אני דוחפת הצידה את זיכרון הסיוט, דוחפת הצידה מחשבות על אלכס,

על האנה ועל בית הספר הישן שלי.

החיים של פעם מתו.

אבל גם לנה של פעם מתה.

קברתי אותה.

השארתי אותה מצדה השני של הגדר, מאחורי חומת להבות ועשן.

ללנה לא נותר דבר: החיים שהכירה, האנשים שאהבה, הנערה שהיתה – כולם נעלמו ווהיא נשארה לבד באפלה. חברי המחתרת מצילים אותה ממוות אכזרי בישימון והיא מצטרפת אליהם – חיה מבחוץ; כבויה מבפנים. כל זה משתנה כשמוטלת עליה משימה סודית לעקוב אחרי ג'וליאן פיינמן — בנו של אחד מבחירי הממשל, גדול אויבי המחתרת. במתקפה לא צפויה ג'וליאן ולנה נכלאים במעמקי האדמה, והיא מוצאת את עצמה בתא אפל עם צעיר המסמל את כל מה שהיא מתעבת. אבל מתוך העלטה עולות תובנות חדשות וניצת ניצוץ של תשוקה אסורה, כזו שתשיב ללנה את החיים או תלכוד אותה בתהומות המוות.

על הזיה (הספר הראשון בסדרה):

הם אומרים שאחרי הטיפול למניעת אהבה, אהיה מאושרת ובטוחה לעד. תמיד האמנתי להם. אבל עכשיו הכול השתנה. עכשיו אני מעדיפה להידבק במחלת האהבה, ולו רק לשבריר שנייה, מאשר לחיות מאה שנים בכבלים של שקר.

ללנה נותרו 95 ימים עד יום הולדתה השמונה־עשר, אז תעבור את הטיפול נגד המחלה הנוראה מכול. אמא שלה חלתה בה כמה פעמים, ואחרי שאף טיפול לא עזר, שמה קץ לחייה. לנה לא מוכנה שזה יקרה גם לה. בגיל שבע־עשרה ותשעה חודשים היא סופרת את הדקות עד היום הגדול שאחריו שוב לא תצטרך לחשוש מפני מגפת האהבה.

אבל ביטחונה העצמי מתערער כשהיא פוגשת נער מסתורי עם בלורית פרועה ועיניים תכולות כים. משהו בו מטלטל את לנה ואת האמת שהכירה, ומושך אותה לעבר גבולות אסורים. מה תגלה אם תחצה אותם? האם תבחר לצלול אל ההזיה המשכרת של האהבה או לשוב לשלוות חייה הקודמים?

ספרי הסדרה התקבלו בהתלהבות רבה ברחבי העולם, תורגמו ל־26 שפות, כיכבו חודשים ארוכים ברשימות רבי־המכר של הניו יורק טיימס ועובדו לסדרת טלוויזיה.

לורן אוליבר היא סופרת אמריקנית עטורת פרסים. היא חיה בברוקלין, ניו יורק, ואוהבת לקרוא, לכתוב, לבשל, לרוץ, לרקוד, להמציא שירים מוזרים ולצאת להליכות ארוכות בחוף הים, או אם להיות מעשיים - ברחובות ניו יורק.