הצל של אמי - ניקולה סקוט - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים

לשאר הביקורות של לאה זונדלביץ

ב-1958, אליזבת היא בחורה צעירה בת 17 המתגוררת בעיירה קטנה עם הוריה. אביה הוא אדם קשוח, מרוחק ומתבודד, בעוד שאמה היא אישה טובה, נעימה ולבבית. אליזבת החליטה לרכוש יומן על מנת לכתוב בו את כל אשר בליבה. היא ידעה כי מצפה לה תקופה לא פשוטה, לאחר שהתבשרה כי אמה חלתה בסרטן וימיה ספורים. האם שלא רצתה שבתה תחזה בגסיסתה, שלחה אותה לחופשה אצל חברים שבבעלותם אחוזה יפהפייה וגנים קסומים בפרוורים שבהרטלנד. למרות שאליזבת התקשתה להותיר את אמה החולה לבדה בבית, היא השתכנעה לאור תחינותיה של האם ונסעה לחופשה בהרטלנד. שם היא פגשה באנשים חדשים, הוקסמה מכל מה שמסביבה ומהאווירה המיוחדת שכל כך שונה מאווירת ביתה הקודר, ואף זכתה לגלות מהי אהבה. אך, מהר מאוד היא גילתה כי הימים המאושרים יוותרו כזיכרון רחוק בלבד, ויהיה עליה להתמודד עם כאב וקשיים רבים.

השנים חולפות והשנה היא 1999. אדי היא בתה הבכורה של אליזבת. היא בת ה-40 וקונדיטורית במקצועה. יש לה אחות ואח יותר צעירים ממנה. לפני כשנה, אמם אליזבת מתה בתאונה, ומאז, אביה התהלך בבית בפנים נפולות, הוא הפך לצל של עצמו ובקושי החליף מילה עם ילדיו.

יום אחד מגיעה לבית הוריה של אדי אישה בשם פיבי שטוענת כי אליזבת היא אמה הביולוגית, ומסתבר שתאריך הלידה של פיבי זהה לתאריך הלידה של אדי כך שלמעשה הן תאומות לא זהות שחיו כל השנים בנפרד ולא ידעו אחת על קיומה של השנייה. הגילוי נופל על אדי ובני משפחתה כרעם ביום בהיר. היא מבינה שלא הכירה למעשה את אמה וכי רב הנסתר על הגלוי. אדי מחליטה לחבור לאחותה פיבי ולצאת למסע שיחשוף בפניהן את כל הסודות של אליזבת, אימן.

מה האחיות יגלו על אימן?

את קורותיו של מסען המרגש אל עבר האמת, תמצאו בספר המקסים: “הצל של אמי”!

זהו סיפרה הראשון של הסופרת ניקולה סקוט, ובימים אלה ממש יצא בארץ סיפרה השני “קיץ של סודות”.

העלילה מסופרת בגוף ראשון, בהווה מפיה של אדי, בעוד שעלילת העבר נחשפת בפני הקורא באמצעות היומנים אותם אליזבת נהגה לכתוב.

מאוד אהבתי את עלילת הספר שהייתה בעיני סוחפת, מרגשת ועוצמתית. אני אוהבת ספרים שמסופרים בשני צירי זמן ואת העובדה שעלילת ההווה מתפתחת בהתאם ובאמצעות החשיפות מעלילת העבר.

קראתי את הספר בעניין רב והייתי סקרנית לגלות את כל מה שעבר על דמותה של אליזבת בצעירותה. היה לא קל לקרוא את הספר עם הפסקות ולהישאר במתח לגבי הבאות. ככל שהעלילה התקדמה, כך העניין שלי בספר רק הלך וגדל. אהבתי גם את סיומו וכל מה שנותר לי הוא להמליץ עליו בחום.

שורה תחתונה: ספר מרתק, נוגע ללב ומרגש שקשה להניח מהיד עד לעמוד האחרון.

ערוך ביקורת

ביקורת של אלינור לוגסי על הצל של אמי

תאריך הכנסה לאתר

11/05/2018

״נשמתי לתוכי את ההד הקלוש של ספרים ושל נחישות שהיו תמציתה של אמא שלי...״

ספר מופלא על סיפור השוזר בתוכו משפחה אחת שחייה השתנו מקצה לקצה. משפחה שבשנההאחרונה גם ככה היסודות שלה היו רעועים, אבל ברגע אחד, דפיקה בדלת שוברת את...

לשאר הביקורות של אלינור לוגסי

״נשמתי לתוכי את ההד הקלוש של ספרים ושל נחישות שהיו תמציתה של אמא שלי...״

ספר מופלא על סיפור השוזר בתוכו משפחה אחת שחייה השתנו מקצה לקצה. משפחה שבשנההאחרונה גם ככה היסודות שלה היו רעועים, אבל ברגע אחד, דפיקה בדלת שוברת את היסודותכמעט עד שלא נותר דבר.

