|
|
|
|
|
| ג'ונתן ללא רסן |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 1927 |
|
| |
ג'ונתן טרפויל בצרות, הבוס שלו מופרע, הזוגיות שלו אינה מספקת, חברתו רוצה להתחתן עם מישהו ממש כמוהו, רק עשיר יותר, מאורגן יותר ובעל חוש הומור אחר.
ג'ונתן המסכן...הוא זוכר שפעם החיים לא היו מבלבלים כל כך, אבל בדבר אחד הוא בטוח, אם ישרוד בניו יורק הוא ישרוד בכל מקום.
שותפיו לדירה נחושים לשפר את חייו או להרוס אותם לגמרי. קשה לדעת בדיוק כי שניהם כלבים. בהומור פרוע מתארת מג רוסוף את חלקם של הכלבים בעלילה.
האם יצליח אי-פעם לעזוב את עבודתו המשמימה במשרד הפרסום ולפגוש את נערת חלומותיו?
"דיאלוג שנון שמתכתב עם מיטב הכותבים הקומיים... רומן מלבב שיכול להצחיק קוראים בני כל הגילים" - הטיימס
"משעשע עד מאוד...בספר תוססות שורות חדות כתער...קשה לחשוב על ספרים רבים שמפגינים יכולת להביע פסימיזם נחרץ בלהט קומי שקשה לעמוד בפניו - הטלגרף
"איזה ניצחון...מלא הומור, מלא התחשבות, מלא רגש" - הדיילי מייל
ספריה של מג רוסוף זכו בפרסים רבים בניהם מדליית קרנגי ופרס הגארדיין, היא נולדה בבוסטון ומתגוררת בלונדון.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
ג'ונתן ללא רסן - מג רוסוף
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 1 |
תאריך הכנסה לאתר 11/01/2019
בראשית היה צ'אפק. למרות שמו הספרותי היה הכלב הראשון שלי סוג של ערס. הוא רב עם כל כלבי השכונה, חוזר מרוט ופצוע לעיתים קרובות, ואוי לו למי שניסה להתרומם מעל חברתו לילי, הקוקר ספאניילית הג'ינג'ית של השכנים. אחריו בא נפוליאון. אבא שלי החליט שהשם הזה מתאים ליורקשיר טרייר הקטנטן... המשך הביקורת
בראשית היה צ'אפק. למרות שמו הספרותי היה הכלב הראשון שלי סוג של ערס. הוא רב עם כל כלבי השכונה, חוזר מרוט ופצוע לעיתים קרובות, ואוי לו למי שניסה להתרומם מעל חברתו לילי, הקוקר ספאניילית הג'ינג'ית של השכנים. אחריו בא נפוליאון. אבא שלי החליט שהשם הזה מתאים ליורקשיר טרייר הקטנטן בגלל שגעון הגדלות שמצא בו. בעצם הוא היה כלבלב חמוד, במיוחד אם מתעלמים מהכשרון שלו לגנוב קרמבו מהמכולת של השכונה מעשה יום ביומו, דבר שהיה נודע לנו כל פעם לפי הזקן הלבן שעיטר את פניו. אחר כך קיבלנו את ג'מייקה שהיה עוזב קיבוץ. קיבלנו אותו כי יואל היה אלרגי לפרוות של בעלי חיים. לא עזרו נסיונותיהם של הילדים במשפחה להסתיר את ג'מייקה. הפשרה היתה שהוא יחבור לנפוליאון הקשיש. את פוגל הייתי מעדיפה לשכוח. נראה לי שהיה לו איזה פגם מוחי, כי כל פעם שהבאנו לו אוכל הוא היה מסתתר ומנסה לברוח. ולא, זה לא שהיתה לו איזה שהיא דעה מוקדמת על אוכל של יקים. פוגל היה זאב לבן יפהפה ואולי בכלל היה בגלגולו הקודם דוגמנית שוחרת חסה...
הספר הזה, עם אהבת הכלבים המקסימה שבו התאימו לי מתמיד.
