורים של ויל שיש בהם סוג של איפכא מסתברא, כמו הרבה ההערות סוגריים נוספות, מוסיפות לספר נופך אירוני – אמנם אנחנו עוסקים באקדמיה ובמלומדים אך עזבו אותי מהנפוחים האלה .
כאשר ח.מ. אומר בעמ' 9 ("בדומה לדיוקנאות מן המאות שעברו, או לתמונה שצולמה רק שילשום"{גם בהתיחסות לויל. ש.מ.} ) הוא משתעשע, כי הוא אומר דברים סותרים במחי סוגריים. במקרה הזה הוא מעלה אפשרות שהישן והחדש אחד הם.
{ואם הסקנו שהכל חד הוא {לא ממש כשקוראים את הספר בעיון}אולי זה המקום לסיים את הרשימה! מסכימה שלא חקרתי כהלכה את נושא (הסוגריים) שלו התיימרתי להקדיש רשימה זו, אך יש לי ראציונל נפוח - אני מרשה לי חופש [אקדמי]. במידה מסוימת כל מי שכותב יכול להיות שרירותי בכתיבתו, כיון שכך, בחרתי לסיים עכשיו את התרשמותי מן הספר... ואם לא הצלחתי להסביר למה לדעתי כדאי לקרוא אותו, לא נותר לי אלא להיאנח עמוקות}.
שלומית מירון, בית ניר
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2013
לסרטים העוסקים בעולם הלימודים האקדמים, המכללות והאוניברסיטה קיימים שתי נקודות מבט מרכזיות בלב העלילה. נקודת המבט של התלמידים, (לא פעם תלמידים מרקע שונה מתלמידי הקולג' האלטיסטים), או המרצים (גם הם לא פעם מגיעים מעולם אחר וזר לחיי האוניברסיטה). הספר "כל הנשמות" עוקב מנקודת מבטו של... המשך הביקורת
לסרטים העוסקים בעולם הלימודים האקדמים, המכללות והאוניברסיטה קיימים שתי נקודות מבט מרכזיות בלב העלילה. נקודת המבט של התלמידים, (לא פעם תלמידים מרקע שונה מתלמידי הקולג' האלטיסטים), או המרצים (גם הם לא פעם מגיעים מעולם אחר וזר לחיי האוניברסיטה). הספר "כל הנשמות" עוקב מנקודת מבטו של מרצה זר ממוצא ספרדי, ממדריד, שבא למשך שנתיים קצובות ללמוד וללמד בעיירה אוקספורד הבריטית, אחת האוניברסיטאות האלטיסיטיות והמכובדות בעולם כולו.
עצם המחשבה על גבר שבא למקום זר ממחישה לקורא את בדידותו. כשגבר מהמדינה הלטינית - ים תיכונית החמה בא לעיירה בריטית, מרכז ההתנשאות האריסטוקרטית והאלטיסטית של התרבות הבריטית, בדידותו גדלה שבעתיים.
את הסיפור הוא מספר למעשה כשנתיים לאחר ששב לארצו ולביתו במדריד ונשא אישה ואף נולד לו ילד קטן והוא נזכר בשנתיים שעבר בבדידות בעיירה הבריטית השלווה והמתנשאת תוך שהוא נזכר בפרקי חיים.
התיאור מעט פרוזאי אך הייתי אומר שמזכיר לי יותר את רוחו של ההומור הבריטי היבש מאשר את הלהט והחום שהייתי מצפה כי ינדוף ממנו כיליד ספרד. הוא מתאר בהומור דק ומושחז את חיי האקדמיה בה גם פרופסורים מכובדים כבולים למנהגי תרבות מיושנים ומלאים ביוהרה עצמית שהיא כנראה מה שנותר להם באותה עיירה אוניברסיטאית משעמת כשהמשכורות לא הכי גבוהות ואין משרה קורצת. מתאר גם את מסורות ארוחות הערב הרשמיות בלבוש גלימה שחורה ופאה אך היא למעשה חגיגת שיכורים לפרופסורים המכובדים.