דרך ההריסות נוצרות הזדמנויות חדשות, חיים חדשים שאולי רק חיכו מעבר לפינה שיבואו לקחתאותם.

נמצאו חלקי פאזל שרק מחכים לאמת כדי להפוך לתמונה.

לשדים כבר אין מקום כי תיבת הסודות נפתחה וחשפה את הקלפים שלה, קלפי חידות שרק אםרוצים אפשר לגלות אותם.

חייה של אדי בת הארבעים שכבר התרגלה ליום יום שלה: לטפל באבא אחרי שאמא נפטרה,לצעקות של אחותה ההריונית. ואפילו לעבודה הנכונה שלה. היא מסודרת, מאושרת, לפחות ככההיא חושבת.

תמיד הסתפקה במה שיש לה ונהנתה לאפות ולהכין עוגות לכל מטרה.

יחד עם ידידה אנדרו, כבר שלושים שנה שיחד הם בתחום המזון, וחלומם לפתוח מסעדת שף הולךונעלם.

כי יחד עם החלומות יש מעשים, שכנראה אדי לא באמת רצתה לבצע.

היא קיבלה את היחסים של אימא שלה אליה, אולי לא הבינה אבל חיה אותם, גם אחרי מותה.

וברגע אחד, עולמה של אדי מקבל זעזוע, חד וכואב.

שאחת בשם פיבי דופקת על שלך הבית ומוסרת בקול גדול שיש להן אמא משותפת.

שתי הבנות נכנסות לעולם מטורף של סודות, של אובדן ועוברות מסע לגילוי עצמי, לגילוי אמאשלהן.

הן מגלות עולם אחר, קסום שלא ידעו בכלל שהיה קיים.

הן נחשפות לרכילות, שערוריות ומגלות את האמת... ואולי את הנורא מכל.

ספר על הזדמנות שניה, על סודות ושקרים ואלו דברים יכולים לצמוח מגילויים חדשים. ספרשכתוב בכתיבה רהוטה כל כך, תיאורים ודימויים מקסימים וכול מה שנותר זה לעצום את העינייםולדמיין שאתה שם במקומם.

הספר כתוב מעיניה של פיבי וכמובן גם מביא לנו את נקודות המבט של אמא שלה משנת 1958.

ספר השוזר בתוכו שני סיפורים מדהימים, שגורמים לקורא לכסוס ציפורניים.

הרגשתי כאילו מכונת זמן דמיונית זרקה אותי שם, ב1958 ואז החזירה אותי לשנות ה2000.

מומלץ.

ערוך ביקורת

ביקורת של ליאת כהן על הצל של אמי

תאריך הכנסה לאתר

19/01/2018

״נשמתי לתוכי את ההד הקלוש של ספרים ושל נחישות שהיו תמציתה של אמא שלי...״

ספר מופלא על סיפור השוזר בתוכו משפחה אחת שחייה השתנו מקצה לקצה. משפחה שבשנה האחרונה גם ככה היסודות שלה היו רעועים, אבל ברגע אחד, דפיקה בדלת שוברת את היסודות כמעט עד שלא נותר...

לשאר הביקורות של ליאת כהן

״נשמתי לתוכי את ההד הקלוש של ספרים ושל נחישות שהיו תמציתה של אמא שלי...״

ספר מופלא על סיפור השוזר בתוכו משפחה אחת שחייה השתנו מקצה לקצה. משפחה שבשנה האחרונה גם ככה היסודות שלה היו רעועים, אבל ברגע אחד, דפיקה בדלת שוברת את היסודות כמעט עד שלא נותר דבר.

דרך ההריסות נוצרות הזדמנויות חדשות, חיים חדשים שאולי רק חיכו מעבר לפינה שיבואו לקחת אותם.

נמצאו חלקי פאזל שרק מחכים לאמת כדי להפוך לתמונה.

לשדים כבר אין מקום כי תיבת הסודות נפתחה וחשפה את הקלפים שלה, קלפי חידות שרק אם רוצים אפשר לגלות אותם.

חייה של אדי בת הארבעים שכבר התרגלה ליום יום שלה: לטפל באבא אחרי שאמא נפטרה ,לצעקות של אחותה ההריונית. ואפילו לעבודה הנכונה שלה. היא מסודרת, מאושרת, לפחות ככה היא חושבת.

תמיד הסתפקה במה שיש לה ונהנתה לאפות ולהכין עוגות לכל מטרה.

יחד עם ידידה אנדרו, כבר שלושים שנה שיחד הם בתחום המזון, וחלומם לפתוח מסעדת שף הולך ונעלם.