אבל מה שקרה הוא שדן כבר נרדם. אני אמרתי לעצמי שאין בעיה, הרי ג'יבריש זה לא תמיד מצחיק. אני יכולה בקלות להשתלט על זה. יותר מזה. אני יכולה לראות את הסיפור ברצינות מהזוית של הכלבים, שזה משהו שאני ממש אוהבת ומבינה. הרי לאורך כל ילדותי וגם הרבה שנים לאחר מכן היו כלבים בבית. באהבה גדולה אזכיר את ושתי, כלבת הרועים הגרמני שחיה בביתנו 16 שנים של נועם. אולי אפילו אשכנע את עצמי לחשוב על זה שהיא איננה כבר כל כך הרבה זמן, וזה עצוב כל כך... אולי אזכר בפלורה הגולדנית שנעלמה ועדיין אנחנו מחפשים אותה, למרות שאין סיכוי שמישהו מצאצאי צאצאיה עדיין נושם את האויר הזה שפה. כל הדברים העצובים האלה לא עזרו. פרצתי בצחוק פרוע. מכירים את הצחוק הזה שמנסים להחניק בכל דרך אפשרית ואז הוא מתחכם ויוצא מהאף?? אז טוב. בסוף ויתרתי על המאבק הזה. גם דן הסתובב לצד השני וכבר לא שמע את זה.
ג'ונתן הוא צייר קומיקס שעובד בעבודה משמימה בחברת פרסומות. הוא מקבל למשמורת לחצי שנה את שני הכלבים של אחיו, שיש להם אופי מאד מוגדר ומיוחד. הוא חי 4 שנים בזוגיות מאולצת עם ג'ולי שבמקום עבודתה מביימים/מעצבים חתונות. הם מתכננים חתונה כפרוייקט בעבודתה של ג'ולי בה היא הכלה וג'ונתן החתן. לוקח לו זמן להבין שזה הולך להיות אמיתי. הוא מתאהב חדשות לבקרים במי שאי אפשר. איך לומר בעדינות - החיים שלו לא משהו..
מכאן מתפתחת העלילה שאתם הולכים לקרוא לבד, כי למה לי לקלקל לכם. אוסיף רק כמה ציטטות כדי שיהיה לכם למה לצפות.
""ברנדי כפול בבקשה," אמר והניד ראשו בשלילה לקרח. הוא מעולם לא הזמין ברנדי לפני כן, אבל זכר שזה אמור להיות משיב נפש. ברנדי כפול בטח משיב נפש כפליים... שילם וקם על רגליו כדי ללכת, מתנודד כמו רקדנית הולה-הופ. הכלבים, שזיהו מצב חירום הקיפו אותו וגוננו עליו. באותו מבנה משולש ויציב יחסית, הם התנודדו חזרה לעבודה." עמ' 126
"דורה קמה ראשונה והרדימה את החדר במצגת פאוור פוינט בנאלית כל כך, עד שג'ונתן הרגיש את מערכת העצבים שלו מבצעת כיבוי יזום כאות מחאה." עמ' 144
""מטאפורה, גבר: מיני ואן קוריאני היברידי גדול ונוצץ, ארבע על ארבע עם חיישני גשם. מסיע שמונה אנשים מכאן ועד סיאול על מכל דלק אחד. מושבים מחוממים, מערכת בלמים נגד החלקה. זאת ג'ולי. הכל מצוין. אבל אתה צריך רק אופני כביש - הם לוקחים אותך לכל מקום, משמחים אותך בדרך. העניין הוא - אתה איתי? אתה כנראה אפילו לא רוצה מכונית. אם יורד גשם, סע באוטובוס."" עמ' 155.
הציטטה האחרונה הזו יושבת בין כמה דפים שיצרו את ההוכחה לכך שאני רעיה אכזרית במיוחד, שלא נותנת לישון.
תאריך הכנסה לאתר 06/08/2017
הספר המתוק הזה מספר אודות עלילותיו של ג'ונתן טרפויל. הוא עובד בעבודה שאינה מספקת אותו, וזאת בלשון המעטה, נמצא במערכת יחסים עם מישהי שלא ממש אהובה על קרוביו (האם אוהב אותה באמת?), החיים שלו לא ממש מסודרים, ונוסף על הכל, אחיו השאיר לו שני כלבים למשמורת, כשנסע לנסיעת עסקים ארוכה בדובאי.... המשך הביקורת
הספר המתוק הזה מספר אודות עלילותיו של ג'ונתן טרפויל. הוא עובד בעבודה שאינה מספקת אותו, וזאת בלשון המעטה, נמצא במערכת יחסים עם מישהי שלא ממש אהובה על קרוביו (האם אוהב אותה באמת?), החיים שלו לא ממש מסודרים, ונוסף על הכל, אחיו השאיר לו שני כלבים למשמורת, כשנסע לנסיעת עסקים ארוכה בדובאי.
