אין ספק שהספר הזה לחלוטין הפתיע אותי, הגעתי אליו ללא שום ציפיות וגם בלי יותר מידי חשק, התחלתי אותו רק בגלל שהוא היה שם, בין כל הספרים שמחכים לי לקריאה. לאחר רצף של ספרים נפלאים, כמעט ופחדתי להתחיל ספר חדש. לא התחשק לי לקלקל את הטעם הנהדר שהשאיר בי הספר האחרון אולם אני מאלו שלא יכולות להירדם ללא ספר ביד, אין לי שום מושג איך אפשר ללכת לישון בלי לקרוא לפחות כמה דפים לפני זה. שנים שאני נרדמת עם ספר. נדמה לי שאחד הקשיים הכי גדולים בטירונות ובקורס הצבאי היה העניין הזה של איך עכשיו אני קוראת עם  כל הבנות האלו, שרק רוצות להתעלף על המיטה ושנמצאות איתי בחדר ושמנורת הלילה הקטנטנה שהבאתי איתי ודאי תציק להן. אבל אפילו שם בחדרים הללו  עמוסי הבנות  והמיטות זה הסתדר, מסתבר שתולעת הספרים התורנית לעד תתקבל באהדה.

סנטרל פארק הוא מותחן וככזה מעט קשה לספר עליו ללא להסגיר סודות ולגלות תכנים שעלולים לפגום בהנאה. ובכל זאת המעט שכן אפשר לספר הוא שיש בו שני גיבורים גבר ואשה. האשה היא  אליס שוטרת פריזאית חריפה חכמה  וכנראה אף יפה עד מאוד. הספר מתחיל בכך שהיא מתעוררת בוקר אחד על ספסל בפארק כשהיא מחוברת באזיקים לגבר שאותו אינה מכירה, חולצתה ספוגה בדם, ואקדח שאינו שייך לה נמצא בכיס מכנסיה. מכאן מתחילה עלילה קצבית ומותחת. מי האיש שלצידה? כיצד הגיעה לספסל באמצע הפארק? מדוע אינה זוכרת דבר ממה שקרה בלילה לפני כן?

אליס חושדת בזר שלידה מאוד, האם הוא אויב או ידיד? לוקח לה זמן להכיר אותו ,לחשוב שאולי הצליחה לעמוד על קנקנו אולי אפילו לבטוח בו. אולם לכל אורך הסיפור אין אנו יודעים בוודאות מי הוא האיש הזה.

כדרכם של מותחנים רבים העלילה זורמת, מתקדמת במהירות, דברים רבים קורים לאורך יממה אחת, שבה מתרחש הסיפור, הכול מאוד קצבי ומאוד מהיר.

המותחן אף נע אחורה בזמן, מידי פעם יש לנו קפיצות לחייה בעבר  של אליס השוטרת, אשר מעבות את העלילה ומוסיפות לנו מידע משמעותי להווה. להיסטוריה יש חלק חשוב בהווה של הסיפור ובפני עצמו הוא מרתק ומצמרר כאחד.

העלילה נעה בין הזמנים האלו בחינניות ובשטף, לא נראה כי הוא מודבק לסיפור באופן מלאכותי, נהפוך הוא, העבר בהחלט מעבה את העלילה ונותן לה עומק שמאיר אותה בזוויות נוספות ומותחות.

העלילה בחלקה הגדול מתרחשת בתוך אזורים אורבניים בתוך ערים סוערות, מלאות ברכבים רכבות בתי קפה מסעדות אנו מתרוצצים יחד עם הגיבורים בתוך העיר הסואנת שואבים ממנה את מקומות המסתור שיש לכרך סואן לתת, שפע של מקומות למלא את הבטן במזון ואת הנשמה בקפה, לתדלק את הגוף באנרגיה. העיר היא מקום מצוין לנמלטים לאלו הזקוקים להגנה גם אם אין להם ממש מושג מפני מי ומדוע.

סנטרל פארק הוא מותחן מעניין, אשר נקרא במהירות ובהחלט יכול להוות פסק זמן נעים לאחר צהרים גשום וחופשי או לטיסה שנמשכת זמן לא ארוך מידי, כמותחן הוא בהחלט עושה את עבודתו נאמנה.

האם לקרוא? בהחלט אפשרי.

אמ;לק: כן או לא? לא. הספר הזה הוא בדיחה אכזרית על חשבונכם.

תקציר מגב הספר:

אליס וגבריאל לא זוכרים דבר מהלילה הקודם...ועם זאת, הם לא מוכנים לשכוח אותו. ( =^.^= איך הם יכולים לא לשכוח אותו אם הם לא זוכרים אותו?! =^.^= )

ניו יורק, השעה שמונה בבוקר. אליס, שוטרת פריזאית צעירה, וגבריאל, פסנתרן ג'ז אמריקאי, מתעוררים אזוקים זה לזה על ספסל בסנטרל פארק.הם לא מכירים ולא זוכרים שנפגשו.