כי יחד עם החלומות יש מעשים, שכנראה אדי לא באמת רצתה לבצע.

היא קיבלה את היחסים של אימא שלה אליה, אולי לא הבינה אבל חיה אותם, גם אחרי מותה.

וברגע אחד, עולמה של אדי מקבל זעזוע, חד וכואב.

שאחת בשם פיבי דופקת על שלך הבית ומוסרת בקול גדול שיש להן אמא משותפת.

שתי הבנות נכנסות לעולם מטורף של סודות, של אובדן ועוברות מסע לגילוי עצמי, לגילוי אמא שלהן.

הן מגלות עולם אחר, קסום שלא ידעו בכלל שהיה קיים.

הן נחשפות לרכילות, שערוריות ומגלות את האמת... ואולי את הנורא מכל.

ספר על הזדמנות שניה, על סודות ושקרים ואלו דברים יכולים לצמוח מגילויים חדשים. ספר שכתוב בכתיבה רהוטה כל כך, תיאורים ודימויים מקסימים וכול מה שנותר זה לעצום את העיניים ולדמיין שאתה שם במקומם.

הספר כתוב מעיניה של פיבי וכמובן גם מביא לנו את נקודות המבט של אמא שלה משנת 1958.

ספר השוזר בתוכו שני סיפורים מדהימים, שגורמים לקורא לכסוס ציפורניים.

הרגשתי כאילו מכונת זמן דמיונית זרקה אותי שם, ב1958 ואז החזירה אותי לשנות ה2000.

מומלץ.

ערוך ביקורת

ביקורת של אריק בלום על הצל של אמי

תאריך הכנסה לאתר

12/11/2017

כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה. רְשָׁפֶיהָ--רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. (שיר השירים,ב)

"הצל של אמי" הוא רומן משפחתי-פסיכולוגי מרגש ומרתק, סיפור טראגי על אימהות ובנותיהן, ועל משברים נפשיים הקשורים בהורים מרעילים ואהבות...

לשאר הביקורות של אריק בלום

"הצל של אמי" הוא רומן משפחתי-פסיכולוגי מרגש ומרתק, סיפור טראגי על אימהות ובנותיהן, ועל משברים נפשיים הקשורים בהורים מרעילים ואהבות אסורות.

סודות המשפחה נחשפים בהדרגה במהלך הסיפור שנע במקביל בשתי תקופות זמן :

שנות ה- 50 של המאה ה-20 וארבעים שנה לאחר מכן. אליזבת נפרדת מאמה שחלתה בסרטן, וארבעים שנה לאחר מכן אדי נפרדת מאמה אליזבת, שנהרגה בתאונת דרכים.

קונסטנס הולווי, אמא של אליזבת, נפטרה כאשר אליזבת היתה בת שבע-עשרה – שנת 1958. היא הותירה אותה לבדה עם אבא מנוכר.

אליזבת(ליזי), מרצה לספרות, היא הגיבורה הראשית של הספר, שעליה נאמר ברמז מטרים בהיותה בגיל שבע-עשרה עם מות אמה: "אף שבחייה הקצרים כבר ידעה לא מעט שיברון לב, והגרוע מכל עוד לפניה" (עמוד 10).

ליזי נאלצה לסעוד את אמה שחלתה בסרטן הריאות, והיא סבלה מאבא שמנותק חברתית מן העולם, וניסה לנתק גם אותה: "וזה גם בגלל אבא שלי, שדוחה כל הצעה למפגש חברתי, שמתעב כל גילוי של עליצות, של ריקנות ושל שמחת חיים... אבא שלי לא מרשה לצפות בטלוויזיה, וגם לא ממש להאזין לרדיו, והוא לבטח לא מרשה להקשיב לרוקנרול" (עמוד 36).

היא חוותה רומנטיקה, תשוקה ואהבה אסורה בימים של גילוי אהבה תוך כדי צפייה בסרטים רומנטיים: "וכשהחליק את ידו לתוך ידי הרגשתי כמעט שזה חלק מהסרט" (עמוד 272).

ג'ורג' הולווי, אביה של אליזבת, פקיד בנק נוקשה, חי שנים רבות לאחר מות אשתו בנתק מוחלט מבתו היחידה אליזבת ללא ידיעת משפחתה: "בזמן שהיא העמידה פנים ששני הוריה מתו בצעירותה" (עמוד 264). לאחר מותו האב הוריש לבתו היחידה את כל רכושו.

אדי, הבת הבכורה של אליזבת, נפרדה בצורה טראגית מאוד מהאם: "לא זכור לי הרבה מהיום שבו דרסה משאית את אמא שלי" (עמוד 13), והקשר עם האם היה בעייתי על רק צלקות נפשיות שנותרו באם: "אבל היחסים ביני ובין אמא היו בעייתיים" (עמוד 20).

