נועה רום נוגעת בספר הזה בנקודה מאד רגישה. חרם.
היום אולי יש טכנולוגיה חדשה, סביבה חדשה – אך הבעיות הן בעיות ישנות.
אולי הפוך, כל הסביבה : הטוויטר, פייסבוק, סנפצאט, סמרטפונים – רק מעצימים את הבעיה. זה רק עושה את "המלאכה" יותר קלה.
עדיין יש מלכת כיתה, עדיין יש ילדים שמקובלים וכאלה שלא מקובלים, עדיין יש "רוע" של גיל ההתבגרות ועדיין יש החרמות וחרם.
אני עדיין זוכרת, שבכיתה של הבת שלי, החליטו לעשות חרם על ילדה שהיא הייתה החביבה של המורה. הבת שלי הודיעה לחבורת הבנות, שהיא אומנם לא חברה של אותה ילדה, אבל היא לא עשתה לה כל רע, ואין היא מתכוונת לעשות עליה חרם. אזי עשו חרם גם על הבת שלי.
הספר הזה הוא חלק ראשון.
מסופר על שתי בנות. ג'רי (ששמה האמיתי הוא גליה) ותום. שתיהן הגיעו מקיבוץ. מקיבוץ שונה. אך הרקע שלהן שונה לחלוטין.
ג'רי היא יתומה מאם. אביה עורך דין, ואין לו זמן לילדים שלו. אין כמעט ארוחות חמות (מחממים במיקרו), ג'רי והאחיות שלה "גדלות" לבד. כל אחת מתמודד עם המצב בצורה שלה.
תום גם הגיעה מקיבוץ. אמא של תום היא מורה. היא יותר מידי "משפחתית". יש לה אח גדול בצבא. אחיה לא מסתדר בצבא. הרבה מהזמן ג'רי מבלה אצל תום בבית. אבא של תום היה נגר בקיבוץ ואהב את זה. בעיר הוא מוכר בחנות רהיטים. הוא לא אוהב את זה, הוא מחליף כל הזמן את העבודות. על רקע זה יש כל הזמן מריבות בין ההורים של תום.
תום היא ילדה מאד רגישה. תום היא שמנמנה. היא אוהבת לאכול. היא חסרת ביטחון בכלל. היא שקטה וג'ינג'ית.
ג'רי היא פחות רגישה. היא בעצם "לא שמה" על אף אחד. היא כל הזמן מגנה על תום.
תום וג'רי נפגשו בכיתה א'. הן היו קצת "אאוטסיידריות". עתה הן שנה ראשונה בחטיבה (כיתה ז) והן קיוו להתחלה חדשה. אך לצערן, רוב הילדות שלמדו איתן ביסודי והציקו להן, במיוחד לתום, לומדות איתן באותה כיתה.
והשנה מתחילה רע. אין התחלה חדשה. יש הצקות. יש ירידות. ויש...חרם. הבנות מנסות לסגור עם תום את החשבון של שנה שעברה. על מה שקרה בכיתה ו. כאשר נודע לאמא של תום שעשו אז חרם על תום, והיא התערבה.
ג'רי מנסה להגן על תום, אבל לא כל כך מצליחה.
אומנם אין לי כבר ילדים קטנים בבית ספר, אך בכל זאת הספר הסעיר אותי.
נוכחתי לדעת, איך הכל התקדם לרעה, איך הטכנולוגיה יכולה לפגוע.
הסמרטפונים, פייסבוק, שיימינג ועוד.
כואב הלב.
ממליצה מאד על הספר.
חייבים לקרוא מה זה עושה לילדים.
מחכה לחלק הבא.