זה בדיוק הספר שהייתי צריכה אחרי 'הנפילה' עם ספר אחר.  כל כך הכרחתי את עצמי לקרוא ולחזור שוב ושוב אל הספר עד שלא היה לי חשק לקחת שום ספר אחר.

וכך מצאתי את עצמי פותחת כל מיני ספרים מעלעלת וסוגרת עד שלקחתי את הספר "סערה בעולם הדממה".

התחלתי בצהריים וסיימתי אחר- הצהריים.

הספר מספר על: "אביבית, ילדה חירשת שגורלה התאכזר אליה. הוריה התגרשו והיא נמסרה למנזר בגיל שלוש. הילדה שבסיפור הופכת לנערה ולאישה. תוך כדי הרומן נחשפים חיי אנשים ליקויי שמיעה, שפת הדיבור שלהם ושפת הידיים, קשריהם החברתיים והנטיה לנסות להינשא לאדם הרגיל - השומע. חייה של הגיבורה מלאים בתהפוכות ובסערות. בסיפור נפרשים יחסיה המתוחים עם אמה, המשפחה האומנת חבריה ובעליה". [מגב הספר]

את הספר כתבה ציפורה לביא - שהיתה מורה ומדריכה ללקויי שמיעה במשך שנים רבות. מכאן האמינות שנפרשת לאורך קריאת הסיור כולו.

אביבית היא דמות שראויה להערצה ומודל לחיקוי לא רק ללקויי שמיעה אלא לכל בחורה ואישה שמתמודדת עם בעיות בחייה, ומי מאיתנו אינה נתקלת בבעיות והתמודדויות בחיים?

בכוונה אני כותבת נתקלת ולא נתקל. זה ספר חזק עם מסר לכולם ולנשים בפרט.

הסיפור נקרא קולח מאד, הדמויות שעליהן מדברת ציפורה הם אנשים חרשים שמתמודדים עם העולם האמיתי. אביבית לא מוותרת לעצמה ולו בטיפה. היא מצליחה בעזרת כוחות נפש עצומים לאחר שהיתה במשפחה אומנה ליצור לעצמה חיים עצמאיים ומלאים. להנשא, ללדת, לבחור את הבעל הראוי לה, ובעיקר לעמוד על שלה.

התרשמתי מהדמויות שהיו לעזר לאביבית. המשפחה האומנת והתומכת. שהיוותה דוגמא לאביבית בהמשך חייה.

לאורך כל הקריאה יכולתי לראות את הדמויות ולראות את המקומות בהן העלילה מתרחשת.

ספר זה משדר מעשיות - כל כולו 190 דפים, אך הסיפור מלא, הדמויות מתפתחות כל העת. ברקע, דרמה שמתרחשת כל העת אבל תמיד נפתרת בעזרת כלים מעשיים של ייעוץ והדרכה.

הספר מפתיע. העלילה מתפתחת כל הזמן. נפתחת ונסגרת עד לסיום הטוב והרועם

שראוי שכל אדם ייחשף אליו. ציטוט מהספר:  "זו ההזדמנות לספר לך כשאיש לא שומע, שהייתי בהרצאה קשה מאד של רופאה בשם מיכאלה ברון, הסיפור שלה השפיע מאד על ההתנהגות שלי ושל בני משפחתי. היא התחרשה בגיל מבוגר ומה שהיא אמרה על עולם החירשות לא יישכח ממני לעולם. היא אמרה למשל שאובדן השמיעה מהווה את האיום הגדול ביותר לשלמות האדם באשר הוא אדם. הוא פוגע בכל תחום ותחום בחיים יותר מאשר כל נכות אחרת, מלבד אולי מחלות נפש מסויימות. מסיבה זו החירש נתפס באופן מסורתי כלקוי בנפשו. האמת היא שגם ללא שמיעה השכל נשאר תקין, אלא שהוא מנותק ממזונו הטבעי, דהיינו מידע וחום אנושי".

בעת קריאת קטע זה עלו דמעות בעיני. אני מאמינה שכל מי שקורא קטע זה לוקח על עצמו בתוך תוכו החלטה מודעת לשים לב ולהשתדל יותר עבור בעלי נכות כזו.

ממליצה בחום רב על קריאת ספר זה.