|
|
|
|
|
| אבא אחר |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 2396 |
|
| |
תקציר ”אבא אחר” מגולל את חייו של אבי גינור, מרצה לסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה, ומכין אותם לתואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול.
לאחר תאונה קשה שקרתה למשפחתו, שממנה רק הוא ניצל, הוא מנסה לשקם את חייו. האם יתמודד או יברח להודו, ישתה וגם ירקוד בפאבים כדי לשכוח את אסונו?
מודעה בעיתון שדרושה משפחת אמנה לילד קשה התנהגות, נותנת לו פתח לחיים חדשים.
רק בשל סירובן של משפחות רבות לקבל את הילד לאמנה, מפני הפחד להתמודד עם ילד קשה התנהגות, קיבל אבי את אריק. אבי בונה את חיי אריק החדשים לאיטם, ותוך כדי כך, נבנים גם חייו מחדש. הקשיים אינם מרפים את ידיו אלא מדרבנים אותו, ואריק אינו האחרון שנכנס אליהם.
בין השאר מכיר אבי אישה יפהפייה בשם איריס המוסיפה נופך לחייו אך גם לה סיפור חיים מפתיע. ברגע שפתח לבו לאישה, התדפקו על דלתו נשים נוספות, מפתיעות, המזמנות לחייו הרפתקאות, אושר אך גם כאב ודאגה, השמים את חייהם המשותפים של אבי ואיריס בסימן שאלה.
האם יצליח אבי לבנות משפחה חדשה שתנחם אותו ותיתן לו חיים מספקים?
צפורה לביא:
צפורה לביא בעלת תואר מוסמך מאוניברסיטת תל-אביב.
לימדה באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת לוינסקי.
עסקה שנים רבות בהוראת ליקויי שמיעה.
הספר “אבא אחר” הוא ספרה החמישי ומתפרסם גם כספר דיגיטאלי.
ספריה הקודמים הם הרומנים: “שיר”, “סערה בעולם הדממה”,
“לא נפסיק ללכת”, “עקבים בחול”.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 18/05/2020
הרומן הפסיכולוגי העוצמתי והמרגש הזה מציג סוגייה חברתית עצובה ופחות מוכרת לציבור הרחב: משפחת אומנה לילדים בסיכון, ילדים שלא מסוגלים לחיות עם משפחתם הביולוגית, אבל עדיין מצויים בקשר הדוק עם הוריהם או בני משפחה אחרים. האם גבר בודד, שחווה טראומה קשה בה איבד את אשתו ושני ילדיו, יכול לשמש כמשפחת אומנה... המשך הביקורת
הרומן הפסיכולוגי העוצמתי והמרגש הזה מציג סוגייה חברתית עצובה ופחות מוכרת לציבור הרחב: משפחת אומנה לילדים בסיכון, ילדים שלא מסוגלים לחיות עם משפחתם הביולוגית, אבל עדיין מצויים בקשר הדוק עם הוריהם או בני משפחה אחרים. האם גבר בודד, שחווה טראומה קשה בה איבד את אשתו ושני ילדיו, יכול לשמש כמשפחת אומנה למספר ילדים, חלקם עם בעיות התנהגות קשות?
זו השאלה המסקרנת שליוותה אותי לאורך כל קריאת הספר המרתק הזה.
לסיפור המסגרת המרכזי התווספו בספר דמויות וסוגיות חברתיות מרתקות הקשורות לאלימות במשפחה, טיפול בילד חריג, ואהבות, אכזבות וגם בגידות המלוות בתיאורים אירוטיים סוערים המבטאים תשוקה רבה ואהבה אמיתית. כל אלו הופכים את הספר למיוחד, מרגש ומרתק.
אבי גינור בן 40, מרצה באוניברסיטה הפתוחה, ומכין סטודנטים לתואר ראשון בהנדסה תעשיה וניהול, עובד מביתו. הוא חווה טראומה קשה כאשר אשתו וילדיו נהרגו בתאונת דרכים קשה שבה הוא שרד, והוא הצליח להתאושש מהחוויה הקשה ונעזר בפסיכולוג ובאימו כאשר החליט להפוך ל'משפחת אומנה'.