בערב הקודם אליס בילתה עם חברות בשאנז אליזה, ואילו גבריאל ניגן במועדון בדבלין.

בלתי אפשרי? ואף על פי כן...

כל כך הרבה שאלות מבולבלות עולות בהם. איך הם הגיעו למצב הזה? של מי הדם המכתים את חולצתה של אליס? למה חסר כדור באקדח שלה?

לאליס וגבריאל אין ברירה אלא לנסות לברר מה קרה להם. אין להם מושג שמה שהם עומדים לגלות יהפוך את חייהם על פיהם. ( =^.^= בלה בלה דרמטיות גנרית של תקצירים בלה =^.^= )

ומה אני חשבתי:

תקראי ספרי מבוגרים, הם אמרו. את לא פיטר פן, הם אמרו. וול, אני שונאת אתכם, ואני שונאת את הספר הזה!

הוא התחיל כמו "הנערה מברוקלין": תעלומה בלי הרבה מסביבה שלפיכך מתקדמת בקצב גבוה במיוחד ומקשה עלייך לעזוב את הספר וללכת לישון (תזכורת לעצמי: לא להתחיל ספרי מתח ב-12 בלילה). הוא היה אפילו יותר מעניין מ"הנערה", כי התעלומה פה היתה מופרעת לגמרי, וככל שדברים הלכו והסתבכו הסתקרנתי יותר ויותר איך הולך הסופר לחלץ את עצמו מהבלגן הזה – אבל הנחתי שהוא יעשה את זה היטב, כי זה מה שהוא עשה בנערה. ואז הגיע הסוף, ואני גיליתי שלשוא נשארתי ערה עד 5 בבוקר – כי כבר קראתי את הספר הזה! לא, לא ספר דומה מאוד, *בדיוק* את הספר הזה. וגם אתם קראתם אותו, ואולי אפילו ראיתם את הסרט (האיכותי מאוד, עליי לציין) בכיכובו של ליאו דיקפריו! הדבר היחיד שהיה שונה בין שני הספרים הוא מינו של ליאו, שבספר הזה הפך לבחורה בשם אליס (אם כי תודה לאל, נתנו לו לשמור על הבלונד), וכן כל מה שמתואר בתקציר – כלומר, ההתעוררות בסנטרל פארק אזוק לזר מוחלט, כשהזכרון האחרון שלך הוא ממסיבה בפריז והזכרון האחרון שלו הוא ממסיבה בדבלין. כל השאר זהה לחלוטין: העובדה שהגיבורה היא שוטרת שהגיעה עם שותף למקום מסוים כדי לחקור משהו שלא אמור להיות קשור בכלל לעבר שלה, אבל מהר מאוד מתברר שבדרך הזויה ומעוותת במיוחד, הוא קשור אליו מאוד; העבר שלה עצמו (ששונה מזה של ליאו רק בניואנסים קטנים וחסרי משמעות); התחושה של הגיבור שאולי כולם זוממים נגדו, או שהוא משתגע, או שכולם זוממים נגדו והוא *גם* משתגע; וכמובן – הסוף ופתרון התעלומה, שהיה פשוט העתק מושלם של סופו של הספר האחר. עד העמוד האחרון חשבתי שמשהו אחר עומד לקרות, כי פשוט לא יכולתי להאמין שלגיום (הסופר, שבשמו השתמשתי כעת רנדומלית כי תמיד רציתי לכתוב את המילה "שלגיום" שנשמעת כמו המקום ששלגיות באות ממנו) יהיו מספיק ביצים כדי פשוט לשבט ספר מתחילתו ועד סופו – אבל זה בדיוק מה שהוא עשה! בסדר, לשבט *לכאורה*, זה לא שמצאתי את המעבדה שלו או משהו, ובהחלט קיימת גם אופציה ששני הספרים הם תאומים זהים שנולדו באופן טבעי לחלוטין לאמא-ספר, אבל תסלחו לי אם אבחר להאמין רגע ברע שבאדם, כי מעולם לא הרגשתי כל-כך נבגדת והמומה. אני מתעבת רימייקים, עוד יותר משאני מתעבת משולשי אהבה, והגישה שלי לגביהם היא כמו הגישה שלי לגבי חשופיות: אשמח שיזהירו אותי לגביהם מראש כך שאוכל לעבור מדרכה ולא לדרוך עליהם ולחטוף טראומה לכל חיי. כאן אף אחד לא הזהיר אותי! קראתי וקראתי באמונה תמימה שזהו ספר חדש, ופתאום נפלה לי חשופית על הפרצוף!