היא חשה החמצה בחייה: "השנים שחולפות ואנחנו נגררים אחריהן. אני רוצה משפחה משלי. אני רוצה את מה שהיה יכול להיות לך ולי בילדותנו" (עמוד 308).

ונישה, האחות הצעירה והמצליחנית של אדי, וקיים ביניהן קשר מתוח של עליות ומורדות, עם שיפור הקשר עם חשיפת הסודות המשפחתיים: "ונישה השתנתה – היא נעשתה כמעט אנושית" (עמוד 259).

פיבי שרלוט מופיעה ארבעים שנה לאחר הולדתה(14 בפברואר 1960), ומכריזה שגם היא בתה של אליזבת, אחותה התאומה של אדי, וגורמת לזעזוע משפחתי: "לא ייתכן שאבא שלי היה מוסר אחות תאומה לאימוץ. זה פשוט לא נכון" (עמוד 54).

אנדרו, חבר ילדות של אדי, דמות חיובית מאוד, שתומך באדי ומסייע לה בפיענוח סודות משפחתה, וגם לא מסתיר את אהבתו הרבה אליה.

בשפה יפה המשולבת בקטעי יומנים ובמכתבים מרגשים, נחשפת בפני הקורא שכבה אחר שכבה עלילה נפתלת ומורכבת על רקע חברה שמרנית ושוביניסטית, מסע מרתק אל העבר שבו אדי מנסה להתחקות אחר הסיפור הטראגי שחוותה אמה בצעירותה.

לאורך כל הספר הקורא מרותק ומשתתף ברצון העז של אדי לחשוף את הסוד הגדול ביותר:

"מה באמת קרה ב- 14 בפברואר שנת 1960?", והסוף מרגש ומפתיע...

"אי שם נמצא הסיפור האמיתי של משפחתי, וגם סודה של אמא. ואי שם חייב להימצא גם הסיפור שלי עצמי. ואולי גם מישהו נוסף – של אבי האמיתי" (עמוד 127).

המחברת גם מביעה במספר הזדמנויות ביקורת קשה על הרפואה הציבורית, התנשאות הרופאים ותנאי אישפוז קשים: "האוכל בבית החולים הוא בושה וחרפה" (עמוד 260).

הספר מציג את שנת 1958 כתקופה שבה לא עודדו את הנשים למימוש עצמי: "נשים נועדו להתחתן, וכמה שמוקדם יותר טוב, תפקידן להיות עקרות בית טובות, להביא לעולם ילדים, ללכת לכנסייה בכל יום ראשון ולהסתפק בעולם הצר הזה של משק ביתן, בלי להתעסק בשטויות כמו קריירה, הישגים או רצון חופשי ושאר צרות מיותרות לחלוטין" (עמוד 239).

אדי חיה בתקופה שונה לגמרי, ארבעים שנה לאחר מכן, כאשר אצלה הקריירה הנשית חשובה יותר ממשפחה ואמהות... תקופה שבה קשה למצוא גבר שמוכן להתחייב לזוגיות,

ואין כל פסול באמהות חד-הורית: "קשה מאוד למצוא היום בחור הגון, שלא לדבר על אבא פוטנציאלי. אבל אם לא אוכל למצוא אותו אצטרך לעשות את זה לבד. באמצעות מבחנה או סטוץ מזדמן" (עמוד 309).

אני ממליץ בחום על הספר המרתק והמרגש הזה. אני מאוד נהניתי, והתקשיתי להרפות מהספר עד סופו.

ערוך ביקורת

ביקורת של כרמית בר גיל על הצל של אמי

תאריך הכנסה לאתר

04/11/2017

ספר מקסים! סיפור אנושי מרגש על אם אמיצה שחיה בחברה שמרנית ומאד לא סבלנית כלפי הריון מחוץ לנישואים. סיפור מרתק, נהניתי מכל רגע. ממליצה בחום!

הסיפור נע בין שתי תקופות, לסירוגין:

שנת 1999 – הווה, סיפורה של אדי, בתה הבכורה של אליזבת שנפטרה בנסיבות טרגיות...

לשאר הביקורות של כרמית בר גיל

הסיפור נע בין שתי תקופות, לסירוגין:

שנת 1999 – הווה, סיפורה של אדי, בתה הבכורה של אליזבת שנפטרה בנסיבות טרגיות.

שנת 1958 – עבר, סיפורה של אליזבת האם.

כשאליזבת הייתה בת 17, אמה גססה מסרטן הריאות. כדי למנוע ממנה את הימים האחרונים של אמה, היא נשלחת לבית חוף באנגליה. אליזבת מגעגעת אבל שומרת על אופטימיות ומקווה לחזור הביתה כשאמה תחלים. היא מכירה חברים, מבלה איתם ואפילו מתאהבת, אהבה מסוכנת שתמיט עליה אסון ותשפיע על חייה לנצח.

