כשהתחלתי את הספר – נצבט לי הלב.

ינץ לוי כותב על החוסר.

לא החוסר הרגיל. לא החוסר שהיה פעם. פעם לא הייתה טלוויזיה, טלפונים חכמים, מקררים, מדיחים ועוד. אבל דברים כאלו לא היו לכולם.

הוא דיבר על חוסר אחר.

חוסר שרק לך אין. .

חוסר בבגדים, באוכל, מיטה, ספרים ועוד. דברים אלמנטריים במיוחד.

הספר מבוסס על הסיפורים (והחיים) של סבא אליהו.

אומנם לסבא אליהו לא היו דברים חומריים, אבל הייתה לו תעוזה, תושייה, דימיון, חוש הומור ו"חוצפה".

הסגנון של ינץ כאן, הוא אותו הסגנון של "הדוד אריה".

הומור, "צחוקים"  והגזמות.

סבא אליהו מספר על בית ריק, על רעב.

על אב קשה יום ואמא שעובדת כמשרתת בבית של משפחה עשירה.

ינץ מגזים, בוודאי שהוא מגזים. הופך כל יתוש לפיל. אבל הכל מעשייה ומעשייה יש את גרעין האמת.

ינץ מספר, איך סבא שלו עם אומץ, תושייה, חוצפה, ראש מבריק ורעיונות לא שגרתיים ידע להתגבר על הכל. ידע לראות את חצי הכוס המלאה, ידע להוציא את הטוב מכל דבר.

בלי כל ספק בספר הזה גם תצחקו וגם תרצו לחבק את הילד השובב וגם....קצת לנזוף בו. והכל ביחד.

חייבת להעיר פה דבר אחד. כאשר קראתי את ההקדמה לספר (לפני שקראתי את הספר בכלל), התקשרתי לינץ. הייתי חייבת לשתף אותו כמה ההקדמה נגעה בי.

כי גם אני גדלתי פחות או יותר בחוסר הזה. אולי לא היה חסר לי אוכל או מקום לישון (תמיד היה לחם בבית), אבל בדירה של 45 מ"ר הצטופפנו 6-7 נפשות.
בהבדל אחד משמעותי – תמיד תמיד היה חומר לימוד בבית וספרים (מהספרייה העירונית).

טוב שמישהו כותב שילדות, הנוסטלגיה, זה לא רק חיובי וטוב. לפעמים בתוך הטוב הזה מתחבא הקושי והמחסור. אבך עם ראש פתוח ויוזמה תמיד אפשר להתגבר על הכל.

לכן תודתי נתונה לינץ, שהביא לנו סיפור נפלא זה. עצוב ומצחיק בו זמנית.

ואיך איך איך שכחתי להזכיר את האיורים המדהיצים של אבי בלייד. 

ואיזה כיף שזה רק הספר ראשון בסדרה.

תודה לך על שעה של הנאה- צחקתי בקול, התמוגגתי מסבא אליהו כשהיה עדיין ילד, אהבתי את הראש שלו, את הדאגה וההערכה לאמו, הרגשתי ביחד אתו את הבושה והקנאה בכריך של אברהם, שמעתי באוזניי דרך הטקסט את קרקורי בטנו, חוויתי שינה במיטה עטופה בעיתונים והערצתי את אהבתו לספרים.

ולקרוא בתקציר שזה ספר ראשון מסדרה-

אוי איזה אושר!!

בעלילה שכתובה בגובה עיני הילדים, טקסט מעולה ו"ישר לפנים", ינץ מעלה סוגיה מעולה לדור האינסטנט של היום, הדור המפונק והתובעני שאנחנו במו ידינו ייצרנו. דור ה"תביא לי", "תקנה לי", "אני חייב את האייפון/האופניים החשמליות/האדידס, נייק....."

סבא אליהו לפני שהפך להיות סבא אליהו היה אליהו הילד. אתם יודעים, ילד כמו כל הילדים:

שובב, חכם, בעל דימיון עשיר, אוהב לשחק ולהשתולל עם חבריו. אבל- הוא היה גם עני. מאד עני. הוא גדל במשפחה ענייה. אין כלום בבית. לא טלוויזיה. לא משחקים. אוכל מועט. לא מחברות. לא ספרים. לא מיטה. היה מתכסה בעיתונים כשמיכה. נדמה שדבר זה לא הפריע לו. או בעצם הפריע בכיתה כשמולו יושב אברהם שבא ממשפחה עשירה ובהפסקת האוכל שולף כריכים שמנים מלאים בכל טוב ובולס אותם אל מול עיניו ובטנו המקרקרת.ועדיין אליהו היה מלא שמחת-נעורים, שמח ועולץ ברוב הזמן.

מעלליו בפרק הראשון זרקו אותי לילדות שלי.

ינץ כאילו כתב על משה אחי שצעיר ממני בשנה.

גם אחי כמו אליהו ניצב מול חבריו באומץ טיפשי של ילדים וקפץ לבור עמוק במגרש חולי שבו החלו לבנות בית. לא אשכח את זעקות הכאב של אחי והריצה לבית החולים לגבס את רגלו.

אמו של אליהו מפוטרת מעבודתה והמשפחה על סף משבר. מקור הפרנסה נלקח ואיתו גם החשש לעתיד כשההווה גם ככה לא מזהיר. לאחר ליל-מחשבות אליהו הוגה תוכנית להצלת המצב.

בהומור רב ינץ מגלגל את רצף האירועים בתוכניתו המתוחכמת של אליהו.

ספר מומלץ שבו ילדים יפנימו שעושר לא תמיד מביא לאושר.

האושר טמון במחוות קטנות, לא חייב מותגים בכדי להיות מקובלים, ה'אין' טלוויזיה ואייפון מעניק רגעים של איכות בין בני משפחה/חברים.

וזה מזכיר לי עוד סיפור-

כשבני היה קטן חבר בא לבקר אותו. בדיוק המחשב שלנו התקלקל והצעתי להם לשחק במשחקי קופסה במקום כרגיל במחשב. אמרתי להם שכשאני הייתי ילדה לא היה לי מחשב ולמרות זאת שיחקנו ונהנינו מדברים אחרים. החבר הסתכל עליי מופתע ואמר- מה הייתם כל כך עניים שלא היה לכם מחשב?? צחקתי מדבריו ועניתי לו שכשאני הייתי ילדה המחשב עוד לא נולד....ואותו ערב היה מוצלח מאד כי סופסוף יכולתי לשבת ולספר להם סיפורים על משחקי הילדות שלי....היה מי שיקשיב לי.....

מי שקרא ואהב את הסדרה הקודמת של ינץ- הרפתקות דוד אריה- (יש מי שלא?),

מוזמן להתאהב בסבא אליהו הקטן.

הספר כתוב באותיות גדולות ומנוקדות ומתאים לילדים שמתחילים לקרוא לבד.

וחייבת לציין את האיורים המקסימים והמשעשעים של אבי בלייר. תוספת נפלאה לסיפור נפלא.

אני נשביתי והתאהבתי בספר הקסום ובהחלט מחכה להמשכים.

שורה תחתונה-

מומלץ מומלץ מומלץ מומלץ!!!!