ואם כבר אני יוצאת על הספר, בואו נצא עליו עד הסוף:

1. אולי די כבר לשפוט אנשים עם נסיבות חיים קשות, ולומר שאם הם בחרו בדרך התמודדות מסוימת הם לוחמים אמיצים, אבל אם בחרו להתאבל, שלא לומר לשים קץ לחייהם, הם פחדנים שבורחים מהבעיות שלהם? קודם כל, רובם של המתאבדים סובלים ברקע מבעיה נפשית שלא טופלה, אז להגיד "אוי תפסיק להיות כזה לוזר, רד מהגג ותפסיק לעשות סצינות" יעיל בדיוק כמו להגיד לחולה סרטן "נו יאללה תתאפס על עצמך, תעיף את הגרורה הזאת מהכבד ובוא נצא לבירה". שנית, יש גם אנשים שמחליטים להתאבד מתוך צלילות מלאה ומצב נפשי תקין לחלוטין, ויש אפילו מוסד בשוויץ (שוויץ?) שעוזר לאנשים כאלה לעשות את זה, ולדעתי מעשה כזה דורש לא פחות ואף יותר אומץ מאשר להמשיך לחיות, אחרי הכל להמשיך לחיות הוא האינסטינקט הטבעי שלנו, וקל מאוד פשוט לזרום איתו. ודבר שלישי ואחרון, גם אם אלה דעותייך האישיות, אתה לא חושב שאולי קוראים את הספר שלך קרובי משפחה של אנשים שהתאבדו? ושפוגע בהם לקרוא שיקיריהם חלשים ופחדנים בעינייך?

2. מה הקטע הזה שב-2 מתוך 2 ספרים של הסופר שקראתי יש ילד קטן בשם תיאו?

3. מה הקטע הזה שב-2 מתוך 2 ספרים של הסופר שקראתי, הגיבור מתארס/מתחתן עם הרופא שלו? (במקרה הזה *הגניקולוג* שלו, שזה מוזר ברמות אחרות – יתכן בהחלט שהגניקולוג שלך יהיה האדם היחיד בחייך שיהיה מוכן להגיע איתך לסיטואציות גניקולוגיות בלי דייטים לפני ובלי להתכרבל אחרי, ואת הורסת את זה עם חתונה? כאילו, מה לא בסדר איתך?!) אבל ברצינות, מכל הדרכים בעולם להכיר בני זוג – רופאים? כאילו, אני יודעת שיש לאנשים את פנטזיית הרופא-וחולה, אבל זה כמו פנטזיית האינסטלאטור ושליח הפיצה, לא? אנשים אמיתיים לא באמת מתחתנים עם שליח הפיצה שלהם, אפילו לא אנשים אמיתיים בספרים.

בקיצור, אני דורשת פיצוי על הזמן שבזבזתי (למזלי הרב לפחות לא בזבזתי על זה כסף). אבל אתם לא צריכים לעשות את זה כי הצלתי אתכם מעצמכם.

לאחר שקראתי את “קולו של המלאך” ו”מחר” בהנאה צרופה, הייתי חייבת להמשיך אל ספר נוסף מבית היוצר של גיום מוסו, שהמתין לי על המדף – “סנטרל פארק”.

הכותרת מיד עוררה בי זיכרון חמים של מגע דשא רענן המדגדג את עורפי בזמן שאני מבחינה בשמש חטופה, שמאירה את הפארק המפורסם בהילה זהובה, ומנצלת את ההזדמנות כדי לשקוע לאחור ולקרוא בנחת.

ואולם, סנטרל-פארק האהוב עלי כל-כך מככב בספר לזמן קצר בלבד… אליס שפר וגבריאל קיין מתעוררים בחלק המיוער של הפארק כשהם פצועים ואזוקים זה לזו. אליס לא מבינה כיצד התגלגלה מלילה פרוע בשאנז אליזה למצב שבו היא מתעוררת אזוקה לגבר זר על אדמת ארצות הברית, ומדוע מסתתר אצלה אקדח שאינו שלה לצד כתם דם חשוד למראה. גבריאל קיין, בחור אמריקאי ובדחן, מגלה בעודו אזוק אל אליס ספרות מסתוריות החרוטות על גבי זרועו ומגואלות בדמו. השניים מנסים לעקוב אחר הרמזים ומגלים קשרים לתסבוכות מהעבר, סודות אפלים שמקננים אצל כל אחד מהם ואסונות משפחתיים שאט-אט הם מתחילים לחלוק אחד עם השנייה. במהלך הקריאה ישנם גילויים וחלק מהדמויות משנות את עורן, וחוזר חלילה, מה שהופך את הקריאה למותחת ומסקרנת.