ג'ונתן לא ממש יודע כיצד להתמודד עם המצב, ואנו עדים לצירוף של אירועים מצחיקים ועצובים, מרגשים ומעצבנים, והכל סביב חייו של ג'ונתן, שכרגע מתבלים אותם שני כלבים עם אישיות מאוד מיוחדת, סיסי הקוקר ספאנילית ודנטה הבורדר קולי המתוק, שג'ונתן כל הזמן חושד שמשהו עובר עליו, עד ש.....
מה יהיה על חייו המבולגנים של ג'ונתן? מה יהיה גורל הקשר עם ג'ולי? מה גרם לו לפתע לאבד את השליטה על הדיבור שלו?
כל אלו נחשפים אט אט בשורה של אירועים משעשעים ומשובבי נפש.
לא סתם כינה הסאנדיי טיימס את הספר הזה "ממתק מטורף לגמרי". הוא אכן ממתק מתוק וטעים במיוחד, יחד עם זאת, לי היו ציפיות קצת אחרות ממנו.
כשקראתי את גב הספר - בו נכתב "שותפיו לדירה נחושים לשפר את חייו או להרוס אותם לגמרי. קשה לדעת בדיוק כי שניהם כלבים", ציפיתי לקבל את הספר מנקודת מבטם של הכלבים, כלומר ממש מפיהם, סטייל "הכלב היהודי", וזה לא מה שקיבלתי.
כן, קיבלתי הרבה מחלקם של הכלבים בעלילה, בעיקר מתוך מוחו של ג'ונתן, כיצד הוא מדמיין את מאווייהם ותחושותיהם ולכן קצת התאכזבתי. אבל אף אחד לא אשם שככה דמיינתי שהספר יהיה.
בסהכ הספר כתוב טוב, משעשע מאוד, שנון וחד.
ספר חמוד ושונה, חד ומצחיק, שאפשר להעביר איתו כמה שעות של כיף.
קריאה מהנה.
תאריך הכנסה לאתר 15/06/2017
"היא היתה כל מה שהיה צריך בחיים, כל מה שאהב ופחד ממנו גם יחד."
על הספר:
ג'ונתן הוא גבר מוזר והוא גם מודה בזה .
הוא אוהב לחקור ולנתח כל דבר , במיוחד לחשוב איך יראו חייו בעתיד כשההווה גם נמצא בסימן שאלה. ... המשך הביקורת
"היא היתה כל מה שהיה צריך בחיים, כל מה שאהב ופחד ממנו גם יחד."
על הספר:
ג'ונתן הוא גבר מוזר והוא גם מודה בזה .
הוא אוהב לחקור ולנתח כל דבר , במיוחד לחשוב איך יראו חייו בעתיד כשההווה גם נמצא בסימן שאלה.
ג'ונתן עובד בעבודה שהוא לא אוהב, יש לו חברה מדהימה שלא פעם הוא תהה מה היא עושה איתו ויש לו כלבים , הכלבים של אחיו שטס לדובאי לחצי שנה ועכשיו הם על אחריותו.
יום אחד חברה שלו מחליטה להתחתן איתו בהפקה מטורפת מהעבודה שלה והוא מסכים למרות שהתת מודע שלו אומר לו שזה רעיון גרוע.
הספקות עולות בכל יום ובכל יום מחדש הוא משתכנע שזה הדבר הנכון בשבילו .
הלחץ מהחתונה ומהחיים עצמם גורמים לג'ונתן לאבד שליטה על המילים , כל מה שהוא רוצה להגיד יוצא מוזר ולא קשור בכלל .
ברגע האחרון חברה שלו נוטשת אותו, הוא כועס עליה אך ברגע שהמילים חוזרות אליו הכעס עובר..
בנימה אישית בהתחלה היה לי קשה לקרוא , לא הצלחתי להתחבר לסגנון הכתיבה אך בכל זאת משהו גרם לי להמשיך לקרוא .
ג'ונתן הוא פשוט ג'ונתן , מתוסבך ומוזר (מאוד), אלוף הטעויות ואלוף הדרכים המוזרות לתיקון הטעויות.
