איזה מזל שאני לא צריכה לפחד לכתוב כאן ספויילרים.

אבל, אפילו שהסוף ידוע מראש, הספר היה מותח.

קודם כל, כל הכבוד לאורה מורג שנגעה בנושא.

נושא לא קל.

אורה מורג לא מסתירה כאן את הדעות שלה.

הספר הזה הוא חלק מהסדרה לנוער, שמספר על מאורעות היסטוריים.

"ספרי המתח ההיסטוריים על שם טוביה מורג ז"ל ". טוביה היה אחיה של אורה מורג.

בספר הזה, מופיע טוביה גם, והוא בעל דעות שמאלניות.

הספר מספר על שנות 1993 – 1995.

מרגע שרבין הבין שאי אפשר לפתור את המצב במזרח התיכון על ידי לחמה בלתי פוסקת. מרגע ש"מבשלים" את הסכם אוסלו, דרך שנת 1994 שבה רבין קיבל פרס נובל לשלום ועד 1995 – שנה שבה רבין נרצח.

העובדות שבספר נלקחו ממקורות כגון: דו"ח ועדת שמגר, פסק דין במשפט של יגאל עמיר, נימוקי בית המשפט העליון בערעורים כל גזרי הדין, תמליל חקירת יגאל עמיר במשטרה, ומספר ספרים ועיתונים.

אך אורה מורג לא כותבת ספר היסטורי, היא כותבת ספר מתח לנוער.

לכן, היא מוסיפה לעובדות ולאנשים אמיתיים, מספר דמויות בדיוניות. היא מוסיפה 3 נערים. נער ושתי נערות. יואב, אלונה ויעל. הם גרים בהרצליה. הכל מתחיל, כאשר רותם, האח של יואב, מגלה במחסן של הגן שלו כדורי אקדח. ומי שלא מבין, זה הגן של אמו של יגאל אמיר. כמו כן, הם מגלים מכתב על מחתרת שנשלח ליגאל אמיר.

הנערים חושדים ביגאל עמיר, ומנסים לספר את זה הן ליצחק רבין עצמו והן למאבטח שמידי פעם שומר על רבין.

בספר מסופר על הדעות השונות (שמאל, ימין, ימין קיצוני), ואף על המאורעות ש"בדרך" לרצח רבין, כמו הפגנות, ציורים של רבין במדי אס.אס ועוד.

את אבישי רביב, שכונה "שמפנייה", ימיני קיצוני שעבד בשביל השב"כ, הפכה אורה מורג לאביחי והכינוי שלו היה "סינגרייה".

נהניתי לקרוא את הספר. בשבילי, הספר הוא לא היסטוריה. בשבילי הוא המציאות העגומה. ולא פעם חשבתי, מה היה קורה ואיך הכל היה מתפתח אם רבין לא היה נרצח. אפילו שידעתי איך הספר יגמר בכל זאת "נמתחתי".

אורה מורג עשתה כאן עבודה נהדרת.

שאפו.

ממליצה לקרוא, במיוחד לנוער, אבל לא רק.