אם היו שואלים אותי מיהם הסופרים שהיו אהובים עליי כילדה, ללא ספק דבורה עומר הייתה בראש הרשימה. וזה כל כך מרגש בעיניי שספר נפלא שלה זכה להוצאה מחודשת ושבה גם את לבה של הבת שלי.

הספר "פגישה על ענן" קרוי על שמו של אחד הסיפורים שבו. זהו אוסף סיפורים משובב לב על חבורת ילדים מקיבוץ "חצב". גיבורת הספר היא נורית, נוני, בת ארבע. לנוני יש דמיון פורה ועשיר, וכל סיפור מספק טעימה קטנה של החיים הפשוטים של הקיבוץ של פעם עם אלמנטים מהדמיון שלה.

מדי ערב הקראתי לעומרי שלושה סיפורים מתוך הספר הזה, ואני לא יודעת מי נהנתה יותר, אני או היא. הסיפור שאהבה יותר מכולם הוא גם זה שהעניק לספר את שמו, "פגישה על ענן". כאשר אביה של נוני יוצא למלחמה, היא מתגעגעת אליו געגועים עזים. בדור שלא ידע את הווטסאפ והסקייפ, נהגו לשלוח מכתבים, וכך עשו גם נוני ואביה. באחד המכתבים אביה הציע שהם ייפגשו על ענן. נוני משתמשת לשם כך בדמיונה, מטפסת על ענן ומחכה שאביה יגיע לפגוש אותה. כשהוא מגיע היא מספרת לו על כל מה שעבר עליה מאז הפעם האחרונה שנפגשו. ההצעה של אביה והדמיון הפורה שלה עוזרים לה להתמודד עם הגעגועים.

סיפורים אחרים בספר מספרים על המפגש הראשון של נוני עם העיר הגדולה, על הבית על העץ שבנה לה אביה, על החבורה שלה בקיבוץ ועוד ועוד. כל סיפור נפלא בפני עצמו, וכל הסיפורים ביחד יוצרים ספר נפלא שמבין דפיו עולה ריח התמימות והפשטות של פעם, בעידן שבו ילדים היו פשוט רוכבים על כנפי הדמיון שלהם, חולמים ומפיקים הנאה מהדברים הפשוטים והיומיומיים.

זהו ספר מושלם שנהניתי לקרוא ונהניתי להקריא, ועוד נחזור ונקרא בו רבות!

בורה עומר תמיד היתה קסומה בעיני, תמיד הצליחה לגעת בי עם ספריה ולחבר ילדים בכתיבתה שהצליחה לחדור את נפש הילד ולרגש וגם לרתק.
כילד שגדל בקיבוץ חוויות ילדותי היו רבות ואני הגעתי לקיבוץ עמיר בתפר שבין הלינה המשותפת ללינה המשפחתית.
ההווי של הילדים, החוויות, ההרפתקאות השונות, כל ילד שגדל בקיבוץ מכיר אותן ולכל אחד יש סיפור משלו וחוויות משלו.
דבורה עומר בספר זה נוגעת בחוויות ובהרפתקאות הילדות באמצעות סיפורים קצרים של יחסים בין ילדים, יחסים בין ילדה להוריה והספר מצליח לרגש ולתאר היטב את חוויות היומיום של הילדים.
דני ספרים הוציאו את הספר הזה מחדש ועשו דבר נפלא בעיני כי חשוב מאוד לחשוף את סיפוריה של דבורה עומר גם לילדים של היום ולכאלה שלא גדלו על סיפוריה.
אבא שיוצא למלחמה ומציע לבתו פגישה על ענן, ילדה שעם חבריה מאמצים חומט קטן שנמצא ליד בית הילדים והופכים אותו לחברם הנוסף בחבורתם עד שהחומט ממשיך לדרכו.
חוויותיה של ילדה קיבוצניקית בעיר הגדולה והתדהמה שלה מהפער והשוני בין העיר לקיבוץ שמתבטא בחוויות משעשעות ועוד ועוד סיפורים קסומים ונפלאים.
יש בזה משהו נוסטלגי שמצד אחד ילדים של היום יתקשו להבין ומצד שני לספר סיפורים על הוויי החברות של הקיבוץ מפעם נותן גם תחושה נוסטלגית על קשרים בין אישיים בעידן שבו לא היו סמארטפונים ובקושי רדיו וטלוויזיות.
התום של פעם, החום והרגש הם חלק בלתי נפרד מהסיפורים האלו וזה מקסים.
לטעמי הפורמט הענק של הספר הזה קצת פחות נוח מבחינת הקריאה בו אבל זה יחסי זניח כי הסיפורים מקסימים.
כמובן שמומלץ.

אסופה של 11 סיפורים.

ספר גדול, ענק, כריכה קשה וצבעונית מלווה באיורים מקסימים של בינה גבירץ.

הספר ראה אור לראשונה בשנת 1978.

שמות הסיפורים:

הרביעיה, פגישה על ענן, תודה לחצב, חומט ושמו יורם, ביקור בעיר הגדולה, אמא קני לי, איך הייצי ציפור מלכת היער, מסע לארץ החלומות, הקן על עץ התות, ילדה עם גשם בעיניים וטרזנוני.

הסיפור הראשון הפותח מציג את נוני- שהיא גיבורת כל הסיפורים, אשר מספרת את חוויותיה כילדה בת ארבע בקיבוץ עם חבריה לרביעיה- דליה הבוגרת בת החמש, יעל בת רבע לחמש, עמי בן הארבע וחצי ונורית-נוני הקטנה שבחבורה בת הארבע.

הסיפורים סובבים סביב הקיבוץ 'חצב' שבו הם גרים. זהו לא השם האמיתי של הקיבוץ אבל גם בסיפורים קורים דברים לא אמיתיים.