הוא ניתק קשר עם חברים לשעבר, שחיו בזוגות ובמשפחה, ובהמשך חש צורך בקרבתם.
הספר עוסק גם בחייו האישיים-אינטימיים של אבי, והצורך שלו בזוגיות אוהבת מוביל אותו להיכרות עם אישה יפה ומקסימה בשם איריס ובאהובה נוספת בשם אתי, העובדת הסוציאלית.
האם אבי יצליח לחזור לחיים ולחדש את הקשר עם חברים מהעבר שהתרחק מהם לאחר אסון האובדן?
האם אבי יצליח לחדש זוגיות ואהבה עם איריס או עם אתי כאשר בביתו שלושה ילדי אומנה?
לא אגלה ספויילרים, אבל יש הפתעות המתגלות בחלקו השני של הספר וסגירת מעגלים.
אבי החליט לסייע לילדים המחפשים בית במסגרת אומנה, וקיבל את אריק בן העשר, ובהמשך את דלית בת הארבע ואת דובי בן העשר, והספר מתאר אירועים חיוביים וגם שליליים בהתמודדות היומיומית של אבי עם הגידול של שלושת הילדים הכל כך שונים זה מזה.
אריק הוא הילד הבעייתי מבין השלושה, כאשר בנוסף לבעיות התנהגותיות היה צורך להתמודד גם עם התבגרותו המינית שהופיעה בצורה שלילית ופוגענית, אבל גם איתו אבי נחל הצלחה. "זה לקח זמן, אבל לאט, לאט, הרגשתי שעליתי על דרך המלך עם אריק" (עמוד 64).
אבי נעזר ביומן שהותירה רותי, אשתו ז"ל, שעבדה כעובדת סוציאלית, ותיעדה את פעילותה בכתב, ובספר מוצגים מדי פעם קטעים מיומנה על מקרים טיפוליים.
אירוע רודף אירוע, חלקם אירועים טראומטיים קשים, אין רגע דל בספר, והמתח והסקרנות מתעצמים. בשפה יפה בגוף ראשון עם מעברים בין הדמויות בספר, המחברת מצליחה לבטא את הרגשות, הקשיים וההצלחות של אבי ביחסים המורכבים עם הילדים, את הדינמיקה בקשר בין הילדים והקשר עם המשפחות הביולוגיות והעובדת הסוציאלית המפקחת ומקשרת בין כולם.
הספר לא מתאר את התהליכים ותנאי הקבלה הלא פשוטים שאבי היה צריך לעבור לפני שהותר לו לקבל את הילדים לאומנה, אבל יש התייחסות לקשיים הכרוכים בבקשת אימוץ של ילד.
הספר ממחיש את השוני הרב בין אימוץ ילד לבין לקיחת ילד באומנה, כאשר משפחת אומנה מקבלת לחזקתה ילד כסידור זמני לתקופה מסוימת מתוך מטרה לתרום להתפתחותו התקינה, כאשר תהליך האומנה נפסק בהגיע הילד לגיל 18, או שהוריו הביולוגיים נמצאו כשירים ומבקשים להחזירו אליהם.
משפחת אומנה זוכה לתגמול כספי מלשכת הרווחה על החזקת כל ילד.
קיימת אפשרות המוצגת גם בספר לבקש לאמץ ילד שנמצא באומנה, והנושא מעסיק מאוד את אבי.
יש בספר הפתעות ואירועים לא צפויים, אבל אהבתי במיוחד את האווירה החיובית ואת הנתינה הענקית של אבי ודמויות נוספות בספר – נתינה למרות כל הקשיים, שהיא הבסיס לאושר בחיים.
סיימתי את קריאת הספר ונזכרתי במשפט של הרבי מקוצ'ק, שמסכם על פי ראות עיניי את הספר הזה:
"אין דבר שלם מלב שבור".
התמקדתי במאמר הביקורת בעיקר באבי, שהוא הדמות המרכזית בספר, אבל קיימת התמקדות וחשיבות רבה לדמויות המלוות את אבי במסע חייו בנוסף לילדים: אתי, איריס, שרית, הילה וזיווה ועוד.
המחברת מצליחה לקשר ביד אומן את מכלול הנושאים בספר ולסגור את כל המעגלים בסיומו.