בשנת 1999, שנה לאחר פטירתה של אליזבת, בחורה בשם פיבי מגיעה לביתה של אדי ומספרת לה שאליזבת היא גם אמה הביולוגית, כלומר הן תאומות. אדי המומה ולא מאמינה. היא מנסה לשאול את אביה אבל הוא מתמוטט. פיבי לא מרפה מאדי ומנסה לשכנע אותה שיש כנראה דברים שהוסתרו מהן.

כשמגיעה שיחת טלפון מגבר זר שמחפש את אמן, הן מבינות שיש הרבה דברים שהן לא יודעות והן מחליטות לצאת ביחד למסע כדי לגלות האם זה נכון שהן תאומות ומי היא בעצם אליזבת, האם.

במסען הן יגלו סודות שהוסתרו, ישמעו את סיפורן של נשים אמיצות בחברה שמרנית שנאלצו למסור את ילדיהן לאימוץ. הן יגלו מה עבר על אמן, עם מה הייתה צריכה להתמודד וינסו להבין את ההשלכות של אותה טראומה על תפקודה של אליזבת ויחסיה כלפי ילדיה במהלך כל חייה.

הרבה שאלות לא ברורות:

מדוע אליזבת בחרה למסור דווקא את פיבי ולגדל רק את אדי? מדוע אף פעם לא סיפרה לאדי שיש לה אחות? מדוע לא ניסתה לחפש את פיבי? האם אביהן ידע ולא סיפר? אם כן, מדוע? מדוע אליזבת הייתה מאד קשה כלפי אדי ונתנה לה הרגשה שהיא מאוכזבת שבחרה במקצוע אפייה ולא במשהו יותר יוקרתי?

לאט לאט ייחשפו הסודות וכל השאלות ייפתרו ויובהרו. סיפור עצוב, על אהבה עיוורת של ילדה תמימה שרק חיפשה חום ואהבה ולא ידעה שלפעמים לאהבה יש תוצאות הרסניות שהשלכותיהן לא מרפות לעולם.

בסוף הספר מופיע פרק עם הערת המחברת ובו יש הסבר על החברה השמרנית של שנות החמישים והשישים, שהיתה מאד לא סבלנית והאמינה שמקום הנשים הוא במטבח ובגידול ילדים. סקס מחוץ לנישואין נחשב חטא ואם יש הריון מחוץ לנישואין, האם אשמה ונענשת. סקס כזה הוא סימן לחולשה ולהפקרות. נשים נשלחו לבתי חולים לחולי נפש והילדים נמסרו לאימוץ.

אחד הספרים היפים והמרגשים שקראתי, ממליצה בחום!

ערוך ביקורת

ביקורת של גלית אוזן על הצל של אמי

תאריך הכנסה לאתר

22/10/2017

את הספר הזה היה לי ממש קשה לקרוא.
האמת, לא ידעתי למה אני באה.
בדרך כלל אני לא קוראת תקצירים, גם כאן לא קראתי.
ללא ספק מי שעבר אובדן של קרוב משפחה יוכל להזדהות.
אבל מה קורה כשמתחילים לצוץ סודות מן העבר?
הרי לסודות יש נטיה להתגלות.

״קניתי היום יומן חדש בחנות של...

לשאר הביקורות של גלית אוזן

״קניתי היום יומן חדש בחנות של מר המונד החביב ברחוב הראשי. הוא קיבל צבע חדש, ורוד בהיר, והוא הראה לי את המנעול הקטן שעל הכריכה ואת הפרחים שמקשטים כמה עמודים. מושלם לנערה יפה כמוך, אמר לי וקרץ. כוונתו היתה טובה, אני בטוחה, אבל זה לא מה שרציתי. במקום זה קניתי את היומן הכח אפור שיש. כמעט שחור, כי ברור לי שזו לא תהיה שנה מתאימה לורוד בהיר.״

בחרתי להתחיל את הסקירה שלי בפסקה די ארוכה, זאת בהחלט הקדמה ראויה לספר הזה.

