יש משהו מאוד כייפי בלקרוא ספר ששייך לסידרה, בעיני, הרבה פעמים זה כמו מפגש עם ידיד ותיק שבא לבקר ולהגיד שלום. לכן, כשקיבלתי את הספר השלישי בסידרת מילניום חיוך עלה על פני ושק הציפיות גדל אל מול עייני. הספר בא בדיוק בזמן, בסוף שבוע לא קל כשכל מה שרציתי לעשות היה להיכנס מתחת לפוך עם ספר שיסחוף אותי למחוזות אחרים.

עברו כמה חודשים מאז קראתי את הספר השני בטרילוגית מילניום ("הנערה ששיחקה באש") אך תחושת המתח איתה סיימתי את קריאת הספר השני חזרה בן רגע. אמנם הספר השלישי מתחיל בנקודת סיומו של הספר השני, אך לא לקחו לי אלא רגעים ספורים עד ששקעתי בעלילה. יש לי תחושה שגם אילו לא הייתי קוראת את החלק השני, הייתי מצליחה ליהנות מהחלק השלישי. אך כאן עולה השאלה מדוע שמישהו יוותר מרצונו על אחד הספרים בטרילוגיה המוצלחת הזו?

גם הפעם אנחנו פוגשים את הגיבורים המוכרים, מיכאל בלומקוויסט העיתונאי החוקר, ליסבת סלאנדר האקרית הצעירה והמיוחדת, אריקה ברגר וחברי מערכת כתב העת מילניום. הספר פותח באישפוזה של סלאנדר בבית חולים תוך שהיא נאבקת על חייה הפיזיים לאחר שנורתה בראשה וממשיך במאבקה של סלאנדר על חייה כאדם חופשי לאחר שהואשמה ברצח. סלאנדר לא לבד ויש לה ידידים רבים ובלומקוויסט בראשם. לידידיה מטרה אחת, לסייע לה להוכיח את חפותה ולהראות שמאחורי הסבל אותו חוותה לאורך השנים עומדת קנוניה של הממסד ושירותי הביון.

אחד הדברים שאני אוהבת בטרילוגיה הזו הוא היכולת של לרסון לגעת בנושאים עדינים ורגישים ולהעלות אותם לתודעה הציבורית. לפעמים נראה לי שספרים הנוגעים לאלימות נגד נשים וסחר בנשים בדרך כלל נמצאים באיזו נישה פרטית, כזו שמפחדים לגעת בה, ואת הספרים שבה משאירים רק לאותן פמניסטיות, אלה שמחפשות את זה. עצם העובדה שהתופעות הללו מקבלות מקום בסידרת ספרי מתח פופולארית עם דמות כה מיוחדת שלמרות הייחוד מאפשרת הזדהות, היא לדעתי חשובה ונותנת לטרילוגיה יותר ערך מאשר סתם סדרת מתח.

לטעמי, הספר הזה זורם במהירות רבה אף יותר מהספרים הקודמים בטרילוגיה (אולי בגלל שכבר התרגלתי לסגנון הכתיבה וידעתי למה לצפות?).  על אף ריבוי הדמויות והשמות השוודיים שהיה סיכוי די גבוה שיגרמו לי לאבד את הסבלנות, זה לא קרה. בעזרת דמותה המיוחדת של סלאנדר והדמויות האחרות מצליח לרסון להוביל את הקורא בין רגעי מתח, חרדה, עצב, זעזוע, שעשוע והנאה, כל זאת ברכבת הרים בלתי ניתנת לעצירה. לטעמי זה מה שהופך את הספר הזה לספר כל כך מוצלח שקשה להניח אותו למרות עוביו. כשסיימתי את הספר בהנאה מרובה הדבר היחיד שהעציב אותי היה שאין כרך נוסף בסידרה.