חבל מאוד שהספר לוקה פה ושם בטעויות הגהה ופגמים בעריכה, אך אלו לא פוגמים בתוכנו.
אני ממליץ בחום על הספר החשוב הזה לכל המתעניינים בנושא האומנה, ולגורמים במערכת הרווחה בישראל העוסקים במשפחות האומנה.
אני נהניתי מאוד והתקשיתי לעזוב את הספר מראשיתו ועד סופו.
תאריך הכנסה לאתר 03/02/2018
ראשית דבר: גילוי נאות, את צפורה לביא אני מכירה אישית וקראתי את כל ספריה. ספריה נוגעים, מכמירי לב ומעוררי מחשבה. לדעתי האישית כולם מרתקים ומסקרנים כאחד.
צפורה לביא פתחה בפניי נושא, שרבים ואני אינם בקיאים בו. "משפחות אומנה". ... המשך הביקורת
ראשית דבר: גילוי נאות, את צפורה לביא אני מכירה אישית וקראתי את כל ספריה. ספריה נוגעים, מכמירי לב ומעוררי מחשבה. לדעתי האישית כולם מרתקים ומסקרנים כאחד.
צפורה לביא פתחה בפניי נושא, שרבים ואני אינם בקיאים בו. "משפחות אומנה".
משפחות אלה אוספים לבתיהם, ילדים בסיכון חיים שהוצאו מהוריהם הביולוגים, ומעניקים להם חיים חדשים.
משפחות אומנה מהוות מסגרת משפחתית חילופית, לילדים שעברו התעללות פיזית, נפשית או מינית. משפחות האומנה מאפשרות לדאוג לרווחתם והתפתחותם של הילדים, בדרך כלל לתקופה של מספר חודשים, ולעיתים גם שנים עד גיל 18. בזכות משפחות האומנה, הילדים הללו זוכים לחוויות חיים מתקנת, המאפשרת להם לממש את הפוטנציאל הגלום בהם.
משפחות אומנה הינה תחנה זמנית בשונה לגמרי מ"אימוץ". האומנה מספקת אך ורק מענה זמני ומידי לילדים בסיכון!
בישראל יש לא מעט ילדים שממתינים למשפחות אומנה. מעיון בנתונים במרשתת מצאתי שכיום מטופלים כ-4000 ילדים בכ-2500 משפחות אומנה.
בישראל האומנה מוסדה במשרד הרווחה והפכה לכלי טיפולי, מפוקח ומתוקצב, ואותן משפחות אומנה מקבלות סיוע כספי ומקצועי ממשרד הרווחה.
בספר "אבא אחר" אין לנו משפחה. יש לנו רק אבא אחד: אבי גינור.
אבי גינור בן 40, מרצה באוניברסיטה הפתוחה, ומכין סטודנטים לתואר ראשון בהנדסה תעשיה וניהול. את רוב עבודתו הוא מבצע מכורסת חדר העבודה בביתו.
תאונת דרכים מחרידה וקשה נטלה ממנו את אשתו וילדיו, והוא היחידי שניצל.
כעבור שלוש שנים של אבלות, טיפולים אצל פסיכולוג, ניתוק הקשר עם חבריו למעט אימו, נחתה ה-ה-א-ר-ה.
באחד הימים הוא פגש מודעת בעיתון ששינתה את חייו. אותה מודעה גורלית דרשה משפחת אומנה, לילד שאף משפחה לא חפצה להתמודד איתו. מי הילד? אריק בן 10.
אריק לא היה ילד קל. ללמוד הוא לא ממש אהב. אריק יצא בבוקר "כאילו" לבית הספר, ואם היה מגיע לבית הספר, היה נעלם לאחר מספר שעות. הדבר היחידי שגרם לאריק להפסיק לברוח מהלימודים, היה רק וכאשר אבי הסביר לאריק שאם ימשיך במנוסתו מהלימודים, יעבירו אותו לפנימייה בירושלים, ששם יש פנימייה סגורה ליציאות ללא רשות.
