יושבת מול הדף הריק ומנסה לכתוב סקירה. סקירה לספר החמישי בסדרת 'קרוספייר'. שלושת הספרים הראשונים בסדרה היו נהדרים ומאוד מאוד נהניתי מקריאתם, המלצתי עליהם מכל הלב. הספר הרביעי בסדרה כבר התחיל להתנדנד והעביר בי תחושות שונות והחמישי הוא שילוב, כך שדעתי חלוקה לגביו.
בחלק החמישי אווה וגדעון מגיעים לשיאם מבחינה רגשית ובחיבור הקשר שלהם, הם נשואים ומאוהבים, ועדיין חושקים זה בזה בצורה מאוד עוצמתית. עם זאת, החיים לא פשוטים. זה לא סיפור מהאגדות למרות שזה החל כך. הם צריכים להילחם ולעבוד קשה כעת שהכול חשוף וגלוי - הסודות והגילויים מאיימים לכלות את הכול ואלו גוררים מחשבות, תהיות ופחדים. בספר הנוכחי המוקד הינו גדאון. אותו גבר עוצמתי ומרהיב מתחיל להיחשף בצורה הכי מופשטת שיש, בצורה מעט מפחידה אך כזו שאנו מתחילים להבין אותו ואת ההתנהגות שלו לאורך ארבעת הספרים.
הספר חושפני מבחינה פסיכולוגית, אותי זה עניין לצורך הבנת המניעים וצורת התנהגות. ישנו מתח והתנהלות, בגילוים ובהשכלות למעשים אשר גרמו לי להחסיר פעימה. עם זאת, כל המסביב לא משך אותי. משהו בקסם בין השנים נעלם וזה היה לי חסר. אולי זו העובדה שעבר זמן רב מאז צאת הספר הרביעי והיו אירועים שנשכחו ונאלצתי "לחטט" בזיכרוני כדי להשלים פערים. ואולי פשוט הסופרת הייתה צריכה לעצור בשיא ולא לגרור את המשך כתיבת הסדרה.
אין ספק שהספר החמישי סוגר לחלוטין את הסדרה. מסופר דרך עיניה של אווה אך הגילויים היו רבים דווקא עבור הדמות הגברית שזה מצא חן בעיני לקרוא את זה דרך עיניים נשיות אשר האירועים מושלכים עליה. אווה הפתיעה אותי בכמה נקודות במהלך הספר שיצרו טוויסטים נעימים בעלילה.
סילביה דיי יודעת לספר סיפור, כתיבה שלה טובה וחדה כך לפחות חוויתי בספרים הקודמים שראו אור בעברית. בספר זה, היא לא הצליחה לרתק אותי, כפי שציפיתי ממנה, כפי שהיה ביתר הספרים.
הדמויות מאוד נאמנות לעצמן ולא הופכות את עורן וזה נתן לי תחושת הכרות נעימה, משהו מוכר וידוע.
מי שקרא את ארבעת הספרים הקודמים, בוודאי יקרא את 'האחת שאיתך' רק לשם סימון V על הסדרה שכן יש בו השתלשלות אירועים הכרחית וסגירת מעגל. אני לא אוהבת לתהות איך אירועים מסתיימים לכן היה לי חשוב לסיים את קריאתו על אף שהוא לא נקרא בנשימה אחת.
קריאה מהנה,
יעל