זהו סיפור בדידותו של המרצה הזר, שבחר בבריטניה בשל התמחותו בספרות קלאסית שבריטניה היתה אחת ממקומות היצירה החשובות שלה כי אחרת אין לי הסבר מדוע בחר לגלות מספרד מוצפת השמש לאי הערפילי ולחברת אנשים קפואה ונוקשית. מבחינתו רגעי השיא בשנות חייו באוקספורד הוא ניהול רומן עם מרצה אקדמית צעיר ונשואה (שגם בעלה מרצה אקדמאי) ואם לילד, רומן או ניהל כמעט כל תקופת חייו באוקספורד מתוך נואשות לא להיות בודד.
הספר לועג במרומז לחיי האקדמיה רוויות המסורות המיושנות שאופייניות לאוניברסיטאות אלטיסטיות במיוחד אך הוא עושה זאת באופן מוזר מנקודת מבט של מרצה זר מספרד שכותב את זכרונותיו במעין הומור בריטי יבש. לא כל אחד יהנה מספר זה העוסק בתחושת הבדידות העצמית ובהומור שלא יהיה מובן לכל אחד. ספר מעניין למביני הומור בריטי בלבד. אחרים יעדיפו לראות עוד סרט על חיי הקולג' המטורפים של הסטודנטים האמריקאים (זה גם מצחיק יותר).
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2013
הספר דורש ריכוז והתמסרות שלפרקים הרגשתי שחסרים לי ואי-לכך חשתי כמי שעושה לו עוול.
אבל משהו בקצב ובסגנון לא איפשר לי להרפות. הספר מהלך קסם, תיאור של החיים והשיגרה בעיניי המספר הוא הנוכרי, הזר שבא לתקופה מוגבלת, קצת מציצן, הרבה בודד.
התחושה של שיקום חיים... המשך הביקורת
הספר דורש ריכוז והתמסרות שלפרקים הרגשתי שחסרים לי ואי-לכך חשתי כמי שעושה לו עוול.
אבל משהו בקצב ובסגנון לא איפשר לי להרפות. הספר מהלך קסם, תיאור של החיים והשיגרה בעיניי המספר הוא הנוכרי, הזר שבא לתקופה מוגבלת, קצת מציצן, הרבה בודד.
התחושה של שיקום חיים שהתרסקו מאד מוכרת לי, לחיות מאחורי מסך מגן, מאחורי שיגרה מגוננת, זו תחושה שנוגעת לליבי.
הספרדית עלתה לי מבין השורות, הניגון, היכולת לראות מבעד לעיניי המספר, לקלוט את הניגודים בין החיים בספרד לאנגליה.
ברגע הנכון הצלחתי לזרום
ונהניתי.
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2013
המספר של "כל הנשמות" הוא מרצה אורח ספרדי באוניברסיטת אוקספורד, ובספר הוא מתאר את השנתיים שבילה שם. למספר נקודת מבט צינית על חיי האקדמיה בכלל, ועל אוקספורד בפרט. הוא מתאר בלעג את הפרופסורים הנכבדים, את ארוחות הערב המשמימות, ואת המחקר האקדמי העקר. ובעיקר הוא מתאר את כולם כעסוקים... המשך הביקורת
המספר של "כל הנשמות" הוא מרצה אורח ספרדי באוניברסיטת אוקספורד, ובספר הוא מתאר את השנתיים שבילה שם. למספר נקודת מבט צינית על חיי האקדמיה בכלל, ועל אוקספורד בפרט. הוא מתאר בלעג את הפרופסורים הנכבדים, את ארוחות הערב המשמימות, ואת המחקר האקדמי העקר. ובעיקר הוא מתאר את כולם כעסוקים באופן אובססיבי רק בדבר אחד- סקס. עם נשים ועם גברים, שכן כמיטב המסורת האנגלית, חלק נכבד מהמרצים באוקספורד מעדיפים את בני מינם. "איש מאיתנו אינו חושב על שום דבר פרט לנשים וגברים". כל השאר, כולל המחקר האקדמי שהוא לכאורה מהות קיומה של אוקספורד, הוא למעשה שולי לעיסוק המרכזי.
