תמיד כיף ללמוד משהו חדש.

והיום מהספר הזה למדתי כמה דברים חדשים.

הסיפור הוא על תאומים קרן ואור  שבאים לבקר את הסבא שלהם.

ושמו של הסבא הוא "סביח".

וכולם יודעים שסביח זה שם של מאכל מאד מאד טעים (עם ביצה וחצילים וטחינה וחריף ועוד)

אור וקרן קצת נבוכים, והם שואלים את הסבא שלהם איך זה נתנו לסבא שלהם שם של מאכל.

סבא מסביר להם, שפעם כאשר עלו יהודים לארץ, לכולם עברתו את השמות. רצו כנראה לשכוח את הגולה, ורצו שכולם יהיו ישראלים. גם המנהיגים של הארץ עשו זאת.

כל סביח הפך להיות צבי, וכל סביחה לצביה.

אבל סבא שלהם החליט לשמר את השם שלו.

וחוץ מזה, לא האיש נקרא על שם מאכל, כי אם מאכל נקרא על שם איש.

ברמת גן, איש אחד בשם סביח, פתח קיוסק , והיה מוכר ארוחת בוקר בסנדוויץ, מה שאנחנו מכירים היום בשם סביח.

וכולם מאד אהבו את המאכל, וקראו "סביח – תן לי" סביח – גם אני רוצה".

וכך הסנדוויץ הזה קיבל את השם "סביח".

ואחרי שסבא הסביר את הכל לקרן ואור, הם התיישבו כמו בכל שבת לאכול סביח, וכל אחד הרכיב לו סביח כרצונו.

ואגב, בסוף הספר יש גם מתכון.

אהבתי מאד את הספר

אני בכלל אוהבת את הספרים של תמי שם טוב. ואפילו מאד.

ממליצה.

ואם אתם מכינים סביח לפי המתכון, לא לשכוח לקרוא לי.