לחיות את החיים בבועה.

הביטוי הזה, ששגור בפי רבים, מקבל משמעות מילולית ועצומה בספר המקסים הזה.

תארו לכם מצב, שבו אתם חיים חיים שלמים בבית אחד,
בחדר אחד,
חיים שמספר האנשים שבאים עימכם באינטרקציה מסתכם באימכם הרופאה והמטפלת שלכם.
חיים שבהם אינכם יכולים לצאת החוצה, או לקבל מבקרים, או להינות מהדברים הפשוטים שכל כך ברורים מאליו בעיניכם, מהסיבה הפשוטה שכל גרגיר אבק או חיידק עלול להרוג אתכם!

חד משמעית להרוג אתכם.

לא מצליחים לדמיין, נכון?!
זה נראה כל כך קשה ולא הגיוני, נכון?!

אני אמא לילדים, ולא הצלחתי לדמיין ולו לרגע אחד מציאות שבה ילדיי אינם חופשיים ובריאים לחוות ולחקור את כל הנפלאות, והטוב שיש לעולם הפרוס לרגליהם להציע.

אז גיבורת הספר חיה את החיים הללו שציינתי, לצערה הרב.

מדלן בת ה 18, היא נערה צעירה,  שבגיל קטן אובחנה  כחולה במחלה נדירה המונעת ממנה חיים רגילים ונורמלים.
היא מתגוררת עם אימה. אחיה ואביה נהרגו בתאונת דרכים כשהייתה תינוקת.

מדלן לומדת בבית. אוהבת ארכיטקטורה, וקוראת המון ספרים, זה הדבר הראשון שהיא מציינת, שלא משנה כמה ספרים קראתם, היא בוודאי קראה יותר.

מה עוד היא יכולה לעשות בין חדרי ביתה?? הבית שלא יצאה ממנו לעולם.
בכל ספריה של מדלן ישנו פרס למוצא הישר, במידה ואיזה שהוא ספר חלילה ילך לאיבוד (דבר בלתי אפשרי שיקרה, כפי שהבנתם כבר).

יום אחד, בשכונה של מדלן, בבית לידה עוברת לגור משפחה חדשה.
המשפחה מונה את האם, האב השיכור והמתעלל, האחות והאח.

אולי, הנער השכן בבגדיו השחורים והמראה הקולי משהו, מושך את תשומת ליבה של מדלן. היא צופה במשפחה מחלונה ויודעת את לוח הזמנים של כל אחד ואחד מהם.

אולי סקרן לגביי מדלן, אותה הוא מגיע לבקר, אך כמובן אינו מורשה להיכנס לביתה או לבוא עימה במגע.

השניים מוצאים ערוץ תקשורת משותף, (יבורך המחשב והאימייל) , ומתחילים להתכתב ביניהם.

בשלב מסוים הם רוצים יותר מלהחליף מילים מול מסך קר.

איך עושים זאת??
איך נפגשים עם משהי שאויר לא מסונן או חפץ לא מטוהר עלול להוות סכנה לחייה??

באמת שתאלצו לקרוא.

אני אוהבת ספרי נוער. מבחינתי אפילו לא לקטלג אותם ככאלה.
משהו בתמימות, בבוסר הראשוני, ובתחושות החדשות שחווים הגיבורים בדרך כלל לא משתווה לשום ספר שקראתי למבוגרים.

הדמות של מדלן כה תמימה, איך היא תהיה אחרת? היא לא נתקלה ביצר האדם, בתחושות שכולנו חווים ומעצבים אותנו לאדם שאנו  הופכים להיות.
היא מעולם לא חוותה אהבה ראשונה או אכזבה, מעולם לא ראתה עולם בעיניה, שלא הועבר דרך מסך הטלוויזיה או דרך תיאורים בספרים שקראה.