הספר לא מהנה במובן הרגיל של המילה. אין בו עלילה סוחפת, כי אם רצף של אירועים, לא תמיד קשורים ביניהם, סביב חייו של המספר באוקספורד, ידידיו, ובעיקר ניסיונותיו לקיים את הקשר עם האישה הנשואה עימה פיתח רומן בסמוך לאחר הגיעו לעיר. אוקספורד מתוארת כעיר משמימה ומונוטונית, וכך גם תושביה, אם כי להם לפחות יש לעתים את הצד האקסצנטרי שבא לידי ביטוי בחיים הפרטיים. המחקר האקדמי מתואר כעקר ומשמים אף הוא. עד כדי כך, שהמספר פשוט ממציא חלק מהחומר אותו הוא מלמד את תלמידיו. כדבריו: "כשהידע האמיתי חסר כל חשיבות, אין מניעה להמציא" (ע' 15). האווירה הכללית בספר היא של ניהיליזם וחוסר משמעות. לכן קשה לומר שהספר מספק חוויית קריאה סוחפת, ואמנם במקומות מסוימים שקלתי להפסיק את קריאתו באמצע. אולם משהו בו בכל זאת משך אותי להמשיך לקרוא. אולי זאת העובדה שלמרות האווירה הקודרת והמיואשת, יש בספר רגישות אנושית, דמויות שמצליחות בכל זאת לעורר אמפתיה, ותובנות מעניינות. לקראת סופו הספר גם מקבל תנופה ונפח רגשיים, וחלק מהדמויות בו מוארות לפתע באור חדש.
סיכומו של דבר, שמחתי שהתעקשתי להמשיך בקריאה. אמנם הספר השאיר אותי מעט קודר, ספקני ומהורהר, אך גם זה הרי חלק מהחיים.
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2013
מרצה ספרדי בא לאוקספורד לתקופה מוגבלת בחוזה מוגבל בזמן. הוא מעביר את זמנו בשיטוט בחנויות של ספרים משומשים כשהוא מנסה "לצוד" דווקא את הספרים הישנים מאוד, מיוחדים ולא נפוצים. הוא מחטט במדפים מאובקים ושולף ספרים נידחים ונדירים, מבלה במשך זמן רב בחנויות הספרים המשומשים. באוקספורד... המשך הביקורת
מרצה ספרדי בא לאוקספורד לתקופה מוגבלת בחוזה מוגבל בזמן. הוא מעביר את זמנו בשיטוט בחנויות של ספרים משומשים כשהוא מנסה "לצוד" דווקא את הספרים הישנים מאוד, מיוחדים ולא נפוצים. הוא מחטט במדפים מאובקים ושולף ספרים נידחים ונדירים, מבלה במשך זמן רב בחנויות הספרים המשומשים. באוקספורד הוא משתתף ב"שולחן הרם", כאשר נערכת סעודה עתירה במנות משובחות ומימין ומשמאל יושבים אורחים שלהם צריך להקשיב או להרצות במשך מספר דקות מוגדר, כאשר ישמע קול הפעמון המצטלצל ידבר המשתתף עם עמיתו בצד השני שמסב לשולחן, כשישמע שוב דנדון הפעמון ידבר עם הקולגה בצד ימין וכו`, כל פעם יחליף צד בהתאם לצלצול הפעמון שמגביל את זמן השיחה. בינתיים מלצרים יפנו עוד ועוד צלחות ולעתים ניתן לצאת מסעודות כאלה רעבים.
המרצה הספרדי רוקם קשרים בעיקר עם שני מרצים אנגלים. באוקספורד יש נוהג לסחור במידע ולהפיץ מידע על האחרים. לרכילות יש חשיבות מיוחדת וכולם עסוקים בלהמלט מלחשוף מידע אישי פרטי על עצמם, אך מרבים במסירת מידע אישי על אחרים. רבים משוטטים שם חסרי מעש והחשב שהיה בעל עמדת כוח וחלש על סכומים רבים, יכל למצוא את עצמו מת חסר כל, חסר ממון וחסר הערכה או כבוד. אחרי שבעל התפקיד פרש מעבודתו לאט לאט זכרונו דוהה בקרב עמיתיו ושמו נשכח מהבריות ולכיבודים כמעט ולא יזכה יותר.
הקבצנים באוקספורד לא יודעים כיצד פושטים יד ומבקשים נדבה, לעומת זאת הם יודעים להפחיד ולאיים, אך הדונים המכובדים יודעים להפחיד את הקבצנים ולהבריח אותם בחריצות לא פחותה.