לאחר הצטרפותו של אריק לאבי גינור מגיע דובי. לדובי יש את שרית אחותו היפיפייה, ואימא מבוגרת בצפון הארץ, שמטפלת בקשישה תמורת מגורים. בניגוד לאריק, דובי היה תלמיד חרוץ, מצטיין, מנומס שכל מורה היה גאה בו. אבל דובי היה "חסר דת". אימו נוצרייה ואביו יהודי, כך שבעיני היהודים הוא נוצרי, ובעיני הנוצרים הוא יהודי, ולכן אף משפחת אומנה לא רצתה בו.
לאריק ודובי מצטרפת דלית המתוקה וההיפראקטיבית בת ה-4. האם-הילה, עם סיפור חיים משלה, ומצב כלכלי רעוע הרשתה לעצמה ליטול את הילה אליה רק בסופי שבוע.
בליווי המכשולים ובצל הטרגדיה, אט אט אבי שב לאיתנו ושיקם את עצמו ואת הילדים. אבי חזר למעגל החברתי, הכיר אנשים, נעזר ביומנים שאשתו כתבה, וממנה למד על ניסיונה בחינוך ילדים, ואף הצליח להתאהב.
העלילה קולחת, כתובה לרוב בגוף ראשון בשילוב קולות נוספים, ופותחת לקורא אשנב לעולם לא מוכר.
קל להתאהב באבי גינור, שכול כולו נתינה. אם השם אבי לא היה ניתן לו הייתי קוראת לו "נתן". הילדים היו לאבי לקביים, והם סייעו לו להעמיד את עצמו מחדש.
הדמויות הנוספות שעטפו וסייעו לאבי: אימו, אתי העובדת הסוציאלית מלשכת הרווחה, שרית-אחותו של דובי, שלמרות גילה ידעה לנתב בין משעולי החיים, ואחרונה חביבה איריס-אישיות מושלמת שהשלימה את אבי ככפפה. אין דברים כאלה! לדעתי גם השם איריס הולם אותה. איריס על שם הפרח עם עלי הכותרת הייחודיים ומגוון צבעיו. באותה נשימה אני מניחה שגם השם "אבי" נבחר במכוון. הרי זה קיצור שמו של אברהם, אבי האומה היהודית שעמד בגבורה בניסיונות רבים לרבות עקדת יצחק.
דמויות המשנה סיקרנו והטיבו עם העלילה ברם, מצאתי בהם חסך.
למרות הקפיצות בין הזמנים, הכותרות משנה שלא תמיד הוסיפו, ההגהה הרפויה, שגיאות סופר ובילבול בשמות לדוגמא: בעמוד 175 שורה ראשונה היה צ"ל להיות כתוב אבי ולא אריק, אהבתי את הספר, ובעיקר את ההזדמנות לעמוד על נושא שלא נמצא בכותרות.
הספר מגולל לקורא כמבנה. בחלקו הראשון הותקנו יסודות המבנה: אבי, הילדים, גרעין המשפחה ועוד, ובחלקו השני של הספר הותקנו קירות המבנה, והם הכילו את חיי היום יום של אבי, הילדים וסביבתו.
אהבתי את האיור שנבחר לעטיפה, בו גבם של הבוגר והקטין מופנה לצופה. איור עם מסר למחשבה ... מי הפנה את הגב ולאן פניהם מועדות וצופן בעתידם?
הספר "אבא אחר" נוגע, ומפנה את הקורא לעולם אחר ושונה של ילדים בסיכון ומשפחות אומנה.
לסיום ציטוט מדברי ג'וני דפ: "אתה יכול לסגור את העיניים שלך לדברים שאתה לא רוצה לראות, אתה לא יכול לסגור את הלב לדברים שאתה לא רוצה להרגיש".
קריאה מהנה.
ציפי תודה ענקית!
לי יניני
תאריך הכנסה לאתר 03/12/2017
הספר "אבא אחר" מעלה סוגיות מקוריות מעולם האומנה והאימוץ, כשהדמות הגברית הראשית בוחרת להתמסר לטיפול בילדים זרים, הנזקקים למסגרת משפחתית חמה ותומכת כחלק מתהליך השיקום שלו עצמו והתמודדות עם שלבי האבל שבו הוא שרוי, לאחר אובדן משפחתי קשה משלו.