על הספר-

1958.
אליזבת כמעט בת 17 נשלחת מביתה לחופשת הקיץ להרטלנד האוס, בית חוף מקסים עם גנים קסומים, כדי לחסוך ממנה את ימיה האחרונים של אמה הגוססת.
אליזבת הבטיחה לאמה להנות כמה שיותר מחופשת הקיץ.
לא לחשוב על הבית.
אליזבת נהנת מחופשת הקיץ, מכירה חברים חדשים ואפילו מתאהבת, היא אפילו חולמת על עתיד, ורוד ויפה.
את יום הולדת שבע- עשרה היא לעולם לא תשכח.
אף אחד לא מזהיר את אליזבת שחלומות עלולים להשאר רק חלומות.
עברו השנים ואליזבת עוברת תאונה קשה שממנה היא לא יוצאת בחיים.
אדי בתה הבכורה של אליזבת המומה כשזרה בשם פיבי דופקת על דלת בית משפחתה, ומבשרת לה כי יש להן אם משותפת.
אדי מתקשה להאמין ומגלה שכל מה שחשבה שהיא יודעת על אמה שנפטרה לא מזמן, שקר מוחלט.
הן מתחילות לחקור, ויוצאות למסע מרגש לסוף שנות ה50, שבמהלכו ייחשפו לנשים חזקות, אבות שתלטנים, רכילות ושערוריות, ויגלו את האמת על אודותיה של אימן.

דמויות-
בדרך כלל אני רושמת על כל דמות ומפרטת את קוי אופיה.
בסקירה הזו החלטתי שלא.
בעלילה קיימות שלוש דמויות ראשיות.
אליזבת, אם השפחה.
אדי (אדל) בתה הבכורה ופיבי תאומתה.
שלושת הדמויות האלו מובילות את העלילה.
מדובר בנשים חזקות ושאינן מתפשרות.
במהלך העלילה הדמות של אדל עוברות תהליך עמוק ומיוחד.

העלילה כתובה בגוף ראשון מנקודת מבטה של אדל ומנקודת מבטה של אליזבת.
הפרקים מנקודת מבטה של אליזבת הם בעצם יומנה האישי שבו הייתה כותבת, משמע העלילה נעה בין הווה לעבר.

במהלך הקריאה חוותי קשת של רגשות.
כאב לי על אליזבת ועל מה שעברה.
כעסתי על התקופה, על הניכור החברתי.
שנות החמישים היו עשור מוזר בין מלחמת העולם מצד אחד לשנות השישים המודרניות מצד שני.
לשנות החמישים היה צד אפל.
לנשים היה תפקיד מרכזי באותה תקופה, להתחתן וללדת ילדים.
להכנע לצביעות ולמוסר הכפול של החברה הויקטוריאנית שלא הייתה סבלנית כלפי התנהגות שונה.
סקס מחוץ לנישואים נחשב לחטא שלא נדבר על היריון לא רצוי.
בתור אישה היה לי קשה לקרוא על מה שנאלצה ליזי הדמות לעבור.
שנלקחה ממנה כל זכות לבחור.

הספר הזה נוגע בנושאים כל כך חשובים, ואני בהחלט ממליצה לקרוא אותו, אך צריך להגיע אליו עם המון סבלנות, לקרוא אותו לאט.
היו פעמים במהלך הקריאה שקצת התעייפתי, עומס התיאורים ונושא הספר הקשו עלי את הקריאה, עצרתי כמה וכמה פעמים כדי להתרענן.
הספר הזה נגע בי בנקודות רגישות וגרם לי לחשוב.
כמה הכל לא מובן מאליו.
אם זה מבחינת המשפחה, החברה ומעמד האישה.
סיפור מרתק ומפותל על סודות, נשים חזקות והמון אהבה.
אל תפספסו אותו.

קריאה מהנה

ערוך ביקורת

ביקורת של אורית רובינשטיין על הצל של אמי

תאריך הכנסה לאתר

08/10/2017

להיות בהריון לא רצוי בשנות ה- 50 וה- 60 היה דבר אסור. ואם בכל זאת קרה המשפחה של “הסוררת” עשו הכל כדי להסתיר את הבושה.

שנה אחרי מותה של אמה, ניגשת אל אדי אשה זרה בשם פיבי וטוענת שהיא אחותה אותה ילדה אמן בסתר ב 1960. מצד אחד היא לא יכולה להאמין שהוריה...

לשאר הביקורות של אורית רובינשטיין

שנה אחרי מותה של אמה, ניגשת אל אדי אשה זרה בשם פיבי וטוענת שהיא אחותה אותה ילדה אמן בסתר ב 1960. מצד אחד היא לא יכולה להאמין שהוריה הסתירו ממנה דבר כזה אבל לאט לאט מתגלים לה עובדות שמבהירות שפיבי היא אכן אחותה.

אדי אף פעם לא הסתדרה עם אמה כשהייתה בחיים ותמיד הרגישה כאילו אמה מאוכזבת ממנה. היא נתנה לה כל מה שיכלה ולימדה אותה להיות עצמאית ו”לבלוע” את כל מה שהעולם מציע לה. אמה התאכזבה שכל מה שאדי רצתה לעשות זה להיות קונדיטורית בחנות מאפים קטנה.

מה שאדי לא יודעת זה החיים הלא פשוטים שעברו על אמה שגרמו לה לדחוף את ילדיה ובנותיה במיוחד להצליח בזכות עצמם.