ואולם, למרות הכתיבה המצוינת שאופיינית לגיום-מוסו והעלילה המפתיעה, היה חסר לי משהו במהלך הקריאה, אותו ניצוץ שגרם לי להתאהב ב”קולו של המלאך” וב”מחר”. בלעדיו, אני יכולה להגיד שאמנם היתה זו קריאה טובה, ספר זורם שקראתי בזמן קצר מאוד ומתאים לעונת החופשות/טיסות, אבל לא היה את אפקט ה”וואו”.

כשאני מנסה לחשוב עם עצמי ולהצביע על הסיבה, אני חוזרת שוב ושוב אל הדמויות הראשיות של אליס וגבריאל. דמותה של אליס קשוחה, נוקשה, נחושה, חזקה ושברירית בו בעת; לא בטוח שחיבבתי אותה אבל משהו בה עורר בי אהדה. לאורך הספר היא חושפת עוד ועוד מעולמה הפנימי ועוזרת לנו להבין עוד חלק בפאזל המתוסבך. לעומתה, דמותו של גבריאל, שקל יותר לחבב במבט ראשון, נותרת על תקן “תפאורה” מאשר גיבור משנה, ולא מצליחה לרגש אותי מספיק.

הסיום של הספר מפתיע וכמעט בלתי אפשרי לנחש אותו, אבל מפני שלא הרגשתי מספיק מחוברת לדמויות, הגילוי לא “ערער את עולמי” כפי שבוודאי עשה להן, וחבל. יש נקודות חולשה בהסברים שמוצגים לקורא ואמורים להבהיר את התמונה, איזשהו מרכיב מפתח שהוא קצת לא אמין בעיני (ולא ארחיב מחשש לספוילרים) ובכך מעורר טעם של אכזבה קלה.

ולמרות הכול, ומפני שטמועה בי קיטשיות מסוימת (ולכן אני גם נהנית כל-כך מהסגנון של “קומדיה רומנטית פוגשת ספר מתח” שמאפיין את ספריו של גיום מוסו), קריאת שני המשפטים האחרונים בספר ריגשה אותי ואפשרה לי לסגור את הספר בתחושת נחת.

אז מה השורה התחתונה? אם אנסה לא להשוות את סנטרל פארק לספריו הקודמים של גיום מוסו (שמאוד מצאו חן בעיני) אודה שמדובר בספר מותח, מפתיע וזורם. הדעות לגביו אמנם שנויות במחלוקת – אבל זוהי סיבה נוספת שאני כן ממליצה לקרוא אותו ולהחליט בעצמכם!

אליס שפר, שוטרת פריזאית מוצאת את עצמה אזוקה לגבר. לגבר קוראים גבריאל.

אליס לא יודעת למה היא בכלל נמצאת בסנטרל פארק, ניו יורק, ולגבי הגבר, האם הוא טוב או רע, ומיהו בכלל?

האם הסיפור שלו נכון? ומה היא עושה בכלל בניו יורק? איך היא הגיעה לניו יורק?

אליס שפר, שוטרת פריזאית שעברה מתגלה בספר, אסון אחר אסון רודף אותה כאשר היא מנסה לתפוס רוצח סדרתי, אך כשהיא עדיין אזוקה לגבר היא חושדת שגבריאל הוא אולי הרוצח הסדרתי.

גבריאל אומר לה שהוא מוסיקאי, פסנתרן ג'ז אמריקאי שניגן במועדון בדבלין, אך האם הוא דובר אמת?

הכתיבה המיוחדת ומלאת הטוויסטים של גיום מוסו בשונה מספריו: קולו של מלאך ו-מחר, העלילה פה היא שונה לחלוטין.

אם חשבתם שסוף סוף יש פיתרון, אתם טועים, רק שתגיעו לסוף תדעו יותר.

בספר יש 4 חלקים: חלק 1 – נודעת, חלק 2 – זיכרון הכאב, חלק 3 – דם וזעם, חלק 4 – האישה הפרומה.

מומלץ מאוד!!!

"הנוף היה גלויה מעוררת התפעלות, שעמדה בסתירה לאלימות היקיצה הסוריאליסטית לצדו של זר גמור." (עמ' 10).

אותו יום בתחילת חודש אוקטובר אינו תמים ורגוע כשאר ימות השנה. באותו הבוקר מתעוררים שני זרים - השוטרת אליס והנגן גבריאל, אזוקים זו לזה, על ספסל בסנטרל פארק בניו יורק, כאשר שניהם לא זוכרים מאומה את מאורעות ליל אמ"ש. ואם כל זה לא מספיק חשוד, אליס היא פרזיאית צעירה וגבריאל ניגן לו בפסטיבל מוזיקה בדבלין. השניים מנסים להבין מדוע וכיצד נכלאו, תרתי משמע, למצב הזה ומהו הקשר בין שניהם.

