בדרך הטבע אדם מת בביתו זקן ושבע ימים מוקף בבני ביתו, והם אלו שמלווים אותו בדרכו האחרונה. אולם, לפעמים אדם מת במקום שאין לו בני משפחה ולא מכרים, ואין מי שיטפל בקבורתו. מת זה לפי מסורת ישראל הוא 'מת מצווה', מת שמצווה על הראשון שימצאנו לטפל בקבורתו, ואפילו הוא הכהן הגדול, שייאלץ בשל כך להעדר מעבודתו בבית המקדש.

גם בין הרמטכ"לים ששירתו בצבא הגנה לישראל, יש מי שכבר בפרישתו מהצבא טרח לפרסם ביוגרפיה (אם לא קודם), ושוב 'התפרץ' לחנויות הספרים עם פרישתו מהפוליטיקה, ופרסומים אודותיו ממשיכים לצאת עד היום השכם והערב, ויש מי שהוא בבחינת 'מת מצווה', דמות שהשפעתה על דמותו של צה"ל ועל ביטחונם של אזרחי ישראל אינה פחותה מתרומתם של אחרים, ואף על פי כן, בשל צניעות שבאופי, או בשל חסרונן של להקות מעריצים, או בשל סלידה מחיי הפוליטיקה, זכרה נשכח מהתודעה הציבורית ולחלוטין ללא הצדקה.

בין 'מתי המצווה' הללו מצוי כבר מיום לכתו בטרם עת דן שומרון, וכאן בא ספר הביוגרפיה המקיף שכתב פרופסור זאב דרורי ללמד את כולנו שלא לחינם זכה דן שומרון להיות ממפקדיו הבכירים של מבצע יהונתן, וזאת משום שדן שומרון כמו פורצי דרך רבים הקדים את זמנו, ואולי לכן לא זכה לכבוד הראוי על חשיבתו המקורית, על היכולת לנהל כוחות מגוונים בתיאום בשטח, על ההקצאה היצירתית של המשאבים, ועל הבנת חשיבותם של הפיתוחים הטכנולוגים בשדה הקרב.

הספר מלווה את דן שומרון לאורך הקריירה הצבאית הארוכה שלו, שבדרך הטבע שזורה בהיסטוריה של מדינת ישראל, תוך הפגנת שליטה מדהימה בפרטים, מבלי שהאהדה למושא המחקר ('חטא' שמותר לכל כותבי ביוגרפיות) תביא את הכותב לגלוש להבעת עמדות שאינן של מושא המחקר אלא של המחבר עצמו.

הספר הוא פרי מחקר הסטורי מסודר ורהוט, ואינו ספר מתח ולא אוסף של אנקדוטות, ולכן הוא מומלץ בחום, וביותר למי שדמותו של צה"ל כצבא מקצועי ולוחם בשדה הקרב ולא בתקשורת או בכנסת, יקרה לליבו.

שאול בר אילן, מוסמך לרבנות מהרבנות הראשית לישראל ועוסק בעריכת דין (LL. B, LL.M). משרדו ברחובות עוסק בחוזים, מקרקעין, מיסוי מקרקעין, צוואות, והתנגדויות, מעמד אישי ומשפחה.