תחילה בילד... המשך הביקורת
הספר "אבא אחר" מעלה סוגיות מקוריות מעולם האומנה והאימוץ, כשהדמות הגברית הראשית בוחרת להתמסר לטיפול בילדים זרים, הנזקקים למסגרת משפחתית חמה ותומכת כחלק מתהליך השיקום שלו עצמו והתמודדות עם שלבי האבל שבו הוא שרוי, לאחר אובדן משפחתי קשה משלו.
תחילה בילד אחד הקופץ לתודעתו מתוך מודעה אקראית בעיתון, מבלי לתת לעצמו יותר מדי הסברים חוץ מיכולת בסיסית לצאת מעורו ומתוך צער עמוק. למרות הבסיס התרפויטי האישי שלו, הקמת המשפחה החדשה והמיוחדת הזאת הופכת מהר מאד למשימה בפני עצמה כשמצטרפים אליה עוד שני ילדים, כל אחד מרקע שונה ותוך נסיבות קשות ודרמה אישית, מחסור בדמות מטפלת משמעותית ובטחון אישי והצורך למצוא שפה ייחודית עם כל אחד ומצד שני מכנה משותף כלשהו לקיום תא מתפקד, תומך ומקדם לכל השלושה.
אב המשפחה מוצא את עצמו מתפתח וצומח מתוך האירועים והחוויות השונות, לטוב ולרע, ואינו יכול עוד לשמור על ריחוק רגשי ועל המסוגרות החברתית והאישית שאפפה אותו מאז היכה בו האסון הפרטי. הוא מבין שמלאכה כזאת לא תתאפשר בכוחות עצמו בלבד ויוצר מיני קבוצת תמיכה הכוללת את העו"סית המסורה, את אמו ובהמשך גם את בת זוגו, כשכולן מתגייסות לפי הצורך לשתף פעולה, לעזור ולהיעזר. ככל שהוא יוצר קשרים מורכבים ואמיתיים יותר עם הילדים גם מצבו האישי משתפר, פנימית וחיצונית, מה שמאפשר לו להמשיך ולהשקיע, להרחיב אופקים ולחשוב מחוץ לקופסה, לשם השגת המטרה החשובה ביותר, יצירת בית חם ואוהב לילדים.
הסיפור עצמו מחדש, זורם ונגמע במהירות. לטעמי טוב היה לעבור שוב על העימוד ולוותר על כותרות המשנה ליצירת רצף אחיד יותר. קריאה נעימה!
תאריך הכנסה לאתר 09/09/2017
משפחה אומנה או משפחה אומנת היא משפחה, המקבלת לחזקתה ילד כסידור זמני, לתקופה מסויימת , מתוך מטרה לתרום להתפתחותו הגופנית הריגשית והחינוכית.
הסופרת מביאה לקוראים את סיפורו של אבי גינור.
אבי, צעיר כבן 40, שביום בהיר, חרב עליו כל עולמו... המשך הביקורת
משפחה אומנה או משפחה אומנת היא משפחה, המקבלת לחזקתה ילד כסידור זמני, לתקופה מסויימת , מתוך מטרה לתרום להתפתחותו הגופנית הריגשית והחינוכית.
הסופרת מביאה לקוראים את סיפורו של אבי גינור.
אבי, צעיר כבן 40, שביום בהיר, חרב עליו כל עולמו וזאת לאחר שאשתו ושני ילדיו נספו בתאונת דרכים.
הוא שוקע לתוך דכדוך ודיכאון, מסתגר בביתו ומנתק את הקשר עם כל חבריו.
למחייתו משמש אבי כמרצה באוניברסיטה הפתוחה, ומכין סטודנטים לקראת תואר בתעשיה וניהול.
במשך שלוש שנים לאחר התאונה אבי מטופל על ידי פסיכולוג, ויום אחד החליט לעשות מעשה ששינה את חייו וגרם לו להתגבר על האובדן האישי, ואת חייהם של שלושה ילדים קשיי יום שהוריהם לא יכלו להחזיקם ולגדלם.
אבי החליט לשמש להם כ"משפחה" אומנה.
אומנם בהתחלה הדרך הייתה קשה, כל ילד וה"שיגעון" שלו, הרצונות שלו וההסתגלות לחיים בתא המשפחתי שנוצר.
כל המהלך לא היה מצליח, אילולי נחישותו של אבי להצליח במקומות שרבים וטובים אחרים נכשלו .