אליזבת נשלחה בהיותה בת 17 לבית חוף לשהות עם חברים של אמה שגססה. אמה לא רצתה שאליזבת תהיה נוכחת בימיה האחרונים למרות שאליזבת הבינה בדיוק מדוע היא מורחקת מביתה. כאשר חזרה לאחר אותו קיץ השתנו חייה – לא היו בהם עוד את הצחוק של אמה, את תכניות הרדיו שאהבו לשמוע יחד – היה רק את אביה הקודר שלא חשב או האמין שנשים צריכות לעשות משהו אחר חוץ מלהתחתן ולהביא ילדים. הוא דרש מבתו לחזור הבייתה מיד בתום לימודיה ולא הרשה לה לבלות עם חברותיה בעיר.

התנהגותו הקשוחה כל כך הובילה אותה להסתיר ממנו רומן עם בחור צעיר שהאמינה בכל מאודה שהיא אהבת חייו בדיוק כמו שהוא אהבת חייה.

כשגילתה שהבחור רימה אותה זה כבר היה מאוחר מדי והיא הייתה הרה ובודדה.

שתי האחיות – אדי ופיבי יוצאות למסע לגלות את האמת על אמן ובכך לגלות את האמת על עצמן ועל הסובבים אותן.

ספר מקסים שסוחף אותנו לתוך סיפורה הלא פשוט של נערה צעירה שרק רצתה לאהוב ושהעולם יאהב אותה חזרה.

ערוך ביקורת

ביקורת של מירי דליצקי על הצל של אמי

תאריך הכנסה לאתר

22/09/2017

בארוחת החג האחרונה, היה דיון סוער אצלנו במשפחה. מה אנחנו זוכרים מהסיפורים של הורינו על הילדות שלהם ועל הילדות של הוריהם. היינו כמה בני משפחה סביב השולחן וכל אחד מאיתנו הביא את נקודת מבטו על העבר של הסבים והסבתות שלנו. מה הייתה האמת ההיסטורית- כנראה שאף פעם לא נדע.

...

לשאר הביקורות של מירי דליצקי

נזכרתי בזה כשקראתי את הרומן "הצל של אמי". הרומן הוא הכלאה בין התוכנית של צופית גרנט "אבודים" לבין עדויות על "פרשות ילדי תימן" וכל זאת בגרסת אנגליה השמרנית להחריד בתחילת שנות ה-60.

בסוף הספר יש כמה עמודים של "הערת המחברת" שבו היא סוקרת בתמציתיות את הסיבה לכתיבת הספר: הצביעות והמוסר כפול של החברה הוויקטוריאנית שלא הייתה סובלנית כלפי התנהגות שונה. ובעיקר נשים שילדו מחוץ לנישואין.

אדל שמכונה אדי היא המספרת הראשית ברומן. אדי היא הבת הבכורה של אליזבת שבפתיחת הספר מספרת לקוראים על האבל הרב שפקד אותה עם מותה של אמא באופן טרגי ולא צפוי. ומכאן מתפתחת העלילה המשפחתית החל בשנת 1958 כאשר אמא של אדל (אליזבת) נשלחת מבית הוריה כדי לחסוך ממנה את ימיה האחרונים של אמה ועד הגילוי המרעיש אודות החיים של כל גיבורי הספר. ישנם הרבה מאוד גיבורי משנה שמלווים את הדמויות לאורך השנים. הדמות המעניינת ביותר בעייני היא הארייט.

העלילות בספר נעות בין שני צירים. האחד 1958 והשני 1999. הזיגזוג הזה מכביד על הקריאה. גם תיאורים רבים מעיקים על זרימת העלילה וחבל. אפשר היה לערוך החוצה לפחות 100 עמודים וזה היה מאפשר לשמור על ערנות וקצב טובים יותר.

הספר מעלה הרבה נקודות למחשבה: כמה אנחנו מכירים את הקרובים אלינו הן בקרבת דם והן בקרבה משפחתית, אפקט הדלתות המסתובבות- מה היה קורה אילו, היכולת שלנו לראות את ההורים שלנו כבני אדם ועוד.

אליזבת שמסע חייה היה מפרך ומאתגר אומרת בעמוד 244: "אני משתוקקת להיות מישהי ולא משנה מה". לשמחת הקורא למרות כל מה שפקד את אליזבת במהלך חייה היא סיימה אותם בהשלמה ובקבלה.

גם בנותיה פיבי ואדל מצליחות לבנות מחדש את חייהן לאחר שפיצחו את הסודות בעברן. כדי להמנע מספולירים- לא הרחיב יותר מדי. אציין כי השליש האחרון של הספר הוא המעניין והקולח בספר.

הצילום בכריכה של הספר- נאמן לסיפור ומסקרן.