מפליא לקרוא עד כמה היא שלמה עם מצבה ואינה נוטרת טינה, היא מתפתחת בין דפי הספר ומבינה אט אט שהיא פשוט רוצה יותר.

ספר כה מקסים, כה מיוחד.
הכתיבה בספר הזה שונה, ישנם איורים ילדותיים ושובים בין דפי הספר שבעיניי היו בדיוק במקום.

שתי בנותיי קראו את הספר ונהנו ממנו כל כך, אין גיל לסיפור הנהדר הזה.

ממליצה בחום לוהט ומבעבע! 
תהנו.

"הייתי שמחה גם לפני שפגשתי אותו. אבל עכשיו אני חיה , ואלה שני דברים שונים."

על הספר:

מדלין ויטייר , כבר בת 18 וכבר 17 שנה לא יצאה מביתה עקב מחלה נדירה , היא חיה בבועה הנקראת בית . 

אף אחד לא נכנס לביתה למעט אמה והמטפלת שלה שגם הן צריכות לעבור טיהור אוויר בחדר מיוחד.

למרות זאת מדלין מנסה לשמור על אורח חיים 'נורמטיבי' , היא לומדת דרך הסקייפ עם מורים , היא קוראת ספרים, רואה סרטים ומשחקת עם אמה משחקים. 

יום אחד , הגיעו שכנים חדשים לשכונה . מהרכב יוצא נער שמושך את תשומת ליבה. 

היא מסתכלת עליו ומגלה שהוא צופה בה . 

מדלין נזהרת, לא יוצרת קשר למרות הרצון הגדול . 

בניגוד אליה הוא פחות מהסס ומנסה למשוך את תשומת ליבה בדרכים שונות. 

הוא לא יודע למה היא מסתגרת בביתה ומנסה לנחש .

מה שמתחיל כסקרנות מתעצם ומתפתח למשהו בעל משמעות.

נחשפתי לספר כשהייתי בקולנוע ראיתי את הטריילר לסרט וכשגיליתי שהוא מבוסס על ספר זה רק סיקרן אותי יותר. 

את הסרט עוד לא ראיתי אך כשקראתי הדמויות בכריכה ליוו אותי במהלך הקריאה. 

הכול הכול הוא סיפור על נערה ונער מתבגרים , כל אחד מתמודד עם הסיפור שלו וביחד הם מנסים להתגבר על הכל. 

מדלין- ילדה/נערה מתוקה, סקרנית, מצחיקה,חברותית, רוצה להיות כמו כולם בכך שתוכל להיות חופשיה ולצאת מביתה.

אולי - נער מושך ,פארקוריסט ,אוהב מתמטיקה , מאוד חברותי ויעשה הכל כדי שמדלין תהיה בריאה .

ביחד הם מצליחים להגיע לתובנות ולהרפתקאות יוצאות דופן.

התרגום לספר היה מעולה , בספר מדי פעם יש איורים שמוסיפים לספר והופכים אותו לאחר.

מאוד נהנתי לקרוא את הספר, הסוף אמנם היה סוף טוב אך הייתי רוצה לדעת מה היה לאחר מכן . 

ספר שמתאים גם לנוער וגם למבוגרים. 

מה שלקחתי:

"בכל דבר יש סיכון. גם לא לעשות כלום זה סיכון. זה תלוי בך."

"החיים הם מתנה, אל תשכחי לחיות אותם."

"מי שלא מתחרט , לא חי. " 

ועוד משהו ששבה אותי : 

"לפעמים אני קוראת את הספרים האהובים עלי מהסוף להתחלה. אני מתחילה בפרק האחרון וקוראת לאחור עד שאני מגיעה להתחלה. כשקוראים ככה, דמויות מתקדמות מתקווה לייאוש, מהבנה-עצמית לספק. בסיפורי אהבה, זוגות מתחילים כנאהבים ומסיימים כזרים. סיפורי התבגרות בהופכים לסיפורים על איבוד דרך. הדמויות האהובות עלייך חוזרות לחיים"

ספר מיוחד , הנותן לקורא תובנות על החיים. ממליצה בחום.