הספר מוגש כספר מתח רגיל לכאורה, יש בו את הסיפור המרתק והמסתורי, שגורם לקוראים לרצות ולהבין מה הולך ומה הפתרון למצב, את הדמויות הראשיות בעלות עומק המתגלה עם המשך העלילה, אלמנט הרצח הלא פתור ושאר מאפייני סיפורת המתח. הסופר, גיום מוסו, מצליח להכניס אותנו לראשי הדמויות ולחשוב בדיוק כמוהן, ופה - בניגוד לספרי מתח אחרים המצליחים ליצור זאת - הייחוד של הספר. מוסו גורם לנו כקוראים לחשוב כנפשות הפועלות, להסתכל על התמונה המסויימת בה נמצאים אליס וגבריאל, ולעיתים נראה שהספר "צפוי" בגלל זה. ואז מגיע הסוף ומתגלים הדברים בכללותם הבנתי עד כמה "שיחק" מוסו במוחי כפי ש"שיחקו" במוחה של אליס ועד כמה העלילה היא אינה החלק הקטן שמוצג לנו ולאליס.

ספר נהדר, כתוב יפייפה ובעל "טוויסטים" רבים באותה העלילה, וכמובן את ה"טוויסט" הגדול שמשנה הכל. מותחן מומלץ בחום, נקרא בנשימה אחת, לאוהבי המתח כמובן ולמחפשים ספר שיסחוף וירתק אותם.

הוא עושה זאת שוב ובענק, הסופר הצרפתי הנהדר הזה, גיום מוסו, מחבר רב המכר קולו של המלאך (ספר נהדר כשלעצמו).

יש שיאמרו עלילות קצת תלושות מהמציאות, חוסר אמינות, אבל אני פשוט מתה עליו.

איזה מוח מבריק!

שמונה בבוקר, שוטרת פריזאית העונה לשם אליס מתעוררת אזוקה לגבר העונה לשם גבריאל קיין.

הם אינם יודעים איפה הם וכיצד הגיעו לשם.

היא, בילתה את ליל אמש עם חברותיה בפאב בפריז, הוא ניגן בפסנתר בבר בדבלין.

הם, מסתבר להם מאוחר יותר, נמצאים בסנטרל פארק, ניו יורק.

הייתכן??

ובכל זאת, הם מוצאים עצמם אזוקים זה לזה, חולצתה של אליס מוכתמת בדם (האם דמה שלה? האם של אחר? של מי?), בנשקה האישי חסר קליע ולא ברור מה קורה פה בכלל.

פרשייה של רוצח סדרתי נאלח מרחפת מעל הסיפור. הוא רוצח את נשותיו בזו אחר זו באמצעות גרבוני ניילון של הקורבן הקודם.

אליס מחליטה לחקור את העניין. היא לא מוותרת, לוקחת סיכונים רבים על עצמה, אין לה מה להפסיד.

הספר נקרא בנשימה עצורה, הוא קצבי וסוחף. הפרטים נחשפים אט אט ורק מסבכים את העלילה עוד יותר.

רכבת הרים מסחררת, כבר אמרנו?

כשאי אפשר לסמוך יותר על אף אחד, אליס יכולה לבטוח רק בעצמה. (האמנם?)

"איך ייתכן שהיא לא זוכרת מה קרה רק אתמול בלילה? היא ניסתה שוב לחשוף את החלק הזה של זיכרונה, אבל הרעלה הלבנה כפנינה המשיכה לחסום כל גישה לזכרונותיה. עם זה, נראה שהמאמץ עורר פתאום את מוחה. אליס התלהבה, כן, הזכרונות עדיין כאן, בטווח נגיעה. חבויים במבוך הערפילי של תת המודע. האמת הניחה לה להתקרב אליה. אליס סבבה אותה, אבל ברגע שהיתה מוכנה לחשוף אותה, היא התפוגגה בתא הנוסעים הקפוא". (עמודים 200-201)

זה המקום לוידוי, באיזשהו שלב לקראת סוף הספר, כשהבלאגן בעיצומו, שאלתי את עצמי, איך הסופר יצא מזה? איך הוא יסגור את כל הקצוות ? והוא עשה זה כמו גדול.

ממליצה בחום על ספר עוצר נשימה!  

המלצה חמה

אהבתי מאוד את שלושת ספריו הקודמים של גיום מוסו שתורגמו לעברית שכן מוסו כתב עד עתה 13 ספרים. האחרון ב-2015 שעדיין לא תורגם. ספריו בעברית- משחק על זמן ,קולו של המלאך, מחר וסנטרל פארק.