ג'ונתן הוא דמות מיוחדת , הצלחתי להתחבר אליו בגלל המוזרות, האהבה חסרת הגבולות לכלבים והצורך הזה לאהוב.
היו הרבה פעמים שצחקתי בטירוף בעיקר אחרי שהוא איבד את המילים .
כתיבה של דמות כזאת היא לא פחות מגאונות .
מה לקחתי מהספר:
בעלי חיים מבינים את בעליהם יותר טוב ממה שהם חושבים .
ו"מוטב מאוחר מאשר אף פעם" - החיים קורים , ומה שצריך לקרות , קורה ויקרה . הכל לטובה.
תאריך הכנסה לאתר 15/05/2017
ג'ונתן חי ביקום מקביל, ככה לפחות לפעמים הוא חושב. מדיי פעם הוא עובר לאותו יקום מקביל. חושב על דברים אחרים, נתקע, עד שהוא חוזר למציאות באחת.
כשהוא מקבל את הכלבים של אח שלו לזמן מוגבל הוא מתחיל לחשוב עליהן, על החיות, על מבטם, מה הם חושבים ואיך, ואפילו... המשך הביקורת
ג'ונתן חי ביקום מקביל, ככה לפחות לפעמים הוא חושב. מדיי פעם הוא עובר לאותו יקום מקביל. חושב על דברים אחרים, נתקע, עד שהוא חוזר למציאות באחת.
כשהוא מקבל את הכלבים של אח שלו לזמן מוגבל הוא מתחיל לחשוב עליהן, על החיות, על מבטם, מה הם חושבים ואיך, ואפילו איך הם מדברים איתו,
הוא מוצא את עצמו חיי אותם, מפחד להשאיר אותם לבד, מפחד שהם בדיכאון, ואולי אף אחד לא יודע שהם בדיכאון?
חושב על אותם מקומות שאי אפשר להכניס כלבים לתוכם, וכמה קשה בעיר כזאת ענקית, תמיד רצה נגד הזמן, לגדל ייצורים כה יפים שצריכים את המרחב והשקט שלהם.
אולי הן לא מסתגלות לכל דבר?
ג'ונתן מתאר לעצמו דברים אחרים, דברים של חפצים או חיות, מנסה לשלב אותם בעלילה סגנונית שמוחו מאמץ, מתאר את הרגשתם ואת נראותם.
ואם היה אפשר לבחור? במה כל אחד היה בוחר?
ג'ונתן הוא אדם מוזר, הוא אומר זאת אפילו על עצמו, יש לו נטייה מעצבנת לחקור ולנתח. לדמיין את השנים הבאות עם אדם שרק לרגע פגש, לתאר ולחיות לרגע את העתיד הלא ידוע בכלל.
יש לו חיבה מטורפת לקומיקס, יש לו חברה מדהימה שלא פעם הוא תהה איך היא בחרה בו, ושהיא מחליטה להתחתן איתו בהפקה מטורפת והוא מסכים, עדיין החששות עולות על פניי השטח, היא מתאימה לו? או לא? כולם מסביבו יודעים לייעץ, להגיד והוא רק רוצה להיות אדם כמו כולם, כמו שצריך וקבוע. אבל מה אם אין סיפוק? הוא לא מצליח להגיע לנקודה הזאת שכל כך מפריעה לו.
אבל משהו חסר.
לאט לאט חייו עולים על דרך לא נכונה, הוא מאבד את המילים ורגע לפני הצעד הגדול היא נוטשת, זה בא ממנה, אך הכעס לבסוף נשכח... והמילים חוזרות, בענק.
לא אגיד שנשאבתי ולגמתי את הדפים, קצת היה לי קשה לקרוא, אולי כי לא התחברתי לסגנון הכתיבה, לא יודעת לשים את האצבע בדיוק על מה. אבל ג'ונתן הוא גיבור מיוחד, הספר מעניין, משעשע ומוזר, בדיוק כפי שהוא צריך להיות.
אפילו צחקתי אין ספור פעמים, במיוחד שהוא מאבד את המילים, אני חושבת שזו קצת גאונות לכתוב גיבור כזה.
אז- תקראו ;) אשמח לשמוע עוד דברים על הספר הזה.
טעם הוא דבר נרכש ומעניין ואיך שאנו רואים כל דבר.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
