המחשב הזה שעליו הקלדתי את הסקירה הזו הוא מכשיר מופלא, בעזרתו אני יכול לכתוב ולשמור זכרונות, אני יכול לעצב דברים, אני יכול לשמוע מוסיקה והכי חשוב בעיני זו האפשרות שלי לתקשר עם אנשים שנמצאים במרחק של אלפי ק"מ ממני.
 

המחשב האישי, האינטרנט והרשתות החברתיות אינם תוצר של אדם אחד אלא תוצר של תהליך ארוך בו השתתפו מאות ואלפי אנשים בעיקר לאורך המאה העשרים את התהליך האבולוציוני הזה הובילו גאוני מתמטיקה, כימיה, פיזיקה ואלקטרוניקה  האקרים ומייקרים שיידעו להפוך את הידע והתובנות שלהם למוצר שנמצא היום בכל בית בעולם המערבי. אייזקסון מספר את סיפורם של אותם אנשים שהפכו רעיונות למציאות.
 

בתחום המחשוב הייתה זו אישה שהניחה את היסודות לעצם המחשבה של מכונה שלא רק שתוכל לפתור בעיות חשבוניות מורכבות אלא גם תשמש התקן לשמיעת מוסיקה, ליצירת גרפיקה, לתקשורת ועוד. לאישה הזו קראו עדה לאבלייס, בתו של הלורד ביירון אך להבדיל מאביה בעל הנפש האומנותית שהיה גם רודף שמלות והולל לא קטן (עדה לאבלייס הייתה בתו החוקית היחידה), עדה אהבה מספרים אך ידעה לשלב במדע המתמטיקה גם את החוש האומנותי של אביה. היא הוקסמה מהנול המכני של ג'זוף מארי ז'קארד (בעוד שאביה תמך בלודטים) שדפוס האריגה אותו הוא יצר נקבע על ידי סדרה של כרטיסים מנוקבים שקבעו את דוגמאות האריגה והוזנו לתוכו, באותו רעיון השתמש צ'רלס בבג' על מנת ליצור מחשב אנליטי שיפתור בעיות מתמטיות, פה נכנסה לאבלייס לתמונה, בבג' הוזמן להרצות על המחשב האנליטי אותו הוא רצה לבנות (אחת ממטרות ההרצאה הייתה לגייס כספים לבניה של המחשב) וההרצאה סוכמה למאמר שאליו הוסיפה לאבלייס הערות (שבסופו של דבר היו יותר ארוכות מהמאמר עצמו).

"ב"הערות" שלה בחנה עדה ארבעה יסודות רעיוניים שיהדהדו מאה שנים לאחר מכן, כאשר יבוא סוף סוף המחשב לעולם."

מרגע זה והלאה עוקב אייזקסון עקב בצד אגודל אחר ההתפתחות אחר ההתפתחות של המכונה כאשר הוא מציג את האנשים שהרימו את התרומה המשמעותית ביותר לתהליך אנשים כגון: אלן טיורינג (מי שהניח את היסודות למבחן טיורינג שבודק היתכנות של אינטליגנציה מלאכותית) , וינבר בוש, הווארד אייקן, פון ניומן, גרייס הופר,ג'ין ג'נינגס, בטי שניידר וכמובן היותר מוכרים כמו סטיב ג'ובס(אפל),ביל גייטס(מיקרוסופט),גורדון מור(אינטל), לינוס טורבאלדס (לינוקס),סרגיי ברין ולארי פייג' (גוגל) זוהי רשימה קצרה כי כמו האנשים המוזכרת בספר היא מאוד ארוכה שלכל אחד מהם הייתה תרומה כזו או אחרת.
 

בכתיבתו של אייזקסון ניכרת התלהבות ורצון לספר וזה מה שמניע את הספר, הוא כתוב בבהירות ונע קדימה ואחורה על מנת ליצור את הקשרים הנכונים בין מפתחי הרעיונות לאלו שהוציאו אותם לפועל, הוא מתעכב על מערכות היחסים בניהם על מנת לראות שחשיבה משותפת היא זו שהולידה רעיונות גדולים (מודל שפותח והועתק בהרבה חברות מחשבים ולא רק) ולא המפתח הבודד שיושב במעבדה ועובד לבד שגם לאנשים כאלו מקדיש אייזקסון את תשומת הלב על מנת להוקיר להם על תרומתם.
 

קצב הכתיבה מתחיל בצורה איטית והולך ומתגבר בהתאם לקצב ההתפתחותו של המחשב (מה שקצת הקשה על הקריאה לקראת סוף הספר). הספר עמוס בפרטים (שלעיתים היו מיותרים) שיצרו מארג שאפשר להבין את הכוחות שהובילו למהפכה בה אנו חיים, אייזקסון אינו מסתפק רק בכתיבת ההיסטוריה הוא גם מתמקד ביחסי העבודה, כאשר הדגש הוא על החיבור שבין אנשים הרעיונות והחזון ובין המהנדסים שהוציאו אותם לפועל אווירת עבודה בה כל אחד תורם את חלקו בתחום המומחיות שלו. הוא גם מספק מבט אל העתיד לאור הערותיה של עדה לאבלייס על התפתחותה של אינטליגנציה מלאכותית.
 

בעיני לא ההיסטוריה של המהפכה הדיגיטלית היא הדבר העיקרי בספר הזה אלה נקודות העצירה והמחשבה שהספר הזה יוצר בין אם זה בדרך שהמהפכה הזו עברה וכיצד הניעו אותה, והכי חשוב זה לאן המהפכה הזו תגיע ואיך היא משפיעה ותשפיע בעתיד על העולם בו אנו חיים.