אבי מקים בית לתפארת, הילדים התחילו לפרוח, ובמקביל אף מצא אהבה חדשה.
איריס בת זוגו הבינה אותו והכימיה וההבנה ביניהם הפרתה ועזרה לכל ה"פרוייקט" להבנות ולהצליח.
הילדים גרמו לאבי לפרוח מחדש ואבי גרם לילדים לשגשג.
נושא הספר היה חדש לי לגמרי, אבל משך אותי מתחילתו ועד סופו , והזכיר לי שיש אנשים טובים במהלך הדרך. היו רגעים שדמעתי וחוויתי עם אבי עליות ומורדות.
הסיפור מסופר ברובו בגוף ראשון, כלומר מזווית עיינו של אבי ומזוויות עיניהם של השותפים למהלך.
הדבר גרם לי להזדהות עם אבי ולחשוב מה הייתי עושה עם הייתי נכנס לנעליו.
תודה רבה ציפי שהארת את עיננו בנושא כזה מרגש.
שמוליק קטלן
ספטמבר 2017.
תאריך הכנסה לאתר 08/09/2017
גילוי נאות.
אני מכירה את הסופרת ציפי לביא. אני חברה שלה כבר הרבה שנים, בקבוצות ספרים ואף בחיים.
אני גם מאד אוהבת אותה.
אך זאת הסיבה, שאני מאד מאד קפדנית ומחמירה כאשר אני הולכת לסקר ספר של חברה.
הספר... המשך הביקורת
גילוי נאות.
אני מכירה את הסופרת ציפי לביא. אני חברה שלה כבר הרבה שנים, בקבוצות ספרים ואף בחיים.
אני גם מאד אוהבת אותה.
אך זאת הסיבה, שאני מאד מאד קפדנית ומחמירה כאשר אני הולכת לסקר ספר של חברה.
הספר פתח לי עולם חדש, עולם של אומנה, שלא הייתי מודעת אליו כלל.
אבי גינור, איש בשנות ה 40 לחייו. קרה לו אסון נוראי. אשתו ושני ילדיו נהרגו בתאונת דרכים. הוא שוקע בדיכאון, מנתק קשרים עם חברים. יש לו אם זקנה וזהו.
אבי הוא מרצה לסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה, ומכין אותם לתואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול. הוא בודק את העבודות שלהם. כך יוצא, שהוא כמעט ולא יוצא מהבית. הוא עובד מהבית.
אחרי מספר שנים, אבי מחליט לשקם את חייו ולצאת מדיכאון. והדרך הכי טובה לעשות זאת, זה תרום. לטפל באחרים שזקוקים לו.
הוא רואה מודעה בעיתון שמחפשים משפחת אומנה לילד קשה התנהגות. ילד בן 10. ילד שמגיל צעיר נכנס ויוצא ממשפחות אומנות. הוא יודע שמאד קשה לאיש אחד (לא ההגדרה האידיאלית למשפחה) לקבל ילד לאומנה, אפילו שיש לו את אמו לעזרה.
היות וקשה מאד למצוא אומנה לילד הזה, אבי מקבל לאומנה את אריק בן ה 10. מה גם שזה שאבטי עובד מהבית, זאת נקודה לזכותו.
אריק הוא ילד קשה. ילד תזזית. לא אוהב ללמוד. לא מקבל מרות. בורח מבית ספר, נוהג בבריונות ועוד.
אך לאט לאט עם הרבה סבלנות ואהבה, אבי ואריק מקימים משפחה. בונים אמון אחד בשני.
ואז מגיע דובי.
דובי הוא בשנה צעיר מאריק. יש לו אחות בת 18 בשירות לאומי . יש לו אמא זקנה בצפון שמטפלת בקשישה וגרה איתה, ולדובי אין מקום משלו. דובי ילד חכם וחרוץ, אז מה הבעיה?
הבעיה היא שדובי כפי שנקרא אצלנו "חסר דת". אמו נוצרייה, אביו יהודי. בעיני יהודים הוא נוצרי, בעיני נוצרים הוא יהודי. לכן אף אחד לא מעוניין בו.
אז דובי מצטרף למשפחה הקטנה. ברור שזה לא יעבור "בשלום". כמו אחים "רגילים" אריק ודובי רבים.