כשקראתי ספר זה, הבנתי את סוד קסמו של הסופר. הוא חוזר בצורות שונות על אותה סכימה ,מהלך דומה בכל הספרים. : שני גיבורים ראשיים שמוצאים עצמם בסיטואציות יוצאות דופן ומנסים להתמודד עם המצב המעלה שאלות מרובות ,תפניות והפתעות בשפע, מעבר זמנים , טכנולוגיה עכשווית ומודרניות, מתח בלתי פוסק ,סוף מפתיע וסגנון מעולה שגם הוא מרובה פנים.

אז מה עושה סופר צרפתי בספר שעלילתו בניו יורק וברור שהוא מכיר את סנטרל פארק ואת פינותיו החבויות וגם אזורים רבים בעיר הגדולה אותה הוא מתאר כה טוב? הצצתי בויקיפדיה ומסתבר שלאחר סיום התיכון נסע לניו יורק ושהה בה מספר חודשים. יופי. הרווח הוא שלנו, כי התיאורים מקסימים.

עלילת הספר מהתקציר  מספרת על שניים שאינם מכירים זו את זה - אליס, שוטרת פריזאית צעירה, וגבריאל, פסנתרן ג'ז אמריקאי - המתעוררים אזוקים אחד לשני על ספסל בסנטרל פארק. אליס הייתה עד אתמול בלילה בפריז ואילו גבריאל בדבלין. הם לא זוכרים שטסו וגם מרווח הזמן לא מאפשר זאת. "כל כך הרבה שאלות מבולבלות עולות בהם. איך הם הגיעו למצב הזה? של מי הדם המכתים את חולצתה של אליס? למה חסר כדור באקדח שלה?
לאליס וגבריאל אין ברירה אלא לנסות לברר מה קרה להם. אין להם מושג שמה שהם עומדים לגלות יהפוך את חייהם על פיהם."

אהבתי את הסגנון של מוסו. כתיבה יפה, יש אפיון טוב של הדמויות ומעבר מגוף ראשון הווה כשמדובר בעבר, מפיה של אליס לגוף שלישי בקורות ההווה.

כמו שכתבתי , הרבה הפתעות יש בספר . עד שמתרגלים לאמת אחת, הכול מתהפך כמה פעמים. בניגוד לספריו האחרים את הסוף המפתיע בספר  זה, לא אהבתי.

מומלץ בחום. מחכה כבר שייצאו בישראל עוד מספריו הרבים.

ספר חמוד, קיצבי ומותח, נהניתי מאד מהקריאה.

אהבתי מאד את ספרו הקודם "מחר". הספר הזה שונה. הוא מורכב מפרקים קצרים ונקרא בנשימה אחת.

הסיפור מתחיל בסנטרל פארק בניו יורק. אליס, שוטרת במקצועה, מתעוררת כשהיא קשורה באזיקים לאדם שאיננה מכירה. האיש טוען שהוא נגן ג'ז ואיננו יודע איך הגיע לשם ומה קרה לו.

אליס היתה בפריז במסיבה עם חברות, גבריאל היה בדבלין.

איך הם הגיעו לניו יורק ביחד משני מקומות רחוקים כל כך? מה הקשר ביניהם? מיהו גבריאל? האם הוא באמת נגן ג'ז?

הרבה שאלות לא פתורות ולא ברורות עומדות בפני השניים. אליס וגבריאל מתיידדים, הם נפתחים אחד כלפי השניה. אליס מספרת על הטרגדיה האישית שעברה ועל רוצח סדרתי שרדפה אחריו בעבר וגבריאל מספר לה על גרושיו ועל חייו הפרטיים.

רק לקראת סוף הסיפור התעלומה נפתרת ומתגלה הקשר בין השניים. כל מה שידענו וחשבנו עד כה מתהפך לגמרי. הופתעתי מאד מהפתרון הלא צפוי בכלל. הרעיון יפה מאד ומקורי מאד אם כי לא כל כך מציאותי, אבל בספרים הכל מותר. יופי של ספר!

ממליצה בחום!

״מור, חשבתי לקחת אתי ספר קריאה ולנטוש אותו באמסטרדם. זאת אומרת להשאיר אותו למישהו אחרי שיקרא, אבל אחרי שסיימתי כעת  לקרוא אני מביאה לך אותו. הוא יתאים לך. (במיוחד שיום כפור מתקרב)

אמא חשבתי  שאת לא אוהבת ספר מתח.

ספר כזה אני אוהבת כי זה כמו ספר הרפתקאות, (בתחילה לפחות)״.