ארבעת החברים גרים בבית אחד, בית הילדים בקיבוץ, אוכלים יחדיו, ישנים באותו חדר, מטיילים ומשחקים יחדיו.

קיבוץ צעיר וחדש, החברים בו בונים את בתיהם, חורשים, זורעים, נוטעים ומשקים את האדמה.

הכל חדש וקטן, כך גם גן הילדים המונה רק ארבעה ילדים, הלוא הם הרביעיה שכוללת את עמי, דליה, יעל ונוני. למרות שהם רק ארבעה לא משעמם להם בכלל: הם נהנים לשהות ולשחק בגן הילדים, בגינה הסמוכה הם שתלו ערוגות קטנות של בצל, צנוניות ופרחים וגם פינת-חי עם תרנגולות יש להם. והכי הכי הם אוהבים לטפס על המגדל הגבוה ולראות את העמק המשתרע תחתיהם ולטייל אל גבעת החצבים.

הסיפורים המלווים את הספר מציגים תמונות מחיי היומיום של הילדים הקטנים דרך עיניה של נוני בת הארבע, הם מלאים בקסם דימיוני ורוח שטות של ילדים.

הסיפור בו נוני מגיעה בלווית אימה לביקור בעיר הגדולה משעשע, והסיפור על ילדה עם גשם בעיניים גרם לי להזדהות וזכרונות מהיותי ילדה שתמיד טפטפו טיפות כאלו מעיניה.

קריאה מהנה לכם ולילדכם!!

הספר מפרי עטה של הסופרת האהובה על הילדים ובני הנוער דבורה עומר ראה אור לראשונה בשנת 1978 ועתה יוצא במהדורה מחודשת כדי להחזירו אל מדפי הספרים ואל לבבות הילדים.

דבורה עומר הלכה לעולמה בשנת 2013, אך סיפוריה ילוו את הילדים והנוער תמיד.

את הספר פותח פרק בשם "הרביעיה" בו אנו מכירים את הילדים המרכיבים את החבורה והם: דליה, עמי, יעל ונורית – היא המספרת, כולם קראו לה נוני והם גרו בקיבוץ "חצב", גם את סדר יומם אנו למדים ואת שמות המטפלות.

מדוע שם הספר הוא "פגישה על ענן"? כי אבא של נוני יצא למלחמה, נוני ציירה לו ציור, אבל לא יודעת לכתוב, גם לקרוא את מכתביו אינה יודעת לקרוא, אבא של נוני הציע כי היא תצא החוצה תבחר ענן ותטפס עליו, גם הוא יעלה על אותו ענן ושם הם יפגשו.

הרעיון מצא חן בעיני נוני וכך היא עושה ומתחילה פגישה נפלאה

בהמשך סיפורים נוספים המספרים על החיים בקיבוץ, כל סיפור יפה בפני עצמו, וכל סיפור מספר על חברות אמיצה ועל משחקים מלאי דמיון.

סיפורים יפיפיים מודפסים באותיות גדולות ומנוקדות, על ניר משובח, מלאים באיורים צבעוניים ומקסימים מפרי עבודתה של בינה גבירץ השובים את העין וכל אלה כרוכים בכריכה מהודרת.

הכל מושלם בספר זה.

מומלץ לקריאה לילדים מראשית קריאה ועד גיל שמונה.

סוניה קטלן

ינואר 2018

דבורה עומר הלכה לעולמה ב-2013 אך סיפוריה ילכו אחרינו בכל דור. הספר 'פגישה על ענן' הינו הוכחה לכך. בהוצאה מחודשת מקובצים 11 סיפורים נהדרים על חיי הקיבוץ - הישראליות מורגשת ברוח הספר. חיים של יחד, משפחתיות, געגוע, חברות, הקרבה ואהבה. 
החיים הללו של שינה משותפת, עבודה למען הקולקטיב וההתמקדות בכך, הקטנת האינדיבדואל עד כדי ביטולו, לעיתים זרים עבורי אך מוכרים מסיפורים שונים, מהידע והחינוך של התחשבות באחר שקיבלתי - אלו נותנים תחושה של קיימות, קרקע מוצקה ושל למידה. הספר ראה אור לראשונה בשנת 1978 וכן הסיפורים תואמים את רוח התקופה.
הסיפורים בקובץ: הרביעייה, תודה לחצב, חומט ושמו יורם, ביקור בעיר הגדולה, איך הייתי ציפור, מלכת היער, מסע לארץ החלומות, הקן על עץ התות, ילדה עם גשם בעיניים, טרזנוני, אמא קני לי!.
הסיפור שהכי נהניתי לקרוא נקרא - 'איך הייתי ציפור מלכת היער': ילדה בעלת דמיון פרוע אשר מצליחה להציל את היער מהרס האדם אשר מעוניין לבנות שם עיר גדולה. בכל סיפור מהסיפורים ישנו מוסר השכל ולו הקטן ביותר. בסיפור הנוכחי נוכל למצוא רעיונות של: עבודת צוות, חזק מול חלש, כוח רצון. ניתן להשליך את סיום הסיפור כמעין סיפור דוד מול גוליית.
האיורים נעימים לעין, מעטרים כל דף בחמימות ונותנים תחושה של פעם, של נוסטלגיה.
הכתיבה של עומר חוצה גבולות של זמן מבחינת השפה וההגשה לקורא הצעיר - מתאים גם לראשית הקריאה במילים מנוקדות. המסרים הינם גלובליים על אף שסיטואציות שונות יהיו זרות לחלק מהקוראים עקב זמן ההתרחשות. 
אני אוהבת את הסופרת ושמחה שספריה חוזרים אל המדפים בהוצאות מחודשות.
מומלץ - קריאה מהנה,
יעל