דברים רבים לומדים מהספר על אוקספורד, אורחותיה ומנהגיה, מי שאוהב לתור אחרי ספרים בחנות של ספרים משומשים יזדהה עם האובססיה של גיבור הספר בצייד אחרי ספרים נדירים. גם אני חטאתי בזאת לעתים (חיפשתי וגם מצאתי ורכשתי ספרים נדירים של וירג`יניה וולף ודוקטורוב). יתעניין במערכת היחסים של המרצה הספרדי עם עמיתיו למקצוע ובאובססיה שלו אחרי אישה שחשק בה. לאוהבי הפילוסופיה ואנשים שמנסים לנתח את חייהם וחיי היקרים להם שוב ושוב על מערכות יחסיהם, למה הם בוגדים למרות שלכאורה טוב להם בקשר הזוגי, על איזה צורך עונה הבגידה ועד כמה רחוק כדאי ללכת במערכת יחסים? מה הערך של קשרי דם לעומת קשר עם זרים בארץ ניכר? מה החשיבות של קשרי דם? האבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה? כלומר הכוונה האם ילדות אומללה תעבור הלאה גם בדור הבא? או אולי ניתן להתגבר על צלקות החיים? האם זה לגטימי שגבר מבוגר חושק בגברים צעירים לשעשוע? ומה עם אהבת גבר לגבר עד כמה זה לגטימי לעומת אהבת גבר לאשה?
בשביל לענות על כל השאלות האלה שאכן מתעוררות בעקבות קריאת הספר, כדאי לקרוא את הספר. בסוף הספר יש טויסט שמשנה את כל מה שחשבנו על גיבורי הספר הראשיים ומאיר את הספר באור שונה מהתמונה שנרקמה כל העת בראש.
אהבתי את הספר, הוא גרם לי לחשוב המון על החיים הפרטיים שלי ועורר הזדהות בחלק לא קטן מהמחשבות של הגיבורים הראשיים כפי שהסופר הביא זאת לכתב. אהבתי מאוד גם את סגירת הסיפור והסיום הסופי. אני ממליצה על קריאת הספר לאנשים שרוצים להתעמק בספר ולא רוצים כעת לקרוא ספרות קלילה, עם הסתייגות קלה, ההתחלה של הספר שעממה אותי וצריך לדעתי לצלוח כמה עשרות עמודים עד שהעלילה מתחילה לעניין באמת.
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2013
הוא מרצה אורח ספרדי באוניברסיטת אוקספורד.
היא נשואה, יש לה נעליים איטלקיות ולא אכפת לה להעיף אותם מהרגליים שלה בבעיטה.
הוא אוסף את נעליה. לא מניח לה לבעוט אותם מהרגליים.
יש לה רגליים שריריות, היא מעשנת ותמיד מפשילה את החצאית כשהיא שוכבת איתו. אף פעם לא מורידה... המשך הביקורת
הוא מרצה אורח ספרדי באוניברסיטת אוקספורד.
היא נשואה, יש לה נעליים איטלקיות ולא אכפת לה להעיף אותם מהרגליים שלה בבעיטה.
הוא אוסף את נעליה. לא מניח לה לבעוט אותם מהרגליים.
יש לה רגליים שריריות, היא מעשנת ותמיד מפשילה את החצאית כשהיא שוכבת איתו. אף פעם לא מורידה אותה.
זמן בשבילה הוא מטרד. היא זקוקה לאספקה קבועה של שברירי נצח. או מעיין אינסופי של תוכן כדי למלא את הזמן.
הוא צריך להקשיב לשעון. להדק לה את החצאית. לשים לב שהיא לא שכחה את הטבעת או את השקית עם הקניות.
היא מפוזרת להפליא אבל אף פעם לא תצא לרחוב כשהיא לא מאופרת.
הוא תמיד מוודא שהנצחיות שלה תימוג מפניה אחרי שהיא שוהה במחיצתו.
היא חייכנית ושכחנית ואין לה נקיפות מצפון.
הוא יודע שלמרות שהיא מצחיקה אותו הוא לא נמצא בסכנה לתפוס את מקומו של בעלה.
ובלילה הראשון והאחרון שהם מבלים יחד, כי מעולם הם לא נשארו לישון יחד בלילה, כשהוא מציע לה לחזור איתו למדריד, היא מגלה לו.
היא מספרת לו מה הפך אותה למה שהיא ומה עושה את הבחירות שלה למה שהן.
והטוויסט הזה בסוף עשה לי אאוץ קטן בלב. וחשבתי עליו הרבה אחרי שסגרתי את הספר. מה הופך סיפור אהבה מקסים, כזה שאפשר לקטוף איתו את הכוכבים מהשמיים לטרגדיה.
