עלילה בשני משפטים: יום אחד דנקן מקבל ערימת גלויות מסתורית מהצבעים שלו.
אין הורה שלא מכיר את הסצינה הזו, שבהם פתאום צצים צבעים של הילדים בכל מיני מקומות משונים בבית, בתוך המיטה, בתוך משחק אבוד, מאחורי הספה ואפילו במקרר. לילדים יש את הכשרון לאבד דברים, להניח אותם במקום מסויים ופשוט לשכוח מזה ולהשאיר אותם שם. דרו דייולט הפך את זה לספר קורע. ספר בפורמט של מכתבים/גלויות שאותם כותבים לדנקן הצבעים האבודים שלו, בדרישה שיחזיר אותם מהיכן שנשכחו. חלקם כבר כמעט הרוסים לגמרי, אבל הם רוצים לחזור! הילדים התגלגלו מצחוק יחד איתי בעיקר בגלל שהם יודעים שכך קורה גם להם, מכירים את הסיטאוציות הללו מקרוב (וגם חטפו על הראש מאיתנו על זה לא פעם, על היכולת הזו לא לשמור על הדברים שלהם), ובכלל - הספר כתוב בהומור נפלא ובשנינות.
בסופו של דבר דנקן בונה להם בית חדש, מקופסת צבעים ישנה, כל הנדחים מגיעים מהמקומות בהם הם טיילו או ברחו (צבע שמעולם לא השתמשו בו, פשוט כי הוא לא משהו..). מלא הומור, וגם אולי יעזור לילדים לשמור על הדברים שלהם (אין סיכוי). האיורים הם חצי צילומים חצי איורים, הכל בצבעי קריון מדליקים (שעליהם גם הספר בנוי..) שאפו מגיע גם לנטע גורביץ' התותחית שתרגמה בצורה נפלאה.
שורה תחתונה: ממש מדליק!