לספר נחשפתי בפרומו בקולנוע. הייתי עם חברה בסרט וטריילר בקרוב הופיע כשעל המסך הופיע הכיתוב 'מבוסס על ספרה של ניקולה יון'. יש ספר ויש סרט? אני בעניין בצורה חזקה. אז לפני מספר דקות סיימתי את הקריאה בספר ובקרוב אראה את הסרט כך שבינתיים ההשוואה לא אוכל לעשות אך בואו נדבר על הספר.

הספר 'הכול, הכול' הוא בז'אנר הנוער בכל רמח איבריו. בשפה, בעלילה, בדמויות ובצורת ההגשה אבל, אין הוא מזלזל באינטליגנציית הקורא. נהניתי מאוד מקריאתו ומהתוספות הגרפיות ששולבו בצורה טובה בטקסט.

הדמות הראשית, מדלין, היא נערה חולה, מאוד חולה. היא חולה במחלה נדירה - כשל נשימתי אשר  גורם לה להיות בביתה, מנותקת ממגע מהעולם שמסביב. רק אימה והאחות המטפלת בה מגיעות עימה במגע וגם זה לאחר טיהור אוויר. עם זאת היא מנסה לשמור על אורח חיים כשל נערב כך שהיא לומדת דרך הסקייפ עם מורים המלמדים אותה מקצועות שונים. יום אחד, לבית השכן, עוברת משפחה ומהאוטו מגיח נער אשר תופס את עיניה של מדלין באופן מידי. היא מציצה החוצה ומגלה שגם הוא צופה בה. היא נזהרת, לא יוצרת קשר על אף הרצון העצום בכך. הוא? הוא פחות הססן ממנה ומתחיל לעשות מעשים קטנים למשוך את תשומת ליבה. אין הוא יודע מדוע היא מסתגרת בחדרה ומדוע אינה הולכת לבית הספר. מה שהחל כקרבה וסקרנות של גיל הנעורים מתעצם ומתפתח.

זהו סיפור על נער ונערה מתבגרים. סיפור אהבה מעט קיטשי במובן של מערכת היחסים ביניהם אך המציאות של שתי הדמויות במרחב הספרותי הוא שהופך את הספר להרבה יותר.

הכתיבה של ניקלה יון טובה והסיפור קולח - את זאת, ניתן  לייחס לזכותה של המתרגמת, יעל אכמון. 

הסיפור אינו תזזיתי אך הוא מתפתח, לא בקצב אחיד אך משהו קורה כמעט תמיד.

בין דפי הספר ישנם איורים גרפים שונים. לא תמיד הם היו נחוצים אך הם יצרו משהו מקורי, לעיתים ילדותי שגרם לי לצלול ולחשוב על אותה נקודה. הניתוק מהעולם, העובדה שגדלה בחסותה של האם בלבד לאחר אובדנם של אביה ואחיה, העצימו סצנות רבות בכך שגרמו להן להיות מציאותיות מול עיניי.

מאוד נהניתי במהלך קריאת הספר. את הטוויסט בשליש האחרון של הספר צפיתי אך זה לא הרס את הנאת הקריאה. סוף הסיפור השאיר בי תחושה של החמצה. לא הפריע לי שהיה הוא צפוי, ההפך אם לא היה מסתיים כך הייתי נשארת נטולת מילים אך הסוף נקרא במהירות, בצורה מהירה כמו באמצע סצנה לא מוגמרת לחלוטין. השאיר בי רצון להמשכיות שכן הסצנה האחרונה העלתה תהיות לגבי עתידן והתנהגותן של הדמויות. אין זהו סוף פתוח אך אני מעדיפה סופים סגורים הרמטית.

מומלץ - קריאה מהנה,

יעל