מתי מגיע הרגע שבו הכול מתהפך והאושר הגדול הזה הופך לסוד אפל וטרגי.
זה ספר מיוחד. לצד הרומן הזה יש הרבה חלקים משעשעים על אוקספורד והטיפוסים ששייכים לקהילה האקדמית שלה.
הסיפור לא זורם במובן הקלאסי ויש בו מעברים חדים בין אירוע אחד למשנהו.
ולמרות שזה לא ספר כבד, לקח לי זמן להשתחרר מהמחשבות עליו. הטוויסט שבסוף השאיר אותי קצת מדוכדכת על כמה רחוק הלך הסופר הזה כדי להפתיע את הקוראים, וכמה יפה הוא כתב את זה, כאילו הוא בעצם מעביר לנו עוד אינפורמציה סיפורית כבדרך אגב. וזה בהחלט הופך את הספר הזה לייחודי.
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2013
משום מה התקבל אצלי הרושם שמדובר בספר הומוריסטי. אולי זו הבנה לא נכונה של הכריכה האחורית, אולי אלה חצאי הסקירות שקראתי עליו באינטרנט. כשסיימתי אותו מדוכדכת ומהורהרת, חזרתי לקרוא הן את הכריכה האחורית והן את הסקירות האחרות, והבנתי שהרושם שקיבלתי היה מוטעה. יש בספר הזה הומור, לרוב... המשך הביקורת
משום מה התקבל אצלי הרושם שמדובר בספר הומוריסטי. אולי זו הבנה לא נכונה של הכריכה האחורית, אולי אלה חצאי הסקירות שקראתי עליו באינטרנט. כשסיימתי אותו מדוכדכת ומהורהרת, חזרתי לקרוא הן את הכריכה האחורית והן את הסקירות האחרות, והבנתי שהרושם שקיבלתי היה מוטעה. יש בספר הזה הומור, לרוב מתחת לפני השטח, אך מעל הכל - הוא מדכדך ומלנכולי.
המספר הוא מרצה ספרדי שמגיע לעבוד למשך שנתיים באוקספורד. די במשפט הקצר הזה בשביל להבין שאחד הנושאים העיקריים בספר הוא הבדידות.
זמן קצר לאחר הגעתו לאוקספורד, הוא פוגש באישה נשואה, והשניים מנהלים רומן. ושוב אנחנו חוזרים לעניין הבדידות - הוא יודע שהוא נמצא באיזור לשנתיים בלבד, הוא יודע שהיא לא תעזוב את בעלה, הוא יודע שהיא לא תעבור איתו למדריד, ובכל זאת הוא מנסה ומעלה את הנושא הזה לדיון מולה.
מתחת לפני השטח יש הומור ויש סאטירה. אוקספורד מתוארת כעיר משעממת, מונוטונית וחסרת חיים, המרצים מתוארים כשמשעממים לא פחות, אך בעלי עניין לא פתור עם סקס, עם נשים או עם גברים (הכל הולך), ומשום מה קבצני העיר זוכים לתיאורים ארוכים, ונוצר הרושם שהקבצנים מעניינים יותר מהפרופסורים המכובדים.
יש משהו מאוד מתנשא בכתיבתו של מריאס. קשה לשים אצבע על הדבר ולהסביר למה, לרוב זו פשוט התחושה שמתקבלת מהכתוב, אבל הוא מצליח להתנשא מבלי לעצבן ולהעליב את הקורא. משהו מאוד עדין, מאוד מרומז.
אין קו עלילה רציף לספר. הוא קופץ בין דמויות, בין סיפורים ובין זמנים, לכן היה לי קשה לקרוא אותו ברצף, אבל יש בו קטעים שכתובים בצורה כ"כ נפלאה וכ"כ סוחפת, והם מפצים על חוסר האחידות.
אם הייתה תחרות בין פרקים ראשונים בספרים - פרקים ראשונים שמשאירים את הקורא פעור פה ועם ציפייה לעוד - הספר הזה היה מדורג באחד המקומות הראשונים. מכיוון שאין עלילה ורצף זמן מוגדר וקבוע, הפרק הזה היה יכול להופיע בכל מקום בספר, אך המחבר בחר לפתוח איתו - וטוב שכך. פרק מקסים, שמכניס את הקורא תוך שניות לאווירה של הספר.