עד כאן ההתכתבות בוואטס אפ!

ספר כמו ספרי השביעיה הסודית, כך חשבתי לעצמי, כשאני מנסה להסביר למור מהותו של הספר.

עטיפתו הסגולה אינה מרמזת דבר וחצי דבר על מה שהקורא עומד לפגוש. אין מושג אם זהו ספור אהבה או מתח או כל סוגה אחרת ומזל שכך, כי עצם ניסיון לדעת מה טומן בתוכו הספר אולי היה  גורם לי לנטוש, כי אני מדמיינת לי את התסריט בראש, ועלולה לקפוץ לספר הבא כפי שעשיתי בשנתיים האחרונות.

קיבלתי את הספר מההוצאה כספר ״לבן״ והתחלתי לקרוא.  אשה שמוצאת את עצמה בארץ זרה ללא כל סימנים מזהים כשלצידה אדם שאותו אינה מכירה, יצרו סקרנות לדעת ולהבין מה קורה /קורא כאן. אבדן הזכרון עומד לתפןס מקום מרכזי בהמשך ולהשפיע על הסיפור כולו.

כאשר יש בתחילה רק שתי דמויות שמספרות את הסיפור קל לי יותר להתחבר לספר,  וכך המשכתי בקריאה.

בהחלט חשבתי בתחילה שנקלעתי לספור הרפתקאות כי מסופר על שוטרת שמעוניינת לחקור משימה בכוחות עצמה כאשר כל הסובבים אותה משמשים בערבובייה כקולגות, משתפי פעולה ולעתים אף בחזקת חשודים, כי כמו שקורה בספר מתח האדם הקרוב שאמור להגיש עזרה ולהיות איש סוד, שותל בה ספקות ובהמשך הופך להיות דמות שאף היא בחזקת פושע. ״היא הרגישה שהוא לא מספר לה הכל״ זרע זה כבר הריץ אותי בתור קוראת לפקפק גם באדם שעד לפני דקות היה אמין מאד. אין ספק שהסופר גיום מוסו שגיליתי שהוא צעיר

מצליח לבנות מתח.

הספר בלתי צפוי לחלוטין. כשאומרים שיש טוויסט בעלילה, מתכוונים למה שקורה כאן לקראת האחוזים האחרונים בסיפור, [(״החקירה כבר לא היתה רק מפתיעה מבהילה וסוריאליסטית, היא נהייתה ממש מטורפת״) עמ 179] ואז מצאתי את עצמי מתרפקת על ספור אהבה רומנטי ורגיש.

כספר מתח הוא ספר יחסית קליל ובכל זאת המחשבה המושקעת בכתיבה היא שובת לב ובמיוחד כשאני בתור קוראת גם מנסה לעזור לדמות הראשית לא אחת לפתור את הסיפור ולעזור לה להמנע מסכנה. עד כה הדמות הזו, אמה שמה מונעת מרצון לחקור חשוד בכוחות עצמה, מה שסיבך אותה בעבר וכיום זו הדרך היחידה שלה לנקום ולסגור מעגל בפרשה ששינתה והפכה את חייה.

הספר יישמר כמובן כי ארצה לקרוא שוב במיוחד כשדילגתי על מעט מהדפים  האחרונים מעט כדי להגיע לסוף הטוב.

סיפור מתח המתחיל בפאריס וממשיך לניו יורק ומשם למקום סודי בארצות הברית.

ועכשיו שסיימתי לקרוא אני פנוייה לגשת לרשת לקרוא המלצות של קוראים אחרים והכי מעניין אותי לקרוא את התקציר ולראות כיצד ההוצאה מציגה לקוראים מרחשי הספר.

וואו ! איזה ספר מדהים ! לא יכולתי להניחו מהיד !
אני מאוד אוהבת את ספריו של גיום מוסו ואת דרך כתיבתו. זהו הספר השלישי שלו , שאני קוראת , ובכל פעם אני נהנית מחדש . מוסו הצליח לעשות לי את זה בפעם השלישית ולהשאיר אותי במתח עד אחרון הדפים. הקריאה בספר זה דמתה מבחינתי לנסיעה ברכבת הרים....
הפעם מביא מוסו את סיפורם של אליס וגבריאל , אשר מתעוררים בוקר בהיר אחד על ספסל בסנטרל פארק , כאשר הם אזוקים זה לזה. אין ביניהם היכרות מוקדמת , מעולם הם לא נתקלו האחד בשני, אך מאותו הרגע הם יוצאים להרפתקה משותפת, שמטרתה להבין מה אירע להם. 
כל פרט שאציין בסקירתי תשמש ספויילר , ומכך אני מעדיפה להימנע....מרבית ההנאה שישאב הקורא בספר זה הוא מן ההפתעות שמזמן כל פרק בו. האירועים בספר נעים בין עבר להווה , כאשר בכל פרק מתווספים עוד פרטי מידע עד להשלמת התמונה הכוללת. 
חייבת להתוודות , שלא חשבתי לרגע על הפיתרון , שהביא מוסו, (כנראה , בלשית כבר לא אהיה...) ובכך מבחינתי סוד הצלחתו של הספר. הושארתי במתח לאורכו, מתח שהלך והתגבר , ובסופו יכולתי לחזור לנשום כרגיל. 
ממליצה מאוד לקרוא את הספר ! הנאה מובטחת !
קריאה מהנה !

