פיאונה מוטֵסי היא האנדרדוג המוחלט. להיות אפריקני פירושו להיות האנדרדוג של העולם. להיות אוגנדי פירושו להיות האנדרדוג של אפריקה. להיות מקטווֶה פירושו להיות האנדרדוג של אוגנדה. להיות נערה פירושו להיות האנדרדוג של קטווה.
מאז 1962, השנה בה זכתה אוגנדה לעצמאות, היא ידעה מהפכות, מלחמות אזרחים, דיקטטורה רצחנית ושחיתות. כתוצאה מכך המדינה, העשירה במשאבים טבעיים, שאדמתה פוריה, הידרדרה להיות אחת המדינות העניות בעולם. בתחתית ההיררכיה החברתית מדשדשים תושבי שכונות העוני שסביב קמפלה הבירה. שכונת קטווה משתרעת על אדמת ביצות, כל גשם מציף את הבקתות הדלות במי ביוב, התושבים מתפרנסים מן היד אל הפה, עובדים מדי יום שעות ארוכות עבור ארוחה דלה אחת. מרבית הילדים אינם זוכים להשכלה כלשהי, כי ידם של הוריהם אינה משגת לשלם את שכר הלימוד. כל עיכוב בתשלום שכר דירה מביא להשלכת משפחות אל הרחוב. כדי לתמוך במשפחותיהן, נערות צעירות מתמסרות בקלות לגברים מבוגרים, הנשואים לנשים אחרות, ויולדות ילד אחר ילד, מנציחות בכך את מעגל העוני. מי שאיתרע מזלו להתגלגל אל קטווה, סיכוייו להחלץ משם אפסיים.
נדמה כי הדרך היחידה לשפר את מצבם של יחידי סגולה מבין התושבים היא באמצעות ספורט. הצטיינות בכדורגל, הענף הפופולרי במדינה, או באתלטיקה שהפכה פופולרית לאחר שתי זכיות מפתיעות במדליות זהב אולימפיות, עשויה להבטיח מלגה ללימודים גבוהים, וההשכלה פותחת את השער לאפשרות של חיים משופרים. רוברט קטנדה, כדורגלן מחונן, זכה להזדמנות שכזו, אך כשהגיע הזמן לחפש עבודה נתקל בקשיים. למזלו פגש באותה תקופה נציג של "מכון הסיוע הספורטיבי" (Sports Outreach Institute), ארגון דתי אמריקאי, שמטרתו לסייע לעניי העולם ולהפיץ את בשורת האל. לאחר תקופת הכשרה נשלח לקטווה לפעול בקרב הנוער, להנחיל להם ערכים, מטרה ותחושת ערך. הוא הצליח לקבץ סביבו חבורת ילדים, אך כשנוכח לדעת שלא כולם מתלהבים מכדורגל, עלה במוחו הרעיון ללמד אותם לשחק שחמט.
כאן הצטלבה דרכו עם דרכה של פיאונה מוטסי, ילדונת כבת תשע (מכיוון שלא נערך רישום של הילדים הנולדים בקטווה, תאריך לידתה המדויק אינו ידוע). פיאונה, שאביה נפטר מאיידס, ואחותה נפטרה ממחלה לא ברורה, חיה עם אמה ועם אחיה בבקתה דלה. היא נשרה מבית הספר אחרי כשתי שנות לימוד בשל מחסור כספי, ומדי יום יצאה למכור תירס כדי לאסוף כסף לארוחה היומית. אחיה הצטרף לקבוצת השחמט של קטנדה, וכשעקבה אחריו בסקרנות החליט המאמן לצרף גם אותה. במהרה התבלטה כאחת השחקניות המוכשרות בקבוצה. ב-2009, כשהיתה בת שלוש-עשרה, נסעה בחברת שני נערים לאליפות הנוער בסודן – היציאה הראשונה שלה מגבולות קטווה, הנסיעה הראשונה ברכב, הפעם הראשונה בה ישנה במיטה משלה. להפתעת הכל זכתה הקבוצה האוגנדית באליפות.
טים קרותרס מספר, באמצעות סיפורה יוצא הדופן של פיאונה, את סיפורם של ילדי שכונות העוני, שסובלים לא רק מרעב וממצוקה יומיומית, אלא גם מנודים על ידי האוגנדים האמידים יותר. הוא מרחיב אל סיפורו של הספורט האוגנדי בכלל, ושל ענף השחמט בפרט, שניהם סובלים מחוסר מימון ומחוסר מאמנים ברמה גבוהה, וכתוצאה מכך נדונו הספורטאים, שאין בידם לצאת מחוץ לאוגנדה כדי להתאמן, לדעיכה הקריירה שיכולה היתה לפרוץ את המעגל בו הם חיים. קרותרס מרחיב גם בסיפורו של המכון, שאמנם מטרתו מסיונרית, אך מלאכתו רבת תועלת.
"המלכה מקטווה" הוא סיפור קורע לב על מצוקה שקשה לדמיין כמוה, על העדר תקווה, אבל גם על אור קטן באפלה, על האנשים הפועלים כדי לשנות, ועל עוז רוחם של אלה שנחישותם וכשרונם מהווים עבורם מפתח לעתיד אחר. ב-2016 הפך הספר לסרט מצליח.