אז מה יש לנו פה? בדידות, רומן עם אישה נשואה מיוחדת במינה, סאטירה על החיים האוניברסיטאים, ואיך אפשר לשכוח - ספרים ישנים. המספר מעביר פרק זמן נכבד מזמנו בחנויות ספרים משומשים, מחפש ספרים שאי אפשר למצוא. הוא לא מחפש ספרים וסופרים שמעניינים אותו או שהוא בהכרח אוהב את כתיבתם, הוא מחפש סופרים שכמעט ולא ניתן למצוא את כתביהם, הוא נהנה יותר מהחיפוש והאתגר, ופחות מהתוצר הסופי.
קשה לי להמליץ על הספר בפה מלא, הכתיבה יכולה להיות מבלבלת, ולא תמיד קל להתחבר לספר שאין בו התחלה-אמצע-סוף, בהכרח בסדר הזה. אבל יש בו משהו. יש בו משהו מדכדך, יש בו משהו נוגע, יש בו משהו פשוט.
למי שמחפש ספר קליל שיעביר לו את הזמן - שיחפש ספר אחר. אם מישהו מחפש ספר לא מתמסר, שהקריאה בו לא תמיד זורמת, אך בסוף הקריאה הוא ישאיר משקעים ומחשבות - הספר הזה בהחלט עונה על ההגדרה הזו.
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2013
המספר של "כל הנשמות" הוא מרצה אורח מספרד המתארח כשנתיים באוקסופרד ומלמד שם.
המספר כותב על חוויותיו שם בצורה צינית ולועג למארחיו על התנהגותם "הנפוחה" כדבריו.
הספר כתוב כמעין יומן ומתאר אירועים בחיי המספר. לקח לי זמן להתרגל לסגנון הכתיבה, אך בסופו של... המשך הביקורת
המספר של "כל הנשמות" הוא מרצה אורח מספרד המתארח כשנתיים באוקסופרד ומלמד שם.
המספר כותב על חוויותיו שם בצורה צינית ולועג למארחיו על התנהגותם "הנפוחה" כדבריו.
הספר כתוב כמעין יומן ומתאר אירועים בחיי המספר. לקח לי זמן להתרגל לסגנון הכתיבה, אך בסופו של דבר די נהניתי ממנו.
הספר רצוף תיאורים די מייגעים לעיתים בשל אריכותם. בהחלט היה אפשר לקצר בתיאורים ולהימנע מלחזור על מילים נרדפות בצורה שמצאתי מוגזמת.
המספר רואה עצמו כמשקיף מבחוץ על הבועה האוקספורדית או כפי שהוא מכנה אותה "עיר סטטית משומרת בסירופ". לדברי הכותב לדרי הקולג' אין יותר מדי עבודה והם עסוקים במרדף אחר כסף ומידע שכן מידע זה כוח. בנוסף כולם שם שוכבים עם כולם (נשים, גברים) כדרך להעברת הזמן העודף. המספר מלא תובנות על החיים באוקספורד והחיים בכללותם.
בין היתר הוא כותב שבעיניו נאמנות היא ענין של הרגל והוא מצדיק את הרומן שלו עם אישה נשואה בכך: "איזו השפעה ומשמעות יש למה שקרה לפני שהגעתי.. וברגע שאעזוב, איזו חשיבות תהיה למה שיתרחש?" עמ' 60. למרות הביקורת על העיר ותושביה, הוא רואה בעיר משהו מיוחד שכן לדבריו אפילו קבצני העיר מיוחדים ושונים מקבצני שאר הערים..
נהניתי במיוחד לקרוא את תאוריו המשעשעים על ארוחות הערב השבועיות של הקולג'. כמו כן, המספר הציג מספר דמויות מעניינות כגון השוער שחי בזמן משלו או מדריכו קרומר וחבל שלא פיתח זאת יותר. נהניתי גם מתיאורי חיפושיו (המעטים יש לצייין) אחר ספרים יקרי ערך (תחביב שמצא כדי להעביר את הזמן הרב שעמד לרשותו). הסוף היה מפתיע ומעניין והראה קשר מיוחד בין המאהבת שלו לסופר נשכח (שהגיבור ניסה לרכוש מספריו במסגרת איסופו אחר ספרים עתיקים).
למרות האווירה "הקודרת" לעיתים בספר, נהניתי מקריאת הספר וגמעתי אותו ביומיים.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|