והאחרונה שמצטרפת למשפחה היא דלית, ילדונת בת 4 היפראקטיבית. "הקטנה".
לדלית יש אמא שלא כל כך מתפקדת, אך היא לוקחת אותה אליה בשישי שבת.
בין דלית ודובי יש קליק מיידי. בין אריק ודלית – פחות.
לאט לאט אבי "חוזר לחיים". הילדים מחזירים אותו לחיים. הוא משקם אותם והם משקמים אותו. הוא פוגש אנשים ונשים ואפילו מתאהב.
זה השלד של הספר.
ואני תמיד חשבתי כמה קשה לגדל ילדים של עצמך.
הספר ברובו מסופר בגוף ראשון מפי אבי, אך מידי פעם גם האנשים האחרים "מדברים" ורואים את הסיפור גם דרך עיניים שלהם.
בספר משולבים קטעים מיומנה של אשתו של אבי, שהייתה מורה, וכתבה את החוויות שלה ודרך טיפול בילדים בעתיים.
ובספר מוזכרים (ואת זה הכי הכי אהבתי) הרבה ספרים. כמו שאני אוהבת. יש!!!
ועכשו לחלק שכתבתי עליו " שאני מאד מאד קפדנית ומחמירה כאשר אני הולכת לסקר ספר של חברה"
אז ציפי
א – קצת קשה לי (לא רק אצלך) עם הזיגזג של הזמן. עניין של הפרעות קשב, תמיד מעדיפה זמן ליניארי.
ב – ב"שומרת אחותי" של ג'ודי פיקו, הם מולידים בת נוספת כדי לקחת ממנה מח עצמות כי לילדה הבכורה שלהם יש לוקמיה, ולא בשביל כליה 
תודה ציפי על החוויה שבקריאה.
תאריך הכנסה לאתר 05/09/2017
הספר הזה חושף בפנינו נושא חברתי, שאולי פה ושם נחשפנו אליו, משמיעה ומקריאה, אבל צפורה לביא מעלה את הבעיה הזאת בכל חריפותה. כוונתי לעניין האמנה של ילדים שננטשו, שהוריהם נעלמו, או לא מתפקדים כהורים. מדובר בילדים צמאים ליד מלטפת, למשפחה, לחיים נורמלים.
... המשך הביקורת
הספר הזה חושף בפנינו נושא חברתי, שאולי פה ושם נחשפנו אליו, משמיעה ומקריאה, אבל צפורה לביא מעלה את הבעיה הזאת בכל חריפותה. כוונתי לעניין האמנה של ילדים שננטשו, שהוריהם נעלמו, או לא מתפקדים כהורים. מדובר בילדים צמאים ליד מלטפת, למשפחה, לחיים נורמלים.
מן העבר השני אנו פוגשים בתופעה, גם היא יוצאת דופן. אדם במיטב שנותיו, משכיל, מרצה לסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה, בעל למשפחה נורמטיבית. יום אחד נהפכו עליו חייו והפכו לעיי חרבות. בתאונה קשה נהרגו אשתו האהובה , רותי ושני ילדיו. הוא עצמו ניצל בנס. שלוש שנים הוא עם דיכאון קשה, עם הסתגרות בעולמו. מטופל על ידי פסיכולוג, עד שיום אחד עשה את הצעד הבלתי שגרתי, ששינה את חייו מן הקצה אל הקצה, וכן את חיי שלושה ילדים ,שמצאו אבא ומשפחה. הוא מחליט להביא לביתו ילד קשה חינוך, שנפלט מכל מסגרת. לא קלה הייתה הדרך, הוא צריך לעבור את משוכת לשכת הרווחה, שתפקידם לטפל בילדים כאלה , לעקוב אחריהם. לעומתם עז רצונו של אבי להוכיח שהוא מצליח במקום בו נכשלו רבים. ממה שאני יודעת בדרך כלל בני זוג נשואים לוקחים ילד לביתם, ולעיתים אף מאמצים אותו, לאחר שנוצר קשר אמיתי, בין בני הזוג לילד. כאן המקרה הוא יוצא דופן. הרי מדובר בגבר, שמוכן לקבל עליו משימה כה קשה, ויתרה מכך, לאחר שהוא מצליח נגד כל הסיכויים עם אריק הילד הבעייתי בחינוכו מחדש, בהקניית הרגלים, בלימוד של דברים הכי בסיסיים בבית ובבית הספר, הוא לוקח לבית עוד ילד וילדה.