תרגום בינוני למדי.

ספר קריא וקליל לימי החגים והחגיגות הבאים עלינו לטובה.

ערוך ביקורת

ביקורת של חגית בן חור על הצל של אמי

תאריך הכנסה לאתר

22/09/2017

“אי-שם נמצא נמצא הסיפור האמיתי של משפחתי, וגם סודה של אמא. ואי-שם חייב להימצא גם הסיפור שלי עצמי."

אדל (אדי) הרינגטון בת הארבעים מאבדת את אמה אליזבת כאשר יום בהיר אחד משאית דורסת אותה ושולחת אותה טרם זמנה לעולם שכולו טוב.

... המשך הביקורת

לשאר הביקורות של חגית בן חור

“אי-שם נמצא נמצא הסיפור האמיתי של משפחתי, וגם סודה של אמא. ואי-שם חייב להימצא גם הסיפור שלי עצמי."

אדי מנסה להתמודד בדרכה שלה עם המוות הנוראי והלא צפוי הזה ובזמן שאביה בקושי מתפקד ואחותה ונישה עושה הכל כדי להנציח את זכרון האם, אדי לא מסוגלת אפילו להזיל דמעה.

אדי תמיד הרגישה שהיא לא מספיק טובה בשביל אמא שלה, לעומת ונישה האדריכלית המצליחה וג'ס אחיה המנתח הצעיר, אדי הקונדיטורית נאלצה לספוג הערות ציניות מאמה על כך שהיא "רק" אופה.

"כלפיי נהגה אמא בקוצר רוח, ותשומת הלב שנתנה לי הסתכמה בדרך כלל בגערות על כך שלא יישרתי כתפיים או שהיססתי יתר על המידה, לעומת זאת, היא התקרבה בקלות רבה אל ונישה." (עמ' 25)

ביום השנה למותה של אליזבת, מקבלת אדי שיחת טלפון מוזרה מגבר זר בקשר לאמה ומיד לאחר מכן מופיעה בדלת הדירה של הוריה אישה שטוענת שאליזבת היא אמה.

האישה ששמה פיבי רוברטס גילתה רק לאחרונה שהיא מאומצת וניסתה להתחקות אחר אמה האמיתית, אדי וונישה נותרות המומות מהגילוי המסעיר ולא משתפות פעולה עם פיבי.

פיבי הנחושה לגלות את האמת על אמה לא מוותרת וממשיכה לרדוף אחר אדי ולהטיח אמת קשה וכואבת בפניה.

"מי מופיע כך פתאום בביתו של מישהו אחר ומפיל עליו פצצה כזאת? ועוד ביום השנה למותה של אם המשפחה. מי עושה דבר כזה? " (עמ' 99)

העלילה חוזרת אחורה בזמן לשנת 1958, אליזבת בת ה-16 היא בת יחידה לאם חולת סרטן ריאות במצב סופני ואב שמתעב כל גילוי של עליצות ושמחת חיים.

היא חיה בתוך בית קודר ועגמומי שהמוות מרחף מעליו.

בקיץ של אותה שנה שולחים אותה הוריה לחופשה בעיירת קיט בשם הרטלנד, שם היא פוגשת נערים ונערות צעירים ולמרות געגועיה הביתה לאמא שלה החולה היא מתחילה להיפתח ולספוג אוירה קלילה וחוזרת להרגיש שוב נערה צעירה ומאושרת.

משהו קורה לה באותה חופשת קיץ וכאשר היא חוזרת לבסוף הביתה, החיים שהכירה לא חוזרים לאותה נקודה שבה עזבה ושום דבר לא יחזור להיות מה שהיה.

בחזרה להווה, כניסתה של פיבי לתוך חייהם של משפחת הרינגטון היא כרעם ביום בהיר, פיבי גורמת ל"סופת טורנדו" קשה ומטלטלת רגשית ואדי נאלצת לצאת מאיזור הנוחות שלה ומקבלת אומץ לעשות שינוי בחייה האישיים והמקצועיים.

שתי האחיות יוצאות למסע ארוך וטעון רגשית בעקבות עברה של האם וכשכל הסודות נחשפים, התמונה מתבהרת ואדי מצליחה לראשונה בחייה לראות את אמה בעיניים פחות שפוטיות.

נהנתי מאד מהספר "הצל של אמי", הוא היה מרתק, מרגש ועצוב וחשף תקופה לא פשוטה בחיי נשים רבות שחיו בשנות החמישים, היסטוריה עגומה שלמזלנו בזכות הקידמה היא כבר מאחורינו.

זהו ספרה הראשון של ניקולה סקוט, עורכת ספרותית לשעבר שמתגוררת היום עם משפחתה בפרנקפורט.

קריאה מהנה,

חגית