שנודע לי שספר נוסף של גיום מוסו רואה אור בעברית ההתרגשות שלי הייתה בשיאה. התאהבתי בו ב'קולו של המלאך' ואחר כך שוב ב-'מחר' והנה מגיע הספר 'סנטרל פארק' שהמרגע הראשון שבה אותי (זה הספר הרביעי שמתורגם לעברית אך לספר 'משחק על זמן' לא כל כך התחברתי').

תארו לכם שאתם קמים, כואבים, מעט מעורפלים, אזוקים לאדם זר, לא זוכרים כמעט דבר מהלילה הקודם, מפחיד? מלחיץ? בהחלט! זה בדיוק מה שקרה לאליס ולגבריאל, שתי הדמויות החדשות בספרו של גיום מוסו. אליס, שוטרת וגבריאל, פסנתרן ג'ז. האחת הייתה בפריז והשני בדבלין אך בבוקר שניהם מוצאים את עצמם אזוקים אחד לשנייה בניו-יורק. כך מתחיל הספר ומנקודה זו מתחילים השניים לנסות להבין כיצד הגיעו למצב הנוכחי הזה. אין ברשותם שום אמצעי אלקטרוני או כסף ואפילו לא תעודת זיהוי כלשהי. אליס וגבריאל חייבים לחבר את כל הנקודות והרמזים כדי להבין כיצד הגיעו למצב זה. הם אינם יכולים לפנות למשטרה כי לא יכולים להוכיח מי הם, חולצתה של אליס מגואלת בדם, אקדח שהיא לא מכירה נמצא ברשותה עם טביעות האצבע שלה וכדור אחד חסר. בקיצור, תסבוכת. אך המשימה הראשונה שלהם היא להשתחרר מהאזיקים, ומפתח אין להם.  

ספר שנקרא בהנאה רבה ובמהירות.

ספר מתח קליל עם שני טוויסטים מאוד מעניינים שהזכירו לי (שוב) למה אני אוהבת את הראש היצירתי של הסופר. היופי בספריו: ספר אחד אינו דומה לאחר, אך שתמיד יש למה לחכות.

שתי הדמויות בספר נהדרות. אהבתי במיוחד את אליס, אם כי גם דמותו של גבריאל לא רעה בכלל. למרות שהמצב אליהם השניים נקלעו, אליס הייתה אמורה לצאת משלוותה אך יש לה חושים מחודדים. היא הצליחה לשמור על פסון ולשלוט במצב בחוכמה. אהבתי את הססנות שבה ואת הבחירות שעשתה, גם כשלקחה צעד אחורה וסמכה על מישהו אחר, עשתה זאת בצורה מחושבת. גבריאל השלים אותה בצורה נהדרת בכל כך הרבה היבטים.

הדיאלוגים היו מותחים ושנונים כאחד, במיוחד בהתחלה שרק התחלנו להכיר את שתי הדמויות.

הספר צועד קדימה מבחינה כרונולוגית אך מידי פעם אליס חוזרת אחורה בזמן, לעברה האישי והמקצועי. בדרך זו חלקי הפאזל בסיפור הכולל, מושלמים בצורה טובה ומלאה. אנו לומדים עליה ועל המצב שנקלעה אליו, עובדות נוספות. הקורא מבין מה מניע אותה (לטוב ולרע) וכן אינפורמציה על משפחתה.

לא ברור למה נאזקו השניים יחד, האם בכלל יש קשר, שני זרים משתי מקומות שונים בעולם – רב הנסתר על הגלוי!

הכתיבה קולחת, ספר שאינו ארוך כך שקריאתו הסתיימה, לצערי, מהר מידי. התרגום של אביגיל בורשטיין נהדר.

מאוד נהניתי להיסחף בספר מתח נוסף ומחכה בציפייה רבה לספרים נוספים שלו שיראו אור בתרגום לעברית. קראו גם את הספרים הקודמים שלו, כל ספר עומד בפני עצמו.

מומלץ – קריאה מהנה,

יעל