אין ספק שאבי נחן בתכונות מיוחדות של הבנה לנפשם של ילדים, הוא נחן גם באיכויות אנושיות של נתינה אין סופית, של מסירות ומחוייבות. אבל כאן קורה דבר נוסף, שהוא לדעתי ליבת הסיפור. החיבור הזה בין אבי, ששמו אולי סמלי, כי הוא הופך לאב למופת, מפרה ובונה את שני הצדדים.
בכוחה של הנתינה הזאת, מוצא אבי את דרכו לחיים, הוא חי מחדש, הוא מאושר, ואף מוצא אהבה.מן העבר השני הילדים מוצאים אחים, מוצאים בו אב, ובונים יחדיו משפחה, ומעל לכל,ויש הדגשה רבה בספר על כך הוא מוצא אהבה,שגם היא מתחברת למשפחה בסופו של דבר.
"הילדים האלה הם הקביים שבניתי לי כדי להיאחז בעולם הזה. בזכותם היא הכירה אותי. לולא הם עוד הייתי שקוע בדיכאוני, והיא לא הייתה מביטה לכיוון שלי. הייתי סר וזעף ובקושי יוצא מן הבית. בזכותם חזרתי לחייך ונעשיתי שוב אדם. אני הצלתי אותם והם הצילו אותי......."עמ'111 כאן המקום לציין, שהיו בסביבה כמה אנשים, שהיו כעין מעטפת של רצון טוב וספוגי רצון לעזור. בשלבים הראשונים בהם מתמודד אבי עם המשימה הקשה הזאת של האמנה הוא קורא במחברותיה של רותי אשתו ,שנהרגה, שגם היא עסקה בחינוך. הוא מתחבר למקרים, אותם היא מתעדת ושואב מהם כוח ועידוד. דמות נוספת היא דמותה האצילה של אמו המבוגרת, שלמרות זקנתה היא אינה מעמידה את עצמה במרכז, אלא את בנה ואת ומשפחתו" החדשה". היא עוזרת ממש באירוחים , ובעיקר בעצות חכמות.
ראוי לציין את העובדת הסוציאלית מלשכת הרווחה , המקסימה. לא תמיד אנו פוגשים, לצערנו בעובדי ציבור המוכנים לתת שרות מכל הלב. אתי היא מופת למשרתי ציבור, שעושים ימים ולילות למען מטופליהם, שרואים בעבודתם ייעוד. גם שרית החיילת אחותו של דובי, אחד מילדי האמנה בבית, היא דמות חיובית. היא נוטלת חלק בחיבור הזה של הילדים, בינם לבין עצמם, ובינם לבין אביהם.אבי מגדיל לעשות, כשהוא מאמץ שניים מילדי האמנה, שזו אחריות מסוג אחר, בגלל הקביעות, ובגלל המחוייבות
קרן אור היא בוודאי אהובתו של אבי, איריס, שאהבתם מושלמת גם בהבנה ביניהם, בשיתוף וגם בקשר הגופני. לא ארחיב על הדמויות העלובות, של בני משפחה של הילדים. תיאור עליבותם ומסכנותם,מעצימים ביתר שאת את הצלחתם של הילדים להשתלב למרות הרקע שלהם.והנה שוב מספר שורות עד כמה אבי מאושר מן הדרך בה בחר."...........ילדי האמנה נתנו לי פרופורציות, והראו לי מהם חיים קשים באמת, ואיך הם מתגברים. ממשיכים לאכול , לצחוק לחיות. הם חיזקו אותי והפכו אותי למה שאני כיום "עמ' 242.
אבי עשה את הבלתי יאומן בעיניי. לא קלה הייתה הדרך לחבר את כולם, כל אחד ובעיותיו, כל אחד עם " השדים" שבו למשפחה אחת. אולי הסיום אופטימי מדי, אבל הכל אפשרי בעולמנו.
תודה לציפי על האפשרות, להציץ לעולם ,שלא תמיד מוכר. קראו ותווכחו.
רבקה
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
